אתר מידה: מסיבת התה הישראלית

העורך הראשי החדש של אתר מידה קובל על המימון שמעניקות קרנות הקולנוע, לשיטתו – רק לסרטים שמאלניים. כדי להוכיח את טענתו הוא משתמש בטיעון: "עוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי". זיו מאור וחבריו פותחים לנו צוהר לצד החשוך של הימין הלאומני הישראל
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

אם תרצו להבין את הימין הרדיקלי הלאומני בארה"ב, אם תרצו להבין את אנשי מסיבת התה, את התומכים בטראמפ עד היום, אם תרצו להבין את תופעת הפייק ניוז, יש דוגמאות מצויינות בישראל, אחת מהן היא אתר מידה תחת שרביטו של זיו מאור, העורך החדש שלו.

בספטמבר 2017 פרסם מאור מאמר תלונה ב'השילוח' תחת הכותרת "כסף, מצלמים: מדוע אין קולנוע ישראלי ימני" ובו יצא נגד שיטת המימון הממשלתי לתעשייה הסרטים, שכן לטענתו תעשיית הקולנוע הישראלית מדירה 'סרטים ימניים מובהקים'. ובכן, הפוסל במומו פוסל. המאמר הזה נכתב בהשראה ימנית מובהקת החל מזיו מאור העורך ששימש קודם לכן כמנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת – ארגון ביקורת תקשורת ימני, דרך פורום קהלת שהוא במוצהר ימני וכלה בכתב העת 'השילוח'.

כאשר קובעים את המטרה, הנימוקים פחות חשובים. בתחילת המאמר טוען מאור: "מבין כ-400 סרטים עלילתיים באורך מלא שהופקו בישראל בין 2006 ל-2015, רק שניים (!) הופקו מבלי שקיבלו כל כסף ממשלתי. במילים אחרות, המימון הממשלתי מעצב את הקולנוע בישראל."

מהיכן הגיע מאור למסקנה שהמימון הממשלתי מעצב את הקולנוע בישראל, אולי המימון הממשלתי פשוט מממן את הקולנוע בישראל? האם 'המימון הממשלתי' התערב בתכנים, האם הממשלה קבעה יהיה הבמאי או השחקנים? כמה סרטים המתארים את מה שמאור יגדיר כסרטים ימניים קיבלו מימון? לכל השאלות הללו אין תשובה במאמרו.

בהמשך אנו מוצאים את הפנינה הבאה: "מאז 1988 לא הצליחה תעשיית הקולנוע הישראלי להוציא מתחת ידיה ולו סרט ימני מובהק אחד. לא ערכתי בדיקה שיטתית, סרט אחרי סרט, וגם לא הגדרתי בצורה ברורה מהו סרט "שמאלני" ומהו סרט "ימני". ספק אם בדיקה כזו וקטגוריזציה כזו יכולות להיעשות כלל ועיקר. בכל זאת אני קובע שכמעט אין קולנוע ישראלי ציוני או ימני; אני טוען זאת בפני חוגים שונים בהרצאות כבר תשע שנים, ועוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי."

לקרוא ולא להאמין.

זיו מאור הוא עורך דין, מעניין אם היה מעז לטעון טענה עובדתית בבית דין שהסימוכין לה הוא משהו בסגנון 'לא ערכתי בדיקה שיטתית, וגם לא הגדרתי בצורה ברורה מהי הבעיה, ספק אם בדיקה כזו וקטגוריזציה כזו יכולות להיעשות כלל ועיקר'. אני מניח שבית המשפט היה זורק אותו מכל המדרגות.

זה לא מפריע למאור לספר: "אני טוען זאת בפני חוגים שונים בהרצאות כבר תשע שנים, ועוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי".  לא עולה בדעתו שאין טעם להשיב לטענה או לסתור טענה שאין לה כל בסיס, כאשר הטוען אומר זאת מראש.

מסתבר שהלה ממחזר סיפור שלו מלפני שנה. ערוץ 7 דיווח בינואר 2017  כי "האגודה לזכות הציבור לדעת" שמאור עמד אז בראשה, השיקה קמפיין שביקש להביא לשינוי בשיטת התמיכה בסרטי הקולנוע בישראל.

הנה דוגמה לסרטים שזיו מאור רוצה שיקבלו תמיכה ממשלתית. אני הייתי נותן גיבוי מלא ללקטורים שלא יאשרו תמיכה בסרט כזה.

במאמר במעריב ממרץ 2017 נדב גדליה מספר על הקמפיין:

"בשנה האחרונה ערכו מאור וצוותו מחקר בשיתוף מכון המחקר "פורום קהלת למדיניות", ובו בדקו את מדיניות תקצוב סרטי הקולנוע בישראל במשרד התרבות. ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה באתר האגודה. "המצב שנוצר כיום הוא אבסורדי", אומר מאור. "סרטים רבים שמקבלים תקציב של מיליונים מקרנות הקולנוע לא מצליחים להביא צופים בצורה הגיונית. על פי המחקר שלנו, אחד הכישלונות הגדולים של קרנות הקולנוע הוא, למשל, הסרט 'ההתחלפות' (בבימוי ערן קולירין, 2012 – נ"ג), שהושקע בו הכי הרבה – 12 מיליון שקלים – והוא הביא 200 אנשים לבתי הקולנוע בסך הכל."

רמת הטיעון מתאימה אולי לגן ילדים ואדגים בהקבלה לתעשיית ההון סיכון. המצב שנוצר כיום בתחום הון סיכון הוא אבסורדי. מיזמים רבים שמקבלים תקציב של מיליונים מקרנות הון סיכון לא מצליחים להביא למכירות המצדיקות את ההשקעה בהן. על פי המחקר שלנו, אחד הכישלונות הגדולים של קרנות הון הסיכון הוא, למשל, המיזם 'בטר-פלייס' של שי אגסי שהושקע בו מאות מיליוני דולר, או המיזם 'מודו' של דוב מורן שהושקעו בו כ-25 מיליון דולר.

בהמשך המאמר יוצא המרצע מהשק: "מאור טוען שיש לא מעט דוגמאות ליוצרים שבקשתם לתמיכה בסרט נדחתה, לדבריו בגלל אג'נדה שאינה תואמת את עמדותיהם של הלקטורים. "הבמאי יוסף סידר, למשל (שבא מהציבור הדתי־לאומי ויצר סרטים כגון "ההסדר", "מדורת השבט", "בופור", "הערת שוליים" – נ"ג), הוא יוצר מעולה בעיני", הוא אומר, "אבל הוא מספר את הנרטיב השמאלני או מותח ביקורת על הציבור הדתי, שמתלהב מזה שהוא רואה את עצמו על המסך ולא קולט שבעצם לא מספרים את הסיפור האמיתי שלו. גם הסרט 'ישמח חתני' (בבימוי אמיל בן שמעון – נ"ג), שלכאורה מציג דתיים, לא מספק אותי. הוא מותח ביקורת על המגזר הדתי, האורתודוקסי".

מה יספק את מאור וחבר מרעיו לקמפיין? שני קריטריונים עוברים כחוט השני בדבריו של מאור: אסור למתוח ביקורת על הציבור הדתי, על המגזר הדתי, האורתודוקסי, ואסור לספר את הנרטיב השמאלני.

מסתבר שגם במאים שבאים מהציבור הדתי־לאומי ויוצרים סרטים מעולים שמצליחים בקופות, הצלחה שהיא כידוע אחד הקריטריונים הראשיים בעיני מאור, לא מספקים אותו. נשאלת השאלה, מה יספק את מאור וחבר מרעיו לקמפיין? שני קריטריונים עוברים כחוט השני בדבריו של מאור: אסור למתוח ביקורת על הציבור הדתי, על המגזר הדתי, האורתודוקסי, ואסור לספר את הנרטיב השמאלני.

מאור מקשה: "איך יכול להיות שבית הספר לקולנוע 'מעלה', שתלמידיו מגיעים מהציבור הדתי־לאומי, קיים כל כך הרבה שנים, ורק סרט עלילתי אחד בלבד באורך מלא בשם 'עמק תפארת' (בבימוי הדר פרידליך – נ"ג) יצא ממנו? האם עשרה קבין של יצירתיות ירדו לעולם, ואפילו אחד לא ניתן לציבור שלנו?"

מאור כנראה לא יודע מה קורה בשטח, אבל אל דאגה גם אם ידע, זה לא יפריע לו. במאמר בכלכליסט מה-11 בינואר 2017 מדווחת אור סיגולי:

"רואים את האור: הקולנוע הדתי בפריחה, במאים ובמאיות שחזרו בתשובה או יצאו בשאלה, ובית ספר וקרן יעודיים משנים את דמותם של החרדים והדתיים על המסך, ואלה נוהרים לראשונה לאולמות"

זיו מאור וחבר מרעיו פותחים לנו צוהר לצד החשוך של הימין הלאומני הישראלי, מאור ודומיו הם הבעייה האמיתית ולא ליצני חצר דוגמת ביטן, חזן, רגב, זוהר או ברקו בכנסת, ועמית סגל או עירית לינור בתקשורת. המסוכנים באמת הם איילת שקד, יריב לוין, זאב אלקין, ודומיהם בממשלה ובאקדמיה ואנשים כמו זיו מאור וקלמן ליבסקינד בתקשורת, הנראים כאחד האדם, האומרים דברים איומים במתק שפתיים ומחשבותיהם אוון.

כנראה שיעניין אותך גם: