לא למורשת רחבעם זאבי בבתי הספר

שר התיירות שנרצח היה גזען גדול ואידיאולוג של טיהור אתני באמצעות תוכנית הטרנספר שלו. מפעל ההנצחה הממלכתי היקר מתעלם ממורשת האלימות המינית של האיש ומבקש לנרמל את הכיבוש בזיכרון הלאומי ובתודעתם של ילדי בית הספר, שיציינו מחר (ה') את יום הזיכרון השנתי
נגה איתן

ההיסטוריון הצרפתי פייר נורה (Nore) כתב על "מחוזות זיכרון"; מערכות של סימנים, שתפקידם לכונן זיכרון קולקטיבי. אנדרטאות, מוזיאונים, טקסים, ואופני הנצחה אחרים, הם חלק מ"משחק בין הזיכרון להיסטוריה, פעולה הדדית של שני גורמים, שבעקבותיה הם מגדירים זה את זה".¹ בסוף התהליך מתייצב הזיכרון המעוצב מחדש, מתקבע והופך לבעל ערך מוחלט. אחר כך יתעמעמו העובדות ההיסטוריות ויימוגו, והזיכרון הקולקטיבי יעצב את גם התודעה הפרטית.

ימי זיכרון לאומיים הם כאלה – מחוזות זיכרון, סימנים מעצבים, אנדרטאות בזמן.

במערכת החינוך בישראל מתייחסים ברצינות להשפעתם על הזיכרון הקולקטיבי של התודעות הצעירות והרכות. מלבד ימי הזכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל בחרו במערכת החינוך להנציח חמישה "גדולי אומה", כן, חמישה בלבד: טרומפלדור, ז'בוטינסקי, בן גוריון, יצחק רבין, ורחבעם זאבי. חמישה אישים שמטופלים כ"מחוזות זכרון", מעובדים למיתוסים שיכוננו את התודעה הלאומית של ילדי ישראל. מדוע נבחרו דווקא הארבעה הראשונים, והושמטו, נניח, תאודור הרצל, אלכסנדר זייד, חיים וייצמן, או שרה אהרונסון ( אפשרות מגדרית רדיקלית), מהיכל התהילה הציוני של משרד החינוך? זו ללא ספק שאלה מרתקת בסוציולוגיה פוליטית. אבל מה עושה שר התיירות לשעבר רחבעם זאבי ברשימה הזו? אין כאן אפילו אליבי קלוש, בדל של נרטיב לאומי שניתן להצדיקו, גם לפי השיטה הציונית ההגמונית.

לפני שיהיה מאוחר, לפני שההיסטוריה תידום והזיכרון הקולקטיבי יתעתע בנו, חשוב להזכיר שוב ושוב, שששר התיירות שנרצח בידי חוליית מתנקשים פלסטינית מהחזית העממית, היה גנרל בינוני, שר מינורי, גזען גדול ואידיאולוג של טיהור אתני באמצעות תוכנית הטרנספר שלו.

ויותר מאשר בעלילות קרב, מקורן של המיתולוגיות המיוחסות לו בעלילות הפשע המזוויעות של ידידיו הטובים, רוצחים מורשעים. זו מורשתו. ולמרות זאת, לפי הנחייה מפורשת של משרד החינוך, הקבועה במסמרות של חוזר מנכ"ל, יונצח מחר (ה') בטקסים או בשעות לימוד כיתתיות, זכרו של מי שלפי עדויות רצח שבויים (חלקן הופיעו בתוכנית "עובדה", חלקן העידו אחרי שידור התכנית), עוד לפני שההורים של אלאור אזריה נפגשו, מי שלפי תחקירים מבוססים אנס חיילות שהיו תחת פיקודו, והטריד מינית שלל נשים אחרות.

מאז הירצחו של רחבעם זאבי הקימה מדינת ישראל תעשייה של ממש לזכרו של שר הטרנספר, תעשייה המעוגנת בחוק, שתקציבה גדול מתקציב ההנצחה של הרצל

מחוזות הזיכרון הם קונכיות שנותרו על החול, אחרי שנסוג ים הזיכרון האישי, אומר פייר נורה. לפני שהצונמי היזום של הזיכרון הקולקטיבי עושה שמות, ראוי להזכיר את הזיכרון הפרטי של הנשים אותן תקף זאבי, לעדותן: "ניסיתי לברוח אבל הוא תפס אותי ואנס אותי. אחרי זה הוא אמר לי 'קדימה, קדימה, תתלבשי, אין לי זמן, יש לי ישיבה במטה'. אני המומה, מחפשת את החזייה את התחתונים, כל הגוף רועד, הייתי ילדה בת 18 וחצי. העולם היה כל כך טהור ונקי עד אז"; "גנדי בא אליי פתאום באמצע הלילה ודופק בדלת של הדירה שלי. הייתי מאוד מבולבלת. הוא התנפל עליי וניסה להשכיב אותי על המיטה וניסה לשכב איתי בכוח. אני זוכרת אותנו מתגלגלים על הרצפה, ממש נאבקתי בו קשה. ברגע שהתברר לו שזה כנראה לא יצליח לו, הוא פתח את הדלת והלך…". "עד היום נשמר קשר שתיקה", אומר קצין בכיר במטה הפיקוד של גנדי. "היו נשים שעשו מהומה ונדרש להשתיק אותן מהר. היו עשרות כאלו. אני מאמין שאלו רק אלו שהצליחו לברוח, אלו שנאנסו לא סיפרו כלום".

מאז הירצחו של רחבעם זאבי הקימה מדינת ישראל תעשייה של ממש לזכרו, תעשייה המעוגנת בחוק, שתקציבה גדול מתקציב ההנצחה של הרצל. במסגרתה מועברים מדי שנה מיליוני שקלים ל"מחוזות זיכרון" ששמו של שר הטרנספר חקוק עליהם – כבוד שרוב ראשי הממשלות ונשיאי ישראל לא זכו לו. כך למשל, השנה אישרו משרדי הממשלה במחטף לילי הקמה של אתר תיירות והנצחה לזכרו של זאבי, בעלות של 43.5 מיליוני שקלים. הלוקיישן של המיזם, בשטחים הכבושים, מצביע על המהות הפוליטית של התודעה שמנסים לעצב כאן באמצעות מפעל ההנצחה הזה – נרמול הכיבוש בזיכרון הלאומי ועמעום של אי-החוקיות שלו.

בשנים האחרונות, בפרט לאחר תחקיר "עובדה", התעוררה התנגדות מסוימת למיתיפיקציה היקרה של זאבי ולעיוותים ההיסטוריים המהותיים למפעל הנצחתו. ותיקי הפלמ"ח מנעו את הסבת אתר ההנצחה בחאן שער הגיא על שמו של רחבעם זאבי, חברי כנסת החרימו את האירועים הממלכתיים לזכרו, ומפלגת מרצ קוראת לבטל את חוק ההנצחה.

אבל אף אחד לא מרחם על ילדי הגן, ועוד פחות מזה על ילדי בית הספר, שיצטרכו לדון מחר במשנתו, בחייו, ובגבורתו, של האבא הרוחני של אלאור אזריה.

נגה איתן היא עיתונאית ובימאית, יוזמת החרם של יום הזכרון לרחבעם זאבי במערכת החינוך

¹ נורה, פ' (1993). בין זיכרון להיסטוריה "מחוזות הזיכרון". זמנים, 45, 19-4

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איסי שמש

    מזדהה לחלוטין!

  2. יוסףה מקיטון

    מצויין. אין כל הבדל עקרוני בין זאבי ובן-גוריון (יש הבדל בסדר גודל, בסדר כרונולוגי ובעוצמה שניתנה לכל אחד מהם). יציינו הציונים ויחגגו את חבורתם האונסת והרוצחת והכובשת והמטהרת (אתנית + רוחצת בנקיון כפיה). זה חוט רופף שאנחנו יכולות וצריכים למשוך. עלינו לומר השכם והערב: רואים את מי מנציחים הציונים? רואות מיהם הגיבורים של ישראל? ותתחזק טענתנו שעל ישראל להיעלם מהעולם כישות מדינית ושיש להביס את הציונות בכל האמצעים. מה שלא כדאי לעשות הוא לנסות להפריד ולהגיד "רבין כן וזאבי לא". כי אם זאבי לא, אז גם רבין לא – מאותן סיבות ממש. ילבשו הציונים את בגדי יום הזיכרון שלהם המוכתמים ברצח ואונס, יעמדו דקה לזכר אנס זה או רוצח אחר, ואנחנו נשב מנגד ונצביע על הכתמים של כולם: רבין, זאבי וכל השאר.

  3. עודד אסף

    מאמר חשוב, ועם זאת ברצוני להעיר : * אפשר (אם מעוניינים) להוסיף שמות נוספים לרשימת האישים שמן הראוי להקדיש להם יום מיוחד בבית הספר. טשרניחובסקי (מייצג קו רעיוני חלופי, שונה מזה של ביאליק); י' ח' ברנר (עקרונותיו מנוגדים לחלוטים לאלה המחברים הזדהות לאומית עם מורשת יהודית-דתית); א' ד' גורדון ( טולסטויאני, אנטי-מיליטריסט);(תמיד מעניין לתהות , כיצד היתה מממשיכה המדיניות הרשמית של היישוב אילו ארלוזורוב לא נרצח, ואילו נעשה מנהיג מס' 1 – הוא, ולא בן-גוריון); המשוררת רחל (אפשר לנתח את השיר שבו היא מעדיפה ליפול מן החומה ולא לקבל בשורות-ישועה מפיהם של מצורעים. והמבין -יבין); יצחק שדה (כן, מפקד צבאי בכיר, ובכל זאת סוציאליסט בעל השקפות מהפכניות). הרשימה עשויה להתארך, וכאן קצרה היריעה. כך או כך, אין לצפות ממערכת החינוך הפורמלי בישראל – בוודאי לא היום – שתכוון את ימי הזיכרון בדרך זו. * אינני שותף לדעתה של כותבת המאמר, ולפיה "אף אחד לא מרחם על ילדי הגן ועל ילדי בית הספר". לא אלוהים, ולא שום כוח עליון אחר, וגם לא פוליטיקאים בצמרת, ולא המפקחים או המנהלים – איש מהם לא "ירחם" וגם אינו חייב "לרחם" בתחומים עקרוניים שכאלה. הרחמים, ונכון יותר: האחריות, הם ברשותם של ההורים. הם יכולים, פשוט, לא לשלוח את ילדיהם לגנים ולבתי הספר בימי הזיכרון האלה, וגם להסביר להם מדוע. יש חשיבות עצומה לבחירה אישית וליוזמה אישית-משפחתית. מובן שהתארגנות ציבורית – תבורך.

  4. ליכודניק

    האימוץ הממלכתי של "מורשת גנדי" לא דורש שום סוציולוגיה פוליטית.
    זו עשיה פוליטית מהרמה הנמוכה ביותר.
    בחינת- לכם השמאלנים יש "מורשת" שבשמה אתם תוקפים את הימין (רבין, כמובן)?
    אז הנה, גם לנו יש.
    או בקיצור- מה שווה משרד החינוך אם אנו לא שולטים בו?

    כפי שמצגר היה כלי של החרדים לפגוע ברבנות הראשית,
    "מורשת גנדי" היא כלי של הימין לפגוע בממלכתיות; תוך שהוא מצהיר אמונים לאותה ממלכתיות עצמה.

    אפשר לדון על זאבי האדם, זאבי הקצין (אגב, באופן חריג ל-"גנרלים" של אותה תקופה הוא בלט דוקא בתפקידי מטה; הפיקוד הקרבי הבכיר שלו היה מג"ד- כשפיקד על קרב תל-מוטילה הכושל), זאבי איש א"י וזאבי הפוליטיקאי- אבל ברור שבשום תחום לא הגיע לרמה שמצדיקה חינוך לפי מורשתו.

    1. סמולן

      הברקת: מדובר בגנרל הכי אזרחי שהיה לנו כאן, ודמותו הססגונית, על מחויבותה לשולי החברה הישראלית – לסו קולד "עבריינים", שכמובן אינם אשכנזים? האם הוא לא היה דראג קווין בהיקף לאומי, הוא והאריה שגידל בפיקוד מרכז? כמובן, מדובר בקוויר שעסק במיניות לא קונסנזואלית ולא קונסנטואלית, אבל קטן על המיליה. בסופו של יום, מה בינו ובין עראפת הפדופיל? יפה. קדימה ללהטבק, בדילוגים על אדמת ארץ ישראל.

      לגופו של עניין, נראה שהממשלה קיבלה החלטה טובה, להפוך את גנדי למקרה מבחן למצב שבו האנטי ציונות רוצחת שרי ממשלה. אני כותב "רוצחת" בהיסוס מסויים, שכן בקלות ניתן לקרוא למעשה גם התנקשות או חיסול, כלומר פעולה מוצדקת למול אויב, כובש, וזה. אבל בעלת המאמר כותבת רצח בשורה הראשונה, ולא משאירה את העניין הזה בשולי הדרך וצידי התודעה, או איך שלא קראה לספרה אודות רשעות הפלמ"ח והציונים בזמן ההתגוננות הגדולה ההיא מהאנטי ציונות.
      מכל מקום, על אויבינו לדעת שאנחנו לא אוהבים שרוצחים לנו שרים, ושהם צריכים להתמודד עם האפשרות שישראל תפעל באופן דיאלקטי, כלומר תהפוך את הנרצח לקדוש. שיקולים כאלו הגנו על חייהם של פעילים אנטי-ציונים חשובים, מאמין אל חוסייני ועבור לעראפת וברגותי. יגן השיקול, אם כן, גם על שרינו. מטבע הדברים, השיקול מופיע דווקא ביחס לאנשים שיש רצון להרוג, ולכן הוא לא ישמש ביחס לדמויות כמו שולמית אלוני, אלא לדמות כמו רחבעם זאבי, שאכן מקביל לשרשרת הפסיכופתים הפלסטינית ההיא.

      אבל אם כבר להטבק, כדאי לחשוב על ההקבלה בין התגובה לרצח זאבי והתגובה לפיגוע בבר נוער. גם שם, המדינה פעלה להבסת העקרון האידיאולוגי שביסוד הרצח: לנוכח הרצח, ובגלל הרצח, יצאה הממשלה וחיבקה את הקהילה בפומבי. ועל כן, יהיה מי שיהיה הרוצח, הובהר לכולם שהפעולה הזו רק מזיקה להומופוביה. וכך גם ביחס לאנטי ציונות, שפסקה לרצוח שרים. הומופיליה היא דבר בכלל לא רע, וגנדיזם, לעומתו, מעורר קבס, אבל נראה לי שהעקרון דומה.

  5. רחמן חיים

    המורשת של השטעטל שנבנה כאן היא גזענות שנלמדה בגרמניה ומוכתבת על ידי אפסי-ארץ שהתמקמו במשרד החינוך ושוטפים את מוח הציבור וילדיו.

  6. נפתלי אור-נר

    מדובר באדם נתעב שעל כל בעל מוסר, מצפון ויושר להקיא מתוכו

  7. אבג

    ועדין גנדי היה אחרי למאית ממספר הקורבנות שרבין היה אחראי להם ואיתו אין לכם שום בעיה

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    כל הדברים האלה היו ידועים הרבה זמן. יש זיק של תקוה שהיו מנהלים/מורים שהתקוממו
    נגד הבושות שמנחית עליהם המשרד לשטיפת מוח של בנט שקרוי בטעות משרד החינוך.ומנהליו קרנפים חסרי כל חוט שדרה מוסרי. על ההורים מוטלת החובה ללמד את ילדיהם איך להזהר משטיפת המוח הזאת. רצוי להקרין את הסרט הזה בפניהם כצפית חובה.

  9. שבתאי לוי

    אני לא מבין מה יש לכם נגד רחבעם זאבי. אם אתם מעריצים נלהבים של דוד המלך, ואת נתניהו, אז מה יש לכם נגד זאבי?.
    העם היהודי אוהב פושעים. בזמן הרומאים, שרצו להוציא להורג את בר אבא, שהיה בריון ורוצח, ביקשו הכוהנים שיוציא להורג את ישוע בצליבה, במקום הפושע בר אבא ("דמו עלינו ועל בנינו".
    אם בר אבא שכזה, הפשע חוגג.
    שבתאי לוי

    1. עוזי ורדי

      רחבעם עכברושי, שם רשעים ירקב, היה רוצח, אנס, סייען של פושעים, ונבלה. כל אחת מהתכונות האלה מקנות לו מקום של כבוד בחלקת טינופות האומה במחראה העירונית של רמת השרון.

  10. ג. אביבי

    הכנסת רחבעם זאבי "גנדי" לפנתאון הלאומי של אלילי המדינה הציונית מציגה את הערכיות האמתית של הציונות האשכנזית הזאת.
    כך למשל, אם אנסת חיילות שהיו תחת פקודך, הטרדת מינית באכזריות נשים רבות , חברת לארגוני פשע ושירת אותם, ניצלת את חיילי צה"ל ואת כספי משלמי המסים לטובתך האישית וכו' אבל אתה גנרל מהשבט הנכון – יש לך מחילה. מחיר המחילה, אליבא הפשיסטים בנט et ביבי, הוא: רצח שבויים (כבר ב48 אבל גם בשנות ה60 -70), יזום פרויקט טרנספר נגד הפלסטינים אזרחי ישראל ששרדו את 48, וגם השתתפות בהשתקת פשעי הממסד האשכנזי נגד המזרחים.

  11. שבתאי לוי

    מה אתם נטפלתם לזאבי?. שכחתם כבר את משה דיין.? ומה עם דוד המלך?. וזאת המורשת שמדינת ישראל רוצה להנחיל לתלמידיה.
    שבתאי לוי