• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

עלינו לפתח את הגבר הערבי החדש

גבריות ערבית חדשה תוכל כדי להחזיר לעצמה את כבודה האנושי אם תתבסס על חמלה ודאגה לחברה הערבית, ובמקביל תפעל נגד הדיכוי הלאומי שמנהיג הגבר היהודי
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

אחרי כל אסון בחברה הערבית אני מוצא את עצמי מאחורי המקלדת, כותב ומנסה לתאר ולנתח אירועים פוליטיים ומתרכז בעיקר במנגנוני דיכוי וכיצד הם באים לידי ביטוי. פעם אחר פעם אני שואל את עצמי למה לכתוב מלכתחילה, כאשר אני מודע לעובדה שאני משתמש בכלים רציונליים לנתח אירועים לא רציונליים – הרי אין היגיון בדיכוי, מעבר לעובדה שאנשים מפתחים מערכות במטרה לשלוט באחרים ואז לשמר את הפריווילגיה שלהם. כשמראים למדכאים את העובדות על האופן שבו הם מדכאים, הם יעשו כל שביכולתם להסביר למה הם לא באמת מדכאים וישלפו כל מיני תירוצים, העיקר לא לקחת אחריות ולא לשנות את מאזן הכוחות הקיים.

עם זאת, ועל אף התסכול ותחושת חוסר האונים בהתמודדות עם האלימות בחברה הערבית, הכתיבה נגד מקרי הרצח בכלל ואלו של נשים ערביות בפרט היא פעולה מתחייבת. כל מאמר, כל פוסט בפייסבוק – גם אם רק המשוכנעים יקראו אותם – עשויים בכל זאת להשפיע וצריך לכתוב אותם בתקווה שהמילים האלה ימנעו את האסון הבא.

אני אעדיף כאן לא להתרכז בעובדות הקשורות לאירועים האחרונים, ולעסוק במקום זה בשאלת הגבריות הערבית. אני לא כותב על נשיות או מנסה להסביר את התנהגות הנשים משתי סיבות: האחת, היא שאין זה מתפקידי כגבר להטיף מוסר לנשים לגבי מי הן או מה הן צריכות להיות. הן יודעות לעשות זאת יותר טוב ממני; הסיבה השנייה היא שקיימת מעט מאוד כתיבה סביב זהות והבנת הגבריות הערבית, בזמן שכל כך הרבה אסונות מתרחשים במציאות שאין מה לעשות לגביה.

הרי יש משהו בלתי הגיוני בעליל בכך שגברים ערבים שנכבשו על ידי גורם זר ועוברים מסכת השפלות בחייהם על ידי מוסדות המדינה וסוכניה, מקבלים זאת כנתון – לכאורה מבלי להרגיש פגיעה באגו. מנגד, חרף סיכון הכליאה לתקופות מן ממושכות והאיסורים הדתיים המאוד ברורים באיסלאם ובנצרות כנגד רצח ואלימות – התופעה של אלימות כלפי נשים קיימת ואף מחמירה.

כדי להבין את זה לעומק, יש להבין את המשברים הנפשיים שגברים חווים בהפנמת הדיכוי, המתבטאים בצורך לשלוט בחלשים מהם על מנת להוכיח את גבריותם. כלומר, בה בעת שיש מערכת חוק גזענית המפלה את הגבר הערבי, התפתחה מערכת חוק תרבותית המשמרת את כוחו בהתאם להשתייכותו המשפחתית, מעמדו הכלכלי, שיוכו הדתי ומעצם היותו גבר. ולמרות שניתן להיות בראש הפירמידה בחברה הערבית, בסופו של יום היציאה לשוק העבודה – בין אם בתור רופא או פועל בניין – די ברור שבעל הכוח והאמצעים הוא הגבר היהודי.

הגיע הזמן שנאתגר את הגבריות שמבססת את כוחה על החלשים יותר בחברה, ומנגד להציב אלטרנטיבה שלפיה הגבריות היא דאגה לחלשים, כזאת שמוכיחה את עצמה לצד התנגדות לכוחות דיכוי החברה הערבית

מתוך נקודת הנחה זו ארצה לצטט את פרנץ פנון, שבספרו"עור שחור, מסכות לבנות" טען: "עם הסיכון שאעורר את זעמם של אחיי השחורים, ארצה להגיד שהשחור אינו גבר". זה בסיס הטיעון של הבנת הגבריות שאיתו אני רוצה להתווכח – לא במובן השוביניסטי של המילה אלה במובן ההומניסטי – ולטעון שהערבי אינו גבר כל עוד שהוא מקבל את ההשפלה על ידי המערכת ומסרב להתעמת איתה. הגיע הזמן שנאתגר את הגבריות שמבססת את כוחה על החלשים יותר בחברה, ומנגד להציב אלטרנטיבה שלפיה הגבריות היא דאגה לחלשים, כזאת שמוכיחה את עצמה לצד התנגדות לכוחות החזקים שפועלים לדיכוי ולהשפלת החברה הערבית.

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים, 28.10.16. צילום: הילה עוז
הפגנה נגד אלימות כלפי נשים, 28.10.16. צילום: הילה עוז

מדאיג לראות את ההתעלמות בקרב מנהיגינו מהעובדה שצעירים ערבים רבים מסתכלים על עבריינים בתור גיבורים ומודל לחיקוי. ההערצה הזאת לא נוצרת בחלל ריק – זוהי השתקפותה של הגבריות השוביניסטית שפועלת נגד החלשים. העבריינות היא הדוגמה האידיאלית של הבנת הגבריות השוביניסטית – גברים שבוחרים להתעשר בעזרת פשיעה כנגד החברה הערבית עצמה, מה שמהווה בסיס לכך שמעל לאלף צעירים ערבים נרצחו משנת 2000 ועד היום. בשל כך, הגבריות החדשה שאנו מחויבים לפתח צריכה להתבסס על חמלה ודאגה לחברה הערבית ובמקביל לדחות את הפנמת הדיכוי הלאומי שמונהג על ידי הגבר היהודי. גבריות חדשה זו תתעמת איתו ועם כל מערכת דיכוי כדי להוכיח את עצמה, כדי לפתור את כל המשברים הנפשיים ובראש ובראשונה בכדי להחזיר לעצמה את כבודה האנושי.

ארצה לסכם עם ציטוט של הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל, שטען: "צודק לציית למה שצודק, הכרחי לציית למה שהוא החזק ביותר". לצערי, משפט זה בבנאליות שלו מסביר את ההתנהגות של בני אדם; יש דברים שאנו עושים בגלל שזה הדבר הנכון והצודק לעשות, ויש דברים שאנו עושים מתוקף כך שיש מערכת – בין אם בהתגלמות החוק ובין אם בשל נורמות חברתיות שמחייבות אותנו לפעול בצורה מסוימת. אימוצה של זהות גברית הומניסטית תאתגר את כל המערכת הערבית ללא צל של ספק. שינוי תודעתי ביחס שלנו כלפי עצמנו, שיבוא לידי ביטוי באהבת החברה הערבית ובהתנגדות לדיכוי המשפיל של מדינת ישראל – הוא בעיניי הדבר הנכון והצודק לעשות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    אם האלימות הערבית הגברית נובעת מ-"הפנמת הדיכוי",
    הרי שצריך להיות מיתאם- ככל שהגבר הערבי מדוכא יותר, כך האישה הערבית סובלת יותר.

    רצה הגורל, ויש בימינו מקום בו הגבר הערבי חופשי ומשוחרר, ללא דיכוי אימפריאליסטי ישיר או עקיף וללא מבני כוח חברתיים מעיקים; ואכן, אלפי גברים ערבים נוהרים אליו מכל העולם, לממש את החופש המיוחל.
    זו המדינה האיסלמית.
    צא ולמד מה מצב האלימות נגד נשים, ובכלל, שם.

  2. דפנה

    שתי שאלות שאשמח לקבל עליהן תשובה:
    1. האם גברים במצריים, ירדן, לבנון… הם פחות אלימים מגברים ערבים החיים במדינת ישראל?
    2. ככל שתיאוריית הדיכוי שלך נכונה, הרי שהיא אמורה לחול גם על נשים ערביות. האם רואים עלייה באלימות גם בקרב נשים? [ואני לא מתכוונת לנשים שמנסות לפגוע בחיילים או באזרחים יהודים, אלא לאלימות של נשים כלפי בני-זוגן, ילדיהן וסביבתן הקרובה בכלל].

  3. דןש

    מדוע רק הערבי – כאילו שהיהודי חף מכל אלימות. בתחום המשפחה, בתחום הציבורי ובתחום הצבאי.

    1. דפנה

      לארנון, נכנסתי לבלוג, ומאוד אהבתי מה שכתבת שם. מקווה שזו הגבריות שתגבר בסופו של דבר, ושהאלימות והכוחנות ייעלמו מחיינו. [כולל אלימות וכוחנות של נשים].