מותר להשוות, אבל תלוי למי

1. מרענן לראות פוסט של נתניהו על מדיניות כלכלית והשוואה לנעשה במדינות אחרות. שיח על המדיניות הכלכלית שמובילה הממשלה והאידיאולוגיה המנחה אותה חסר מאוד בתרבות הפוליטית בישראל. אמנם מדובר בפוסט שטחי ובהשוואה תמוהה, אבל גם זה משהו בהתחשב ברדידות השיח הפוליטי.

2. בפוסט שהעלה מבטא נתניהו את מדיניותו, המציבה את התוצר כחזות הכל. בשנות שלטונו של נתניהו, ובהתאם למדיניות הניאו-ליברלית שהוא ממקדמיה הבולטים, הפכה הצמיחה ליעד היחידי של המדיניות הכלכלית. אלא שכאשר הצמיחה היא הדבר היחיד שמתבוננים עליו כמדד להצלחה, נשארות בצד השאלות החשובות אודות כיצד הצמיחה מתחלקת ומי נהנה מפירות הצמיחה, או אם להתייחס לדבריו של נתניהו על "ההצלחה של ישראל", חשוב לשאול – הצלחה של מי? המציאות היא שבישראל פירות הצמיחה ממשיכים לחלחל מעלה יותר משהם מחלחלים כלפי מטה, והנהנים העיקריים מהגידול בתוצר הם אלה הנמצאים למעלה. המדינה, מצידה, אינה עושה מספיק כדי לאזן את המצב. (להרחבה בעניין זה, ראו כאן).

3. אם כבר בוחנים את התוצר לנפש של ישראל לעומת מדינות אחרות, נתניהו צריך להיות הרבה יותר צנוע. לישראל תוצר לנפש נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, כאשר מעלינו נמצאות כמעט כל מדינות מערב אירופה, אוסטרליה, קנדה וכמובן ארה"ב. המשמעות היא שאם ישראל רוצה להגיע לרמת תוצר לנפש של מדינות אלו, עליה לצמוח בקצב הרבה יותר מהיר ממה שעכשיו. אלא שהמדיניות הכלכלית הנוכחית, שמטילה את האחריות הבלעדית לקידום הצמיחה על המגזר העסקי, לאו דווקא מאפשרת צמיחה בקצב מהיר כזה: הון רב שמצטבר בידיים פרטיות אינו מוצא את דרכו חזרה להשקעות בישראל, השקעות שיכולות לסייע בפיתוח הכלכלה וביצירת מקומות עבודה חדשים.

4. הבחירה של נתניהו להציג את ישראל בהשוואה לוונצואלה היא תמוהה ודמגוגית. ונצואלה היא מדינת נפט המתאפיינת במציאות גיאו-פוליטית שונה לחלוטין מזו של ישראל, עם משטר לא יציב שסבל מנסיונות הפיכה (אבל באמת, לא כמו איך שנתניהו מתאר את החקירות כנגדו). ובעיקר, אין בהכרח קשר בין המהלכים הכלכליים שנעשו בוונצואלה ובין מדדי התוצר לנפש שלה. ניתן היה בה במידה להציג את מדדי התוצר לנפש של ערב הסעודית, מדינת נפט נוספת המתאפיינת במשטר אוטוריטרי, שגם אצלה תעשיית הנפט נמצאת בבעלות ממשלתית מלאה. אלא שאצלה התוצר לנפש גבוה בהרבה משל ישראל ונמצא בעלייה. אז אם כבר בהשוואות מופרכות עסקינן, למה לא להשוות לסעודיה?

5. וכדי לחזור לנקודת המוצא על החשיבות של הדיון אודות המדיניות הכלכלית בישראל לעומת מדינות אחרות, הנה השוואה ראויה בהרבה לישראל: פינלנד. מדינה עם מספר תושבים נמוך משל ישראל, בעלת כלכלה המאופיינת במגזר שירותים גדול (כמו בישראל) ובתעשיית אלקטרוניקה מפותחת. אלא שפינלנד, בניגוד לישראל, נוקטת במדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית, הבאה לידי ביטוי בחוזקם של האיגודים המקצועיים (כ-80% מכוח העבודה בפינלנד מכוסים בהסכמים קיבוציים, לעומת פחות משליש בישראל); בהוצאה ציבורית כאחוז מהתוצר הגבוהה ביותר במדינות ה-OECD (בפינלנד 58.3% מהתוצר בשנת 2014, לעומת 41.2% בישראל – נתון המעמיד בפרופורציה את שבחיו של נתניהו שטוען ל"השקעות מאסיביות בביטחון, בחינוך, ברווחה, בתשתיות ועוד"); בגביית מיסים גבוהה (44% מהתוצר בפינלנד בשנת 2015 לעומת 31.4% בלבד בישראל); במגזר ציבורי גדול ובבעלות ממשלתית רבה על חברות, ביניהן חברות תחבורה, תקשורת, פיננסים ואפילו חברה ממשלתית שהיא מונופול להפצת משקאות אלכוהוליים. כל אלה מתקיימים במקביל לשיעורי הצמיחה והתוצר לנפש הגבוהים המאפיינים את פינלנד, הסותרים את טענתו השקרית של נתניהו על הקשר בין הפרטה וגביית מס נמוכה ובין צמיחה.

6. והכי חשוב – המדיניות הסוציאל-דמוקרטית בפינלנד מובילה לחלוקה שיווינית יותר של פירות הצמיחה. פינלנד מאופיינת ברמת שוויון בהכנסות גבוהה בהרבה מישראל המציבה אותה כאחת מהמדינות השיוויונית בעולם (מדד ג'יני 0.26 בשנת 2015) לעומת ישראל, בעלת רמת אי-שוויון מהגבוהות מקרב מדינות ה-OECD (מדד ג'יני 0.36 בשנת 2015).

לתשומת לבו של נתניהו.