• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

עבודה ערבית, להבות מזרחיות

החברה הערבית מתרבדת באופן ייחודי ומורכב, דבר ההולך לאתגר תחומים רבים בחברה ובפריפריה הישראליים. יהודים מזרחים, כאשר אינם טובעים שיכורים בכנרת, מנסחים את עצמם מחדש אל מול השינוי הזה
איתמר טובי (טהרלב)

בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית

יותר ויותר עובדים ערבים פלסטינים מצטרפים באופן ייחודי לשוק העבודה הישראלי ומייצרים מבנה תעסוקה רדיקלי ואוטונומי. אנסה בזהירות לנווט מכאן לאופן בו הדבר יכול להשפיע על מיצובה של יהדות ספרד והמזרח המתעצבת, נדחסת, מגיבה, מתלקחת, טובעת שיכורה בכנרת במרווח הרועש בין יהודים אשכנזים לערבים פלסטינים במדינת ישראל. ראשית, נפתח בשלוש תמונות:

תמונה ראשונה. לפני כחודש הלכתי להסתפר אצל קרוב משפחתי בשכונת הקטמונים בירושלים, ובחור מזרחי צעיר שהסתפר לפני סיפר לסַפָּר מדוע עזב בכעס את העבודה שלו כפועל במאפיית מפגש השייח׳ המשגשגת והוותיקה בתלפיות. מסתבר שהוא התפטר במחאה על כך שהבעלים היהודי ״התחיל לתת לערבים לנהל את המקום ולהגיד לעובדים היהודים מה לעשות״, במקום לתת לו לנהל.

תמונה שנייה. כשהייתי סטודנט לתואר שני, עבדתי בבית מלון קטן. באחד הלילות הייתה פריצה ונגנבו חפצים מאורח קבוע וחשוב. בעקבות צילומי האבטחה, המשטרה טענה שמדובר בפורצים ממזרח ירושלים. חברת האבטחה נקראה למקום ומנהלה החליט להציב את המאבטחים הכי מצטיינים שלו במלון בחודש הקרוב. והנה, המאבטחים היו גם כן בחורים ממזרח ירושלים שלומדים במכללת אורט מקצועות כמו הנדסאי בניין או קורס חובשים מתקדמים לאחר שהתנדבו ארוכות במד״א. אגב, גם במלון עצמו, כמו בסיפור המספרה, כאשר התקבלו לעמדת הקבלה שני פקידים ערבים – סטודנטים לביולוגיה ורוקחות מהאוניברסיטה העברית – שומר ממוצא יהודי מזרחי עזב במחאה והסביר ״אני לא מוכן שמישהי ערבייה תגיד לי מה לעשות״.

תמונה שלישית. כרזה ישירה של פעילי להב״ה, פעילים המאופיינים לרוב בהגעה משכבות מזרחיות מוחלשות.

להב״ה

 מוביליות רדיקלית

המוביליות הערבית בשוק העבודה מהווה שלב בנאלי לכאורה – הרי בסך הכל מדובר בהשתלבות של אוכלוסיית מובלעת-מיעוט מוטיבציונית בעלת אחוז צעירים גבוה שנכנס צעיר לשוק העבודה, משכיל למדי, בעל מאפיין נישואין אנדוגמי, מקושר תרבותית ולשונית לכל המזרח התיכון בעידן הגלובלי. אך בכל הנוגע לעידן הנוכחי, אופן ההשתלבות ועצם ההשתלבות של אזרחים ותושבים ערבים בחברה ובכלכלה הישראלית הינם מקרה ריבודי ייחודי שיאתגר יותר ויותר את מיקומה והגדרתה של יהדות המזרח, וגם את האופן בו הימין והשמאל הלבנים במדינת ישראל בוחנים, מפרשים ופועלים במציאות.

מי שחי בירושלים על הצירים של הרכבת הקלה, שעוברים בשכונות מעמד ביניים של מזרחים וערבים כמו פסגת זאב-בית חנינא, חולף דרך חורבות מעמד פותחי העסקים המזרחי של פיצה פיאטו ומגיע למתחם ממילא, לא יכול שלא להתרשם. כמו נהגי הרכבת הקלה עצמה, רבים מהעובדים במתחם ממילא וקניון מלחה הם ערבים. לא רק רוקחים, אחים, או בהרחבה רופאים – מקצועות שהפכו למקצועות עם ייצוג גדול של דוברי ערבית; כוונתי היא דווקא לעובדים בחנויות האופנה. מי שייעצו לכם לקנות את הג׳ינס הזה או את החולצה הזאת, את הבושם הזה בחנות ללין או בחנות המתנות, במתחם ממילא או בקניון מלחה – אלו צעירים מבית צפאפא, פסגת זאב או בית חנינא.

דרך מטריציות של סחיות קפיטליסטית, החברה הערבית הופכת להיות מרכיב עיקרי ביום-יום הישראלי יותר ויותר, אם בצפון, בדרום או בירושלים. בעוד ישראל מכחישה את הקיום הערבי בספרי הלימוד, מוחקת את ההיסטוריה של מלחמת 48׳, מנסה למחוק את השפה הערבית כשפה רשמית או מסיתה ישירות נגד ערבים, ייתכן ששוק העבודה הבנאלי לכאורה הוא פריצה של אותו צל מודחק.

סטנד אפ

בשונה מערבים, יהודים כן מפוצלים אתנו-מעמדית ואתנו-מקצועית בין מעמד האשכנזים הנדל״ני, המשכיל והמנכ״לי לבין מעמד המזרחים. מעמד המזרחים הוא מעמד אשר בשם עקרון אחדות העם היהודי (בשונה מהרעיון המציע שישנם כמה עמים יהודים) – אליו התמסרה יהדות ספרד באדיקות נאמנה, ישאף וידאג יומם וליל להאכיל, לאבטח, לשלם שכירות, לסעוד ולבדר את אותם אשכנזים מנודל״נים ומשכילים.

החברה הערבית בפועל אינה תלויה ברופא מומחה, מהנדס, או אדריכל אשכנזי, או מאידך במוסכניק, בשלן, ספר, מוכר פלאפל או מתקן פלאפונים מזרחי, כי הכל נמצא בתוכה – בלי צורך לצאת מהזהות התרבותית-לשונית בקבלם שירותים בסיסיים

לעומתם, החברה הערבית – למשל אם תבדקו במשפחה מורחבת, מחזור בוגרים או שכונה ערבית ממוצעת – משלבת גבוה ונמוך מקצועיים, כלומר מרבדת את מגוון שדרות החברה ואת מגוון סוגי המקצוע באותו זמן ויכולה בכל זמן נתון לשרת את עצמה בעצמה. אותה חברה תתאפיין באוטרקיות מקצועית, גמישות, עצמאות תפקודית, שיפור בדימוי העצמי הקולקטיבי ויכולת לנהל את עצמה מבחינת משלחי יד מגוונים, פיתוח שדות של תרבות ואמנות ותפקודים יומיומיים אחרים. החברה הערבית בפועל אינה תלויה ברופא מומחה, מהנדס, או אדריכל אשכנזי, או מאידך במוסכניק, בשלן, אומן, ספר, מוכר פלאפל או מתקן פלאפונים מזרחי, כי הכל נמצא בתוכה – במשפחה, בשכונה, ברובע, בקרב בני מחזור – ברגע נתון, רציני, מוכר וזמין בלי צורך לצאת מהזהות התרבותית-לשונית של עצמה בקבלם שירותים בסיסיים.

לכן לא מפתיע שיוצאות קריאות של אינטלקטואלים פלסטינים הקוראים לאוטונומיה, שלא הייתה מתאפשרת בלי הידיעה הברורה שמכלול התפקודים המודרניים והמסורתיים נרכשו במרוצת השנים וכבר נמצאים בתוך החברה הערבית בשטחי ישראל הציונית, בלי ״טובות״ מרופאים אשכנזים או מבעלי העסקים המזרחים. למעשה הריבוד הערבי בחברה הציונית כל כך מוצלח, שמתחילים לעלות קולות של ויסות מתוך החברה הערבית עצמה נגד הריבוד ״הבעייתי" הפנים-ערבי.

הוט שלום

החברה הערבית, בשונה מיהודים, מתרבדת באופן ריזומטי, כלומר רשתי ורב-ממדי. להיות ערבי דובר ערבית זה לפגוש ולהכיר גם אשכנזים במקומות עבודה בינוניים גבוהים וגם לפגוש מזרחים במקומות עבודה בינוניים נמוכים – מאפיין פונקציונלי ייחודי שפועל כמקור כוח עבור החברה הערבית פלסטינית בישראל, מאחר והוא מאפשר לה להיות עצמאית ובלתי תלויה ממשית במנגנוני ההגמוניה הנוכחיים. ההסברים לכך הם רבים: כאשר הנך מיעוט – בדומה ליהודים שהיו מיעוט שאפתני בגולה – שאינו יכול לנוח על אשליות של זרי הדפנה הפריווילגיים, כאשר לא עומד בפניך שירות צבאי ארוך ומתיש, כאשר מערכת החינוך שלך חסינה יחסית מפני חדירה של מורים ומנהלי בתי ספר גזענים כפי שנפוץ למדי במגזר היהודי, כאשר עולם הפרסום הערבי והישראלי אינם מלעיגים ערבים (בשונה לחלוטין מהאופן שבו מלעיגים ופוגעים סימבולית ב״ערסים״ ו״פרחות״) דרך ייצוגים שליליים בפרסומות, כאשר אם לא התקבלת ללימודי רפואה בישראל אפשר לעתים להשתמש בשפת אימך וללמוד בירדן, סוריה, מצרים או רומניה, שאיפותיהם של צעירים ערבים מכוונות להשתלבות מוקדמת, ריאלית ועצמאית דרך השכלה ועבודה מגוונת באופן יותר ברור, וזה מצליח למדי. אגב, יש לציין שקיימים הסברים נוספים בהם פחות אעסוק, ביניהם הסברים סוציו-פסיכו-תיאולוגיים כמו זה הדרמטי של הפילוסוף הצרפתי מישל אונפרה.

הביקורת האוניברסלית חילונית משמאל, המתעלמת מעליית ההשכלה הערבית בעידן הציוני ואשר מקדשת את המאבק הפלסטיני ומחפצנת אותו, תמיד תשאל מדוע עובדים ערבים עובדים בעיקר בעבודות נמוכות יוקרה

כמובן שהביקורת האוניברסלית-חילונית משמאל, המתעלמת מעליית ההשכלה הערבית בעידן הציוני ואשר מקדשת את המאבק הפלסטיני ומחפצנת אותו, תמיד תשאל מדוע עובדים ערבים עובדים בעיקר בעבודות נמוכות יוקרה. בהמשך, אותו שמאל, בעודו מייבא נוסחאות אידאולוגיות חילוניות מוזרות מאירופה, יפתח עמותות לשלב משכילים ערבים בקטר של תעשיית ההיי-טק. לעומת זאת, הביקורת מימין תגלה גזענות בוטה סביב הנוכחות הערבית, ולעתים גם על עצם זה שערבים בכלל נושמים, בשלל מקצועות של מעמד הביניים והגבוה אולי בשאיפה לראותם רק בניקיון ומתן שירותים במקרה הטוב. כל צד מדגיש את הזווית שתואמת לו, כחלק מהיגיון של משחק סכום אפס המאפיין הן את הימין והן את השמאל הבינאריים במזרח התיכון.

תלונה של סטודנט יהודי על כך שקורס בבית ברל מועבר בערבית ולא בעברית. חסרים פרטים והקשר
תלונה של סטודנט יהודי על כך שקורס בבית ברל מועבר בערבית ולא בעברית

היבט רדיקלי נוסף נעוץ בתחום הכניסה לשוק האבטחה והשיטור אליו התייחסתי בתמונה השנייה. שוק האבטחה, המאויש יותר ויותר על ידי תושבים ערבים ממזרח ירושלים (אם תרצו בתיווך קודם של עובדים דרוזים), מאתגר את תפיסת האבטחה הישראלית ומכונן את מדינת ישראל כתופעה בעלת סתירות הגנה-אבטחה מעניינות. דרך היחס לעולם העבודה – יחס אמין ומחויב, אשר אולי מצביע  על כך שמגיפת דור ה-y לא נגעה באותו האופן בחברה הערבית מסורתית של מזרח ירושלים – גם מקצועות שנועדו ״להילחם בערבים״ כמו שוק האבטחה הופכים להיות יותר ויותר מקצועות דוברי ערבית.

היבט משמעותי ואיכותני נוסף הינו עליית ערך המנייה של השפה הערבית. לפני כחודש פורסם שהאוניברסיטה העברית הולכת לקבל עוד אלפי סטודנטים פלסטינים ללא תעודת בגרות ישראלית, אלא עם תעודת בגרות של הרשות הפלסטינית. פלסטיניזציה ולכן גם התגוונות של שוק העבודה ״הישראלי״ רק תלך תגדל ומדינת ישראל (גם תל אביב) תמשיך לעצב את זהותה מול ערביזציה הולכת וגדלה – למרות ״הפשיזם״ וטיפוסים כמו ליברמן. לכן, אגב, ניתן לחזות שהמוטיבציה לדעת ערבית תתעצם עוד יותר בקרב יהודים שמאלנים או ימנים בשנים הקרובות. אגב, כך גם מתרחש בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית שבו למדתי, אשר מאופיין בגדילה משמעותית משנה לשנה של מספר הסטודנטים המבקשים להתקבל אליו.

משטרה
״ישראל היום״, 20.04.17

עתידה של יהדות ספרד

מזרחים רבים גדלו על הנרטיב שערבים נחותים מהם, ולפתע הם רואים שלא רק שזה לא נכון אלא שערבים פלסטינים – למרות שהתחילו מנקודה כביכול חלשה יותר – נהיו העמיתים, המטפלים, השותפים, המתקנים, המאכילים, המנהלים, נהגי האוטובוס והמונית והשוטרים שלהם. בהמשך כנראה, בעידן המתרחב של הברית האשכנזית-פלסטינית העכשווית, תתגברנה עליות של ארגוני להב״ה המייצגים מזרחים אשר גם עבודות ״נמוכות יוקרה״ כמו עבודה במפגש השייח׳ הם כבר אינם מצליחים לאייש בקלות, בין אם בשל משבר דור ה-y שכנראה אינו משפיע באותה צורה על סובייקטים של המגזר הערבי, בין אם בשל הבדלים מהותיים בצורות הריבוד הפנים-יהודיות שתמיד מחלישות סיכויים של מזרחים, ובין אם בשל התחרות הדרמטית בין מזרחים מוסלמים לבין מזרחים יהודים.

המזרחים הרפלקסיביים ימשיכו להפיק ערבי שירה, שיחות על מסורת וכנסים במכון ון-ליר בזמן שהתחרות הדרמטית הזאת עוד תרחיב כאן את הלה״בות, המייצגות את הכוויה בה כלואה יהדות ספרד מאז הגיעה לזרועותיה של מפא״י, במקום להגר לפריז או למיאמי. אותה יהדות ספרד, קירחת משני הצדדים, הופכת לגחלים של ארגוני להב״ה ובהמשך נלחצת ומתפוררת יותר ויותר בין שגשוג ושימור המשרות והנכסים המתמיד של יהדות אשכנז, טרור פסיכולוגי בפרסומות ומורים גזענים. לבסוף היא יוצאת לשוק התעסוקה בפיגור זמן ניכר, אם לא הטביעה את עצמה שיכורה בכנרת, כשהיא נאבקת עם פלסטינים על המשבצת המזרחית המוגבלת ממילא של עולמות התעסוקה התזזיתיים.

מזרחים רבים גדלו על הנרטיב שערבים נחותים מהם, ולפתע הם רואים שלא רק שזה לא נכון, אלא שערבים פלסטינים נהיו העמיתים, המטפלים, השותפים, המאכילים, המנהלים, נהגי האוטובוס והמונית והשוטרים שלהם

אם כן, יהדות ארצות האסלאם כלואה בין יהדות אשכנז ופלסטינים. לפעמים היא גשר שמבקש שידרכו עליו, כמו הפרויקט החובבני של המצאת היהודי-ערבי אותו מייצגים הוגים מזרחים מסוימים, ולפעמים היא סתם שקופה ונעלמת סטטיסטית בתוך מעמד פותחי העסקים המסוכן. כניסה הולכת וגדלה של פלסטינים לעולמות התעסוקה המזרחיים יפוררו, ידחקו ויצמצמו כנראה את עולם המשמעות המזרחי יותר ויותר ויביאו מזרחים למצוקה נרטיבית הולכת וגודלת. בתורה, מצוקה זו יכולה להיתרגם לאלימות קשה יותר, כפי שראינו לאחרונה עם שוטרים מזרחים שהיכו במסיבת פורים את עמיתיהם הפלסטינים ש״פלשו״, רחמנא ליצלן, למרחב המזרחי-גברי המקודש ביותר שלהם – עבודה במשטרה.

מעניין מה תהיה התגובה המזרחית ״העממית״ כשפלסטינים ייכנסו יותר ויותר, נישאים על גלי המסחר הקפיטליסטי-יזמי התוסס, למרחבים מזרחיים מקודשים נוספים כמו בעלות על אולמות שמחה, תקליטנים וזמרים, פלאפליות או חנויות לתיקון פלאפונים בתוך השכונות המזרחיות עצמן.

לאחר שיהדות אשכנז הצליחה להקרין, לחטוף, לרושש, לאכסן בבתי כלא ולהפגיר בהצלחה את רוחה, דימויה העצמי וגופה של יהדות ספרד והמזרח, מה שנודע בתור הטרגדיה המזרחית, ״הנשק״ היחיד העומד לרשותם של מזרחים בתחרות הישרדותית על מקומות עבודה (מול ערבים פלסטינים ובכלל) הוא אסטרטגיית ה״שנאה״ לערבים ואסטרטגיית ההצטרפות הגוברת לימין הקיצוני. אבל הנשק הזה כנראה לא יעזור, כי כאמור לערבים פלסטינים, בעלי אוטונומיה ועצמאות זהותית ותעסוקתית, ישנם כלים מוביליים זמינים יותר לעומת מזרחים.

בהמשך אם כן, הדבר יכול להתפתח לשני כיוונים עיקריים: כיוון אחד, הוא שמזרחים ימשיכו להתפורר, להטביע את עצמם שיכורים בכנרת ולהתלקח במרווח המצטמק בין אשכנזים לפלסטינים, כאשר הם הופכים להיות פסיביים ומובלים יותר ויותר על ידי בריונים פריבילגיים. כיוון אחר, הוא שיהדות ספרד והמזרח דווקא תתמלא בהשראה ומוטיבציה לאור המוביליות הערבית-פלסטינית האוטונומית ותעקוף בהצלחה את המשוואה הפולנית שמגדירה פרפורמנס ונראות מזרחית כעילגות, בערות והשתעבדות לפתיחת עסקים. בהמשך, ייתכן שתצליח לפענח בדיוק אילו כוחות מורכבים, מתוחכמים והגמוניים נוספים פועלים עליה ותגביר את מאמציה לדרוש פרסומות שלא לועגות לה, ספרים שלא מצמצמים אותה, מורים שלא מסלילים ותנסה לחזור למיקומה הזוהר, הלבנטיני דובר השפות, שוחר ההשכלה המתוקה, בעל ההון והמתון, טרם ההיבלעות האגרסיבית והפלאית בהיסטוריה האפוקליפטית-נהנתנית של יהדות אשכנז.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ג. אביבי

    מאמר מעמיק וחשוב.
    תודה לאיתמר!

  2. דןש

    מאמר המשקף את ההתפתחות של החברה הישראלית ללא גזענות והשתלבותם של האזרחים על פי כישוריהם וכשרונותיהם.
    חבל שהמזרחיים עושים עוול לעצמם ומרגישים פחיתות כבוד, במקום להתעלות ולהיות שווים בין שווים. החרמות על רקע גזענות תותיר את המחרימים בתחתית החברה.
    שלושת הדוגמאות שהובאו בפתיח מחייבים דווקא להיעזר בשירותים, שבעליהם חף מכל גזענות בהעסקת עובדיו. ההיתפתרות, של מי שהדבר אינו נראה לו, היא בריחה מהמציאות החיובית, הגדלה והולכת, מבדלת אותם מהחברה הבריאה ויוצרת סטיגמה בלתי רצויה.
    ברצוני להדגיש, שנותן השרות הערבי – הוא בעל ידע, יסודי, בעל סבלנות ואינו מרפא עד שברור שהבעיה נפתרה.

  3. דרור

    איזה כיף להיות פלגן כמקצוע. כל מה שצריך זה להגג הגיגים שאין בינם לבין המציאות ולא כלום, כל זמן שהם מלאים בשנאה למישהו. רצוי אשכנזי (= כל מי שלפחות אחד מהוריו אינו מזרחי, כולל מזרחיים שלא חושבים כמוני).

  4. ענבל

    יתכן שהארת כאן משהו נכון ביחס של מזרחים כלפי הפלסטינים של 48 אבל, חבל שאתה מאמץ את נקודת המבט הזו ללא ביקורת גם כשאתה בא לתאר את החברה הפלסטינית של 48, הפלסטינים הם עם ולא מגזר בתוך החברה הישראלית, בנוסף, ובניגוד למזרחים, רובם לא עברו את "כור ההיתוך" הציוני. ולכן כל התיאור שלך של התהליך שקורה בחברה הפלסטינית כיום מעוות לחלוטין, ומפספס את הגורמים לפריחה התרבותית פלסטינית הנוכחית בעיקר בחיפה ובצפון.
    וחבל, כי אם מקשיבים לקולות בתוך החברה הפלסטינית של 48, למשל בסדרת הכתבות של רמי יונס בנושא, מתוכן עולים כמה מאפיינים של ההתעוררות התרבותית הזו, שאולי אפשר ללמוד מהן גם למאבק מזרחי.
    ייתכן שגם השחרור שלנו יקרה רק אחרי שנשתחרר מכבלי הציונות והמגזריות שנכפתה עלינו, ויתאפשר גם לנו לבנות אוטונומיה שמתחברת מחדש למרחב הערבי ממנו באנו.

  5. מיכאל

    הכותב חי בשנות החמישים המדומיינות כשכל המנהלים והמשכילים היו אשכנזים והמרוקאים שירתו אותם
    אז חביבי האשכנזי המסכן – אני מרוקאי יליד הארץ שנולד בשנות החמישים וכבר למדתי באוניברסיטה העברית ואילו בנותי סיימו את הטכניון
    וכולנו מרוויחים המון כסף בהייטק איפה שמאותגר מתמטיקה כמוך לא יכול לעבוד כי אתה עבד של השפה היחידה בה אתה יודע לכלך ולהמציא מעמדות מדומיינים

  6. ליכודניק

    כל הכבוד על הפיסקה האחרונה.

    כל המאמר מדבר על חלוקת העוגה, וכיצד המזרחים מפסידים לאשכנזים (כמו תמיד), וכעת גם לערבים. דעה שבכנות, נשמע שהכותב עצמו מעלה פשוט כפרובוקציה.

    הפיסקה האחרונה-"תנסה לחזור למיקומה הזוהר, הלבנטיני דובר השפות, שוחר ההשכלה המתוקה, בעל ההון והמתון"- מרמזת לאפשרות השניה- להגדיל את העוגה,
    כך שההכנסה החציונית, במונחי כוח קניה, תגיע לרמה מערב אירופאית. ואז מזרחי לא יצטרך להתחרות עם ערבי על תפקיד מנהל משמרת ב-"מפגש השייח'"; לשניהם תהיה אפשרות להתפרנס בכבוד כאנשי שיווק, יוצרים, מורים, בעלי מקצועות חופשיים או מה שיבחרו.

  7. ג. אביבי

    האבחון של איתמר לגבי התהליך החברתי פוליטי בו נמצאים המזרחים הוא די מדויק. כמובן שישנה שכבה דקה של מזרחים משעדיפים לטפס בסולם החברתי באמצעות שדרוג השכלתי ושיפור כושר התחרות במשרות עתירות ידע. אבל לגבי הרוב זה נכון. כרגע אני לא מזהה סימנים שהאופציה הגופשטיינית (להב"ה)/ 'לה-פמיליה'תית מפנה מקומה למגמה – אותה מגדיר איתמר – ש"תעקוף בהצלחה את המשוואה הפולנית שמגדירה פרפורמנס ונראות מזרחית כעילגות…". לשם שינוי המגמה צריך לעמוד מול ציבור המזרחים ולהציג בפניהם את המשגה הנורא שלהם באי-שנוי כיוון חשיבתי מצידם.
    ציבור המזרחים ברובו עדיין מאמין שהזדהות יתר עם הימין, תתן לו הערכה גבוהה יותר בקרב האליטה האשכנזית ימנית שמנהיגה את ישראל לסרוגין מזה 40 שנה. הם משלים את עצמם שזה ייזקף לטובתם. לפי כך, במקום לדאוג לעתיד משכיל ורלוונטי יותר לעצמם ולצאצאיהם, מעדיפים רבים מדי מבין המזרחים להיות רקדני/מענטזי הסלסה המעודדים את האליטות האשכנזיות של הימין על קיצוניהן הרבים.
    צריך להמחיש למזרחים, לכמה שיותר מביניהם, שהצלחת הפלסטינים כאן, למרות הקיפוח הממסדי והיהודי הנוראי כלפיהם, נובע מכך שהם השליכו יהבם על השכלה גבוהה במקצועות נדרשים. צריך להראות לציבור המזרחים, באמצעות ההצלחה היחסית של הפלסטינים, כיצד ההסללת המזרחים למקצועות נמוכים ע"י הממסד הקיים – ימני כ"שמאלי" – הופכת אותם למעמד נמוך יותר מזה של הפלסטינים (שבהם הם משתלחים). כיצד נאמנותם לקו הממסדי הקיים תוביל את המזרחים בסופו של דבר לאסון – כבר בעתיד הקרוב הם יהיו חסרי משמעות כלכלית ותעסוקתית בחברה הישראלית שעוברת אוטומציה ורובוטיזציה. גם העיסוק במסחר ובשרותים שונים בסופו של דבר יפנה מקומו לרשתות וירטואליות.

    איך עושים את זה?

  8. עמית

    כמה ארוך המאמר וכמה מורכבת התיאוריה שפשוט לא נשענים על נתונים ועובדות. לפי כל חתך סטטיסטי שנבחר, המזרחים משכילים יותר ומרוויחים יותר מערביי ישראל. בפער ניכר. כמו כן. ממש אין ריבוד בריא בחברה הערבית, שכמעט כולה משתייכת לשני העשירונים הסוציו-אקונומיים התחתונים ורק ומיעוט קטן מאוד מתוכה, נוצרי ברובו, משתייך לשלושת העשירונים העליונים.

    1. אוי ויי זמיר !

      עמית, על איזה סטטיסטיקה אתה מתבסס? הרי כבר סיפרת לנו שהמזרחיים מהווים מיעוט קטן הולך ומצטמק מיום ליום.

        1. ג. אביבי

          עמית, אתה טועה ומטעה שוב.
          כבר בראשית המילניום אחוז האקדמאים הערבים (פלסטינים אזרחי ישראל) עבר את זה של המזרחים. הנתונים עליהם מתבסס מכון אדוה כנראה לא עוסקים בכמות הגדולה של הפלסטינים אשר לומדים בחו"ל וחוזרים לישראל ומצטרפים לשוק העבודה בתחומי ההשכלה שלהם.
          ראה מסקנות מאמר של ינון כהן המובא ע"י איתמר (יינון כהן 1998, רובינשטין וברנר 2003): "לענייננו, חשוב להדגיש שפערי ההשכלה בין מזרחים/יות וערבים מחד, לבין אשכנזים מאידך לא גדלו במשך השנים ואף הצטמצמו במעט מאז 1975. כך למשל, ב 1975 34% מהגברים האשכנזים היו בעלי השכלה אקדמית, 8% מהמזרחים ו-2% מהערבים. ב 2001 שעור האקדמאים בקרב אשכנזים / מזרחים/ ערבים עלה [בהתאמה, ג.א] ל 42% (אשכנזים), % 19 (מזרחים) ו20% (ערבים). " – זה מוצג במאמר של איתמר "לא הגמוניה ולא מובלעת: מזרחים נעלמים" ממרץ 2016.
          הנתונים שמוצגים במאמר של מכון אדווה מ2015 מראים פער השכלתי גבוה בין אשכנזים למזרחים ( כ 50% מול 29%) כאשר בתארים גבוהים יותר הפער מגיע לפי 3 ומעלה.
          הנתון המוצג (ע"י אדוה) של 13% ביחס לערבים מתייחס לכל הפלסטינים אזרחי ישראל מגיל 25 ומעלה וברור שהאוכלוסייה הצעירה היום מהווה את רוב המשכילים בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל. זאת כאשר המחקר עוסק בבני 25 – 40 (בקרב היהודים). בנוסף כאמור אדוה לא לקחו בחשבון את אלה שלמדו בחו"ל (להערכת רבים יותר מאלה שמסיימים בארץ).
          גם ע"פ הנתונים כפי שאתה "מבין" אותם, לפני 40 שנה היו פי 4 אקדמאים מזרחים מאשר ערבים והיום פי 2 (וכאמור זה לא המצב) הרי שהם בדרך לעקוף את המזרחים. למעשה הם עקפו בהליכה קלה את המזרחים (ומי ייתן שבקרוב גם את את האשכנזים / סלאבים).

          1. נעה

            "הנתונים עליהם מתבסס מכון אדוה כנראה לא עוסקים בכמות הגדולה של הפלסטינים אשר לומדים בחו"ל " – אם יש משהו מעצבן שמשותף לרבים מדוברי העברית – זו ה"כמות" הגדולה של אנשים מכל הגזרות ה"לוחמות" ששוקלים כמויות של בני אדם.

            לעניין עצמו – יציאת ערבים ללימודים בחוץ התחילה בתקופת המפלגה הקומוניסטית. היוצאים למדו במדינות קומוניסטיות. התהליך הזה אפשר מוביליות מעמדית בקרב הערבים, והמשכה בסטודנטים שיוצאים היום ממשפחות יותר מבוססות.

            אם לוקחים לדוגמה את הרופאים צריך לציין שמדינת ישראל לדורותיה השקיעה בתחום מעט מאוד יחסית והעדיפה לקלוט רופאים "מבושלים" כבר, בלי להשקיע גרוש בחינוך שלהם. מבחינה זו יציאת סטודנטים ללימודי רפואה בגוש הסוביטי בתיווך המפלגה הקומוניסטית, מסבירה כנראה במידה רבה מדוע מספר (!) הרופאים הערבים הוא גבוה באופן בולט.

  9. פריץ היקה הצפונבוני

    למה אתם תמיד מבלבלים בין ספרדים שהיו מפוזרים גם באירופה,למשל משפחת אמי שגרה דורות בהמבורג, המפוזרים גם באירופה ובין יוצאי המרחב האסלמי ערבי . בין יוצאי עירק רבים לא ספרדים וכן בבלקן,רומניוטים שהיו שם לפני גלות ספרד. מאחר שביהדות המעמד נקבע לפי האם,גם אני ספרדי.

  10. נתן

    כמה רחוק היקום המקביל שבו אדם צריך לחיות בשביל לטעון ברצינות גמורה ש"מזרחיים ופלשתינאים מתחרים על אותם מקומות עבודה"?

  11. ג. אביבי

    עוד דבר,
    איתמר מציין את הברית האשכנזו-פלסטינית ויש קישור למאמר יפה שלו ב"ארץ האמורי".
    ככלל, זה נכון שה"שמאל" האשכנזי מתיימר להיות פרו-פלסטיני. הם מעדיפים לקדם אותם ע"ח המזרחים, בעיקר – כפי שאיתמר ושנהב מראים – כי הפלסטיני נתפש כמרוחק יותר ולא ממש מאיים על מקומו של האשכנזי. המזרחי הרבה יותר מאיים כי הוא נחשב ליהודי כלומר מהצד הפריבילגי של הציונות (וגם כי אין חוק מפורש נגד קידום מזרחים). לדעתי זה נובע גם מהתפישה אסטרטגית של האליטה האשכנזית שפוחדת מברית מזרחית – פלסטינית שתאיים הרבה יותר על מעמדה. הפחד העיקרי של האליטה הלבנה הוא מפני המזרחים (רבים יותר מהפלסטינים) והם מעדיפים שהפלסטינים יהיו לצידם – כך שהמזרחים יהיו במיעוט.
    אבל ברית דורשת לפחות שני שותפים, שהם גם מחויבים לברית הזאת. במקרה של ה"ברית האשכנזו-פלסטינית", לא ראיתי שהחברה הפלסטינית או סקטור מסוים בה מחויב/ת לברית הזאת. אם פלסטיני מסכים לאייש משרה שהוצעה לו ע"י ארגון אשכנזי מה"שמאל", הוא עושה זאת מטעמי תועלות בלבד. לא ראיתי שהפלסטינים, במקומות בהם הם קובעים, מדירים את המזרחים בלבד ומעדיפים אשכנזים.
    לכן המושג הזה טעון רענון.