• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

אין פוליטיקה בלי זהויות

תום מהגר בוחן שלושה נושאים פוליטיים עכשוויים ששאלת הזהות קרדינלית בהיווצרותם, בהתפתחותם ובהשלכותיהם ומוצא שהתנהלות המדירה את מרכיב הזהות דנה את המעשה הפוליטי למבוי סתום
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

בכל פעם שאני קורא דברים שנכתבים על "פוליטיקה של זהויות" אני תוהה האם קיימת בכלל פוליטיקה שהיא נטולת זהויות? האם יש מצבים חברתיים שאינם טומנים בחובם יחסי כוח מחמת המיצוב הדיפרנציאלי של המשתתפים בו? למשל, אחת הסוגיות הקריטיות בעיניי בפוליטיקה היא שאלת מי הדובר/ת ועל איזו במה נאמרים הדברים. משלושה אירועים פוליטיים שהיו בכותרות בשבועות האחרונים אפשר ללמוד, לדעתי, שאין פוליטיקה ללא משקל משמעותי לשאלת הזהות. יתירה מכך, ככל שנעשים ניסיונות להתנהל באופן שקוף בשאלת הזהות, המעשה הפוליטי נדון למבוי סתום או כישלון.

הדוגמא הראשונה היא קמפיין #metoo. האפקט המרשים של הקמפיין כפול בעיניי: ראשית, מבחינה היסטורית, נשים שהותקפו מינית מדברות מנקודת מבט קולקטיבית, חוצת ארצות, על הפגיעה ובעיקר על הפוגע אשר נדרש לשלם מחיר, גם אם חלקי; ושנית, הקמפיין משנה את כללי המשחק לעתיד, כך שנשים הן מי שמציבות ויציבו את הגבול של שפה ומגע, שהיה נתון עד עתה להחלטה גברית (כמעט) מוחלטת. יש לקוות שבני/ות נוער לומדות ולומדים מהקמפיין.

ולעניין "הפוליטיקה של זהויות", האם אפשר בכלל לחשוב על מהלך מעורר השראה כזה מבלי לדבר על זהות הדוברות? על ניסיון חייהן? על נקודת מבטן? השינוי הפוליטי כולו כרוך בעצם הזהות – יחסי כוח, אלימות גברית והשתקה ארוכת שנים שנשים אזרו עוז להפר אותה.

דוגמא נוספת היא פרשת הענקת הפרס מטעם "ברית יוצאי מרוקו בישראל" לד"ר אבי פיקאר. מבלי להיכנס להכחשותיו של פיקאר את חטיפתם של אלפי בני/ות תימן, מזרח ובלקן, אי אפשר להתעלם מכך שהכוח המניע של המחאה נגד הענקת הפרס (ובכלל להכרה של המדינה בפשע) מגיע משורות מזרחים/ות אשר במרכז פעילותן/ם עומדות העדויות של משפחות מזרחיות על חטיפות.

ד"ר אבי פיקאר, יקיר ברית יוצאי מרוקו ומכחיש חטיפות ילדי תימן, מזרח ובלקן. צילום: עמוד הפייסבוק של א.פיקאר
ד"ר אבי פיקאר, יקיר ברית יוצאי מרוקו ומכחיש חטיפות ילדי תימן, מזרח ובלקן. צילום: עמוד הפייסבוק של א.פיקאר

במקביל, אי אפשר להתעלם מכך שהפרשה כלל לא נחקרה במסגרת האקדמיה הישראלית. מדוע, בעצם? ההסבר ההגיוני ביותר למחדל זה הוא האופי האשכנזי ומדיר המזרחים/ות של האקדמיה בישראל. בדומה לעדויות של נשים אשר הושתקו לאורך עשרות שנים על רקע הכוח של גברים (אלכס גלעדי, טומי לפיד, חיים יבין) בזירות שונות, כך הכוח האשכנזי באקדמיה קבר, במחדל או במעשה ההדרה של מזרחים/ות, את הפרשה. זאת, עד שמזרחים/ות החליטו לדבר ולהפוך את הקערה על פיה.

וכאן טמון בעיני הכשל המוסרי של ארגון "שוברים שתיקה" בפרשת איילת שקד-דין יששכרוף. אנשי הארגון כל כך להוטים לשבור את שתיקתם מעל כל במה, עד שלא שמו לב שאגב כך הם מדירים מהשיח את הפלסטינים, שהם מי שסובלים הלכה למעשה מהשליטה הצבאית שלנו בשטחים. אכן, כוונותיה של איילת שקד בפרשה זו אינן מקצועיות וענייניות, כי אם פוליטיות. אבל מנגד, מי נתן לארגון פטור מעיסוק באחריות פלילית של חיילים שוברי שתיקה על מעשיהם? הדבר דומה לכך שגברים יתוודו על מעשי אלימות נגד נשים ובאופן חד צדדי יחליטו כי די בווידוי עצמו על מנת לתקן את הרעה החולה של אלימות גברית. זו עשייה פוליטית שמתעלמת ממקומו של הקורבן בהליך עשיית הצדק. כך, שני הצדדים ב"פרשת שקד-יששכרוף" מעלים אינספור סרטונים, שולחים תגובות והודעות לעיתונות, מגיבים ומתראיינים, אבל טרם שמענו את גרסתו המלאה של הפלסטיני, אשר הפך לכלי בדיון פנים-יהודי.

אני לא מאמין גדול ב"איחוד מאבקים". יש משהו רומנטי וילדותי בהנחה שכל הקבוצות המדוכאות יכולות לשלב ידיים ולהתעלם מאינטרסים ויחסי כוח ביניהן. תחת זאת, חשוב לדעתי לדבר על אתיקה של מאבקים מבחינת הצורה שבה הם מתנהלים, לעיתים אף לפני התוכן. וה"פוליטיקה של הזהויות" מציעה לנו עקרון מנחה חשוב: המאמץ יופנה למתן קול למושתק ולמודחק החברתי, ליצירת פלטרפורמות ובמות לחיזוק הדיבור שלו וניסוח החזון של צדק דרכו ובאמצעותו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דני

    מאבקים על בסיס כלכלי לא ממוקדים בזהות. מאבקים על זכויות הפרט כנ"ל. אפילו מאבקים על זכויות לאומיות הם לא בהכרח ממוקדי זהות, אלא יכולים להתבסס על ערכים אוניברסליים. בקיצור, יש הרבה פוליטיקות שלא מתבססות על זהות אתנית. לראות הכל במשקפיים של זהות אתנית/מגדרית וכו', זו רדוקציה קיצונית. זה גם מזיק לכל אפשרות לפעילות במסגרת קולקטיב שכולל יותר מקבוצה אתנית אחת.

    1. ג. אביבי

      שאלה: מי צועק כאן "הצילו רדוקציה"?
      תשובה: אותם אלה, שעל אף אלפי עדויות חיות, ממשיכים להכחיש את חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן. אותם אלה שמחשיבים את המזרחים, שמעידים על חטיפות יקיריהם, להוזים / שקרנים פתולוגיים. אותם אלה שטוענים, בניגוד למחקרים אקדמיים, שלא לא נעשה שום קיפוח כלפי המזרחים, האתיופים והפלסטינים. אותם אלה שמתנגדים לכל עבודה אקדמית שתוצאותיה מראים אי-צדק חברתי בעל גוון אתני שהנהנים ממנו הם מהצד שלו.
      שאלה: מי בהסטוריה הלא רחוקה דגל באותן השקפות עולם?
      תשובה: אלה שחוללו את "הרייך השלישי" וממשיכי דרכם הרעיונית באירופה וארה"ב.

  2. נתן

    בינתיים בלשכה:

    יועץ א: שלטון הימין בסכנה, חייבים להפעיל את ארגוני "אכלו לי שתו לי"!!!

    יועץ ב: מצוין. נזמין מאמר.

    יועץ א : על מה?

    יועץ ב : כרגיל , נוכיח שהשמאל האשכנזי, האליטסיטי, השבע ,הפריבליגי, הלבן הוא
    בעצם גזען שונא ערבים.

    יועץ א: איך נעשה את זה הפעם?

    יועץ ב: נכתוב ש"שוברים שתיקה" מדירים פלשתינאים.

    יועץ א: מדובר בחיילים ששרתו בשטחים ומעידים על מה שעשו שם, זה כמו לטעון
    שקבוצת מכבי תל אביב בכדורסל מדירה שחקני כדוררגל.

    יועץ ב : ולדבר שנה שלמה על חטיפות בלי למצוא אפילו חוטף אחד זה יותר הגיוני?
    תפסיק לחשוב כמו אשכנזי ותתחיל לחשוב כמו מירי רגב, כפרה עליה.

    יועץ א : ויהיה אתר שיסכים לפרסם שטות כזאת?

    יועץ ב : ברור.

    1. דרור

      נאה דרשת. עצוב כמה שזה נכון.

    2. חזי

      אכן, יש טעם לטענות על כך שפוליטיקת הזהויות נתמכת על ידי השב"כ. אבל תום מהגר, לדעתי, לא מופעל על ידי השב"כ.

  3. ברק

    לגבי שוברים שתיקה הם מצהירים על כך שהם מוכנים לעמוד לדין על מה שעשו. להפך, הם מעוניינים בכך. זה יהיה הכלי שבו הם יקבלו את הבמה המלאה וגם במחיר אישי.

  4. דרור

    א. פוליטיקת הזהויות היא שם מכובס לגזענות. ההסתכלות על אדם קודם כל לפי הגזע שלו.
    ב. במודע או שלא במודע (רק הכותב יודע), הוא משרת את האג'נדה של השלטון הנוכחי בישראל המעוניין שלא יהיה שום "איחוד מאבקים רומנטי", מכיוון שכל הזמן שאסור (אבל ממש אסור, לפי הכותב), לראות את הדומה ואת המנגנונים שמשתמשים בהם מקורות הכוח הנוכחיים בחברה הישראלית ואסור לצאת כנגדם ביחד, מבני הכוח ישמרו כפי שהם (ואז גם תהיה לכותב פרנסה לנצח).

  5. חזי

    אקדמיה זה ביזנס. זמנם של החוקרים והחוקרות יקר ומלאכתםן מרובה. לכן באקדמיה, בגדול, חוקרים מה שמשלמים לך לחקור ומה שיביא פרסטיז'יה למוסד. מכיוון שאין אף קרן או ארגון גדול ששם נגד עיניו את עניין ילדי תימן, אין על זה כמעט מחקרים. תביאו כסף, יהיו מחקרים מעבר לרמת הסמינריון מ"א.