השאלון של העוקץ: סלין אסייג

ספרה השני של סלין אסייג, "פרקי מכונות", רואה אור בימים אלה בהוצאת אחוזת בית. אסייג (49), ילידת בת ים, עבדה בעבר כהנדסאית מכונות, וברומן שכתבה מרעישות המכונות של המפעל בעוד בראשה של הגיבורה מזדקקות המחשבות על עולם העבודה ועל חייהם הסיזיפיים של פועלי הייצור. היא כותבת על הימים שלצד המכונות, על המכאניות של הקיום ועל הכתיבה כמנגנון שיש בכוחו לשבש את הדפוסים האוטומטיים של החיים. ספרה הראשון, "צעקה הפוכה", זיכה אותה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים, במועמדות לפרס ספיר ובמלגת ׳פרדס׳ של הספרייה הלאומית.

וככה "פרקי מכונות" מתחיל:

את השלט רואים מהכביש. הוא בחזית הבניין מצד שמאל לירידה. עשוי מפח ועומד על שתי רגליים מפרופיל מתכת מרובע. מהצד הזה של הבניין רואים גם את "שירלי צעצועים", מימינה חנות טקסטים ומשמאלה סניף דואר. בהמשך יש חצר פנימית ועוד שורה של חנויות: קונדיטוריה, חנות מכולת וחנות רהיטים.

על השלט כתוב באותיות שחורות וגדולות "התבנית" ובאותיות קטנות יותר "אברהם רייק עבודות מתכת". מתחת לכיתוב יש חץ בצבע ירוק בהיר שחלקים ממנו מחוקים. החץ מראה שצריך ללכת בירידה ואחר כך לפנות ימינה.

באמצע הירידה יש פתח חסר דלת למסדרון. בצדו הימני שני שלטים קטנים זה מעל זה. על שלט אחד כתוב "סיט" ועל השני "התבנית". המסדרון חשוך וצר, הוא חוצה את כל בניין עשרים ותשע ברחוב אהוד קינמון. אורכו כשלושים מטרים. אם מסתכלים לתוכו רואים את הקצה הרחוק.

* * *

במה את עסוקה בימים אלה?

בעבודה, עבודה ועבודה ובכתיבת הספר הבא.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית טורדת את מנוחתך?

כל הפרשיות דומות זו לזו וכל פרשייה רעה בדרכה.

שלושה א/נשים שהיית מלהק/ת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

החברים החכמים שלי – ענבל גיל, עומר שיבולת ותמר אגמון.

ספרי על שני דברים שאפיינו את השכונה שגדלת בה.

הרבה ילדים – בת ים של שנות השבעים והשמונים הייתה מלאה במשפחות צעירות. בכל דירה היו בין 5-3 ילדים. מעטות היו המשפחות בנות שני ילדים בלבד. החנייה הייתה מגרש המשחקים שלנו. היינו מורשים לרדת למטה רק בשעה ארבע, אז כולם היו שועטים למטה. שיחקנו שבע אבנים, מחבואים, תופסת, קלאס, גומי וגולות (בבת ים אמרו גולות).

השכונה הייתה קולנית. באותן שנים כל משפחה כמעט רכשה מערכת סטריאו. לפעמים היו מלחמות מוזיקליות בסגנון המערכת של מי חזקה יותר. וכך היו ימים שבהם אילו עברתם ברחוב, הייתם שומעים בליל של מוזיקה חזקה בסגנונות שונים שבקעה מהבתים.

האם את או בני משפחתך חוויתם אי פעם גזענות על רקע אתני?ֿֿ

אמא שלי חוותה. היא מצרייה ואבי רומני. הגזענות הייתה מצד אחיותיו.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

במקום שאני עובדת בו כרגע, יש רוב נשי. אבל עד לא מזמן עבדתי במפעלי מתכת כמו אלו המתוארים בספרי החדש שבו הסביבה היא גברית. במקומות האלה אין מרחב לסוגיות מגדריות כי יש רק מגדר אחד שקובע – הגברי.

האם לדעתך תור דור או שניים יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אם כן ואם לא, באיזה מחיר?

לא יימצא פתרון. לצערי, הימין מתחזק והתהום שנוצרת תלך ותעמיק. המחיר יהיה חברתי וכלכלי, כי עם כובש ישא תמיד את הקלון. מקווה שזה לא יקרה אבל לא רואה איך אמשיך לחיות כאן.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

הייתי רוצה לדבר איתם על תרבות ועל ספרות ואיך הן יכולות לשנות תודעה.

מהו הספר האחרון שקראת/ הסרט האחרון שראית? (מוזמנת לפרגן לקולגות) 

ראיתי את הסרט האיסלנדי "איילים", אחד הטובים שראיתי.

איזה זמר/ת (חי או מת) היית הכי רוצה לראות בהופעה חיה?

ג'ים מוריסון.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה?

פרנץ קפקא.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה?

מה זה?

איזה מלה חסרה לך בשפה העברית?

מילה לשקט שבין פעימות הלב. ניסיתי למצוא ויש על זה קטע בספר.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

באותו המקום.