שמא חוששים אתם שכל העם ייהפך ל'תימהוני ומטורף'

גם הארכיונים שחגגנו את פתיחתם מספקים תמונה חלקית מאד: מסמכים רבים נותרו חסויים, וכמו כן מי שאספו מלכתחילה את הנתונים וראיינו את העדים והעדות לא עשו זאת בתום לב. ועדיין, עיון בעשרות-אלפי העמודים מעלה נתונים מעניינים מאד: עצרתם פעם לחשוב, למשל, מדוע הרב עוזי משולם ז"ל לא העיד בפני ועדת כהן-קדמי? שנה לאחר שנכלא בכלא רמלה ואחרי שנים של חוסר אמון מוצדק לגמרי בזרועו המטייחת של הממסד, הוא דרש כתנאי לעדותו שדיוני הוועדה ישודרו בשידור חי בטלוויזיה, שיאפשרו לו לחקור עדים הקשורים לפשע ושנציגי המשפחות יורשו להכניס צוות תקשורת מטעמם, משום שלא ניתן להם קול בתוך הוועדה. לאור העובדה שהוא התמודד עם חבורה של פושעים וארכי-מכחישנים, אפשר להבין אותו. כמובן שהוא נענה בשלילה.

וכך שאל הרב משולם את חברי הוועדה במכתבו: "שמא חוששים אתם שכל העם ייהפך ל'תימהוני ומטורף' מול פשעים אלה ולכן אתם מחפשים בהוראה 'מגבוה' כל דרך למנוע את הגעתי לוועדה?" לוחם הצדק הזה, שדמותו נחקקה בזיכרון הקיבוצי – בזכות עבודה נמרצת של אנשי תקשורת וגורמים שלטוניים – כדמות של משוגע, חותם במילים אלה את מכתבו הארוך: "הח"מ הנו חבר ועדת ניקיון ולא חבר 'ועדת קישוט'", ומוסיף לפני החתימה: 'המרחם עליכם באמת'. מדהים לחשוב על זה היום, כיצד ידיעותיו של האדם שניהל את המאבק הגדול ביותר בשעתו למען ההכרה בחטיפות הילדים לא נכללו בחקירות הוועדה. בימים ההם לא היה פייסבוק. בכוח הזרוע הצליחו אז בשנות ה-90 לחנוק את המאבק.

עד כמה שונה המצב בימינו? התרחקנו מהאירועים בעוד שני עשורים, ולכן הרוב המכריע של האחראים לפשעים לא יוכלו עוד לתת את הדין. אמנם נעשו סרטים, סדרות, מחקרים, נכתבו הרבה מאוד מאמרים – אבל סימני השאלה רבים מהוודאויות. כחברה, עלינו לצפות שהממשלה והארגונים שפעלו אז יכירו בחלקם ויפעלו ככל שביכולתם על מנת לסייע למשפחות.

תתקיים הפגנה מול קריית הממשלה. בואו יחד איתנו לדרוש מהמדינה לספק תשובות לאלפי משפחות יוצאות תימן, מזרח ובלקן.