מדוע נזכר לפתע נתניהו בתושבי דרום תל אביב

לאחר שנים שבהן לא דרכה כף רגלו של ראש הממשלה בדרום תל אביב, הוא הגיע לשם בשבוע שעבר לשני ביקורים. הראשון היה מתוקשר היטב, והשני – עם שר הפנים דרעי – היה סמוי. עיתוי הביקורים היה מושלם מבחינת נתניהו: זה היה השבוע שבו פסק בית המשפט העליון שאי־אפשר לגרש מבקשי מקלט למדינה שלישית ללא הסכמתם; יתרה מזאת, שהסכמה שחולצה מאדם הנתון בכליאה ללא הגבלת זמן אינה יכולה להיחשב כהסכמה שניתנה מרצון חופשי.

אולם עבור נתניהו ועבור שרת המשפטים שקד ואחרים, פסק הדין הזה היה עוד הזדמנות פז לצייר שוב את שופטי בית המשפט העליון כאליטה מנותקת ואטומה, שמעדיפה את טובת "המסתננים" על פני רווחת תושבי דרום תל אביב. נתניהו הבטיח לתושבים שפגש שהוא, בניגוד לשופטי בג”ץ, ידאג לגרש את המסתננים "ולהחזיר את השכונות לתושבי דרום תל אביב".

השימוש של נתניהו בביטויים "מסתננים" ו"מבקשי עבודה" לתיאור מבקשי המקלט אינו מקרי: הביטויים האלה נועדו לצייר אותם כעבריינים שחצו את הגבול כדי לשפר את מעמדם הכלכלי, למרות שהוא יודע היטב שהמונחים שנקט בהם שקריים. אילו היו מסתננים, או מהגרי עבודה בלתי חוקיים, כפי שכינה אותם, לא הייתה בעיה חוקית להעלות אותם על מטוסים ולהחזירם לארץ מוצאם. אולם מדינת ישראל אינה עושה זאת כיוון שהיא מכירה באנשים הללו כמבקשי מקלט – מונח משפטי המציין את העובדה שמדובר בבני אדם שעזבו את מדינתם, הגיעו למדינה אחרת והצהירו שנשקפת סכנה לחייהם אם יוחזרו לארצם.

מתוך כ-40 אלף מבקשי המקלט השוהים בישראל, 92% הגיעו מסודאן (19%) ומאריתריאה (73%), שהן מדינות דיקטטוריות בעלות משטרים רצחניים המפרות זכויות אדם. לכן מדינת ישראל, למרות הכליאה וההתעללות המתמשכת במבקשי המקלט, מקיימת כלפיהם מדיניות של "עיכוב הרחקה", בהתאם לעקרון "אי־ההחזרה" של אמנת הפליטים שישראל חתומה עליה. לפי עיקרון זה אין להחזיר אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. אולם לנתניהו, שאחד מכישוריו הבולטים הוא הסתה ושיסוי אוכלוסיות מוחלשות זו בזו לטובת קידום מטרותיו הפוליטיות, אין עניין במציאות או באמת.

באשר לדאגה הפתאומית של ראש הממשלה לתושבי דרום תל אביב, זו עומדת בסתירה למדיניות הכלכלית והחברתית שהוא מנהיג כאן זה שנים רבות – שרבים מתושבי דרום העיר המשתייכים לתחתית הסולם החברתי והכלכלי בישראל הם קורבנותיה המרכזיים. אם חשובה לו כל כך רווחת תושבי שכונות דרום תל־אביב, מה הפריע לנתניהו המודאג לאמץ לפני שנים את המלצת שופטי בית המשפט העליון לפזר את מבקשי המקלט באזורים שונים בארץ?

ומדוע לא קיבל את ההצעה של ארגוני זכויות אדם להעניק למבקשי המקלט אשרות עבודה שיעודדו אותם להתגורר ברחבי המדינה, במקום להמשיך לגייס עשרות-אלפי מהגרי עבודה חדשים? אולם כפי שמציין דו"ח מבקר המדינה מ-2013, מדיניות ממשלת ישראל בדרום תל־אביב מתאפיינת זה שנים רבות בחוסר אחריות לצורכי התושבים ובהזנחה מוחלטת.

על יחסו האמיתי של נתניהו לתושבי דרום תל אביב אפשר ללמוד ממדיניות גירוש אחרת, המתרחשת בימים אלה בתמיכתו ובתמיכת ממשלתו – גירושם הברוטלי של תושבי שכונות בדרום מבתיהם על ידי טייקוני נדל"ן. מדובר בתושבי שכונות הארגזים, כפר שלם, נס לגויים ביפו ו’ וגבעת עמל בצפון העיר. עבור נתניהו מבקשי המקלט נמצאים בדיוק במקום שהוא מעוניין בו. כך הוא יכול לנצל את מצוקת תושבי דרום תל אביב שהוא אחראי מרכזי לה כדי להמשיך להסית נגד בית המשפט העליון, התקשורת וארגוני זכויות אדם.