האם עלו השמיים באש?

"מעל כל אי הוודאות התנוססה השתיקה. השתיקה החמה, העמוקה, בעלת הריח המתוק והמחניק של בשר מרקיב, והצווחות האילמות של הצדק המבקש גאולה ואינו מוצא משען." סיפור שנכתב על אימי הימים שעכשיו, שקרוב, שלמרות הכול אין מושיע
תומר לביא

"אללה הוא אכבר," לחש חסן בפליאה. תחילה עמדנו כולנו והבטנו בדמות הענקים שהופיעה ערב אחד בכיכר העיר. איש לא יודע לומר מאיפה בא קולוסוס החלודה לסוריה ומדוע נשאר. אך ידענו זאת בוודאות, נוכחותו היא עובדה. "אללה הוא אכבר", לחש חסן בפליאה, כאילו בקריאתו כי גדול הוא האל, יזכור כי יש גדולים ונפלאים מערימת הגרוטאות שקבעה לה מושבה בביתו.

לו ידענו אז עד כמה החזיקה נוכחותו את כבלי המציאות ואת נתיבי גורלנו, האם היינו קמים לסלקו? אז, כשעוד האמנו שאנו, המבוזים והנלעגים, כותבים את ספר חיינו? בשנה הראשונה להתקוממות, נטשה אותנו המדינה. בין לילה, פסק הדואר מלבוא. ילדים הגיעו אל בתי ספר ריקים. גם ממקומות אחרים מאידליב שמענו כי כבו כל הרמזורים והחשמל בא ועוזב כרצונו.

בכל המחוז יצא שמעה של קשישה אחת שפתחה את הברז והמתינה למים, ולשונות להבת אש ליקקו את שמלתה. השמיים נמלאו באש מדי ערב ואיש לא יצא עוד את ביתו. כל אלו שזעקו אל הקולוסוס "אירחאל, הסתלק", היכו בלשונותיהם הבוגדניות ובאורחותיהן המפוקפקות לומר דברי אמת בעת שאין שומע אותן. מיד אחר כך, בתחילתה של השנה השנייה ואף כבר קודם לכן, החלה לעזוב האמת את העיירה. הכול היה ודבר לא היה.

כלום ראינו את השמיים מתמלאים באש או שבדינו הכל מלבנו? מתי התכנסנו כולנו ונועדנו כיצד ומתי נשקר את העולם כולו? האם אנו אמיתיים? אנו, שקולנו נשמע דרך סדקים דקים כשערה בכיפת הפלדה, כצווחות חלושות של מכרסמים עיקשים שנלכדו ברשתות הנסיבתיות בקשרים שכלל לא ידענו אם נוכל להתיר, קיומנו הוא אביזר בשאלה הגדולה, מהי האמת. המלחמה על מושג האמת הפכה עקובה מדם.

איש לא ידע אם אלפים נהרגו או רק חמישה. האם עלו השמיים באש או שמא איבדו את עצמם הכפריים הבורים לדעת? ומעל כל אי הוודאות התנוססה השתיקה. השתיקה החמה, העמוקה, בעלת הריח המתוק והמחניק של בשר מרקיב והצווחות האילמות של הצדק המבקש גאולה ואינו מוצא משען. עם עזוב האמת את ארצנו, הלכו איתה גם אנשי שלומנו, ואין כמו אנשיה המצוינים וטובי הלב של אלו שהצצנו בהם מן החרכים וקינאנו עד טירוף הדעת בחירותם להכיר בכל שטוב וצודק, אך יותר מכל אוהבים הם את האמת הנעלה.

איש לא ידע אם אלפים נהרגו או רק חמישה. האם עלו השמיים באש או שמא איבדו את עצמם הכפריים הבורים לדעת? ומעל כל אי הוודאות התנוססה השתיקה. השתיקה החמה, העמוקה בעלת הריח המתוק והמחניק של בשר מרקיב והצווחות האילמות של הצדק המבקש גאולה

משפסקה אותה אמת לשכון במקדשינו, משנתפכחנו מהשקר הגדול שהאמת נחקקת במארג החיים עצמם ובאירועים הנחווים בלבבות ונוכחנו לגלות שהכוח מכונן את האמת, נענו אנשי שלומנו אחר הכוח ופסקו מלראותנו. עשן סמיך שריחו מבחיל ומגעו צורב כיסה במעטה דקיק ובלתי חדיר את שדה הראייה ונטמנו לבדנו, בצל ערימת החלודה.

ביום האחרון סגרה עלינו העיירה. בנייניה, העצים ומדרכותיה החלו מזדעזעים לשמע מדרך רגלינו. אפילו האדמה פסקה מלשאת אותנו ומאסה מתת כוחה. החלנו מרחפים באוויר שנותר תקוותנו היחידה. המוכשרים שבאנשינו אף החלו אוחזים באוויר ונועצים את אצבעותיהם כטפרי ציפורים באוויר הריק ונותרים יציבים. זועקים אל האוויר הדומם "דיברנו אליכם והייתם כמחרישים. דמנו על ידיכם. דמנו על ידיכם".

בשעות הערב החל גם האוויר לבגוד בנו. התמלאנו כולנו בחמיצותה הקרה והברורה של החלודה. ודאותה מילאה את כל החללים. קורים התפשטו בתוכנו ולחשו את דברי הקולוסוס: "אין מלבדי, חייכם יקומו או יפלו לפני, זה נגמר בשבילכם, נגמר, אין עוד עין שתחזה או אוזן שתשמע בלהטיכם, עכשיו אנחנו גומרים אתכם, עכשיו אתם שלי". העיניים הכלות הביטו בשמיים אחרונים שנותרו דוממים ובהם השתקפה דממתנו. העיירה התקפלה כולה לכדור זעיר והחושך הלם בנו כשראיתי באמת עד כמה אלוהים גדול.

התקפה על אידליב, 9.4.2017. צילום: עמוד הפייסבוק CGTN
התקפה על אידליב, 9.4.2017. צילום: עמוד הפייסבוק CGTN
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עוזי

    מטרת הכתבה הזו היא להציג פשע נוראי ללא פושע ורק לרמוז ברטוריקה שלה את שואת היהודים.