• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

סאלח, פה זה עדיין ארץ ישראל

האידיאולוגיה ששלחה את המזרחים לפריפריה לפני חמישים שנה שולטת עד היום במנגנוני ״פיזור האוכלוסייה״ של ישראל, כאילו בן גוריון, רענן ויץ וגיורא יוספטל עדיין מנהלים את ההצגה
נעה באסל ושיא ברבי

כבר נכתב לא מעט על ״סאלח, פה זה ארץ ישראל״, סרטו של דוד דרעי שזכה בפרס הבמאי ובפרס התחקיר בפסטיבל דוקאביב האחרון. הסרט מציג, בסדרה של ראיונות ופרוטוקולים, את תכנית "פיזור האוכלוסייה" שהביאה לבניית עיירות הפיתוח וליישובן בעולים מצפון אפריקה. אדריכלי התכנית אומרים שם במפורש שמטרתה לא הייתה סוציאלית או כלכלית, אלא ביטחונית; כלומר לא טובת העולים עצמם או אפילו טובת המשק שימשו כמוטיבציה למהלך, אלא ה"'הכרח" לוודא שלפליטים פלסטינים לא יהיה לאן לחזור. בתחילה נראה שייתכן שהבחירה בעולי צפון אפריקה הייתה מקרית, עניין של תזמון, אולם בהמשך מתברר שכאשר הגיעה העלייה הפולנית של שנות החמישים – עולים באותה רמת השכלה ומודעות לאלה של עולי צפון אפריקה – בחרו ליישב אותם בתל אביב למרות המטרות הלאומיות.

הסרט מעמת כמה מתושבי ירוחם, ועמם את הצופים, עם השאלה איך אנחנו אמורים להתמודד עם המידע: האם מוטב להשאיר את העבר בעבר, או לגדל דור של כועסות וכועסים? עבור מזרחים רבים, דור ראשון, שני ושלישי לעלייה, התשובה לאפליה היא הצלחה ולא התעמתות עם היסטוריה כואבת. ממילא האשמים רובם כבר מתים, וקבורים לצד אלו ששילמו את המחיר.

אבל גם להדחקה יש מחיר. היא מונעת אפשרות אמיתית לתקן, ומשאירה פתח להישנות של אותן דרכי פעולה בעתיד. במקרה שלפנינו מרחב הפעולה לפיצוי נפגעי אותה מדיניות הוא רחב: מפיצוי כספי למשפחות שעברו יישוב כפוי כזה, דרך הסדרת הבעלות של העולים הוותיקים ויורשיהם על דירות עמידר בהם שוכנו, ועד יוזמת "בן ממשיך בפריפריה". אבל כאן מטרידה אותנו הסכנה השנייה: פשעים מהסוג שמתוארים בסרט באמצעות פרוטוקולים של ישיבות הסוכנות היהודית והממשלה צריכים לעלות לדיון ולעמוד לביקורת ציבורית, אחרת דרכי הפעולה האלה נשארות בבסיס מנגנוני השלטון. אנחנו כבר רואים את אותן פרקטיקות חוזרות על עצמן, כאילו בן גוריון, רענן ויץ וגיורא יוספטל עדיין מנהלים את ההצגה. זה לא קורה בתרחיש עתידי ודמיוני, אלא כאן ועכשיו.

למה אנחנו מתכוונות? כל מתאזרח טרי בישראל, עולה שמגיע מתוקף חוק השבות, זכאי להתיישב היכן שירצה – פרט ליוצאי אתיופיה, שמחויבים לשהות במרכזי קליטה. למי שלא מצויה בפרטים, מרכז הקליטה הוא, מבחינה רעיונית, מקום שנועד לסייע לעולה בקורת גג, למידת השפה והיכרות עם מוסדות המדינה. בפועל, מדובר במוסד שמגביל את חופש התנועה של העולים, משמש כמתווך בינם לבין הרשויות והאוכלוסייה הכללית ובכך דווקא מקשה על ההתאקלמות והלמידה.

אתר הקרוואנים עולי אתיופיה "גבעת המטוס", ליד גילה בירושלים, 2000. צילום: עמוס בן גרשום / לע״מ
אתר הקרוואנים לעולי אתיופיה "גבעת המטוס" ליד גילה בירושלים, 2000. צילום: עמוס בן גרשום / לע״מ

לעולים מאתיופיה בשנות האלפיים הבהירו עוד בטרם העלייה כי מרכזי הקליטה יהוו תנאי מחייב בתהליך ההתאזרחות שלהם, וזאת בתואנה שאין הכרה ודאית ביהדותם, על אף שהיו גורמים רבניים שחשבו אחרת. כלומר בעשור האחרון, לא לפני חמישים שנה, כל יהודי צרפתי, אמריקאי, קנדי או ארגנטינאי שהגיע לארץ בחר אם לגור במרכז הארץ או בצפון, בעיר או במושב, ליד קרובי משפחתו או דווקא כמה שיותר רחוק מהם, באזורי הביקוש של משלח היד שלו או סמוך למקומות קדושים. לא כך העולה האתיופי, שמחויב לגור שנתיים לפחות במרכז קליטה. מרכזי הקליטה ממוקמים, כמובן, באזורים מרוחקים ומנותקים תחבורתית, ממש כמו ירוחם וקרית גת של שנות החמישים. העולים שגרים בהם מדווחים על יחס משפיל, קנסות ומניעה של שירותים בסיסיים.

ממרכזי הקליטה קשה לצאת. עולה מאתיופיה לא רשאי לעזוב את מרכז הקליטה עד שיוכיח שיש לו מקום מגורים ועבודה קבועה – שני דברים שקשה להשיג מחדר בגודל 9 מ"ר (עם שותפ/ה) במרכז הקליטה. יתרה מכך, להנהלת מרכז הקליטה, שמקבלת לקופתה את "סל הקליטה" של כל עולה, יש אינטרס ברור להשאיר כמה שיותר מהם שם. נייר עמדה של האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה והאגודה לזכויות האזרח בישראל, מדווח שכשלים ביורוקרטיים, היעדר הכשרות מקצועיות, אפליה בחינוך, תנאים ירודים וטיפול כוחני במוחים/ות נגד אלה, מהווים מכשולים בדרך ליציאה ממרכז הקליטה; דו״ח המבקר מ-2013 קבע כי רבים מהתקציבים לקליטת יהודי אתיופיה נספגים במנגנוני הקליטה עצמם. בשורה התחתונה, רבים מהמוחזקים במרכזי הקליטה נמצאים שם למעלה מחמש שנים ולא רואים את הסוף, למרות ההפגנות ההמוניות ב-2015, והמחאה שהשמיעו קבוצות קהילתיות כמו y.e.s – young ethipoean students.

ואיפה הצרפתים והאמריקאים שעשו עלייה? רובם כמובן איפה שרק בא להם, ומיעוטם במרכזי קליטה במרכז הארץ. ממש כפי שהמעברות ליוצאי מרוקו ותוניס הוקמו באזורי ספר מדבריים, בזמן שהמעברה לעולים ממזרח אירופה הוקמה בצפון ת״א

בינתיים, איפה הצרפתים והאמריקאים שעשו עלייה? רובם כמובן איפה שרק בא להם, ומיעוטם במרכזי קליטה במרכז הארץ. ממש כפי שהמעברות ליוצאי מרוקו ותוניס הוקמו באזורי ספר מדבריים, בזמן שהמעברה לעולים ממזרח אירופה באותן שנים הוקמה בצפון תל אביב.

השליטה הגיאוגרפית ביוצאי אתיופיה לא מסתיימת במרכזי הקליטה. המדינה מציעה להם סיוע ברכישת דירה, אבל רק בתנאי שהם יגורו איפה שהיא רוצה. לפי דובר משרד הקליטה, ״חשוב ורצוי שהעולים ביישובי הקבע ייקלטו בתוך השכונה והישוב שבהם רוכשים את הדירה, ילדיהם ישתלבו במערכת החינוך הממלכתי דתי, ייקלטו בתעסוקה ולא יהיו נטל על מערכת הרווחה ביישוב. כלומר, משרד הקליטה חושש שיוצאי אתיופיה, גם אם הם דור שני בארץ, לא ישתלבו כמו שצריך בחברה, ולכן מקפיד לשכן אותן בגטאות וגם קובע לאיזה מוסדות חינוך ישלחו את ילדיהן.

הצד השני של המשוואה, כפי שהסרט מתאר בבהירות, הוא נישול של ערבים מקרקעות – וכידוע, גם הוא לא הסתיים עם מלחמת 48'. בשנות החמישים היה צורך דחוף ביהודים בעמק בית שאן, חבל לכיש, מול עזה ובגליל, ולכן הוקמו בית שאן, קרית גת, שדרות וקרית שמונה. בשנים האחרונות, בעוד ישראל מנהלת מלחמת חרמה לדחיקת הבדואים בנגב אל מזרח לכביש 40, היא הכריזה על הקמה של עשרה יישובים חדשים באזור מבואות ערד. לפחות שניים מהיישובים הללו יקומו על יישובים בדואיים שקיימים כרגע על השטח. יצוין שהמדינה עצמה יישבה שם את הבדואים, אחרי שגירשה אותם מאזורים אחרים בנגב, אך מעולם לא הסדירה את מעמדם – עוד פרקטיקה ששמורה בארץ לקבוצות אתניות מסוימות ולא לאחרות.

הגדר בין הריסות אום אל-חיראן ליישוב היהודי העתידי חירן, 22.01.17. צילום: תמי ריקליס ויונית נעמן, cc by-nc-sa
הגדר בין הריסות אום אל-חיראן ליישוב היהודי העתידי חירן, 22.01.17. צילום: תמי ריקליס ויונית נעמן, cc by-nc-sa

תושבי הנגב מתקוממים – כמאמר תושב ערד: ״אם הבית שלך זקוק לשיפוץ יסודי, אתה קודם כל משפץ ורק אחר כך בונה חדר חדש". הערים בדרום צריכות שיפוץ, אבל יותר מזה הן צריכות עוד אוכלוסייה, עוד מרכזי תעסוקה ומרכזי בילוי, ולא עוד רצף של עיירות שינה. גם הארגונים הירוקים מתקוממים, כי מעט החי והצמחייה ששורדים כרגע ימותו ברצף הבנייה שהתכנית תיצור, וכי יישובים פרבריים לא מאפשרים תחבורה ציבורית יעילה ומעודדים אורח חיים בזבזני ומזהם. בכל זאת, בשנת 2014 שלושה מהיישובים החדשים אושררו, ושניים חדשים נוספו לתכנון. היחידים שנראים מרוצים מהמהלך הם תנועת ״אור״, זו שבין היתר הביאה ״אנשי חינוך, אנשי ביטחון, רופאים והייטקיסטים״ להתיישב על גבם של תושבי אום אל-חיראן.

אז למי שמרגישה שהשיח המזרחי מתחיל למצות את עצמו – אלה כמה סיבות טובות להילחם על השארתו של "פרויקט פיזור האוכלוסייה" בשיח הציבורי. לא רק בשביל צדק היסטורי, ולא בשביל לנצח ויכוחים בשיחות סלון, אלא כדי שנוכל להכריז מלחמה גלויה על הפרקטיקות האלה, שהפכו לחלק אינהרנטי מהמנגנון ועלולות להמשיך ללוות אותנו.

*

מעניין לפגוש בסרט את פרופ' רענן ויץ בתפקיד המנהל הכללי של מחלקת ההתיישבות, שמציע בין היתר להרעיב עולים ולמנוע מהם דיור ועבודה במידה שינסו לעזוב את עיירת הפיתוח שהוקצתה להם. אביו, יוסף ויץ, עמד  בראש "ועדת הטרנספר" ב-1948, ושימש ״מלבין קרקעות״ של הפליטים הפלסטינים לשימוש המדינה, בתפקידו כראש הקק״ל. על שמות שניהם קרויים יישובים, והבן נבחר לקבל את פרס ישראל לשנת 1990 ״על תרומתו הייחודית ורבת ההשראה לעיצוב תפיסה תכנונית והתיישבותית, ועל היותו דמות מרכזית בעיצוב מפת ההתיישבות במדינת ישראל ובהנהגת המפעל ההתיישבותי״ – מנימוקי השופטים, על פי ויקיפדיה (עותק של נימוקי השופטים לא נמצא).

על השיטה של יוסף ויץ ודוד בן גוריון לנישול האוכלוסייה הערבית כדאי לקרוא בהרחבה במאמר מרתק של גדי אלגזי. האב והבן עסקו כל אחד בתורו בעיצוב מפת החלוקה האתנית של ישראל, כשלכל קבוצה יועד תפקיד, וגם מקום, במפעל הציוני. האמצעים: אלימות ממסדית ופיזית. התוצאה היא המציאות הישראלית כפי שאנו מכירים אותה היום.

הכותבות הן פעילות פוליטיות ודוקטורנטיות לבלשנות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רחמן חיים

    כל עוול שנעשה על ידי מישהו בסוף מוחזר אליו בריבית כדריבית, כך זה בהיסטוריה.

  2. ב. נתניהו

    בשמי ובשם אשתי אני רוצה להודות לכותבות החביבות על כך ששוב נתנו לי כרטיס "חופשי חודשי", עם הארכה לנצח, להמשיך להפלות, לשסות, להסית ולשים BB על הפריפריה.
    כל זמן שממשיכים להאשים בכל את העבודה, בן גוריון, משפחת וייץ וכו', כך לא שמים לב מי נמצא כבר 9 שנים בשלטון ואיזו מפלגה שולטת 70% מ40 השנה האחרונות.
    אתן בטוחות שאתן לא ידידות של י. הון?

    1. שיא ברבי

      לקורא ב., הטור לא מפנה אצבע מאשימה לעבר מפלגה אחת ספציפית. להיפך, השתדלנו להדגים שבשנות האלפיים הממסד משתמש באותן פרקטיקות כמו בשנות ה50׳. המפלגות התחלפו, השיטה לא.

  3. חנה

    ואו קשקוש צרוף.
    הלואי שלי יתנו דיור בחינם. הם גרים שנים במרכזי קליטה,מקבלים מענקים מטורפים ועוד ישראל יוצאת מרושעת.
    לא יאומן..

  4. דן וקסלר

    מאמר חשוב תודה!
    חבל שרב השיח המזרחי היום מתעסק בשאלות של מי אשכנזי ומי לא

  5. יוסי ברנע

    מול התפיסה הזו כפי שתיאר אלי אמינוב עמדה התפיסה הכנענית שנסבה על היות ישראל רפובליקה של כל אזרחיה ולכן עוזי אורנן תקף את גישת "יהוד הגליל" וניהל מעל גבי העיתונות ויכוח עם שבתאי טבת.

  6. נתן

    קשה לי לחשוב על התנגשות יותר מעמדית ועדתית מאשר ההתנגשות בין זוג המיליונרים האשכנזי מקיסריה לבין אב הביית המזרחי מעפולה שלא הסכים לכופף את הראש. אז למה לא נשמע קולם של כל ארגוני "אכלו לי שתו לי"? אין להם זמן כרגע. הם עוסקים במקרה מזעזע שנחשף לאחרונה שבמסגרתו איכר אשכנזי במושבה ראשון לציון בשנת תתרפ"ו תפס פועל תימני ברחוב וקילל אותו באידיש

  7. אלה

    כמה אוסף של אי דיוקים.הם לא מחויבים להיות המרכזי קליטה,אין להם כסף וזה פתרון דיורי שהלוואי עלי. אני נקרעת משכר דירה. להזכירך ,הם האתיופים המתיהדים,עם צלבי קרס במצח,מפעילים לחצים פולטים על מדינת ישראל שלא מעוניינת בהם. כל כך רע ,למה חשוב להם להסתפח כספחית על מערכת הרווחה הישראלית הקורסת ?
    יש פה זכאי שיכון שלא מקבלים דיור ,הם באים ובמיפולציות דורשים מימון מלא. המוסר של השמאל איבד את זה,אין שום חובה כלפיהם. משרדי קליטה זה פתרון זמני ואף אחד לא מחייב אותם לשבת שם . אה, לתוספת הם מקבלים מליון שח המצטבר ההלוואה ללא ריבית בגובה של מעל מליון שח.

  8. אתאיסט

    חירן יהיה ישוב של דתיים-כיפה-סרוגה-אשכנזים בלבד. "שכחתם" לציין את זה. זו האליטה שהמזרחים נותנים לה כוח שוב ושוב, בגלל שהם נבערים וקלים להפחדה בנושא איראן, או בגלל שהם "מכבדים את הדת", או סתם משנאה מסורתית לשמאל.

    הצד הפוליטי הכי גזעני והכי דופק את המזרחים בפריפריה הוא הימין. גם במפלגות עצמן, כמה מזרחים יש בתפקידי מפתח? במחנה הציוני זה בערך חצי-חצי. בליכוד המזרחים הם הווסלים הנאמנים של האליטה האשכנזית, ובמפלגת הג'יהאד היהודי של בנט אין בכלל.

    ה"זהות המזרחית" שלכם דופקת אתכם כבר 70 שנה. תרבות מזרחית היא פשוט תרבות ערבית, והצוויליזציה הערבית היא השניה-הכי-נחשלת בעולם, אחרי מדינות אפריקה. זה לא משהו להיצמד אליו, זה משהו שמתנתקים ממנו ומתקדמים הלאה.

  9. אריק1

    מהמאמר שמקושר פה (על ההגבלות כביכול בקניית דירה ליוצאי אתיופיה) עולה בדיוק ההפך(לגבי הנושא שהמאמר ההוא עוסק בו- הכוונת קניית הדירות)-
    המדינה (אולי כלקח מתוצאות יישוב הפריפריה) מנהלת מדיניות הפוכה, מסבסדת את יישוב עולי אתיופיה באזורים מרכזיים יחסית וגם בתוכם מונעת היווצרות ריכוזים של עולים מאתיופיה.
    אם מישהו חושב שזו אפליה של העולים מאתיופיה אז כדאי שישים לב שמדובר במענק שניתן להם בשל מוצאם כך שהאפליה היא לטובתם.

    (אני לא מתייחס לנושא מרכזי הקליטה כי לא בדקתי את זה)

    לא יודע אם זו מדיניות נכונה, אבל אני לא רואה כל קשר