• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

הקוד האתי: מסמך רשלני ומסוכן המשרת את הימין

גושפנקה למה שארגוני ימין המנסים לצמצם את החופש האקדמי חולמים עליו מזה שנים, עידוד צנזורה עצמית ועמימות מכוונת – כמה הערות לאחר קריאת הקוד האתי לאוניבסיטאות של אסא כשר
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

בתחילת המסמך "קוד אתי של ההתנהלות הראויה בתחומי החפיפה בין פעילות אקדמית לפעילות פוליטית" שהגיש פרופ' אסא כשר לשר החינוך נפתלי בנט, הוא מדגיש כי "הכללים המומלצים להלן משקפים את ההתנהלות הראויה לא משתמע מהן דבר וחצי דבר אודות המצב המצוי". הדבר דומה לטענות שרה המשפטים איילת שקד וחברי הכנסת שיזמו ותמכו ב״חוק העמותות״, המגביל את הזכות לחופש ההתאגדות של עמותות השמאל, שהחוק אינו אומר דבר על המצב המצוי, אלא נועד להגביר את השקיפות ולהסדיר את ההתנהלות הראויה של ארגונים בחברה האזרחית בתחום העמותות. ההיתממות הזו של כשר מאפשרת לו להציג את עצמו ואת המסמך כנייטרליים פוליטית, ולא כמי שגויס ליצור מסמך עבור שולחו שר החינוך, שמטרתו היא להגביל את הזכות לחופש אקדמי של "האקדמיה השמאלנית".

פשוט, פנו אליו אז הוא התגייס לתרום ממומחיותו ואין לזה שום קשר ל"מצב המצוי". כלומר, תאמינו לו שהמסמך מנותק ממסע רדיפה של אקדמאים בעלי תפיסה פוליטית מסוימת, מהניסיון לסגור מחלקות על רקע פוליטי, וכן זה גם אינו חלק מ"ההשתלטות החוקתית" שמטרתה החלשת כל מוקד עצמאי של ביקורת על השלטון: ארגוני חברה אזרחית, בית המשפט העליון, מבקר המדינה, היועץ המשפטי, לממשלה, התקשורת, מוסדות אמנות, פסילת ספרים במערכת החינוך ואינדוקטרינציה לאומנית, עוד מהלך להפיכת הדמוקרטיה הישראלית לדמוקרטיה ריקה המאופיינת בעריצות הרוב.

המסמך הזה מחייב ניתוח מעמיק ונרחב יותר, אולם לפני שדנים באיום שלו על החופש האקדמי בישראל, יש לציין שמדובר במסמך רשלני בעל הגדרות עמומות, אי בהירויות וסתירות, וכנראה לא במקרה. עמימויות וסתירות מאפשרות לשלטון ולשלטונות האוניברסיטה לנצל אותן על מנת לדכא כל ביטוי ופעילות פוליטית שאינם נושאים חן בעיניהם. זה גם לא מקרי שבנט מאד מרוצה מהמסמך שיצר המומחה לקודים אתיים כשר. אני רחוק מלהגן הגנה מוחלטת על התנהגות האקדמיה הישראלית בכל הנוגע לחופש הביטוי ולחופש האקדמי – כך, כפי שמצביעה יופי תירוש, המלצת המל"ג לאסור על נשים ללמד גברים חרדיים פוגעת בשוויוון ההזדמנויות שלהן ובחירותן האקדמית, או כפי שמעיר דותן לשם, היעדרו של סגל אקדמי פלורליסטי יותר מזה הקיים על בסיס מצוינות, סגל הכולל יותר נשים, ערבים ומזרחים. אין צורך בצמצום מחמיר עוד יותר של החופש האקדמי, אלא להיפך.

עיקר המסמך עוסק באיסור הערבוב של מה שהוא מגדיר "פעילות פוליטית" ו"פעילות אקדמית", לכן קריטי מאד לדעת כיצד מוגדרת "פעילות פוליטית", שעל פי המסמך היא אסורה – כיוון שככל שההגדרה של "פעילות פוליטית" רחבה יותר, מצטמצם מרחב החופש האקדמי של מרצים ומוסדות. אתייחס רק לאחד משלושת המרכיבים של "פעילות פוליטית" המוגדרת כך במסמך:

"(ג) כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי, בזיקה ברורה למפלגה או מפלגות, בכנסת או מחוצה לה, או התנגדות ישירה לעמדה כזו, באופן מפורש".

מדובר במסמך רשלני בעל הגדרות עמומות, אי בהירויות וסתירות, וכנראה לא במקרה. עמימויות וסתירות מאפשרות לשלטון ולשלטונות האוניברסיטה לנצל אותן על מנת לדכא כל פעילות פוליטית שאינה נושאת חן בעיניהם

כלומר, כל אמירה של מרצה במהלך שיעור על נושא השנוי במחלוקת ציבורית בזיקה ברורה למפלגה או מפלגות (לא ברור מה משמעות הביטוי הסתום "זיקה למפלגה", קשה לחשוב על נושאים רבים השנויים במחלוקת ציבורית שלמפלגות בכנסת אין זיקה להן), מחלוקות פוליטיות, חברתיות, תרבויות וכלכליות. ההוראה הזו זוכה לפירוט רב יותר בסעיף המטיל מגבלות על התבטאות של מרצים בכיתה. כך למשל, כשר מעניק גושפנקה מוסרית ומעשית למה שארגוני ימין המנסים לצמצם את החופש האקדמי, "אם תרצו" ו"מוניטור האקדמיה הישראלית", חולמים עליו מזה שנים: על פי הקוד האתי, "מרצה יצטרך להיענות לבקשתו של סטודנט להבהיר את דבריו שיצרו אצל הסטודנט מראית עין של פעילות פוליטית לבין הדיסציפלינה של הקורס והסילבוס". מרצים יצטרכו מעתה להסביר, או להתנצל, בכל פעם שסטודנט ידרוש מהם לדעת מדוע דבריהם אינם בגדר פעילות פוליטית ולהסביר איך הם קשורים לתוכן הקורס, ו"חבר הסגל יעשה זאת באופן ענייני, מפורט ומנומס או יודה בטעותו". מרצים גם מחויבים להיענות לבקשות של סטודנטים להרחיב בנושאים, אסכולות ודיסציפלינות שאינן מצויות בסילבוס. שיעורים במתכונת "תכנית כבקשתך".

הפייס של נפתלי בנט, 11.06.
עמוד הפייסבוק של נפתלי בנט, הבוקר. היועץ המשפטי של משרד החינוך ודאי מרוצה

כשר מציין שהמסמך אינו בעל מעמד משמעתי או משפטי, תכליתו היא חינוכית, "מגמה חינוכית משפרת על התנהגות שאינה ראויה"; זה לא מפריע לו להגניב מאוחר יותר הוראה שלמוסד יש סמכות לנקוט "צעדים נוספים לפי שיקול דעתו", צעדים שאינם רק בתחום החינוכי. אני מניח שהיועץ המשפטי של משרד החינוך מרוצה מהמשפט הזה, הפותח פתח רחב למוסד לנקוט צעדים משמעתיים חמורים יותר.

הקוד הזה כולל כל כך הרבה הוראות בעיתיות לא רק מבחינה אתית, אלא גם מעשית. כך בפרק "כינוסים" כתוב שיחידה אקדמית תקיים כינוסים במגוון רחב של נושאים – אולם אם נושא הכנס עוסק במגוון צר, על היחידה לציין זאת במפורש. כאמור, לא ברור מה נובע מכך מעשית, אולי שבמודעה לכנס יצוינו גם הנושאים שעליהם לא ידובר בכנס? מה שברור זה שההוראה הזו תאיים מעל ראשיהים של מרצות ומרצים באקדמיה לפני תכנון כל כינוס אקדמי ותעודד אותם לפתח מנגנון של צנזורה עצמית.

הקליניקות המשפטיות מרגיזות זה שנים את השלטון. הפעילות המשפטית והחברתית שלהן להגנה על זכויות אדם, המצביעה על תחלואיה של הדמוקרטיה הישראלית, נתפסת כפעילות פוליטית בלתי לגיטימית

לא במקרה הקוד האתי מקדיש פרק לקליניקות: המטרה הפוליטית היא בעיקר לקליניקות המשפטיות, למרות שעובדה זו אינה מצוינת במסמך. הקליניקות המשפטיות מרגיזות מזה שנים את שר החינוך והשלטון, הפעילות המשפטית והחברתית שלהן להגנה על זכויות אדם, של אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי והכלכלי – עניים, מובטלים, אזרחים ערבים, פלסטינים מהשטחים, אסירים ועצורים, מחוסרי דיור, מבקשי מקלט עובדים מוחלשים ואחרים – פעילות המצביעה על תחלואיה של הדמוקרטיה הישראלית, נתפסת כפעילות פוליטית בלתי לגיטימית, וגם כאן בהגדרות עמומות של ״פעילות פוליטית״ הקוד מנסה להטיל את מוראו עליהן ולצמצם את פעילותן.

מחבר הקוד מתהדר בכך שהוא חובר לאור עקרונות החופש האקדמי של מוסדות האקדמיה בארצות הברית – טענה מופרכת לאור חלק מהמלצותיו. הזכות לחופש הביטוי המעוגנת בחוקה האמריקאית, מאפשרת פעילות פוליטית בקמפוס תחת מגבלות של מקום, זמן ואופן. בעוד הקוד האתי שחיבר כשר מאפשר למוסד אקדמי לאסור פעילות פוליטית של סטודנטים בקמפוס, עניין שכלל לא ברור שהוא חוקי. הוראה נוספת הפוגעת בחופש האקדמי נוגעת לאיסור החל על מרצה לא רק לתמוך בחרם אקדמי או לקרוא לאחרים לתמוך בחרם, אלא גם לבקר את התנהלות האוניברסיטה בה הוא עובד.

כשר לא מסתפק ברגולציה של התנהגות מרצים בתוך תחומי הקמפוס, אלא גם מרחיב אותה לפעילותם של מרצים מחוץ לאקדמיה, שם הם "מחויבים לגלות איפוק מתאים". שוב, למעביד אין סמכות להתערב בחופש הביטוי של עובד מחוץ למקום עבודתו. כשר, שמן הראוי שהממונה על ההגבלים העסקיים תכריז עליו כעל מונופול שהשתלט על שוק הקודים האתיים, הוכיח שוב שאפשר לסמוך עליו שילבין כל עוול באצטלה מוסרית. אולם זה פחות חשוב, מה שיהיה מעניין לראות זה כיצד יגיבו למסמך הרשלני והמסוכן הזה המרצים והמרצות והמוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    אכן, מסמך מטורלל ומרושל, וזו לא הפעם הראשונה שהכשרות מגיעה למחוזות האלו. יישום עקבי שלו יפגע בימין-מרכז-שמאל ציוני הרבה יותר משיפגע בשמאל האנטי ציוני, שהוא כנראה מטרת העל. ולא רק בהם. הנה איך:

    1. מבנה הכפיפות העקרוני הוא ל"דיסציפלינה", ושיקוליה המקובלים בעולם. מעצבן לציין את זה, אבל יש באוניברסיטאות עוד פעילויות פרט לאקטיביזם פוליטי. למשל, יש מדע "קשה". ושמה, אלא אם כן משהו ממש השתנה בזמן האחרון, יש ערך להצעת מחשבות החורגות מהפרדיגמה הקיימת. בעקבות המסמך, אם מישהו במחלקה לפיזיקה סטוכסטית יפתח משהו ממש חדשני, אסור יהיה לו לפרסם אותו משיקולים אתיים. כי ככה.

    2. היחידים שחורגים מהעניין הם הסטודנטים הזקוקים להגנה. למעשה, המסמך נפרש כדואליזם של "עקרונות מקובלים בקהילה המחקרית הרלוונטית", אל מול נפשם הפגיעה של הסטודנטים. וכך, מה שמרחיב את הדעת הם הסטודנטים: הם שאמורים להוביל את המרצים אל מחוץ לכבלים שהטילו את עצמם. אולם, עדיין במסגרת המקובל בקהילה המחקרית הרלוונטית: נפש הסטודנטים ופגיעותה עשויים להוביל לכדי מיצוי מה שיש לומר בשיעור, אבל לא יותר מכך. אפילו נפש הסטודנטים לא מובילה אל מעבר לגבולות הקהילה המחקרית העולמית.

    3. כאמור, יש בזה המון לא-סבבה בהרבה תחומים שדווקא קשורים לחמש-יחידות-מתמטיקה (עוד תחום שכבוד השר הכה מכה נאמנה). אממה, לא ברור מה יקרה אם וכאשר ננסה לערער, ולו כזית, על המוסכמות הקהילת-מחקריות בתחומים כמו זכויות אדם ושאלת הציונות=אפרטהייד. למיטב הבנתי, בתחומים האלו אנחנו נמצאים מחוץ לקונצנזוס העולמי. אז נכון, הקונצנזוס קצת בעייתי, ונכון גם שאני חושב שצריך לאתגר אותו, ושאנחנו נתקלנו קצת לפני האחרים בפעילות שמנצלת זכויות אדם באופן מרושע ומטרתי. אני חושב שצריך לקרוא לזה "רייט-שיימינג", או משהו. אבל לפי כשר, אין דבר כזה בעולם כלל, כי הקהילה העולמית לא טועה ולו כזית.

    4. אגב, אליה ליבוביץ כתב את זה, בדיוק, כהשערה פרטית, ולפני כמה שנים. לשיטתו, מרצים שתוקפים את ישראל בעצם מבצעים הליכה בעקבות המקובל בקהילה המחקרית שלהם. ואם אני לא טועה, את זה בדיוק אמר גם יהודה ליבס. ואם הם צודקים – לפעמים פרופסורים כן צודקים – יוצא שהאתיקה של כשר מונעת לחלוטין, או במידה רבה, כל מה שאינו דקלום של השיח המקובל בקהילה המחקרית הרלוונטית. ושמה, בקהילה הרלוונטית, הלא-bds הם לעתים מיעוט די קטן.

    1. מאוריסיו, תייר מארגנטינה

      פליק פלאק חביב אבל שגוי ביסודו.

      בניגוד למה שנראה לעתים מבעד לסוכני התיווך, האקדמיה העולמית לא עומדת דום להמנון פלסטין. רק מגזר מסוים בתוכה עושה זאת, בעקרון, החוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במדינות האנגלו-סכסיות. כמעט בכל תחום אחד של מדעי הרוח והחברה הקונצנזוס נע בין ציפי לבני למרצ, עם שוליים לא טריביאליים של חד"ש והליכוד הסולידי. במילים אחרות ובאופן לא מפתיע, מדגם מייצג של מרחב האליטה המערבית והארצישראלית. הנטיה של אקדמאים מהארץ ללכת על ההרדקור האנטי-ישראלי לא נובע מרצון להתחבב על המיינסטרים אלא מסיבות שונות, ביניהן האינרציה החבר-מביא-חברניקית שהחלה אי שם בראשית שנות ה-90, הדומיננטיות של הסברים מהשדה הקוואזי-מרקסיסטי, והנסיון לחפות על בינוניות מחקרית בעזרת התרסה מוסרנית (בתופעה מס. 2 אנחנו מפגרים אחרי המערב אבל בתופעה מס. 3 אנחנו דווקא מקדימים אותו).

      חוץ מזה אני סבור שכבודו, במחילה, מבצע קריאה מניפולטיבית מעט של הדו"ח. בשום מקום לא נאמר שם שהחוקר צריך פשוט לסכם את 20 המאמרים המובילים בתחומו ולדקלם אותם בכיתה. נהפוך הוא. מה שהדו"ח מבקש מאיש האקדמיה הוא להפעיל מידה של טקט ותבונה מעשית בבואו לדון בנושאים שעל סדר היום. אם תרצה, הוא קורא לאיש האקדמיה לבצע מהלך ובריאני ולהכיר באופיה הדיסטינקטיבי מבחינה אתית ואפיסטמולוגית של הפעולה הפוליטית. זה דבר שבעקרון היה צריך להיות מובן מאליו בנוף התיאורטי השגור בגילמן, אלא שכרגיל, המפא"יניקים מגלים לרדיקלים את אמריקה.

      1. סמולן

        אין על ארגנטינה. קרא שוב, זה לא בדיוק על מה שהגהת. וגם, האם מותר להניח שב"דו"ח" כוונתך ל"קוד"?

  2. נעה

    אכן מסמך רשלני.
    הכותב תוחם את חופש הדיבור למיטות סדום שאיש ממילא לא מכיר את ערכי המדידה שלהן.

    ואפרופו מיטות ודיספרופורציה – הנה תגובת ה"אתיקה" – דילמות של חיים ומוות ולאו דווקא ביד הלשון.
    "ירושלים של זהב בשוק הרפואה השחור"
    http://on-the-left-side.org.il/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%96%D7%94%D7%91-%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8/

  3. רחמן חיים

    הנה כיצד חבר הסגל האקדמי צריך להתייחס למסמך זה:
    חבר סגל אקדמי חייב להיות מלומד Scholar אחרת הוא מבזבז את חייו ואת משאבי הציבור לריק. הוא אמור לחקור את האמת בתחומים בו הוא עוסק וללמד זאת לתלמידיו. הוא חייב להיות שקוף בפני הציבור. אי אפשר לשים סייג כלשהוא לדבריו, כי זאת המשמעות של החופש האקדמי. ואסור לו להישמע לסייג כלשהו כי אז הוא בוגד בתפקידו.
    מכאן שיש לזרוק את הקוד האתי של אסא כשר לאסלה ולשפוך עליו מים; אפילו לא ראוי לניגוב התחת.

  4. יואש

    פרופ' אסא כשר מבייש את תוארו ועשייתו האקדמית עד כה.
    חבירה של איש רוח ופילוסוף לפוליטיקאים מהעלובים והקיצוניים בישראל נותנת אולי סיפוק ופרסום לפרופ' ,אבל הופכת אותו לחנפן שאינו ראוי לחסות בצל האקדמיה שעליה כביכול הוא הולך להגן.
    חבל על כשר שמכשיר טריפות , שסופן לעכל אותו עצמו.