8 דברים שלא ידעתם על ניאוליברליזם

1. "הניאוליברליזם הופיע על במת העולם עם עלייתם לשלטון של תאצ'ר ורייגן"
הניאוליברליזם הופיע על במת העולם בקולוקווים של וולטר ליפמן שנערך בפריז ב-1938. בקולוקווים זה נפגשו מדעני חברה, משפט ורוח מגרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה, אוסטריה, שוויץ וארה"ב בעלי תפיסת עולם דומה בדבר הדרך להציל את הליברליזם מציפורני המשטרים הסמכותניים שעלו באירופה בדרך שונה מזו שהציע קיינס. במהלך המפגש הציע הגיאוגרף הכלכלי הגרמני אלכסנדר רוסטוב לכנות את התנועה "ניאוליברליזם". וכך בא הניאוליברליזם לעולם.

2. "אף אחד לא הזדהה אי פעם כניאוליברל"
אחת הטענות השקריות שמושמעות על ידי אנשי ימין כלכלי היא שאין דבר כזה ניאוליברליזם, זו קללה שאנשי השמאל ממציאים בהפטירם "תראו לי אחד שהזדהה כניאוליברל". אז הנה מאמר של אחד, מילטון פרידמן, על עתידו של הניאוליברליזם. בכל מדינה הפסיקו הניאוליברלים להזדהות ככאלה בתקופה אחרת. בארה"ב זה היה בשנות החמישים, אם כי המונח חולץ מתהום הנשיה בשנות השמונים כאשר קבוצה ימנית מן המפלגה הדמוקרטית הזדהתה ככזו בשנות השמונים. הגישה המקובלת היא שהמושג נגאל וזכה לשימוש שהופץ על ידי השמאל באמריקה הלטינית. שם צמחה ההתנגדות לישומו האלים והפראי החל מצ'ילה של פינושה ובהמשך על מדינות אחרות במסגרת מה שזכה לכינוי "קונצנזוס וושינגטון".

3. "מקורו של הניאוליבליזם באוסטריה והוא הגיע לחופי אמריקה בתרמילו של האייק"
יש נטייה להגזים בהשפעת הגותו של האייק על הניאוליברליזם. כפי שראינו, האוסטרים היו רק קבוצה אחת מבין אלה שהתכנסות ב-1938 בפאריז, וכשהאייק נחת בשיקגו כבר היתה שם מסורת ניאוליברלית מבוססת, שהוא השתלב בה אך היה רחוק מלעצב אותה. תרומתו החשובה ביותר היתה מוסדית, כיזם אקדמי. האייק, שהצליח להתחבב על בעלי הון שמרנים שראו את הפוטנציאל הרב בתפיסתו להעצמת עושרם, גייס מספיק כסף להקים את המונט פלרין סוסייטי (MPS) ב-1947, מפגש שנתי מחודש של הניאוליברלים שנפוצו לכל עבר בעת המלחמה שבו הם דנו בתורתם וקידמו אותה. אך כאמור, הצורה שלבש הניאוליברליזם במדינות הגדולות כגון ארה"ב וגרמניה – ומשם הופץ – הושפע הרבה יותר מן המסורת המקומית מאשר מזו האוסטרית.

4. "מילטון פרידמן הקים את השיקגו סקול"
השאלה האם מילטון פרידמן המציא את השיקגו סקול עמדה במרכזו של ויכוח רב יצרים בו כיכבו מילטון בעצמו וד(ו)ן פטנקין "שלנו". פרידמן עצמו טען שהוא נאמן ל"תורה שבעל פה" כפי שנמסרה על ידי אבות השיקגו סקול ביניהם הנרי סימונס, פרנק נייט וג'ייקוב וינר בעוד פטנקין הכחיש את קיומה של מסורת איזוטרית שכזו. הקונצנזוס בקרב החוקרים מצדד בגדול בפרידמן. נהוג לדבר על שלושת האבות כדור א' של שיקגו, בעוד פרידמן, ג'ורג' סטיגלר ואהרון דירקטור (גיסו של פרידמן) נמנים על ענקי דור ב'. ישנם מספר הבדלים בולטים בין הדורות, אחד מהם הוא יחסם למונופול שיככב באנקדוטה הבאה.

5. "כל הניאוליברלים בעד מונופולים"
למול עיני הניאוליברלים עמדו שני אויבים מובהקים: כלכלה מתוכננת ומונופולים. כך למשל, הסעיף הראשון במניפסט שחיבר הנרי סימונס בשנות השלושים הוא חיסול כל צורות המונופול הפרטי על ידי תכנון ושמירה על שוק תחרותי, ובענפים שלא ניתן לשמר תחרות, אזי מונופול ממשלתי. הניאוליברלים הגרמנים היו ועודם מתנגדים נחרצים יותר לקיומם של מונופולים. גישה רכרוכית למונופולים ניתן למצוא אצל האוסטרים ובראשם מורהו של האייק, פון מיסס.

כל זה השתנה בארה"ב בראשית שנות החמישים עת דור ב' בשיקגו, בהשפעתו הישירה של אהרון דירקטור ושל המממנים של קבוצת מחקר שהקים, השתנה היחס למונופול מקצה לקצה: מאויב הוא הפך לדבר מה שאפשר לחיות עמו כל עוד הוא לא מתנהל "באמת" כמונופול. ומיד גויסו התירוצים והסופיסטיקה שהראו שמה שנראה כמונופול לא באמת מתנהג ככזה – מאמץ שהגיע לשיא תחכומו התיאורטי בשנות השבעים.

המצב כיום, בו הכוכב החדש של שיקגו לואיג׳י זינגאלס ונושא כליו עורך ״דה-מרקר״ גיא רולניק נלחמים במונופול, אינו חידוש אם כן, אלא חזרה למסורת שיקגו. גם אז, כמו היום, כשקפיטליזם נקלע למשבר קשה מוּצא איש הקש האולטימטיבי מהבוידעם על מנת לגנוב את דעת הציבור תוך ניסיון לטעון ש"גם הימין וגם השמאל נגד המונופול", ובלימת כל יתר הדרישות של השמאל וגיוסו לפונדמנטליזם של השוק. גם אז, כמו היום, המונופול אמנם מוצג כאויב, אולם מי שאשם בקיומו הוא לעולם לא כלכלת השוק; תמיד אלה הממשלות, הציבור, אפילו קפיטליסט רשע זה או אחר, והפתרון היחיד לכל צרה הוא הגברת התחרות, זו שהכפפת כל סדרי החברה והכלכלה לשלטונה חסק המעצורים הביאה למשבר מלכתחילה.

6. "גרמניה אינה ניאוליברלית"
לניאוליברליזם הגרמני השפעה מכרעת על עיצוב אופיה של הכלכלה והחברה בגרמניה המערבית לאחר מלחמת העולם השני וב"נס הכלכלי" הגרמני. אבות הניאוליברליזם הגרמני, שכינו עצמם ״אורדוליברלים״, נבדלים מאחיהם האמריקאים בהיותם אינטלקטואלים מרשימים ומשכילים מאד. מבין העקרונות שהנחו את הגרמנים בולט במיוחד רעיון המסגרת.

טענתם הייתה שהליברלים של המאה ה-19 טעו שחשבו שדי בכך שהריבון יסוג מן השוק והסדר של התחרות יופיע באופן טבעי; הם טענו שאין שום דבר טבעי בשוק, הוא לעולם יצור מלאכותי אותו יש לייצר ולתחזק. כיצד? על ידי יצירת המסגרת שתאפשר את פעולתו של מנגנון המחירים. להבנתם, על מנת שמסגרת זו – חוקית, חברתית, פסיכולוגית וכד' – תתפקד כמו שצריך, על הריבון להתאים את כל המוסדות החוץ-שוקיים למסגור נכון של השוק. כך, למשל, כנגד הכוח המרסק את הסולידריות החברתית הנגזר מן הייצור ההמוני, על הריבון לדאוג לעידוד הסולידריות החברתית. מוסדות דת ויצירת ערים/קהילות קטנות של בעלי רכוש היו אמורים לתרום לכך.

התפיסה הזו, הנוכחת בכל סוגי הניאוליברליזם גם אם לא ברמת ארטיקולציה כה גבוהה, היא עוד עדות לכך שבניגוד למקובל לחשוב, למדינה תפקיד חשוב ומעורבות עמוקה בחיי האזרחים. רק שבמקום להתערב בכלכלת השוק, היא מתערבת על ידי יצירת ושמירת התנאים שיאפשרו למנגנון המחירים לעבוד בלא הפרעה.

7. "ניאוליברלים מתנגדים למתן מענקי עבודה לעובדים בשכר נמוך"
נהוג לייחס למילטון פרידמן את המצאת מס ההכנסה השלילי (מענק עבודה) אשר כיכב בין היתר בתכנית "נטו משפחה" של כחלון. גם אם לא המציא, פרידמן ללא ספק אחראי לפופולריות של מדיניות זו, פופולרית שהביאה את קלינטון הבעל לאמצה בחום תוך הודעה על קצה של מדינת הרווחה כפי שהכרנו אותה. ואכן, מס הכנסה שלילי הוא רכיב מרכזי בניאוליברליזציה של היחסים בין המדינה, השוק והעניים.

המהפכה עליה הוא מבשר היא כפולה: במקום להגן על חיי העניים מפני הכאפות של ידו הנעלמה של השוק כפי שקצבאות הקיום שנותנות לעניים כח והגנה מפני ניצולם בשוק, או שכר מינימום שמתערב בפעילות מנגנון המחירים, מס הכנסה שלילי פועל בכיוון ההפוך. הוא חלק ממנגנון ההפקרה של חיי העניים לידי כוחות השוק, משמר את המחסור בעבודה – רכיב מרכזי באידיאולוגיה הניאוליברלית שרואה בתעסוקה מלאה אסון – ובמקום לשים מכשולים בפני מנגנון המחירים הוא מחזק את אחיזתו.

8. "הניאוליברליזם מקטין את מעורבות המדינה בחיי אזרחיה"

לטעמי, המיתוס השקרי ביותר בדבר הניאוליברליזם הוא שהוא מקטין את מעורבות המדינה בחיי האזרחים ביחס למעורבותה של זו בחייהם במדינת הרווחה הקיינסיאנית. הניאוליברליזם מעורב עד מאד, רק בספרות אחרות. כך, בעוד המדינה הקיינסיאנית התערבה בשוק, הניאוליברלים מתערבים בכל מקום שאינו השוק על מנת להפוך את הכל – החל מנפש האדם ועד החברה כולה – למתאימים לשוק, רוצה לומר, לכאלה שיאפשרו למנגנון המחירים לעבוד בלא הפרעה.

דוגמא אחת מן המציאות הישראלית, שכרגיל במחוזותינו לא רק שעברה ללא התנגדות של אלה המכונים פה שמאל, אלא אף זכתה לתמיכתם הנלהבת של מייצגיו בכנסת ובראשם פרופ' יוסי יונה, היא מאגר נתוני האשראי שהוקם לאחרונה במסגרת רפורמת שטרום-יונה. בעולם שלפני דירוג האשראי, נהננו מרביתנו מסוג של ביטוח אשראי קיבוצי, מה שאפשר לנו לנהל את חיינו מבלי לדאוג מבוקר עד ערב לגבי התנהלתנו הפיננסית, כמו גם מבלי החובה לנהל חוב. דירוג האשראי משנה כל זאת.

מעתה חלקים נרחבים בעתידנו יושפעו על ידי דירוג האשראי שלנו. לא רק מול הבנקים, אלא גם בחיפוש העבודה, בשכירת דירה, ואף בדייטים. יתרה מכך, על מנת להיות בעלי דירוג אשראי "טוב", נצטרך לקחת הלוואות להתנהל "חכם" כבעלי חוב. ניתן לראות, אם כן, שרפורמת שטרום-יונה היא לא סתם שינוי במבנה ענף הפיננסים (שינוי הרסני בפני עצמו שאף הוא מוכתב על ידי עקרונות הניאוליברליזם) אלא מעורבות חודרנית של אחריותיזציה שנועדה לעצב את האזרח על פי התבנית של הסובייקט הניאוליברלי.

וזו רק דוגמא אחת מני רבות.