• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הרהב הישראלי והפוליטיקה של המוות

הצורך הישראלי להדחיק בימים אלה את הפלסטיני וכל הקשור בו מובן מאליו, אך כולי הערכה לאומץ לבם וליושרה שמגלים המעטים בחברה היהודית המשוחררים מכבלי הזיכרון של מנצחים, מדגלים ומטקסים משחיתים ומקידוש המלחמה
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

כשהמנוח אמיל חביבי כתב באמצע שנות השמונים כי "יום העצמאות שלכם הוא יום הנכבה שלי", ענה לו הסופר א.ב. יהושע בשחצנות של אותם ימים כי הוא – חביבי – יכול לקחת את מטלטליו ולעבור לאחת ממדינות ערב במרחב. כזכור, באמצע שנות השמונים נולדה ממשלת האחדות הראשונה. תחושת כוח הייתה באוויר, ואין כמו הכוח לעורר רגשות התנשאות, שחצנות ועזות מצח כפי שאנו עדים בימים אלו. אלא שהשחצנות של היום דורסנית יותר. בעוד שיהושע הציע לחביבי מעבר למדינה אחרת, השחצנים של היום מנסים להעלים את כל מה שנוגע לפלסטינים ולהשתיקו כליל. היות שבימי זיכרון עסקינן, כדאי שגם המכחישים יזכרו.

אחרי מאה שנים של סכסוך, נותרה עדיין שאלת זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית במדינה משלהם ולא שאלת הזכות לקיומם של היהודים ומדינת ישראל במרחב. הפלסטינים הם שנעקרו, גורשו ממולדתם על ידי התנועה הציונית ומונעים מהם לחזור ו/או לחלופין ממאנים להכיר בנכבה שהייתה מנת חלקם, ולהגיע אתם להסדר שיהיה בו ולו תיקון קטן לעוולה כל כך טרגית מבחינתם. בהקשר זה ניתן להבין את טקסי הזיכרון והמוות בישראל כניסיון להמשיך במלאכת השכנוע העצמית כי היהודים הם-הם הקורבן האולטימטיבי גם בסיפור הזה, ולא רק בשואה. מאמץ זה מלווה תמיד בשיח שנאה תהומית לכל מה שנראה כפלסטיני, קרוב לפלסטיני, מזכיר פלסטיני, כמו אותם אירועים משותפים של יהודים ופלסטינים המנסים לרפא באמצעות הידברות את צלקות העבר, ואלה שעוד יבואו אם אידאולוגיה ימנית תמשיך לשלוט בכיפה.

הצורך בהכחשת הפלסטיני בימים אלה מובנת לי. כי עצם נוכחותו, נראותו, דיבורו והסיפור שעל לשונו מהווים כתב גט לאותו סיפור ישראלי רשמי ימני על בלבדיות על הארץ הזו ועל ההיסטוריה שלה. הרי כל פלסטיני ממוצע, גם אם לא מלאו לו עשר שנים, יכול למנות את שמות הכפרים שנעקרו ונהרסו בשנות הארבעים והחמישים. כל פליט ופליטה בגלות הפלסטינית חיים עם מפתחות ביד או בלב לבתים שאולצו לעזוב מאחור.

משתתפות בטקס הזיכרון של "לוחמים לשלום", 30.4.2017. צילום: יואב שפירא
משתתפות בטקס הזיכרון של "לוחמים לשלום", 30.4.2017. צילום: יואב שפירא

והנה בין הים לנהר, חיים להם פלסטינים רבים, כמעט כמספרם של יהודים במרחב זה! לא קל ליהודי ממוצע לגלות היום בבוקר או מחר אמת עירומה המתדפקת על דלתו או מבצבצת מהמראה שלו, הפלסטינים כאן הם חצי ממספר האנשים ולא כפי שהלמ"ס מספרת להם. השאלה, הפלסטינית כאן ועכשיו, לא מעבר לדלת אלא בחדרים הפנימיים של הנפש היהודייה. מאחורי הנאומים בבית הנשיא ובהר הרצל, מאחורי השמות העבריים של החללים הרבים, מאחורי המקומות שמעוררים זיכרונות כואבים וטרגיים. הרי פולחן המוות הישראלי שנועד לחזק נרטיב ישראלי רשמי, מתכוון להשכיח סיפור אפל של עקירת עם ממולדתו, מפרדסיו, מאחוזותיו, משדותיו ובארותיו.

טקסי הזיכרון והמוות בישראל הם ניסיון להמשיך במלאכת השכנוע העצמית כי היהודים הם הם הקורבן האולטימטיבי גם בסיפור הזה ולא רק בשואה. מאמץ זה מלווה בשיח של שנאה תהומית לכל מה שמזכיר פלסטיני

עקירה איננה מעבר ממקום למקום, אלא אילוצם של אנשים להפוך מבעלי מקום וזמן לפליטים חסרי כל מחוץ למקום ולזמן תוך רמיסת כבודם וכל זכויות האדם שלהם. בנוסף לנטילת חייהם של רבים, המתנגדים או אלה שהורע מזלם ונקלעו למלכודת הרוע. חוויה זו מעצבת עדיין את הזהות הפלסטינית ויוצרת רבדים של זיכרון קולקטיבי המתעבה עם הזמן. זיכרון זה מפחיד את אלה שהניחו כי הוא לא קיים או שביכולתם למחוק אותו. זיכרון זה מאיים, כי הוא מטיל ספק כבד במהימנות הסיפור הישראלי הרשמי בדבר בלעדיות בארץ ועליה. ולכן, אך "טבעי" הוא שיהיו מי שיתאמצו לגרש את הזיכרון הזה מכאן, להשתיקו ולמנוע את ביטוייו במיוחד בימים שמטרתם לבסס ולקבע את הנרטיב הישראלי, שכולו מוות הרואי מעורר גאווה לאומית ומבטיח עמידה איתנה.

המוות הפלסטיני שאורב בצדו האחר של המוות הישראלי, בפינות הצפויות והלא צפויות, אינו נותן מנוחה למצויים באילוזיה כי הם כאן לבדם וכי אין זולתם במרחב. עצם היותו של הפלסטיני כאן, מספיק כדי לשבש את הטקסים השונים ואת המחשבות הנוגות שמא הקורבנות הישראליים היו כולם הכרחיים כדי להבטיח את הארץ ומשאביה, והנה, הארץ מלאה למרות מחסומים, סגר וריתוק מרחבי, בפלסטינים שלא מפסיקים להיזכר ולהזכיר שהם כאן, היו כאן, ומתעקשים להישאר לעד ואף להשיב את אלו שנעקרו בכוח ובפשע.

אילו היו הסכמי אוסלו מתפתחים לכדי הסדר בין שני העמים ולפתרון אזורי מוסכם, אז הייתה ישראל נגמלת מאלמנטים קולוניאליסטיים בהווייתה לטובת חוויה חדשה לא קולוניאלית. הדבר היה מאפשר להמיר את הנוכחות כאן מכוח הזרוע לכוח הסדר והסכמה. אלא שמאז רצח רבין ויירוט ההסכמים, הדברים התפתחו בכיוון אחר ומסמנים חזרה אל המשבצת הראשונה של הסכסוך, לפחות מבחינת השיח הפושה בישראל בהנהגת ממשלות הימין הקיצוני. הסכסוך חזר להיות סכסוך על הקיום עצמו, ולא על גבולות הקיום.

הציוץ (שנמחק) מחשבון הטוויטר של השר נפתלי בנט בתגובה לאלימות שספגו משתתפי טקס הזיכרון המשותף מפעילי ימין, 1.5.2017
הציוץ מחשבון הטוויטר של השר נפתלי בנט (שנמחק כעבור זמן מה), בתגובה לאלימות שספגו משתתפי טקס הזיכרון המשותף מפעילי ימין, 1.5.2017

תזוזה זו התרחשה בגין האמונה בישראל שהיא עוצמתית מספיק כדי לבחור לסרב לרעיון ההסדרה ולו המינימליסטי עם העם הפלסטיני או האופטימלי – עם עמי האזור, באמצעות היוזמה הערבית. לסירוב זה  ישנה משמעותה אחת, והיא ההובלה להתנגשות ודאית עם העם הפלסטיני כולו בין הים לנהר. ייתכן שזו בדיוק המטרה, אבל אף אחד לא יכול לנבא מה תהיינה התוצאות אם תתממש. מה שבטוח הוא שהתנגשות כזו תהיה אלימה במיוחד ותגבה קורבנות רבים ששמותיהם לא ימצאו מקום באנדרטאות המוקמות חדשות לבקרים, ולא רק בישראל.

בימים אלה, ישראל חוגגת את ה"עצמאות", אלא שעצמאות זו מוגבלת לאותם אנשים וחוגים בחברה היהודית שהשתחררו בעצמם מכבלי הפוליטיקה של המוות, מזיכרון של מנצחים, רווי שקר ואשליה, שמתאים את המציאות למאווייו ולגחמותיו, מכיבוש, חטאיו ועוולותיו, מדגלים וטקסים משחיתים ומקדשים מלחמה, כיאה למשטרים טוטליטריים פאשיסטים. כולי הערכה לאומץ לבם וליושרה שהם מגלים כשהם אומרים לעצמם ולמדינתם את האמת.

כולי הערכה לדבקותם במלחמה נגד הכיבוש והשליטה בעם הפלסטיני, במוסריותם המערערת על המשכה של הנכבה גם היום. ליבי, איתם ברגעים שהם ניצבים לבדם נגד מכונה משומנת היטב של מחוללי מלחמות המחריבה כל חלקה טובה. קל להיות בצד הקורבן, וקשה להיות בצד המקרבן. הם אלה המשאירים את התקווה שם במעלה ההר בדבר האפשרות להידברות, לדיאלוג ולפיוס גם בימים שהימין בישראל מאיץ את מפעל ההתנחלות כאיתות מוחשי לסיפוח השטחים הכבושים וליצירת, משטר אפרטהייד לתפארת מדינת ישראל.

כנראה שיעניין אותך גם: