כדאי לשקם את הישגיו של הסוציאליזם

תוצאות הבחירות בבריטניה מורות על הצלחה למפלגת הלייבור, מרשימה יותר אף ביחס למה שציפו עם ההכרזה על הבחירות ועד לפני חודש. הלייבור אמנם לא זכה ברוב בבית הנבחרים, אבל הגדיל את כוחו ב-31 צירים, 261 לעומת 230 בבית הנבחרים הקודם, בעוד שהשמרנים איבדו 12 מקומות, ויש להם כעת 318 צירים לעומת 330 והם איבדו את הרוב שהיה להם בבית הנבחרים הקודם.

כפי שכתבה בהארץ אבירמה גולן למחרת הבחירות במאמרה "הבריטים התעוררו ונזכרו שהימין אינו גזרת גורל":

"בניגוד לתקשורת, המצביעים התעניינו פחות ביריבים הפוליטיים ויותר במצע הפוליטי שלהם, ובמיוחד בכל מה שנוגע לחברה ולכלכלה… הוא [הלייבור / קורבין] פרסם מניפסט סוציאל־דמוקרטי מרשים, שהזכיר לקשישי בריטניה את הדרמה המרשימה של שנת 1945, כשממשלה סוציאליסטית מובהקת הקימה את החברה המרוסקת מחורבות הבליץ וייסדה את מדינת הרווחה על המוסדות המפוארים שהבריטים גאים בהם עד היום — הדיור, החינוך, הדואר והתחבורה הציבוריים, ומעל לכל ה־ NHS, שירות הבריאות הממלכתי, שאפילו גברת הברזל לא הצליחה להפריט. לצעירים הוא סיפק סיבה לחשוב שאפשר אחרת ושהימין איננו גזרת גורל."

יש מקום להזכיר את מה שקרה בישראל באותה תקופה שאליה מתייחסת גולן במאמרה. ישראל הקטנה והענייה יחסית בעשרים השנים הראשונות לקיומה, בשנים 1948–1966, תחת ממשל שדגל בסוציאליזם, הכפילה את האוכלוסייה שלה פי שניים בשלוש השנים הראשונות ופי ארבעה בעשרים השנה הראשונות מאז הכרזת העצמאות. היא קלטה יותר מחצי מיליון ניצולי שואה, וכמספר דומה מעיראק ומצפון אפריקה, בנתה דיור למיליוני העולים, מצאה להם תעסוקה, גם אם תעסוקת דחק יזומה, הקימה בתי חולים ומיטות אשפוז בקצב הגידול העצום של האוכלוסייה, בנתה והרחיבה אוניברסיטאות ומוסדות מחקר בקצב מהיר עוד יותר.

מייסדי המדינה ובוניה, מפא"י וההסתדרות, שהיום נוטים לזלזל בהם, הקימו מדינה שסגרה פערים עם המדינות המובילות ובנו את היסודות לעתיד. הם בנו תשתיות, את נמל אשדוד ואת עיירות הפיתוח באר שבע, אשדוד, דימונה, קרית-גת ואחרות, הם ייסדו חקלאות וצבא. הם הקימו את התעשייה האווירית, את מפעלי המים הגדולים, את מפעלי ים המלח, את חיפה כימיקלים, את התעשייה הבטחונית והאלקטרונית, ואת התשתיות לתעשיית הידע, שנים לפני מהפכת ההיי־טק, שאפשרו לישראל לקפוץ מעל מדינות אחרות. אני לא מתעלם משגיאות שנעשו בשנים האלו, העיקרית בהן היא היחס הגזעני וההדרה של עדות המזרח, אבל זה רק מפחית במשהו מההישג העצום שהושג, גם אם תחת שלטון 'סוציאליסטי'.

בתקופה של אי-שוויון עצום ומתרחב בהכנסה ובעושר בישראל, אנחנו צריכים כלכלה שפועלת למען המשפחות העובדות, שכירים ועצמאיים, שפועלת למען כל האזרחים והתושבים ולא רק למען אלו המצויים למעלה. אנחנו צריכים מנהיגות בישראל שתאמר לאלפיון ולמאיון העליון, למעמד המיליארדרים, שאי אפשר להמשיך כך, שהם לא יכולים להמשיך ולקבל הכול.

בישראל שולטת כיום קואליציה של כלכלנים ניאו-ליברליים המשתפת פעולה עם אוליגרכיית הון-שלטון. מולה קיים רוב אזרחי, שאני מעריך אותו בקרוב למיליון וחצי עד שני מיליון אזרחים, שנפגעים ואינם מסכימים למדיניות הכלכלית השלטת שהפכה אותם לעבדי חוב. אזרחים אלה נקעה נפשם מהמציאות הקיימת, שזו לא המדינה והחברה שבה הם רוצים לחיות, שהמנהיגים אותה מובילים לכיוונים משיחיים מסוכנים, משרתים קבוצות לחץ אינטרסנטיות, חושבים לטווח הקצר, ואינם פועלים למען העם.

את הרוב הזה אפשר לראות במצטרפים לתנועות כמו 'דרכנו', 'נשים עושות שלום', במפגיני מנדלבליט בפתח-תקווה, ובמחאה החברתית של 2011. במצביעים הצבעות מחאה ואין ברירה למפלגות  'מרכז', החל מ'שינוי' דרך 'הגמלאים' ועד 'יש עתיד'. הבעיה היא שהרוב הזה מבוזר ואימפוטנטי מבחינה פוליטית. בין השאר, מכיוון שאין לו בסיס ערכי ומעשי מגובש, מכיון שאין לו קורפוס רעיוני מגובש ומשותף. במצעים של גופים אלו נראה הרבה מילים יפות, הצעות אמורפיות, ושום דבר. קשה מאוד לזהות במצעים אלו בסיס רעיוני ומעשי לפעולה פוליטית בישראל.

תוצאות אלו מורות על הצורך להוציא מסמך דומה למניפסט הלייבור גם בישראל. במיוחד על רקע השאלות הקיומיות העומדות על הפרק הן בתחומים המדיניים-בטחוניים והן בתחומים הכלכליים-חברתיים. מניפסט שידבר לבוחרים ולא ליחצנים מסוגו של קלוגהאפט ואחרים, שיספק הצעות ברורות ומפורטות, כולל הצעות רדיקליות, שלא ינסה לטשטש את ההבדלים בין המפלגות ולא להתחנף לבוחרים. מניפסט שיסמן דרך לגופים האזרחיים החדשים שהוקמו בשנים האחרונות, ולמפלגות קיימות.

מניפסט לדוגמה:

1. כינון מדיניות של דו-קיום, של שתי מדינות לשני הלאומים בארץ ישראל המערבית (לדוגמה, במתכונת קונפדרציה), במקום מדיניות התפשטות על בסיס אמוני-משיחי.

2. עצירה מוחלטת של ההתנחלויות, משולבת עם תמריצים לחזרה לגבולות הקו הירוק.

3. יישום מדיניות של 'אפס סובלנות' כנגד 'נוער הגבעות' והתומכים בהם, יד קשה נגד ארגונים גזעניים ומיליציות פרטיות. ענישה והפסקת התמיכות לכל גוף הקורא להריסת מסגדים, לפגיעה בפלסטינים ובערבים אזרחי ישראל.

4. ביטול כל הטבות המס והטבות אחרות הניתנות כיום לתושבי השטחים והעברתם לתושבי הפריפריה בישראל.

5. עצירת כל ההשקעות, התקציבים, המענקים, והעברות הכספים הניתנים ישירות ובדרכים עקיפות למוסדות ולארגונים פרטיים וציבוריים בשטחים. בכלל זה למועצות אזוריות, למועצות מקומיות, לעיריות, למחלקה להתיישבות, למועצת יש"ע וכו'.

6. קביעת מגילת העצמאות כחוקה ובית המשפט העליון כמפרש המוסמך היחיד שלה.

7. שמירת האופי הערכי, התרבותי הפלורליסטי של המדינה היהודית תוך הפרדת ההלכה ממוסדות השלטון, וחופש פולחן דתי לכל אדם ולכל קבוצה. השבת תהיה יום החופש השבועי, עברית וערבית תהיינה השפות הרשמיות, אפשרות לנישואים וגירושים אזרחיים, תחבורה בשבת, בתי עלמין אזרחיים וכו'.

8. הפסקת העברות הכספים, ישירות ובדרכים עקיפות, וביטול הטבות מס ואחרות למוסדות ולארגונים דתיים וחרדיים, פרטיים וציבוריים כמו הגרעינים התורניים, ארגונים העוסקים בחזרה בתשובה, ואחרים.

9. צמצום מהותי בתוכניות לימודים אקדמאיות לחרדים הכוללים הפרדה מגדרית, ובתקציבים לישיבות, והשקעת הכספים בלימודי ליבה בעולם החרדי ובתוכניות לימוד ותמיכה ליוצאים לחופש מהעולם החרדי.

10. יישום מדיניות מיסוי הדואגת לרוב האזרחים ולא למיעוט, במקום מדיניות המיסוי הנוכחית הנותנת הטבות מס וקיצוצי מס לעשירים על חשבון הורדת הוצאות הממשלה למעמד הבינוני ולעניים.

11. קביעת מדיניות המגינה על האזרחים מבעלי ההון הגדולים, מהתאגידים הבינלאומיים הגדולים ומהתעמרות מהממשלה.

12. יצירת שיתופי פעולה עם התעשייינים בוני המשק שמקימים מפעלים, מייצרים מוצרים, ומחדשים חידושים, ופעילות תקיפה נגד טייקונים ופיננסיירים הממנפים את עצמם לדעת על חשבון כספי אחרים.

13. יישום מדיניות של תמיכה ועזרה לבעלי עסקים קטנים.

14. בניית עשרות אלפי דירות להשכרה בדמי ‏שכירות סבירים לכל נפש ולטווח ארוך, תוך הצעת אפיק השקעה בטוח ‏לחוסכים לפנסיה ולגמלאות.

15. הכנת תוכנית אב למשק האנרגיה שתכלול בין השאר שימוש מירבי במקורות אנרגיה מתחדשים בעיקר סולאריים, שימוש מירבי במקורות אנרגיה מקומיים ועידוד פיתוח שדות גז קטנים ובינוניים.

ולכל אלו שיאמרו כי מסמך כזה יהיה מסמך התאבדות, שיקראו למחבריו סמול, בוגדים וכד' כדאי להסתכל על ברני סנדרס בארה"ב, על עמנואל מקרון בצרפת, וכמובן על ההישג המרשים של הלייבור בבריטניה.  נראה שקצה נפשם של המצביעים מהמערכת הקיימת, מפוליטיקאים ש'מורחים' את התשובות, שנותנים תשובות אמורפיות לבעיות אמיתיות, שמתנהגים קורקטית 'כמו שצריך'.