• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לדמיין חיים שוויוניים בלי גזע עליון

בעוד גדי טאוב מתמקד במגרעות הפלסטינים וטוען שעדיף להם לקבל מכות משלטון ישראלי מאשר משלטון פלסטיני, רון כחלילי מציג את חיי היהודים במדינות האיסלאם כאידיליה ומתעלם מכך שהושתתו על דו-קיום שבין סוס לרוכבו. תגובה לשני מאמרים העוסקים ביחסי יהודים-מוסלמים ולא מצליחים להיחלץ מהמטריצה של השליטה ויחסי הכוח
אסף דוד

במדור הדעות של העיתון לאנשים חושבים הופיעו לפני כשבועיים שני מאמרים זה לצד זה. האחד של גדי טאוב, שנרתם שוב למאבק הקדוש לריסון עצמתם האדירה של יפי הנפש השמאלנים, ומימינו, בעמוד הנגדי, מאמר של רון כחלילי שמתרפק על ההיסטוריה של המזרחים במדינות ערב.

על הרשלנות האינטלקטואלית של טאוב נכתבו כבר מספיק תגובות רציניות. אוסיף רק דבר אחד. כמו שמאלנים רבים בארצנו מעדוֹת "אני הרי מתנגד לכיבוש", מתמקד טאוב דווקא במגרעותיהם של הפלסטינים, שהם הצד החלש והנשלט, ולא באלה של הצד שלו, החזק והשולט. לכן אין לו בעיה להשוות את היחס הישראלי לפלסטינים ליחס של הרשות הפלסטינית או חמאס לבני עמם, ומכאן לטעון שעדיף לקבל מכות משלטון ישראלי מאשר לקבל מכות משלטון פלסטיני.

גם בתור יעני-שמאלני (לפרטים על משמעות המילה "יעני" בערבית ראו נאומו האחרון של אבי דיכטר בפני אוונגליסטים ימנים קיצונים בארצות הברית) טאוב צריך לאמץ היגיון מביך כדי לטעון טענה כזו, שלא לדבר על מידה מביכה של הכללה ושל בורות ביחס לפרטי המתרחש בשטחים ובעזה תחת שלושת השחקנים המרכזיים שם: ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס.

אולי כדאי להזכיר ליעני-אינטלקטואל טאוב: מה שקורה בשטחים הוא קודם כל מעשה ידיה של ישראל, ששולטת באדמה ובאדם. ישראל אכן לא יכולה לוודא ששלטון פלסטיני (או כל שלטון אחר) יכבד זכויות אדם, אבל היא כן יכולה לכבד בעצמה זכויות אדם. אולי טאוב יוכל לנחש מה יכול להיות הצעד הראשון של מהלך ישראלי לכיבוד זכויות האדם הפלסטיני.

ההגיון של גדי טאוב זהה לזה של הרודן המזרח-תיכוני הממוצע: עדיף לכם לסבול ממני מאשר לסבול מהידיים של מי שיבוא במקומי. ברוך הבא למועדון המשטרים האוטוריטריים, טאוב. שמור לך מקום של כבוד בשורת עֻלַמַאא א-סַלַאטִין: האינטלקטואלים של השלטון

במשך חמישים שנות כיבוש הוכיחה ישראל שיש לה יכולת אדירה להשפיע על מה שקורה בצד הפלסטיני, לטובה ולרעה. מעולם לא הייתה לה יכולת כזו ביחס לאף מדינה באזור. ישראל יכולה לדאוג שהשלטון הפלסטיני הנוכחי בשטחים, וזה שייכון שם לאחר ייסודה של מדינה פלסטינית, יזכה לסיוע ולשיתוף פעולה מצדה, ולא לכתף קרה (במקרה הטוב). זאת משום שיש לישראל אחריות מוסרית על המתרחש בשטחים שבהם היא שולטת זמן כה רב, והאחריות הזו לא תתפוגג יום אחד ואף לא שנה אחת אחרי תום הכיבוש. לא מדובר רק בחובה של ישראל כלפי הפלסטינים אלא בשיקול תועלתני פשוט. אם כך תנהג ישראל אולי יצטמצם הסיכון, שכל כך טורד את מנוחתו של טאוב יפה הנפש, שהשלטון הפלסטיני בשטחים יהיה דכאני.

למעשה, ההיגיון של טאוב בהקשר הזה זהה לחלוטין להיגיון של הרודן המזרח-תיכוני הממוצע, זה שגם האביב הערבי לא הפילו מכסאו: עדיף לכם לסבול ממני מאשר לסבול מהידיים של מי שיבוא במקומי (האחים המוסלמים/דאע"ש/איראן/ישראל/מלאו את החסר). ארדוף אתכם אם תטענו שאני דופק אתכם, אבל קו ההגנה האמיתי שלי הוא זה: אני אכן דופק אתכם, אבל "הם" ידפקו אתכם יותר. וכל מי שמנסה לשחרר אתכם ממני, לא באמת אכפת לו מכם; אתם שווים בעיניו כקליפת השום, וכל רצונו הוא הוא להתקבל למועדון של השמאל הבינלאומי. ברוך הבא למועדון המשטרים האוטוריטריים, טאוב. שמור לך מקום של כבוד בשורת עֻלַמַאא א-סַלַאטִין: האינטלקטואלים של השלטון.

מימין למאמר של טאוב מופיע מאמרו של כחלילי על יחסי יהודים-ערבים בתקופת האסלאם. הנושא אכן מרתק ומעציב מאין כמוהו, כפי שהוא כותב. כחלילי מתפייט על ה"מושג המתעתע", דִ'ימִּי, ש"מצד אחד מקופל בתוכו מעמד אזרחי-דתי נחות, לא עצמאי, אבל מצד שני הוא גם מגדיר את המיעוט הדתי היהודי (והנוצרי) ומחויב לשמור עליו, כמיעוט". גם זה נכון.

האחים אל כווייתי מנגנים בתזמורת רדיו עיראק, 1928 (שני מימין - דאוד, חמישי מימין - סלאח)
האחים אל כווייתי מנגנים בתזמורת רדיו עיראק, 1928 (שני מימין – דאוד, חמישי מימין – סלאח)

אולם האידיליה שמתאר כחלילי בהקשר הזה, שאותה הוא מכנה "מודל אלטרנטיבי" לחיים שלנו כאן, גם היא מביכה. הסבים והסבתות שלנו אכן "חיו דלת מול דלת עם שכנם המוסלמי, כיבדו זה את דתו של זה וניהלו חיים משותפים, כמעט בכל התחומים". אולם כחלילי שוכח לספר שזה היה דו-קיום שבין סוס לרוכבו. כאשר מוסלמים היו המעמד השליט, הם היו הוגנים מספיק כדי להעניק הגנה מסוימת ליהודים (מן הסתם היו להם טאוב-ים שהגנו על המעמד המשפטי הנחות הזה ופלבלו בעיניהם מרוב הערצה עצמית על מוסריותם). אולם חייהם של היהודים תחת השלטון המוסלמי, ואיכות חייהם, היו תלויים בהחלטה של המוסלמי, בן המעמד השליט והעליון. ברצותו היו להם חיים סבירים. כשפחות התחשק לו – לא. יחסי הכוח הללו דומים ליחסי הכוח בין יהודים לבין מוסלמים כיום בין הים לבין הנהר, רק בהיפוך המעמד השולט והמעמד הנשלט.

המורכבות של החיים היהודים תחת שלטון מוסלמי, והפרקים השלווים והיפים בהיסטוריה הזו, בוודאי ראויים להנכחה על רקע אתוס "בכל דור ודור קמו עלינו לכלותנו", שהתרחב בשנים האחרונות גם להיסטוריוגרפיה הרשמית של יהודי ארצות ערב והאסלאם. מכיוון שהאתוס הזה הוא חלק ממערכת האינדוקטרינציה וההסברה הממלכתית כדאי שגם הסיפֵּר הנגדי יונכח, מאותם שיקולים בדיוק.

התעלמות מיחסי הכוח ששררו בעבר בין מוסלמים לבין יהודים אינה חכמה ואינה משרתת את המטרה, לא מצד האמת ולא מצד התועלת. ה"מודל האלטרנטיבי" שמציע כחלילי נשען, אם כן, על כרעי תרנגולת

אולם התעלמות מיחסי הכוח ששררו בעבר בין מוסלמים לבין יהודים אינה חכמה ואינה משרתת את המטרה, לא מצד האמת ולא מצד התועלת. זאת משום שיבואו אחרים ויטענו: מוסלמים אכן היו הוגנים יחסית כלפי יהודים בעבר, אולם רק משום שהיו המעמד השליט, ועל כן גם בעתיד הם יהיו הוגנים כלפי יהודים ובלבד שישובו לשלוט בהם. ה"מודל האלטרנטיבי" שמציע כחלילי נשען, אם כן, על כרעי תרנגולת. הוא ישכנע את המשוכנעים בלבד, וכל היתר ימשיכו להאמין בכך שרק כוח יבטיח דו-קיום בין יהודים לבין מוסלמים; דו-קיום בין סוס לרוכבו.

מדוע צריך להמציא עבר כדי לחזור אליו? אם כבר מדמיינים דבר מה מופרך, מדוע לא לדמיין עתיד מופרך – חיים שוויוניים בלי גזע עליון ששולט על גזעים נחותים – במקום לדמיין עבר מופרך ולהציע אותו בתור עתיד? עד כדי כך משחקי הכוח והשליטה בין יהודים לבין מוסלמים לאורך מאות רבות של שנים שיבשו את תודעתנו ואת הדמיון שלנו?

ד"ר אסף דוד הוא ממייסדי הפורום לחשיבה אזורית

למאמרים נוספים על הכיבוש

כנראה שיעניין אותך גם: