כדאי לשקם את הישגיו של הסוציאליזם

על רקע השאלות הקיומיות העומדות על הפרק בישראל בתחומים המדיניים-בטחוניים והכלכליים-חברתיים ולאור המציאות שבה המדינה נשלטת על ידי אוליגרכיית הון-שלטון, יש לנסח – כמו באנגליה – מניפסט ברור שיספק אלטרנטיבה רעיונית לרוב האזרחי שנקעה נפשו
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

תוצאות הבחירות בבריטניה מורות על הצלחה למפלגת הלייבור, מרשימה יותר אף ביחס למה שציפו עם ההכרזה על הבחירות ועד לפני חודש. הלייבור אמנם לא זכה ברוב בבית הנבחרים, אבל הגדיל את כוחו ב-31 צירים, 261 לעומת 230 בבית הנבחרים הקודם, בעוד שהשמרנים איבדו 12 מקומות, ויש להם כעת 318 צירים לעומת 330 והם איבדו את הרוב שהיה להם בבית הנבחרים הקודם.

כפי שכתבה בהארץ אבירמה גולן למחרת הבחירות במאמרה "הבריטים התעוררו ונזכרו שהימין אינו גזרת גורל":

"בניגוד לתקשורת, המצביעים התעניינו פחות ביריבים הפוליטיים ויותר במצע הפוליטי שלהם, ובמיוחד בכל מה שנוגע לחברה ולכלכלה… הוא [הלייבור / קורבין] פרסם מניפסט סוציאל־דמוקרטי מרשים, שהזכיר לקשישי בריטניה את הדרמה המרשימה של שנת 1945, כשממשלה סוציאליסטית מובהקת הקימה את החברה המרוסקת מחורבות הבליץ וייסדה את מדינת הרווחה על המוסדות המפוארים שהבריטים גאים בהם עד היום — הדיור, החינוך, הדואר והתחבורה הציבוריים, ומעל לכל ה־ NHS, שירות הבריאות הממלכתי, שאפילו גברת הברזל לא הצליחה להפריט. לצעירים הוא סיפק סיבה לחשוב שאפשר אחרת ושהימין איננו גזרת גורל."

יש מקום להזכיר את מה שקרה בישראל באותה תקופה שאליה מתייחסת גולן במאמרה. ישראל הקטנה והענייה יחסית בעשרים השנים הראשונות לקיומה, בשנים 1948–1966, תחת ממשל שדגל בסוציאליזם, הכפילה את האוכלוסייה שלה פי שניים בשלוש השנים הראשונות ופי ארבעה בעשרים השנה הראשונות מאז הכרזת העצמאות. היא קלטה יותר מחצי מיליון ניצולי שואה, וכמספר דומה מעיראק ומצפון אפריקה, בנתה דיור למיליוני העולים, מצאה להם תעסוקה, גם אם תעסוקת דחק יזומה, הקימה בתי חולים ומיטות אשפוז בקצב הגידול העצום של האוכלוסייה, בנתה והרחיבה אוניברסיטאות ומוסדות מחקר בקצב מהיר עוד יותר.

מייסדי המדינה ובוניה, מפא"י וההסתדרות, שהיום נוטים לזלזל בהם, הקימו מדינה שסגרה פערים עם המדינות המובילות ובנו את היסודות לעתיד. הם בנו תשתיות, את נמל אשדוד ואת עיירות הפיתוח באר שבע, אשדוד, דימונה, קרית-גת ואחרות, הם ייסדו חקלאות וצבא. הם הקימו את התעשייה האווירית, את מפעלי המים הגדולים, את מפעלי ים המלח, את חיפה כימיקלים, את התעשייה הבטחונית והאלקטרונית, ואת התשתיות לתעשיית הידע, שנים לפני מהפכת ההיי־טק, שאפשרו לישראל לקפוץ מעל מדינות אחרות. אני לא מתעלם משגיאות שנעשו בשנים האלו, העיקרית בהן היא היחס הגזעני וההדרה של עדות המזרח, אבל זה רק מפחית במשהו מההישג העצום שהושג, גם אם תחת שלטון 'סוציאליסטי'.

בתקופה של אי-שוויון עצום ומתרחב בהכנסה ובעושר בישראל, אנחנו צריכים כלכלה שפועלת למען המשפחות העובדות, שכירים ועצמאיים, שפועלת למען כל האזרחים והתושבים ולא רק למען אלו המצויים למעלה. אנחנו צריכים מנהיגות בישראל שתאמר לאלפיון ולמאיון העליון, למעמד המיליארדרים, שאי אפשר להמשיך כך, שהם לא יכולים להמשיך ולקבל הכול.

בישראל שולטת כיום קואליציה של כלכלנים ניאו-ליברליים המשתפת פעולה עם אוליגרכיית הון-שלטון. מולה קיים רוב אזרחי, שאני מעריך אותו בקרוב למיליון וחצי עד שני מיליון אזרחים, שנפגעים ואינם מסכימים למדיניות הכלכלית השלטת שהפכה אותם לעבדי חוב. אזרחים אלה נקעה נפשם מהמציאות הקיימת, שזו לא המדינה והחברה שבה הם רוצים לחיות, שהמנהיגים אותה מובילים לכיוונים משיחיים מסוכנים, משרתים קבוצות לחץ אינטרסנטיות, חושבים לטווח הקצר, ואינם פועלים למען העם.

בישראל שולטת כיום קואליציה של כלכלנים ניאו-ליברליים המשתפת פעולה עם אוליגרכיית הון-שלטון. מולה קיים רוב של אזרחים שמתנגדים למדיניות השלטת, שהפכה אותם לעבדי חוב, שנקעה נפשם מהמציאות הקיימת

את הרוב הזה אפשר לראות במצטרפים לתנועות כמו 'דרכנו', 'נשים עושות שלום', במפגיני מנדלבליט בפתח-תקווה, ובמחאה החברתית של 2011. במצביעים הצבעות מחאה ואין ברירה למפלגות  'מרכז', החל מ'שינוי' דרך 'הגמלאים' ועד 'יש עתיד'. הבעיה היא שהרוב הזה מבוזר ואימפוטנטי מבחינה פוליטית. בין השאר, מכיוון שאין לו בסיס ערכי ומעשי מגובש, מכיון שאין לו קורפוס רעיוני מגובש ומשותף. במצעים של גופים אלו נראה הרבה מילים יפות, הצעות אמורפיות, ושום דבר. קשה מאוד לזהות במצעים אלו בסיס רעיוני ומעשי לפעולה פוליטית בישראל.

תוצאות אלו מורות על הצורך להוציא מסמך דומה למניפסט הלייבור גם בישראל. במיוחד על רקע השאלות הקיומיות העומדות על הפרק הן בתחומים המדיניים-בטחוניים והן בתחומים הכלכליים-חברתיים. מניפסט שידבר לבוחרים ולא ליחצנים מסוגו של קלוגהאפט ואחרים, שיספק הצעות ברורות ומפורטות, כולל הצעות רדיקליות, שלא ינסה לטשטש את ההבדלים בין המפלגות ולא להתחנף לבוחרים. מניפסט שיסמן דרך לגופים האזרחיים החדשים שהוקמו בשנים האחרונות, ולמפלגות קיימות.

מפגינים ליד קניון כפר גנים בפתח תקווה, 3.6.2017. צילום: יוסי דורפמן
מפגינים ליד קניון כפר גנים בפתח תקווה, 3.6.2017. צילום: יוסי דורפמן

מניפסט לדוגמה:

1. כינון מדיניות של דו-קיום, של שתי מדינות לשני הלאומים בארץ ישראל המערבית (לדוגמה, במתכונת קונפדרציה), במקום מדיניות התפשטות על בסיס אמוני-משיחי.

2. עצירה מוחלטת של ההתנחלויות, משולבת עם תמריצים לחזרה לגבולות הקו הירוק.

3. יישום מדיניות של 'אפס סובלנות' כנגד 'נוער הגבעות' והתומכים בהם, יד קשה נגד ארגונים גזעניים ומיליציות פרטיות. ענישה והפסקת התמיכות לכל גוף הקורא להריסת מסגדים, לפגיעה בפלסטינים ובערבים אזרחי ישראל.

4. ביטול כל הטבות המס והטבות אחרות הניתנות כיום לתושבי השטחים והעברתם לתושבי הפריפריה בישראל.

5. עצירת כל ההשקעות, התקציבים, המענקים, והעברות הכספים הניתנים ישירות ובדרכים עקיפות למוסדות ולארגונים פרטיים וציבוריים בשטחים. בכלל זה למועצות אזוריות, למועצות מקומיות, לעיריות, למחלקה להתיישבות, למועצת יש"ע וכו'.

6. קביעת מגילת העצמאות כחוקה ובית המשפט העליון כמפרש המוסמך היחיד שלה.

7. שמירת האופי הערכי, התרבותי הפלורליסטי של המדינה היהודית תוך הפרדת ההלכה ממוסדות השלטון, וחופש פולחן דתי לכל אדם ולכל קבוצה. השבת תהיה יום החופש השבועי, עברית וערבית תהיינה השפות הרשמיות, אפשרות לנישואים וגירושים אזרחיים, תחבורה בשבת, בתי עלמין אזרחיים וכו'.

8. הפסקת העברות הכספים, ישירות ובדרכים עקיפות, וביטול הטבות מס ואחרות למוסדות ולארגונים דתיים וחרדיים, פרטיים וציבוריים כמו הגרעינים התורניים, ארגונים העוסקים בחזרה בתשובה, ואחרים.

9. צמצום מהותי בתוכניות לימודים אקדמאיות לחרדים הכוללים הפרדה מגדרית, ובתקציבים לישיבות, והשקעת הכספים בלימודי ליבה בעולם החרדי ובתוכניות לימוד ותמיכה ליוצאים לחופש מהעולם החרדי.

10. יישום מדיניות מיסוי הדואגת לרוב האזרחים ולא למיעוט, במקום מדיניות המיסוי הנוכחית הנותנת הטבות מס וקיצוצי מס לעשירים על חשבון הורדת הוצאות הממשלה למעמד הבינוני ולעניים.

11. קביעת מדיניות המגינה על האזרחים מבעלי ההון הגדולים, מהתאגידים הבינלאומיים הגדולים ומהתעמרות מהממשלה.

12. יצירת שיתופי פעולה עם התעשייינים בוני המשק שמקימים מפעלים, מייצרים מוצרים, ומחדשים חידושים, ופעילות תקיפה נגד טייקונים ופיננסיירים הממנפים את עצמם לדעת על חשבון כספי אחרים.

13. יישום מדיניות של תמיכה ועזרה לבעלי עסקים קטנים.

14. בניית עשרות אלפי דירות להשכרה בדמי ‏שכירות סבירים לכל נפש ולטווח ארוך, תוך הצעת אפיק השקעה בטוח ‏לחוסכים לפנסיה ולגמלאות.

15. הכנת תוכנית אב למשק האנרגיה שתכלול בין השאר שימוש מירבי במקורות אנרגיה מתחדשים בעיקר סולאריים, שימוש מירבי במקורות אנרגיה מקומיים ועידוד פיתוח שדות גז קטנים ובינוניים.

ולכל אלו שיאמרו כי מסמך כזה יהיה מסמך התאבדות, שיקראו למחבריו סמול, בוגדים וכד' כדאי להסתכל על ברני סנדרס בארה"ב, על עמנואל מקרון בצרפת, וכמובן על ההישג המרשים של הלייבור בבריטניה.  נראה שקצה נפשם של המצביעים מהמערכת הקיימת, מפוליטיקאים ש'מורחים' את התשובות, שנותנים תשובות אמורפיות לבעיות אמיתיות, שמתנהגים קורקטית 'כמו שצריך'.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי ברנע

    יש נטייה לשמאל הציוני לראות באופן נוסטלגי את העבר. המשטר מאז הקמת המדינה לא היה דמוקרטי כי עד לשנת 1966 כ-15% מאזרחי המדינה היו תחת ממשל צבאי. זה גם לא כל כך מסתדר עם השוויון של הסוציאליזם. כדי לקבל עבודה היה צריך פנקס אדום וגם זה לא בדיוק מסתדר עם ערך השוויון. אגב בתקופת הישוב סבלו מאפליה בעבודה גם הימין הרביזיוניסטי וגם הקומוניסטים. מול רוממת הנפש על הכותב על קליטת העלייה כדי לזכור כי פרויקט קליטת העלייה מארצות ערב הושתת על ראייתם כחוטבי עצים ושואבי מים פונקציונליים ,שהם לא בדיוק אזרחים בעלי זכויות, שלא לדבר מבחינת כבוד האדם. הכותב שוכח לציין את שיעור הכספים שזרמו למדינת ישראל מאז הקמתה, שהיה יותר מתוכנית מרשל, ויש למצוא את ההבדלים ביננו לבין אירופה. המפגינים נגד מנבליט אגב מפגינים כי הם סוברים שמישום מה צריך להיות שלטון חוק בישראל, וזה שאין חוקה בישראל זה גם באשמת מפא"י ובן גוריון. יש כמובן עוד, אבל אסתפק בכך.

  2. יואש

    יישר כוח אמנון פורטוגלי!
    זו התחלה טובה , חיובית שדורשת הרחבה ופירוט לשמירת זכויות האזרח הפרט,
    מניעת אפלייה מכל סוג, החלת שקיפות על יחסי הון-שלטון-מוסדות אכיפה- מונופולים
    הפרדת הדת מהמדינה והגבלתה ליחסים שבין הפרט לאלהיו.
    צמצום הפעילות החשאית של כלל הגופים הלוביסטים הגלויים והסמויים המנווטים את פעילות הממשלה והכנסת.
    וכמובן הרחבה לבעיות חשובות נוספות.

  3. אפרת שרעבי

    מי בדיוק נוטה לזלזל בבן גוריון ובמפאי? נהפוך הוא! רק משבחים ומאדירים את אותם ״סוציאליסטים״… היחס הגזעני מפחית במשהו? רמיסת חיים ורוח של בנות ובני אדם, ריסוס, חטיפת ילדים, בניית קיבוצים לבנים על שטחים כבושים, אלימות כלפי אוכלוסיות שלמות!!!! אלו הם ערכים סוציאליסטים? עד שלא נכיר בפשעים של מקימי מדינת ישראל, לא נוכל לתקן את המציאות המעוותת שהגענו אליה הודות למדיניות של ה״שמאל״ הישן.

    1. אמנון פורטוגלי

      ליוסי ברנע ולאפרת שרעבי. אני לא מתעלם משגיאות שנעשו בשנים האלו, העיקרית בהן היא היחס הגזעני וההדרה של עדות המזרח. אבל גם אם חלק ניכר ממה שאתם כותבים הוא נכון, זה רק מפחית במשהו מההישג העצום שהושג, גם אם תחת שלטון 'סוציאליסטי'

      1. דפנה

        אמנון, אתה באמת תמים להאמין שמניפסט כזה יעבוד אצלנו?
        משבר הדיור, זעקת הנכים, חוקי לאום ועמותות והשתקה, אלימות נגד מפגינים. כל הדברים האלה, המתרחשים כיום, לא ישכנעו את אפרת שרעבי לשנות את דעתה. כי מה שקרה,[לדעתה], לפני 70 שנה הרבה יותר רלוונטי מבחינתה כשהיא הולכת אל הקלפי.
        למרבה הצער הציבור אצלנו לא דומה לציבור בבריטניה או בצרפת. לי הוא מזכיר יותר את ציבור המצביעים ברוסיה ובטורקיה. בוכים בוכים, ואז מצביעים למי שבועט בהם הכי חזק, ועוד מנשקים את הרגל הבועטת.

      2. אפרת שרעבי

        לפי ערכי הסוציאליזם ו/או הדמוקרטיה, אין זה היה הישג עצום אם הוא נעשה באלימות, בגזענות וברמיסה של אוכלוסיות שלמות, גניבה, עקירה מבתים, חטיפה וניסויים בבני אדם (כמו שנחשף היום בועדה בכנסת). ההתרפקות הזאת על העבר היא מיותרת. זה לא היה סוציאליזם, זו הייתה אלימות ציונית לבנה בתחפושת. הדרך היחידה להתקדם ולשנות היא להכיר בכל אותם פשעים והעוולות של הממשלה הראשונה ושל אותו שמאל ישן (שהקים התנחלויות והרחיב קיבוצים על חשבונם של כפרים ערבים) ולהפנים שהגזענות הטבועה בנו שהביאה אותנו עד הלום (כיבוש, הזרקת דפו-פרוברה לנשים אתיופיות, הלנת שכר של פליטים, אלימות משטרתית כלפי כל מי שבצבע הלא הנכון, חוקים שונים לאזרחים ערבים ועוד ועוד…) התחילה והשתרשה במדיניות ובחינוך ממש שם! מבן גוריון! ומכאן נוכל לשנות. להיות שמאל באמת. להיות סוציאל דמוקרט אמיתי לכל האזרחיות והאזרחים.
        נ.ב בעד רוב הנקודות שהצעת במניפסט. הכאב הוא על ההכחשה של פשעיו החמורים של מפא״י!

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    עוד לקחים מהזירה הפוליטית בבריטניה זה מה שפורסם בכתבה של מוסף הארץ מסוף השבוע הקודם על הסיבות שגרמו למצביעי ליבור ותיקים : או להפסיק להצביע בכלל ,או לתמוך בימין פופוליסטי ,בין השאר רגשות של גאוה לאומית מה שגם אצלנו דוחף אוכלוסיות מוחלשות לימין. על הנהגת מחנה השלום למצוא דרכים להפגת פחדיהם ולאמפטיה לרגשותיהם ,ע׳׳מ להגדיל את כוחו של מחנה השלום ולאפשר מהפך שלטוני.