שיחות עם פליטים בישראל מהדהדות את ארגנטינה

לאבא שלי היה מזל. לא רק שהוא עזב את ארגנטינה בזמן, בשונה מהפליטים שמגיעים אליי למשרד, היה לו גם לאן ללכת – מדינה שנתנה לו מקלט ומעמד, כשביד השנייה היא ממשיכה למכור נשק לאנשים שמהם צריך לברוח • יום הפליט הבינלאומי
מעין נייזנה

שיחות עם פליטים גורמות לי לפעמים לחשוב על פוליטיקה כאן ובמקומות אחרים, ולפעמים על מלחמות, ולפעמים על אבא שלי. אבא שלי נולד בארגנטינה. בן למשפחה של עושי צרות, ואיש שמאל ציוני. לפחות אז.

ב-75׳, כשארנגטינה נמנעה בהצבעה באו"ם על החלטת העצרת הכללית לגנות את הציונות כגזענות, אבא שלי וחברים ארגנו מחאה קטנה ומזורזת, חילקו כרוזים לעוברים ושבים בפארק וברחו לרכב שחיכה להם לפני שמישהו יתפוס אותם. זה היה מסוכן באקלים הפוליטי של אז, אבל הם עשו את זה בכל זאת. מדינת ישראל ירקה להם בפרצוף, ומכרה נשק לשלטון הגנרלים המלוכלך שחטף, כלא, עינה ורצח צעירים כמוהם שהתנגדו לשלטון (וגם כאלו שסתם היו רשומים בספר הטלפונים הלא נכון).

השלטון הדיקטטורי כלל לא מעט אנטישמים וניאו-נאצים, ובין הנרדפים היו לא מעט יהודים. אחוז לא פרופורציונלי מהנרדפים היו יהודים – נתון שאי אפשר להסביר בלי לדבר על אנטישמיות, אולי על ניאו-נאציזם. האנטישמים שחטפו אותם לא היו מסתבכים עם נציגים רשמיים של הקהילה היהודית, המקורבים לישראל, אבל יהודים לא מקושרים חטפו חזק. אלא שלאנטישמים היה כסף לנשק, ויחסים דיפלומטיים טובים מאוד עם ישראל. כולנו יודעים איך זה נגמר.

למזלו (ולמזלי) אבא שלי החליט שהוא יותר ציוני משמאלני עושה צרות, ועלה לישראל ב-77׳. בשיחה לפני כמה חודשים גיליתי משהו חדש – מסתבר שהוא לא היה רחוק מלבחור את האפיק של התנגדות למשטר הצבאי בארגנטינה, אבל היה מושפע משליח שכמה שנים קודם הדביק אותו בחיידק הציוני. הישג מבורך של התנועה הציונית, מבחינתי. אבל די בקלות זה היה יכול להיגמר אחרת.

בחודשים האחרונים אני שומעת לא מעט סיפורים של פליטים, פעילים צעירים שעזבו אחרי שמכרים נרצחו או נעלמו. אנשים שפעולות ההתנגדות הבאמת פשוטות שלהם סיבכו אותם בצרות רציניות. והיה להם מזל, והם יצאו בחיים, והגיעו הנה. לא כזה מזל גדול, בימים מסוימים

מטעמי עבודה, בחודשים האחרונים אני שומעת לא מעט סיפורים של פליטים. פעילים צעירים שעזבו אחרי שמכרים נרצחו או נעלמו, וברחו אחרי שחברים העבירו אליהם אזהרות. פעילים שברחו כשהרגישו את האדמה בוערת להם תחת הרגליים. אנשים שפעולות ההתנגדות הבאמת פשוטות שלהם, שבדמוקרטיה-במשרה-חלקית שבה גדלתי אף אחד לא מתרגש מהן, סיבכו אותם בצרות רציניות. והיה להם מזל, והם יצאו בחיים, והגיעו הנה. לא כזה מזל גדול, בימים מסוימים.

ולא פעם אני חושבת כמה הסיפור של אבא שלי יכול היה להיות דומה. פעיל פוליטי בדיקטטורה מדכאת, שהשם שלו כבר עלה ברישום של הרשויות פעם-פעמיים, אבל איכשהו הצליח לצאת מזה בינתיים. האדמה מתחממת, והוא עוזב את המדינה שבה אחרים בנסיבות דומות מוצאים את עצמם סובלים עינויים בכלא, ואם הם לא מוצאים את עצמם שם, אף אחד כבר לא ימצא אותם בשום מקום אחר-כך.

לאבא שלי היה מזל. לא רק שהוא עזב בזמן, בשונה מהפליטים שמגיעים אליי למשרד, לו גם היה לאן ללכת. הייתה מדינה ששמחה לקבל אותו, ויכלה לתת לו מקלט אמיתי, ביטחון ומעמד. לפחות, ביד אחת, כשבשנייה היא ממשיכה למכור נשק לאנשים שמהם צריך לברוח.

יש בישראל הרבה דברים שהייתי רוצה שייראו אחרת. הייתי רוצה, למשל, סוף לסחר בנשק עם משטרים דכאניים ודיקטטורות שנלחמות מלחמות מלוכלכות. הייתי רוצה מערכת שנותנת מקלט אמיתי לאנשים שבורחים מדיקטטורות כאלו, שמעריכה את האומץ שלהם במקום להעניש אותם. הייתי רוצה לחיות במדינה שלא גורמת לאנשים שהסתכנו כדי להגן על השם שלה לשאול למה ובשם מה לעזאזל הם עשו את זה.

הייתי רוצה לחיות במדינה שקשה מאוד להשוות בינה ובין המדינה שאבא שלי עזב.

מעין נייזנה היא עורכת דין במוקד לפליטים ולמהגרים

 

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    מדינת ישראל כמוה מדינות רבות ברחבי העולם, מלבות סכסוכים באמצעות יצירתם ומכירתם של אמצעי הרג שונים ומשונים. תמורת הדמים והאצבע באו"מ אין מתחשבים בדם שנשפך ובכלל אין מתחשבים בכלום.

  2. רחמן חיים

    לצערי השטעטל בה אנו חיים לא רחוק מארגנטינה של אז. רק שכאן, המתנגדים מושתקים אם הם יהודים, מעונים אם הם ערבים, ונרצחים אם הם פלסטינים בשטחים.