• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

האם תתפרק הפוליטיקה השבטית שמאל-ימין

המאבק בין פרץ לגבאי איננו בין "חדשים" לבין הממסד הוותיק, אלא בין שתי קבוצות שונות של מזרחים מובחנות מעמדית • הפריימריז בעבודה, פרשנות

מי ינצח את נתניהו? זאת אין לדעת. מאז בחירת טראמפ הנבואה בבחירות ניתנה לשוטים. בקיץ 2016 היה לי עימות פומבי עם סוציולוג ידוע שהציג בכנס מאמר בו טען שטראמפ הוא בלתי "בחיר". אני מצדי לא טענתי שטראמפ ייבחר, אלא שנבואתו חסרת בסיס ושלפוליטיקה יש דינמיקה בלתי צפויה משלה של הצטרפות והתנגדות.

המערכת הפוליטית הישראלית שבורה לגמרי. רוב המצביעים שאינם חרדים, דתיים או ערבים, חשים אי נחת ביחס למפלגות עבורן הם מצביעים, בלשון המעטה. לכן הכל נזיל, והמערכת הפוליטית תלויה על בלימה בשל שבטיות של ״שמאל-ימין״, המחביאה שאלות מעמדיות, תרבותיות ודתיות ואינה מאפשרת דיון והכרעה ענייניים בשום סוגיה. ה״שמאל״ מסמל כמובן חילוניות, מעמד יחסית גבוה ואשכנזיות, מה שמרוקן את המונח מתוכנו הסוציאל-דמוקרטי ומאפשר לאנשי ימין כלכלי ואף מדיני לשייך עצמם ל"שמאל" או למה שמכונה היום "גוש שמאל-מרכז".

כך שהחידוש המשמעותי בתוצאות הפריימריז של העבודה הוא הבחירה בשני מנהיגים יוצאי מרוקו ובעלי סדר יום סוציאל-דמוקרטי (כזה או אחר, אמין או לא). שניהם מייצגים לא רק עמדות שונות, אלא מסלול שונה של מנהיגות מזרחית ורקע כלכלי-חברתי. בסוף שנות ה-80׳ ערכתי מחקר על פעילי ציבור בשלטון המקומי במכון ירושלים לחקר ישראל. הכוונה הייתה לבחון את יכולת ההתקדמות של פעילי ציבור מזרחים לעומת אשכנזים, והמסקנה הייתה שיש שני מסלולי התקדמות עבור מזרחים: קראתי להם מזרחים פריפריאלים (של אתנו-מעמד מזרחי נמוך) לעומת מזרחים מוביליים (מהמעמד הבינוני). הפריפריאלים היו ברובם יוצאי צפון אפריקה וצמחו כמנהיגי השלטון המקומי, וברובם נקלטו במפלגת ליכוד. המזרחים המוביליים התקדמו קודם כל בשירות הציבורי – בצבא, בהסתדרות, עובדי מדינה – והיו ברובם יוצאי ארצות אסיה שנקלטו בעיקר במפלגת עבודה. דוגמא לראשונים היו דוד לוי, מאיר שטרית ומשה קצב, ולקבוצה השנייה פואד בן אליעזר, ישראל קיסר ומשה שחל.

בניתוח הממצאים טענתי שהייצוג החסר של המזרחים בכנסת ובממשלה נבע בראש וראשונה מבלימת התקדמותם בליכוד דווקא, בו נוצר מעין "צוואר בקבוק". בעבודה הם היו רבע עד שליש בכל רבדי ההיררכיה המפלגתית, החל מהמצביעים וחברי ועידה ועד לכנסת והממשלה. בליכוד הם היו כ-70 אחוז בקרב המצביעים והוועידה, אבל הצטמצמו מאד בכנסת ובממשלה – עד לייצוג נמוך יותר מזה שהיה להם בעבודה. הביטוי המובהק לבלימת המנהיגות המזרחית בליכוד אז היה כמובן מאבקו של דוד לוי מול ההנהגה האשכנזית שדחקה אותו. לפי הניתוח הזה, צוואר הבקבוק בליכוד אפשר את הצמיחה של ש"ס, שרק קמה מספר שנים קודם לכן, אבל מתוך מחאה נגד אפליית מזרחים במפד"ל ובאגודת ישראל.

דוד לוי, 1983. צילום: HARNIK NATI / לע״מ
דוד לוי, 1983. צוואר הבקבוק בליכוד אפשר את הצמיחה של ש"ס. צילום: HARNIK NATI / לע״מ

מה זה מלמד על המאבק הנוכחי בתוך מפלגת העבודה? המאבק איננו בין "חדשים" לבין הממסד הוותיק, כפי שתומכי גבאי גורסים אלא בין שתי קבוצות שונות של מזרחים, המובחנות מעמדית ובמסלול ההתקדמות שלהם. הרקע השונה מייצר תפיסה, עמדות ומחויבויות שונות, הבאות לידי ביטוי בעמדה "סוציאל דמוקרטית" יותר רכה (בלשון המעטה) של גבאי, פקיד אוצר ומנהל בזק לשעבר, לעומת פרץ ראש עיריית שדרות ויו"ר ההסתדרות. הקרב צפוי להיות צמוד: חלק מן המצביעים יילך עם פרץ בגלל שהוא מדבר את השפה של המפלגה וצמח בתוכה, וחלק יילך עם גבאי בגלל היותו יותר "שקול ואחראי" – קרי "משוכנז". לשניהם יש משהו "משלנו", אבל גם משהו "זר". החידוש הוא ששניהם עלו לשלב השני, ובעיקר שככל הנראה לא תהיה עזיבה המונית כמו שהייתה לאחר ניצחון פרץ על פרס ב-2005. אולם הנכונות ללכת אחרי מרוקאי זה או אחר אינה מספיקה – כדי לשנות באופן יסודי את המפלגה הזו ואת הדימוי שלה דרוש הרבה יותר.

עוד מעניין יהיה להיווכח איזו דינמיקה תיווצר אחרי ההכרעה בין שני המנהיגים: האם היריבות ביניהם תימשך, כפי שהיה נהוג בעבר, או שדווקא יהיה חידוש ותיווצר נכונות לעבודה משותפת? האם הם ישתפו פעולה כדי לשנות מן היסוד את מפלגת העבודה ולבנות גוש חוסם נתניהו, או שמא המפסיד יפרוש הביתה, למפלגה אחרת וינסה לחבל במנצח? אם שני המנהיגים האלה יתחילו לשתף פעולה כדי לחולל מהפך בעבודה ובמדינה, זה יהיה החידוש. כי עד כה קיפוח המזרחים על ידי איומי התעוררות "השד העדתי" התבטא בשלילת כל אפשרות ששני מזרחים יפעלו ביחד. אם הם יחברו לשתף פעולה נגד נתניהו, ההתקפה על זהותם המזרחית עשויה להיות כפולה ומכופלת – אבל היא בעצמה תיצור דינמיקה של דיון בנושא.

פרץ וגבאי
פרץ וגבאי. מעניין יהיה להיווכח איזו דינמיקה תיווצר אחרי ההכרעה בין שני המנהיגים

אסיים בעוד סיפור מן העבר. בשנת 98׳, כששלמה בן עמי ניסה להתמודד על ראשות המפלגה מול אהוד ברק, הצעתי לו לחבור לעמיר פרץ, שהיה אז מזכיר ההסתדרות. חיבור דומה לזה העומד על הפרק כעת, בין מזרחי ״מובילי״ ל״פריפריאלי״. באותה תקופה השיח המזרחי תפס תאוצה בעקבות ש"ס, וכולם חיפשו מנהיגים מזרחים לקשט בהם את רשימותיהם. מפלגת המרכז בחרה באיציק מרדכי, וברק הביא לעבודה את לוי. בן עמי אף העז לקרוא תגר ולהתמודד מול המועמד המובן מאליו: רמטכ"ל בן האליטות. אבל בן עמי שלל את הצעתי לחבור לעמיר פרץ. שני הפוליטיקאים המנוסים הללו הבינו היטב כי ברגע שיחברו יתעורר מיד השד העדתי במלוא עוצמתו – שהוא כמובן אשכנזי, ומתעורר כנגד התעצמות מזרחים – וישללו את הלגיטימיות של שניהם.

הכל שאלה של קונטקסט. להערכתי בן עמי ופרץ צדקו אז להימנע מלעורר את השד העדתי: אם היו חוברים אז הם היו מחוסלים פוליטית. השאלה הנשאלת כעת האם השיח המזרחי מספיק חזק ומגובש, לא רק כדי לאפשר בחירת שני מרוקאים כמתמודדים לראשות מפלגת העבודה, אלא גם כדי לתת גיבוי לחיבור בין פרץ וגבאי גם אחרי זה? ברור שבמקרה כזה יותקפו כ"השתלטות מזרחית". אבל אם יהיה לשניהם האומץ המנהיגותי להנהיג יחד זאת תהיה בשורה מרעישה בעלת פוטנציאל לפרק את ההבניה העדתית של הפוליטיקה השבטית של שמאל-ימין. יהיה מעניין.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עופר

    לדעתי, ניתן לנסח את השאלה העומדת לדיון אחרת – מי יקבל את הזכות להפסיד בבחירות לנתניהו, זה שהוא משכיל ומלומד ולכן הוא לא דוד לוי (גבאי), או זה שרוצה לחלק את ירושלים כדי שלא יהיה לה ראש עירייה ערבי (פרץ)? האמת, התשובה לשאלה הזו לא ממש מדירה שינה מעיני.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    1)בזמנו בני וכלתי נרשמו לעבודה,כדי להצביע בפרימריז ושאלו לעצתי .המלצתי על פרופ׳ שלמה בן-עמי מקרית -8. גם אקדמאי בעל הישגים בתחומו גם דיפלומט שהצליח מאוד בתפקידו כשגריר הישראלי הראשון בספרד שהפכה דמוקרטית. גם מזרחי שגדל בפריפריה. למרבה הצער כשל בתפקידו כשר משטרה ( מינוי כושל מלכתחילה) בממשלת ברק. לא עמד בפני ברק כשזה(אחר שהרשה לשרון להכנס להר הבית מלווה באלפי שוטרים עורר סערת הפגנות,ראשיתה של אינטיפאדאת-אל-אקצא). לאור הפגנות הפלסטינים בואדי ערה, הורה לפתוח את הכביש בכל מחיר! שהשטרים הבינו כפשוטו .והתוצאה טבח של 13 צעירים פלסטיניים. הוא היה צריך לכפות על המשטרה את ההבנה שפלסטינים אזרחי ישראל אינם אויב או גייס חמישי. כפי שהמשטרהתופסת את תפקידה עד היום.
    2) היום אחרי שגבאי נבחר, ההשערות בנוגע לעתיד התייתרו. האם יצליח להחזיר לעבודה אתהאשכנזים התמימים השוטים שהחלו כעברים אחרי החלילן מהמלן לעבר הימנני ונציגם של העשירים החלול בעל היומרות של האטד למלוך עלינו.