• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

הפסטיבל שמנסח מחדש את המושג האמורפי תרבות ישראלית

תרבות שכרוכה בעצב כבד, בוויתורים אינספור אך גם באהבה גדולה למקום בו אנו חיים – השבוע מתקיים בתל אביב פסטיבל ״לבי במזרח״
נועה בורשטיין-חדד

כותבת במקום הכי חם בגיהינום ותחקירנית חדשות 10

מי שחי בתל אביב מזה שנים אולי כבר שכח את הרעב בעיניים של אלה שרק הגיעו לעיר. את הצורך להיות חלק ממה שקורה, להכיר ולהתערבב. בקיץ 2013 שמעתי לראשונה על ה"לילה השחור", מסיבה שהתארגנה כאלטרנטיבה של שכונות הדרום לאירועי הלילה הלבן השנתיים בחסות העירייה, וששנה קודם לכן בוטלה בשל איומי המשטרה.

הסיפור מוכר: לאחר (וגם במהלך) המחאה החברתית של 2011 קמנו להתעוררות תרבותית וחברתית. ארגונים נוצרו כפטריות אחרי הגשם, אנשים התאחדו בניסיון לתת תשובות או לכל הפחות לשאול מחדש את השאלות, לערבב את הקלפים. בזמנים ההם, היו אלה "קואליציית ליבי במזרח", "הלא נחמדים", "תנועת אחותי" ואתר האינטרנט "קפה גיברלטר" שהתאחדו תחת קורת גג אחת בניסיון ליצור אלטרנטיבה תרבותית. בזמן שבשכונות המרכזיות בתל אביב פיזזו על המדרכות המשופצות – פעילי ותושבי דרום העיר ניסו להאיר זרקור אליהם, להגיד: גם אנחנו ראויים.

הייתי אז חיילת משוחררת. אחרי המועדפת, הטיול והפסיכומטרי. בדיוק התקבלתי לעבוד כמזכירה בערוץ טלוויזיה: קריירה מזהירה של עיתונות לפניי ותל אביב שמחכה לי באופק. מתתי להיות חלק, אבל בינתיים גרתי בראשל"צ. נטולת רכב צפיתי בפיד הפייסבוק שלי מתמלא בעדכונים מהמסיבה, בהתחלה ניכר שכיף מאד אך בהמשך הגיעה המשטרה. העדכונים החיים לא פסקו, הרגשתי כאילו אני שם. "מדוע פוצצה המשטרה את מסיבת ׳לילה שחור׳ בבית אחותי? ממתי אפשר להכריז על מסיבה כהתקהלות בלתי חוקית? מדוע הופעל כוח? מדוע נעצרו אנשים? אין למשטרה מספיק עבריינות אמיתית בשכונות הדרום למקד בה את המאמץ? הלילה הזה מעלה הרבה שאלות קשות. אני מתכוון להתעקש על תשובות." כתב ח"כ דב חנין בדף הפייסבוק שלו," קריאה דחופה! לפעילים במרכז לבוא ולהתאסף מיד ב׳בית אחותי׳ ברחוב מטלון 70 בתל אביב. המשטרה פוצצה את אירועי ׳לילה שחור׳, תקפה את כרמן אלמקייס ועצרה את משה כהן ושולה קשת," זעקו דפי הפעילים.

בבוקר התעוררתי לגלות שהאירוע סוקר בהרחבה באתר "הארץ" וב"וואלה!". התבאסתי נורא שלא הייתי שם. עברתי לגור בתל אביב.

*

בניגוד לתחושה, לא עבר מאז כל כך הרבה זמן. בשנים שחלפו, מיצב עצמו הלילה השחור כאלטרנטיבה תל אביבית אמיתית, מסיבה ליודעי דבר. השנה, הלילה השחור מהווה את שיאו של פסטיבל "לבי במזרח" שזוהי שנתו השביעית. אם עד עכשיו התרגלנו לאמנים שמכתתים רגליהם לפריפריה, "לבי במזרח" הופך את היוצרות ומביא את התרבות שמתרחשת מסביב לפה. בכל שנה האמנים המוזמנים, ממגוון תחומים, מביעים את המקורות היהודיים-ערביים ומנסחים מחדש את המושג האמורפי "תרבות ישראלית".

בעשור האחרון אנחנו עדים לעליה והרחבה של הקטגוריה התרבותית "מזרחי", זה בא לידי ביטוי במוזיקת הפופ ובשאר הז'אנרים, בקולנוע, בטלוויזיה אך גם באמנות הפלסטית, בשירה ובספרות. החיפוש אחר הזהות שהושתקה הפך בימינו למעיין נובע של יצירה, מעיין שלא מפסיק לספק אמנים חדשים, הפתעות מרתקות ושיח פנים ישראלי שמתכתב, לראשונה, עם הגיאוגרפיה המזרח תיכונית כולה. והנה פתאום זמרת שעד לא מזמן הייתה אלמונית, נבחרת לפתוח את חגיגות הגאווה ברוטשילד – הסמל של מרכז תל אביב, והנה היפסטרים צובאים על הסאלוף בשכונת התקוה בשישי בצהריים וערבי ערס-פואטיקה מתמלאים עד אפס מקום. האמנות מחלחלת החוצה, המעיין עולה על גדותיו ואין לו ברירה אלא לזלוג. הלילה השחור כבר לא שייך רק לנו והפסטיבל, שממומן השנה בידי עיריית תל אביב ומשרד התרבות, מצליח לעניין יותר ויותר אנשים ולהגדיל את המרחב המצומצם לו התרגלנו לקרוא "תרבות ישראלית".

אין זה מקרה שאירוע הפתיחה של פסטיבל "לבי במזרח" התקיים יום אחרי ההפגנה ההיסטורית בירושלים להכרה בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. אנו שואפים לתיקון עוולות היסטוריים ובעודנו נאבקים – צפים ועולים הסיפורים, אנחנו מזהים אותם, מזדהים איתם, מגדירים איתם את התרבות הישראלית שלנו; תרבות שכרוכה בעצב כבד, בוויתורים אינספור אך גם באהבה גדולה למקום בו אנו חיים. חידוד המאבקים החשובים האלה במקביל להתפתחות התרבותית שלנו מאפשר לנו לדרוש סופסוף את מקומנו ההולם, הראוי וההוגן בחברה הישראלית.

בפסטיבל "לבי במזרח" 2017 יוצג בין היתר סרטה הדוקומנטרי "הקיר" מורן איפרגן, זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר של פסטיבל דוקאביב. תיערך בכורה של הסרט "לאן נעלמו הילדים", על משפחות ממוצא אשכנזי ותימני שיקיריהן נעלמו; בכורת המופע "פיוטים שאהבתי" המשלב ניגונים ממסורות ישראל ממזרח ומערב; הסרט של דוד דרעי "סאלח, פה זה ארץ ישראל", זוכה פרס הבימוי והתחקיר של דוקאביב ומציג את סיפור הקמתן של עיירות הפיתוח בישראל; לירז צ'רכי תופיע עם הפרויקט המוזיקלי שלה שמשלב ביטים אלקטרוניים ומוזיקה איראנית משנות השישים; ההצגה "אל תתערבו לי"; ועוד.

פסטיבל ״לבי במזרח״ נמשך עד 29 ביוני. לכרטיסים למופעים ולתוכנית המלאה

*

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.