• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

נשים עושות שלום אומרות מעט

תנועת "נשים עושות שלום" מתרפקת על כתפי הגברים בהובלתו של נתניהו בתחינה כי "יגיעו להסכם שלום", ומעוררת געגועים עזים לוויקי קנפו ול"נשים בשחור"

סיפור בת יפתח עורר בי מהרגע הראשון חלחלה וזעם: חלחלה משום שלא הבנתי, גם בילדותי, למה יוצאות נשים במחולות לקראת הגברים השבים מהקרב. הרי חלקם נהרגו, כולם קרוב לוודאי מצולקים בנשמתם ובגופם. גם מול הניצחון – איזו שמחה יש בלב האישה המקבלת בעל פגוע, ששלומה תלוי בנפול אויבנו? וזעם על יפתח על שבועתו להקריב קרבן אדם למולך הניצחון, ועל בתו – שמקבלת את הגזירה ללא עוררין. האלו הלקחים שהתנ"ך מוריש לי?

סיפור בת יפתח הדהד בזיכרוני מול הנשים הישראליות המחוללות ומזמרות על רקע פלסטינים כלואים, חסרי עבודה וחירות, חלקם חיים במערות עזובות ללא מים אל מול יישובים עם דשא ירוק וגגות אדומים, שכמה מנשותיהן מחוללות עם "נשים עושות שלום". האם הן רואות אותם?

על פניה, "נשים עושות שלום" (נע"ש) היא תנועה רעננה, חייכנית, אופטימית, מרבה במחולות ובשירה ובצעדות עליזות. אומרת מעט מאוד. כמעט כלום. וככזאת מעוררת הרבה אהדה בארץ ובעולם. גם בפרלמנט שלנו. תנועה מצליחה כאילו. היא עומדת בניגוד גמור למחאתה של ויקי כנפו – שגם היא ותומכיה צעדו ברחבי ישראל עם דגלים מתנופפים ברוח אך תבעו בקול רם שינויים כלכליים; לתנועות נשים לשלום ישראליות, ובמיוחד ל"נשים בשחור", שתבעה "די לכיבוש" וששימשה השראה לנשות ליבריה (שהן המודל לחיקוי לנע"ש אך מושתקת על ידיהן יחד עם כל התנועות שקדמו להן); למחאה הפמיניסטית של חמישים השנים האחרונות, התובעת שינויים ותיקונים ואפילו מהפכות בחקיקה, בקבלת החלטות, במבנה הכלכלי, בפטריארכיה.

נע"ש מנוגדת לכל אלו אבל מזכירה לי את מחאת האוהלים מ-2011: שתיהן ממוקדות בנושא אחד (אלו בהסכם שלום ואלו בצדק חברתי) אך אין להן ממש עמדה לגביו, שתיהן סחפו המונים, שתיהן בלטו במרחב הציבורי, שתיהן היו אופטימיות. ובעיקר, שתיהן היו "לא פוליטיות". וזוהי אולי הצלחתו הגדולה של נתניהו.

נשים עושות שלום (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של התנועה)
נשים עושות שלום (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של התנועה). תנועה פמיניסטית?

בכלל, נתניהו הוא ראש ממשלה מוצלח ביותר – לשיטתו. הוא הצליח להגיע למדינה דו-לאומית בשליטה יהודית מלאה ובגיבוי (או לפחות בשתיקת) רוב העולם. הוא הצליח להשליט משטר תאגידי ניאו-ליברלי שתומך במצב הדיכוי והכיבוש (ניאו-ליברליזם בנוי על דיכוי וניצול מלכתחילה ולכן הוא כל כך הולם את הקולוניאליזם) וזוכה להערכה לא מעטה בעולם. והוא הצליח לפרק את החברה הישראלית לזהויות ושסעים ולהרבות פילוג ושנאה ופחד. זו היא שיטת הממשל שלו. לדעתי אלו היו מטרותיו מלכתחילה ומבחינתו – זו הצלחה כבירה.

כך הוא הפך את ישראל לא רק למקרה מוצלח של הכלכלה הניאו-ליברלית והקולוניאליזם המערבי, אלא גם לשדה ניסוי לכלי נשק, לשיטות לחימה, שיטור ושליטה עבור העולם, החושש מנדידת העמים והולך ומתרחק משיח הזכויות ומהדמוקרטיה (ראו את עלייתם של טראמפ, נשיא הונגריה, פוטין, אסד וכו' – אלו השליטים החדשים המנהלים את העולם). אני מתקשה לצפות להתנגדות מערבית או מקומית ממשית למשטר החדש שהולך ומתעצב בישראל, בעצם כבר התעצב.

נשים עושות שלום היא תנועה אופטימית, מרבה במחולות ובצעדות עליזות. אומרת מעט מאוד, וככזאת מעוררת הרבה אהדה בארץ ובעולם. היא עומדת בניגוד גמור לתנועות נשים לשלום ישראליות

דה-פוליטיזציה של השיח והמחאה, המתלווה לניגוח השונה והאחר והביקורתי והתקשורת "השמאלנית", היא אמצעי מרכזי לשיטתו של נתניהו. כל מי שהוא לא נתניהו שואף להתמרכז: יש עתיד, המחנה הציוני, לא מעט עיתונאים, רבים באקדמיה, במערכת המשפט, וכן, גם המחאה. כך נעלמים מהשיח הן הכיבוש והן החיבורים ההדדיים, הפוליטיים והכלכליים בין הנכים, באי בתי החולים, הקשישים ובעיקר הקשישות, עובדי ועובדות הקבלן, זכאי הדיור הציבורי, הפלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים, הפליטים ומהגרי העבודה ואפילו בני ובנות דור המילניום, חסרי עתיד עם ביטחון תעסוקתי וכלכלי.

"נשים עושות שלום" מתרפקות על כתף הגברים בהובלתו של נתניהו בתחינה כי "יגיעו להסכם שלום" – אלו הגברים שמכוננים פטריארכיה, כיבוש ותספורת לעשירים. הן מפלרטטות עם שלטון מושחת, אלים ומסוכן, הן "לא פוליטיות" ונותנות פתחון פה שווה כביכול למתנחלות, הנהנות מתקציבי עתק, אתיופיות, שכורעות תחת הנטל והגזענות, פלסטיניות שהן "לא פה, לא שם", נשות אקדמיה שעמדתן הביקורתית נסוגה בפני הקו הירוק. פתחון פה שווה? בין הסוס לרוכבו?

האם נשים עושות שלום היא תנועה פמיניסטית? תנועה פמיניסטית היא תנועה לשינוי חברתי – שלא לומר, למהפכה חברתית, כמו שאמר ישעיהו לייבוביץ׳ – הבוחנת את העולם על כל מרכיביו מנקודות המבט של נשים שונות, של צורות שונות של דיכוי נשים, של פטריארכיות שונות. תנועה פמיניסטית שואפת לבנות עולם ומוסדות חברתיים מחדש – או מוסדות חדשים בכלל – ללא דיכוי, ניצול, אלימות כלשהם. שינוי חברתי בסדר גודל כזה הוא תהליך ממושך, מרובה מהמורות, המאפשר לנשים רבות ושונות להשמיע את קולן הייחודי, לנהל את תרבויותיהן הסגוליות, להתחבר למורשות הנשיות המרובות שלהן, לבחון באורח ביקורתי את זהותן שלהן עצמן ומתוך כל אלו – להתחיל מלמטה לבנות עולם חדש. האם "נשים עושות שלום" מגשימות ולו אחת מכל המטרות הללו? אני בספק.

תנועה פמיניסטית היא תמיד תנועה לשלום: שלום לאישה בזנות, שלום לעובדת הקבלן, שלום לאישה בביתה, שלום לאישה הפליטה בנדודיה, ושלום גם לכל הילדים והגברים. ושלום גם בקרב המתנכלים לנו. עוד מטוס ועוד חומה ועוד חייל חמוש לא יצילו אותנו. ביטחוני תלוי בביטחונם של כל אישה וגבר בעולם וכל עוד יש אישה מוכה אחת בעולם מחמת היותה אישה, כל עוד יש אישה אחת החיה תחת כיבוש – אינני חיה בשלום ובביטחון. כולנו מחוברות – ומחוברים – לכל כי כולנו ילודי אימא וילודי אמא אדמה, כנשים המתחברות זו לזו, ששלומנו קשור זו לשלומה של זו ולשלומו של זה. כי אני נעשית בת אנוש משום שאתה בן אנוש. ולכן איננו שמחות ורוקדות בנפול אויבנו. לא מן הגברים נבקש כי יביאו הסכם שלום: הם יביאו לנו עוד גדר, טנק, מדנים, תירוץ. המטרה איננה לחפש את האשם אלא להשיב על כנם את היחסים שהופרעו ונהרסו על ידי הסכסוך. כנשים יש לנו שפה אחרת, תרבות אחרת, שהגברים (ברובם הגדול) עדיין לא למדו אותה. ואנו הנשים ננחיל שפה ותרבות זו לכל, גם לגברים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן

    את בטוחה שויקי כנפו ו"נשים בשחור" זה דגמה להצלחה?

  2. דן

    לא יודע, בעיני סיפור בת יפתח די עושה את העבודה שלו. הוא מראה שבמלחמה אין מנצחים אבסולוטים ואת האבסורד באמונה שאדם שחזר כרגע ממסע הרג השאיר את הדם בשדה הקרב ולא מביא אותו איתו הביתה.
    נראה לי שאם הסיפור עצבן אותך אז כנראה שהוא נגע בנקודה הנכונה.

  3. תלמה בר-דין

    אני מאד מזדהה עם מה שכתבה אראלה. כל הכבוד לך

  4. דרור

    גילוי נאות: אני לא רופא, אבל נראה לי שזו מחלה אוטו – אמיונית. הגוף תוקף את עצמו. הכותבת, שלדבריה מאמינה בשלום, תוקפת בחדות רבה, נשים שרוצות בדרכן שלהם לקדם את השלום, כלומר: ככלל מסכימות אתה.
    לצערי, זו כבר מגיפה בקרב הציבור ההולך ומתמעט בישראל של המאמינים בדמוקרטיה, זכויות אדם ושלום. הציבור הזה הולך ומתמעט מכיוון שזה פשוט לא נעים לחטוף כל הזמן.
    תחשבו על אשה שהשתתפה בפעולות של "נשים עושות שלום" וקוראת את המאמר הזה. פתאום היא מגלה שהיא בכלל לא בעד השלום, שהיא לא הדבר האמתי ובכלל, עד שלא תתן את ביתה, "דשא ירוק וגגות אדומים" והכל, למשפחה פלסטינית או אם חד הורית מירוחם, אז עדיף שלא תפתח את הפה.
    אז אנשים מפסיקים לפתוח את הפה.
    ועוד מילה. כתוב במאמר: "…והוא [נתניהו] הצליח לפרק את החברה הישראלית לזהויות ושסעים ולהרבות פילוג ושנאה ופחד". נראה שהכותבת מתאמצת לעשות את אותו הדבר בדיוק.

    1. נתן

      כל מילה בסלע.

    2. תלמה בר-דין

      דרור אתה ממש כותב לא לעינין ורק בכעס וכמעט שנאה

      1. דרור

        תלמה יקרה. אני כותב את דעתי. אינני מצפה שתסכימי אתי, רק שתשמעי אותה. בהקשר זה אני לא יודע מהו "העניין" עליו אני אמור לדבר מבחינתך.
        אני לא הרגשתי כעס כשכתבתי. זכותה של הכותבת ורבים אחרים להחזיק בדעתם לפיה רק מה שהוא "לעניין", כהגדרתך, ראוי לתמיכה.
        אני כן מרגיש עצב. אני חושב שצו השעה הוא לחבר כמה שיותר אנשים, שבגרסה כזו או אחרת תומכים בשלום, שוויון וראיית כל אדם כנברא בצלם. לדעתי רק כך נוכל לקדם את הערכים האלה.
        יתכן ואני טועה. יתכן ורב השונה מהדומה בין "נשים עושות שלום" והכותבת. במקרה זה, אין ספק שניצחון המתנחלים מובטח (ניצחון שכולו יהיה הפסד).

  5. Nava Lotan

    בכדי לחתום על הסכם בין הצדדים יש להושיב עשרות צוותי חשיבה מקצועיים! בנושאים כמו בטחון, צבא, נשק, תדרי תקשורת, תעופה, חינוך, מים, בריאות, הדברה, התפלה, ביוב, גבולות ועוד…תנועת נשים עושות שלום לא יכולה לפתור את הבעיות בכל התחומים הללו. זה תפקידה של ממשלה. אבל לפני שנגיע לרגע הזה שישבו צוותים כאלה משני הצדדים צריכה להיות נכונות, אמון והבנה לצרכי האחר. את זה תנועת נשים שלום עושה. מכינה את השטח, בונה אמון הדדי, מקשיבה למצוקות בכדי שבסוף אחרי שיתפתח אמון ניתן יהיה באווירה חיובית לחתום על הסכם. כרגע הנרטיב של הממשלה הוא : אין פרטנר, הכל בגללם, רק מלחמות יפתרו כאן הכל. את הנרטיב הזה תנועת נשים עושות שלום מפריכה. החוכמה היא לא להכנס לעבודת הצוותים המקצועיים לפני שתהיה נכונות בשני הצדדים. מי שעושה את הטעות הזאת כמו אבי גבאי ביומיים האחרונים, עומד להפסיד את התהליך. ללא אמון לא יחתם פה שום הסכם והחרדות והפחד ימשיכו לנהל אותנו.

  6. ליכודניק

    אפילו מזוית הראיה הפמיניסטית, הכותבת מחפשת את המטבע מתחת לפנס.

    במדד הפטריארכיה השוביניסטית הדמיוני, ישראל נמצאת כמה שלבים מתחת למצריים (ראה מגפת האונס סביב "האביב הערבי") והחמאס, שבעצמם נמצאים שלב מתחת לדאעש, למשל.
    זו הסביבה שלנו ואלו שכנינו.
    חלק גדול מהמחבלים תוקפים לא בגלל דיכוי ישראלי, אלא בגלל לחץ חברתי מהסביבה ההיפר-פטריארכלית שלהם. למשל, היורה מהר-אדר, שעבד שם שנים רבות ותקף רק כשאישתו המוכה ברחה לירדן; מה בדיוק פעולה פמיניסטית ב י ש ר א ל תעזור בקשר לכך? זה קל ונוח, אבל התרומה לשלום- מזערית.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    אני בכ׳׳ז חושב שזאת תנועה חשובה והצטרפו אליה פעילות שלום ראדיקאליות ותיקות סיסמאות צריכות להיות קליטות. מי שסרבן שלום אומרת/אומר תמיד ,,גם אני בעד שלום,אבל…׳׳ וכאן באים התירוצים למה בעצם אי אפשר לעשות שלום. הן לא מסייגות. אני מקוה ,אם כי לא בטוח שהתנועה תוסיף משקל למחנה השלום. ולא תאבד בתהום הנשיה כמו מחאת 2011 שנסבה רק על שיפור המצב האישי -כלכלי.

  8. אבנר שקרצ'י

    כל נולד מוסלמי בתוך רחם אמו יונק חלב השהאדה השנאה לכופרים נולד להיות שהיד לתורתו ומצוותו של שליח אלוהי במוסלמים כל מי שלא מתאסלם דינו מות כל מי שיכיר כופר דינו מות כל מי שמוותר על גרגיר אדמת קודש דינו מות וכל משפחתו מנודים לשבע דורות תתחילו להתעורר מחלום ההזוי ותשאלו אימאם ( רב מוסמך לדת המוסלמית ) מה המטרה הסופית של המוסלמים ותלמדו
    לפני שאתם משתתפים בכל הפעלות בהשתתפות בין יהודים לבין מוסלמים שהידים
    ( קרבן רוצח ) האם הם מוכנים לתת תצהיר על וויתור היותם שהידים האם הם מוכנים להכיר במדינת ישראל יהודית האם מוכנים לביטול זכות השיבה בסעיף 194
    תמורת הכרת מדינת ישראל במדינה ועם פלסטיני
    והשאלה העיקרית :
    מתי מדינת ישראל נלחמה במדינה פלסטינית וכבשה שטחים המוגדרים כשטחים כבושים
    מתי היו לפלסטינים מדינה עם גבולות ונהיגה מדינית
    למה כל מדינות הערביות המוסלמיות בכל הדורות לא רצו להכיר בעם פלסטיני ולייסד להם מדינה ריבונית עם גבולות מוכרים
    זה שהשמאל היהודים המתחזים טפטפו בכל כלי התקשורת שאנו שולטים על עם אחר וכובשים בשקרים לא בונים מדינות האמת תמיד תנצח
    עמו בני ישראל המאמנים בחלום והתפילות אבותנו בכל הדורות והתגשם במזל בדורנו חזרנו לארץ המבטחת לבנות להבנות ושגשג היות אור ענק לרווחת אזרחי העולם
    עברנו את כל המנהיגים האכזרים הסדיסטים והסיוטים נעבור את השקרים והסילופים

  9. אייל שמעוני

    "שינוי חברתי בסדר גודל כזה הוא תהליך ממושך, מרובה מהמורות, המאפשר לנשים רבות ושונות להשמיע את קולן הייחודי, לנהל את תרבויותיהן הסגוליות, להתחבר למורשות הנשיות המרובות שלהן, לבחון באורח ביקורתי את זהותן שלהן עצמן ומתוך כל אלו – להתחיל מלמטה לבנות עולם חדש. האם "נשים עושות שלום" מגשימות ולו אחת מכל המטרות הללו? אני בספק."
    נראה כאילו הכותבת מתדיינת עם קבוצה דמיונית עליה למדה מהתקשורת ומעיני רוחה. בדיוק כל הדברים שפרטה כאן נעשים על ידי ״נשים עושות שלום״ – רדי לשטח, ראי וחווי את פעילות העומק היומיומית של התנועה ואל תשפטי לפי מראה עיניים שטחי. פעילות פוליטית צריכה אכן לכלול את כל הקולות, כולל את הקולות שאינך אוהבת, כמו אלה שבאים מההתנחלויות, או עבור ימנים רבים, הקול הפלסטיני. לא מדובר בטשטוש דביק או בכניעה לרוח נתניהו (קצת מגזימים בכוחו של האיש – זה לא הוא אלא רוח הזמן שנושבת דרכו), אלא בדיוק ביכולת להוביל מהלך מתוך דיאלוג עמוק בין קבוצות וזרמים שונים.

  10. תלמה בר-דין

    בבקשה תוציאו אותי מהעידכונים למייל. לא רוצה