• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

עבודה ערבית, להבות מזרחיות

החברה הערבית מתרבדת באופן ייחודי ומורכב, דבר ההולך לאתגר תחומים רבים בחברה ובפריפריה הישראליים. יהודים מזרחים, כאשר אינם טובעים שיכורים בכנרת, מנסחים את עצמם מחדש אל מול השינוי הזה
איתמר טובי (טהרלב)

בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית

יותר ויותר עובדים ערבים פלסטינים מצטרפים באופן ייחודי לשוק העבודה הישראלי ומייצרים מבנה תעסוקה רדיקלי ואוטונומי. אנסה בזהירות לנווט מכאן לאופן בו הדבר יכול להשפיע על מיצובה של יהדות ספרד והמזרח המתעצבת, נדחסת, מגיבה, מתלקחת, טובעת שיכורה בכנרת במרווח הרועש בין יהודים אשכנזים לערבים פלסטינים במדינת ישראל. ראשית, נפתח בשלוש תמונות:

תמונה ראשונה. לפני כחודש הלכתי להסתפר אצל קרוב משפחתי בשכונת הקטמונים בירושלים, ובחור מזרחי צעיר שהסתפר לפני סיפר לסַפָּר מדוע עזב בכעס את העבודה שלו כפועל במאפיית מפגש השייח׳ המשגשגת והוותיקה בתלפיות. מסתבר שהוא התפטר במחאה על כך שהבעלים היהודי ״התחיל לתת לערבים לנהל את המקום ולהגיד לעובדים היהודים מה לעשות״, במקום לתת לו לנהל.

תמונה שנייה. כשהייתי סטודנט לתואר שני, עבדתי בבית מלון קטן. באחד הלילות הייתה פריצה ונגנבו חפצים מאורח קבוע וחשוב. בעקבות צילומי האבטחה, המשטרה טענה שמדובר בפורצים ממזרח ירושלים. חברת האבטחה נקראה למקום ומנהלה החליט להציב את המאבטחים הכי מצטיינים שלו במלון בחודש הקרוב. והנה, המאבטחים היו גם כן בחורים ממזרח ירושלים שלומדים במכללת אורט מקצועות כמו הנדסאי בניין או קורס חובשים מתקדמים לאחר שהתנדבו ארוכות במד״א. אגב, גם במלון עצמו, כמו בסיפור המספרה, כאשר התקבלו לעמדת הקבלה שני פקידים ערבים – סטודנטים לביולוגיה ורוקחות מהאוניברסיטה העברית – שומר ממוצא יהודי מזרחי עזב במחאה והסביר ״אני לא מוכן שמישהי ערבייה תגיד לי מה לעשות״.

תמונה שלישית. כרזה ישירה של פעילי להב״ה, פעילים המאופיינים לרוב בהגעה משכבות מזרחיות מוחלשות.

להב״ה

 מוביליות רדיקלית

המוביליות הערבית בשוק העבודה מהווה שלב בנאלי לכאורה – הרי בסך הכל מדובר בהשתלבות של אוכלוסיית מובלעת-מיעוט מוטיבציונית בעלת אחוז צעירים גבוה שנכנס צעיר לשוק העבודה, משכיל למדי, בעל מאפיין נישואין אנדוגמי, מקושר תרבותית ולשונית לכל המזרח התיכון בעידן הגלובלי. אך בכל הנוגע לעידן הנוכחי, אופן ההשתלבות ועצם ההשתלבות של אזרחים ותושבים ערבים בחברה ובכלכלה הישראלית הינם מקרה ריבודי ייחודי שיאתגר יותר ויותר את מיקומה והגדרתה של יהדות המזרח, וגם את האופן בו הימין והשמאל הלבנים במדינת ישראל בוחנים, מפרשים ופועלים במציאות.

מי שחי בירושלים על הצירים של הרכבת הקלה, שעוברים בשכונות מעמד ביניים של מזרחים וערבים כמו פסגת זאב-בית חנינא, חולף דרך חורבות מעמד פותחי העסקים המזרחי של פיצה פיאטו ומגיע למתחם ממילא, לא יכול שלא להתרשם. כמו נהגי הרכבת הקלה עצמה, רבים מהעובדים במתחם ממילא וקניון מלחה הם ערבים. לא רק רוקחים, אחים, או בהרחבה רופאים – מקצועות שהפכו למקצועות עם ייצוג גדול של דוברי ערבית; כוונתי היא דווקא לעובדים בחנויות האופנה. מי שייעצו לכם לקנות את הג׳ינס הזה או את החולצה הזאת, את הבושם הזה בחנות ללין או בחנות המתנות, במתחם ממילא או בקניון מלחה – אלו צעירים מבית צפאפא, פסגת זאב או בית חנינא.

דרך מטריציות של סחיות קפיטליסטית, החברה הערבית הופכת להיות מרכיב עיקרי ביום-יום הישראלי יותר ויותר, אם בצפון, בדרום או בירושלים. בעוד ישראל מכחישה את הקיום הערבי בספרי הלימוד, מוחקת את ההיסטוריה של מלחמת 48׳, מנסה למחוק את השפה הערבית כשפה רשמית או מסיתה ישירות נגד ערבים, ייתכן ששוק העבודה הבנאלי לכאורה הוא פריצה של אותו צל מודחק.

סטנד אפ

בשונה מערבים, יהודים כן מפוצלים אתנו-מעמדית ואתנו-מקצועית בין מעמד האשכנזים הנדל״ני, המשכיל והמנכ״לי לבין מעמד המזרחים. מעמד המזרחים הוא מעמד אשר בשם עקרון אחדות העם היהודי (בשונה מהרעיון המציע שישנם כמה עמים יהודים) – אליו התמסרה יהדות ספרד באדיקות נאמנה, ישאף וידאג יומם וליל להאכיל, לאבטח, לשלם שכירות, לסעוד ולבדר את אותם אשכנזים מנודל״נים ומשכילים.

החברה הערבית בפועל אינה תלויה ברופא מומחה, מהנדס, או אדריכל אשכנזי, או מאידך במוסכניק, בשלן, ספר, מוכר פלאפל או מתקן פלאפונים מזרחי, כי הכל נמצא בתוכה – בלי צורך לצאת מהזהות התרבותית-לשונית בקבלם שירותים בסיסיים

לעומתם, החברה הערבית – למשל אם תבדקו במשפחה מורחבת, מחזור בוגרים או שכונה ערבית ממוצעת – משלבת גבוה ונמוך מקצועיים, כלומר מרבדת את מגוון שדרות החברה ואת מגוון סוגי המקצוע באותו זמן ויכולה בכל זמן נתון לשרת את עצמה בעצמה. אותה חברה תתאפיין באוטרקיות מקצועית, גמישות, עצמאות תפקודית, שיפור בדימוי העצמי הקולקטיבי ויכולת לנהל את עצמה מבחינת משלחי יד מגוונים, פיתוח שדות של תרבות ואמנות ותפקודים יומיומיים אחרים. החברה הערבית בפועל אינה תלויה ברופא מומחה, מהנדס, או אדריכל אשכנזי, או מאידך במוסכניק, בשלן, אומן, ספר, מוכר פלאפל או מתקן פלאפונים מזרחי, כי הכל נמצא בתוכה – במשפחה, בשכונה, ברובע, בקרב בני מחזור – ברגע נתון, רציני, מוכר וזמין בלי צורך לצאת מהזהות התרבותית-לשונית של עצמה בקבלם שירותים בסיסיים.

לכן לא מפתיע שיוצאות קריאות של אינטלקטואלים פלסטינים הקוראים לאוטונומיה, שלא הייתה מתאפשרת בלי הידיעה הברורה שמכלול התפקודים המודרניים והמסורתיים נרכשו במרוצת השנים וכבר נמצאים בתוך החברה הערבית בשטחי ישראל הציונית, בלי ״טובות״ מרופאים אשכנזים או מבעלי העסקים המזרחים. למעשה הריבוד הערבי בחברה הציונית כל כך מוצלח, שמתחילים לעלות קולות של ויסות מתוך החברה הערבית עצמה נגד הריבוד ״הבעייתי" הפנים-ערבי.

הוט שלום

החברה הערבית, בשונה מיהודים, מתרבדת באופן ריזומטי, כלומר רשתי ורב-ממדי. להיות ערבי דובר ערבית זה לפגוש ולהכיר גם אשכנזים במקומות עבודה בינוניים גבוהים וגם לפגוש מזרחים במקומות עבודה בינוניים נמוכים – מאפיין פונקציונלי ייחודי שפועל כמקור כוח עבור החברה הערבית פלסטינית בישראל, מאחר והוא מאפשר לה להיות עצמאית ובלתי תלויה ממשית במנגנוני ההגמוניה הנוכחיים. ההסברים לכך הם רבים: כאשר הנך מיעוט – בדומה ליהודים שהיו מיעוט שאפתני בגולה – שאינו יכול לנוח על אשליות של זרי הדפנה הפריווילגיים, כאשר לא עומד בפניך שירות צבאי ארוך ומתיש, כאשר מערכת החינוך שלך חסינה יחסית מפני חדירה של מורים ומנהלי בתי ספר גזענים כפי שנפוץ למדי במגזר היהודי, כאשר עולם הפרסום הערבי והישראלי אינם מלעיגים ערבים (בשונה לחלוטין מהאופן שבו מלעיגים ופוגעים סימבולית ב״ערסים״ ו״פרחות״) דרך ייצוגים שליליים בפרסומות, כאשר אם לא התקבלת ללימודי רפואה בישראל אפשר לעתים להשתמש בשפת אימך וללמוד בירדן, סוריה, מצרים או רומניה, שאיפותיהם של צעירים ערבים מכוונות להשתלבות מוקדמת, ריאלית ועצמאית דרך השכלה ועבודה מגוונת באופן יותר ברור, וזה מצליח למדי. אגב, יש לציין שקיימים הסברים נוספים בהם פחות אעסוק, ביניהם הסברים סוציו-פסיכו-תיאולוגיים כמו זה הדרמטי של הפילוסוף הצרפתי מישל אונפרה.

הביקורת האוניברסלית חילונית משמאל, המתעלמת מעליית ההשכלה הערבית בעידן הציוני ואשר מקדשת את המאבק הפלסטיני ומחפצנת אותו, תמיד תשאל מדוע עובדים ערבים עובדים בעיקר בעבודות נמוכות יוקרה

כמובן שהביקורת האוניברסלית-חילונית משמאל, המתעלמת מעליית ההשכלה הערבית בעידן הציוני ואשר מקדשת את המאבק הפלסטיני ומחפצנת אותו, תמיד תשאל מדוע עובדים ערבים עובדים בעיקר בעבודות נמוכות יוקרה. בהמשך, אותו שמאל, בעודו מייבא נוסחאות אידאולוגיות חילוניות מוזרות מאירופה, יפתח עמותות לשלב משכילים ערבים בקטר של תעשיית ההיי-טק. לעומת זאת, הביקורת מימין תגלה גזענות בוטה סביב הנוכחות הערבית, ולעתים גם על עצם זה שערבים בכלל נושמים, בשלל מקצועות של מעמד הביניים והגבוה אולי בשאיפה לראותם רק בניקיון ומתן שירותים במקרה הטוב. כל צד מדגיש את הזווית שתואמת לו, כחלק מהיגיון של משחק סכום אפס המאפיין הן את הימין והן את השמאל הבינאריים במזרח התיכון.

תלונה של סטודנט יהודי על כך שקורס בבית ברל מועבר בערבית ולא בעברית. חסרים פרטים והקשר
תלונה של סטודנט יהודי על כך שקורס בבית ברל מועבר בערבית ולא בעברית

היבט רדיקלי נוסף נעוץ בתחום הכניסה לשוק האבטחה והשיטור אליו התייחסתי בתמונה השנייה. שוק האבטחה, המאויש יותר ויותר על ידי תושבים ערבים ממזרח ירושלים (אם תרצו בתיווך קודם של עובדים דרוזים), מאתגר את תפיסת האבטחה הישראלית ומכונן את מדינת ישראל כתופעה בעלת סתירות הגנה-אבטחה מעניינות. דרך היחס לעולם העבודה – יחס אמין ומחויב, אשר אולי מצביע  על כך שמגיפת דור ה-y לא נגעה באותו האופן בחברה הערבית מסורתית של מזרח ירושלים – גם מקצועות שנועדו ״להילחם בערבים״ כמו שוק האבטחה הופכים להיות יותר ויותר מקצועות דוברי ערבית.

היבט משמעותי ואיכותני נוסף הינו עליית ערך המנייה של השפה הערבית. לפני כחודש פורסם שהאוניברסיטה העברית הולכת לקבל עוד אלפי סטודנטים פלסטינים ללא תעודת בגרות ישראלית, אלא עם תעודת בגרות של הרשות הפלסטינית. פלסטיניזציה ולכן גם התגוונות של שוק העבודה ״הישראלי״ רק תלך תגדל ומדינת ישראל (גם תל אביב) תמשיך לעצב את זהותה מול ערביזציה הולכת וגדלה – למרות ״הפשיזם״ וטיפוסים כמו ליברמן. לכן, אגב, ניתן לחזות שהמוטיבציה לדעת ערבית תתעצם עוד יותר בקרב יהודים שמאלנים או ימנים בשנים הקרובות. אגב, כך גם מתרחש בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית שבו למדתי, אשר מאופיין בגדילה משמעותית משנה לשנה של מספר הסטודנטים המבקשים להתקבל אליו.

משטרה
״ישראל היום״, 20.04.17

עתידה של יהדות ספרד

מזרחים רבים גדלו על הנרטיב שערבים נחותים מהם, ולפתע הם רואים שלא רק שזה לא נכון אלא שערבים פלסטינים – למרות שהתחילו מנקודה כביכול חלשה יותר – נהיו העמיתים, המטפלים, השותפים, המתקנים, המאכילים, המנהלים, נהגי האוטובוס והמונית והשוטרים שלהם. בהמשך כנראה, בעידן המתרחב של הברית האשכנזית-פלסטינית העכשווית, תתגברנה עליות של ארגוני להב״ה המייצגים מזרחים אשר גם עבודות ״נמוכות יוקרה״ כמו עבודה במפגש השייח׳ הם כבר אינם מצליחים לאייש בקלות, בין אם בשל משבר דור ה-y שכנראה אינו משפיע באותה צורה על סובייקטים של המגזר הערבי, בין אם בשל הבדלים מהותיים בצורות הריבוד הפנים-יהודיות שתמיד מחלישות סיכויים של מזרחים, ובין אם בשל התחרות הדרמטית בין מזרחים מוסלמים לבין מזרחים יהודים.

המזרחים הרפלקסיביים ימשיכו להפיק ערבי שירה, שיחות על מסורת וכנסים במכון ון-ליר בזמן שהתחרות הדרמטית הזאת עוד תרחיב כאן את הלה״בות, המייצגות את הכוויה בה כלואה יהדות ספרד מאז הגיעה לזרועותיה של מפא״י, במקום להגר לפריז או למיאמי. אותה יהדות ספרד, קירחת משני הצדדים, הופכת לגחלים של ארגוני להב״ה ובהמשך נלחצת ומתפוררת יותר ויותר בין שגשוג ושימור המשרות והנכסים המתמיד של יהדות אשכנז, טרור פסיכולוגי בפרסומות ומורים גזענים. לבסוף היא יוצאת לשוק התעסוקה בפיגור זמן ניכר, אם לא הטביעה את עצמה שיכורה בכנרת, כשהיא נאבקת עם פלסטינים על המשבצת המזרחית המוגבלת ממילא של עולמות התעסוקה התזזיתיים.

מזרחים רבים גדלו על הנרטיב שערבים נחותים מהם, ולפתע הם רואים שלא רק שזה לא נכון, אלא שערבים פלסטינים נהיו העמיתים, המטפלים, השותפים, המאכילים, המנהלים, נהגי האוטובוס והמונית והשוטרים שלהם

אם כן, יהדות ארצות האסלאם כלואה בין יהדות אשכנז ופלסטינים. לפעמים היא גשר שמבקש שידרכו עליו, כמו הפרויקט החובבני של המצאת היהודי-ערבי אותו מייצגים הוגים מזרחים מסוימים, ולפעמים היא סתם שקופה ונעלמת סטטיסטית בתוך מעמד פותחי העסקים המסוכן. כניסה הולכת וגדלה של פלסטינים לעולמות התעסוקה המזרחיים יפוררו, ידחקו ויצמצמו כנראה את עולם המשמעות המזרחי יותר ויותר ויביאו מזרחים למצוקה נרטיבית הולכת וגודלת. בתורה, מצוקה זו יכולה להיתרגם לאלימות קשה יותר, כפי שראינו לאחרונה עם שוטרים מזרחים שהיכו במסיבת פורים את עמיתיהם הפלסטינים ש״פלשו״, רחמנא ליצלן, למרחב המזרחי-גברי המקודש ביותר שלהם – עבודה במשטרה.

מעניין מה תהיה התגובה המזרחית ״העממית״ כשפלסטינים ייכנסו יותר ויותר, נישאים על גלי המסחר הקפיטליסטי-יזמי התוסס, למרחבים מזרחיים מקודשים נוספים כמו בעלות על אולמות שמחה, תקליטנים וזמרים, פלאפליות או חנויות לתיקון פלאפונים בתוך השכונות המזרחיות עצמן.

לאחר שיהדות אשכנז הצליחה להקרין, לחטוף, לרושש, לאכסן בבתי כלא ולהפגיר בהצלחה את רוחה, דימויה העצמי וגופה של יהדות ספרד והמזרח, מה שנודע בתור הטרגדיה המזרחית, ״הנשק״ היחיד העומד לרשותם של מזרחים בתחרות הישרדותית על מקומות עבודה (מול ערבים פלסטינים ובכלל) הוא אסטרטגיית ה״שנאה״ לערבים ואסטרטגיית ההצטרפות הגוברת לימין הקיצוני. אבל הנשק הזה כנראה לא יעזור, כי כאמור לערבים פלסטינים, בעלי אוטונומיה ועצמאות זהותית ותעסוקתית, ישנם כלים מוביליים זמינים יותר לעומת מזרחים.

בהמשך אם כן, הדבר יכול להתפתח לשני כיוונים עיקריים: כיוון אחד, הוא שמזרחים ימשיכו להתפורר, להטביע את עצמם שיכורים בכנרת ולהתלקח במרווח המצטמק בין אשכנזים לפלסטינים, כאשר הם הופכים להיות פסיביים ומובלים יותר ויותר על ידי בריונים פריבילגיים. כיוון אחר, הוא שיהדות ספרד והמזרח דווקא תתמלא בהשראה ומוטיבציה לאור המוביליות הערבית-פלסטינית האוטונומית ותעקוף בהצלחה את המשוואה הפולנית שמגדירה פרפורמנס ונראות מזרחית כעילגות, בערות והשתעבדות לפתיחת עסקים. בהמשך, ייתכן שתצליח לפענח בדיוק אילו כוחות מורכבים, מתוחכמים והגמוניים נוספים פועלים עליה ותגביר את מאמציה לדרוש פרסומות שלא לועגות לה, ספרים שלא מצמצמים אותה, מורים שלא מסלילים ותנסה לחזור למיקומה הזוהר, הלבנטיני דובר השפות, שוחר ההשכלה המתוקה, בעל ההון והמתון, טרם ההיבלעות האגרסיבית והפלאית בהיסטוריה האפוקליפטית-נהנתנית של יהדות אשכנז.

כנראה שיעניין אותך גם: