• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

אםבאלה: מקום להזיז ממנו את העולם

לימוד והעצמה פוליטיים צריכים להיות מעוגנים במרחב פיזי, כזה שמשתייך לכל מי שלוקח בו חלק, ושנוצר בו שלם שגדול מסך חלקיו. שלם ששייך לקולקטיב שמכיל ומאפשר מגוון של יצירה פוליטית ויוזמה; הכירו את אםבאלה: מרחב שיתופי, עצמאי וקהילתי שעומד לקום בירושלים
מיכל הרמתי

דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת חבל הבסקים ופעילה פוליטית בירושלים

בקיץ שעבר הייתה לי הזדמנות מרגשת להשתתף בקורס חינוך פוליטי בחבל הבסקים עם כ-20 פעילים מתנועות שונות באמריקה הלטינית ודרום אירופה. התנועות כללו, למשל, את "התנועה של איכרים חסרי אדמה" מברזיל (MST), "מטפחות במרד" (pañuelos en rebeldía) מארגנטינה, ואחת המפלגות האוטונומיות שמרכיבות את פודמוס (podemos) בספרד. היו גם פעילות מקובה וונצואלה, שמתנדבות בארגוני קהילה שהממשלה מממנת את פעילותם. האוטנומיה והארגון העצמי שהשיגו הזפטיסטים במקסיקו מהווה מקור השראה מרכזי לכל התנועות האלה ורבות אחרות באמריקה הלטינית.

כישראלית הרגשתי שם כעוף מוזר. הסיבה המרכזית לכך דווקא לא הייתה ההקשר השונה לחלוטין של המאבקים פה, אלא התחושה שהתנועות של שאר המשתתפות הן תנועות כל כך ממשיות בניגוד לכל תנועת שמאל בארץ. כמובן שהפעילות כולן חשו שהן נאבקות בשיטה גדולה מהן בכמה מידות, אם בארצן ואם גלובלית, ושהתנועה שלהן חלשה מדי, קטנה מדי ולא משפיעה מספיק. אבל בכל זאת- יש להן תנועה שהן יכולות לייצג, ומאחוריהן עשרות או מאות א.נשים שמזדהים ופועלים למענה בעשרות פלטפורמות שונות ומגוונות. כל זאת בלי צורך להיות עמותה, לגייס כספים ולשלם משכורות; וגם בלי צורך לרדד מסרים, לרכך סיסמאות, להתפשר על עקרונות או לפנות לימין.

כמה קנאה.

מפעל ישן בברצלונה שעליו השתלטו תנועות שונות מהשכונה והפכו אותו למרכז קהילתי עם בר, ספרייה, גינה קהילתית, נגרייה, מגרש ספורט ועוד- הכל בארגון ומימון עצמי ותוך מאבק עיקש עם העירייה על זכות השימוש בבניינים הנטושים. צילום: מיכל הרמתי
מפעל נטוש בברצלונה שעליו השתלטו תנועות שונות מהשכונה הקרובה והפכו אותו למרכז קהילתי עם בר, ספרייה, גינה, נגרייה, מגרש ספורט ועוד מוסדות קהילתיים- הכל בארגון ומימון עצמי, ותוך מאבק עיקש עם העירייה על זכות השימוש במבנים. צילום: David de la Peña

הדבר שהכי בלט בעיניי בפעילות של התנועות האלה הוא העובדה שלמרות שהן  נראו נוכחות וקיימות פי מאה מכל תנועה רדיקלית שלכאורה קיימת בארץ, הן משקיעות כמות אדירה מהמשאבים שלהן כלפי פנים ולא כלפי חוץ. כלומר אנרגיה רבה, אם לא רוב האנרגיה, מכוונת יותר לחיזוק והעצמה של פעילים ופעילות ופחות לשינוי ממשי בעולם.

איך זה שאצלנו, היכן שאנחנו יודעות שהמאבק הרדיקלי הוא בעצם, בתכלס, אבוד, עד כמה שעינינו משגות לראות, אין שום גוף שעיסוקו העצמה של פעילים וחשיבה משותפת של פעילים ופעילות? ידוע לי שיש עמותות רבות שמקימות קורסים חשובים באופן מזדמן, שיש את רעות-סדאקה שעובדת עם נוער וילדים, ושהיו כל מיני יוזמות חינוכיות של פעילים שכיום כבר לא מתקיימות. ובכל זאת, איך זה שאין מקום אחד למבוגרים, שהינו מרחב יציב, שממנו יכולים להתפתח הרישות והלמידה שנותנים את תחושת הביטחון והכוח לפעילים, או סתם לאנשים עם מחשבה פוליטית שאין להם מושג מאיפה להתחיל?

איך זה שאצלנו, היכן שאנחנו יודעות שהמאבק הרדיקלי הוא בעצם, בתכלס, אבוד, עד כמה שעינינו משגות לראות, אין שום גוף שעיסוקו העצמה של פעילים וחשיבה משותפת של פעילים ופעילות בוגרים?

אחת התשובות שעלתה לי היא שפעילות חינוכית-פוליטית לרוב מתקיימת סביב מקום, מרחב פיזי שעליו תנועות משתלטות ושמהווה "האב", חממה שבה יוזמות יכולות לצמוח ובתוכה להתקיים בבטחה. מקום כזה משתייך לכל מי שלוקח בו חלק, ובו נוצר שלם שגדול מסך חלקיו. שלם יציב שלא שייך לאף אחד ספציפי אלא באמת לקולקטיב מסוים, משתנה; שלם שנותן למשתתפיו תחושת העוצמה שנובעת מיכולת היצירה והיוזמה; שלם שבו מתהווים קולקטיבים, מתחברים עם אחרים, ומתעברות ונולדות פעילויות ופעילות פוליטיות משמעותיות.

החוויה הזאת של הקורס והמגע עם פעילות מהפריפריה והסמי-פריפריה הגלובלית, היא מה שהניע אותי להצטרף ליוזמה ירושלמית שמתהווה בימים אלו העונה לשם אםבאלה (אם בא לה, או مبلا).

אםבאלה תהיה בית קפה, בר, גלריה, אינפו-שופ, ספריה, אולם הרצאות, במה להופעות וכל דבר אחר שחברותיה ירצו שתהיה. כל אחת יכולה להיות חלק מאםבאלה- תחת התנאי היחיד שהיא יכולה לקבל את כל האחרות שהן חלק ממנה, ולהיות בסולידריות עם מאבקן: פלסטינים, קוויריות, מזרחים, שמאלנים, פמיניסטיות, פעילות זכויות אדם ובעלי חיים, חרדים דתיים וחילוניים ולהט"בים על כל גווניהם.

"אתה נמצא בטריטוריה זפטיסטית. פה שולט העם והממשלה מציתת. בחתימת: החונטה של הממשל הטוב."  האוטנומיה והארגון העצמי של הזפטיסטים במקסיקו מהווה מקור השראה מרכזי לרוב תנועות השמאל באמריקה לטינית
"אתה נמצא בטריטוריה זפטיסטית. פה שולט העם והממשלה מצייתת. על החתום: החונטה של הממשל הטוב."

לנו, לחברות שלקחו על עצמן את ההשקעה הראשונית, והסיכון שכרוך בלהקים מרחב כזה מאפס- לכל אחת מאתנו יש מוטיבציה מעט שונה. חלק מחפשות מקום לנשום בו בירושלים, חלק רוצות לשנות את המרקם התרבותי בעיר, לחלקנו חשוב ליצור חלל שמאפשר אקטיביזם. בכל זאת מצאנו מכנה משותף שעליו תוכלו לקרוא כאן. המוטיבציה העיקרית עבורי, היא הדחיפות שבקיום מקום מאפשר ומעצים. מקום שבו א.נשים שאינם פעילים יכולים לדעת איך זה מרגיש לקחת אחריות וליזום. מקום שבו פעילים יכולים להתבטא ולהכיר עוד מאבקים שונים ומגוונים. מקום שבו אפשר להתכנס, להיפגש, ולהתרגל לראות, לדבר ולחשוב פוליטיקה. מקום שיאפשר לא.נשים להיות השינוי שהן רוצות שיקרה, וייתן עוד כלי כדי לייצר אותו. מרחב שהוא נעים ובטוח כמו בית, שישמש כנקודת המשען שלנו, שממנה נוכל להזיז את העולם.

אחרי חודשים של התכנסות, מחשבה, ויכוחים והכנות, עכשיו אנחנו יוצאות לקמפיין מימון המונים, כדי לעזור לנו להעמיד את אםבאלה על הרגליים, לתת לנו פוש ראשוני כדי ליצור מקום שבעתיד יקיים את עצמו מהכנסותיו. בואו תצטרפו אלינו בהקמת המרחב הזה- בכל מובן שבו תרצו. כרגע הצורך העיקרי הוא איסוף כספים ואנשים כדי שזה יוכל באמת להתרחש. אם זה נשמע לכןם חשוב או מעניין, בואו לקחת חלק.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    קרן של תקווה בעיר שכולה היסטוריה של ידיים מתות.

    1. דפנה

      אכן, קרן של תקווה.
      אבל למה הכוונה ב"ידיים מתות"?
      ומה זו בדיוק "היסטוריה של ידיים מתות"?