• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הנכבה הפלסטינית, האשכנזים והמזרחים

הנכבה ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית שמטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. הזמנה לדיון
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

"הנכבה הפלסטינית, האשכנזים והמזרחים" היא הכותרת שבחרנו לקבוצת מחקר שאני מנחה בשנה האחרונה בארגון "זוכרות". מהי הרלוונטיות של קבוצת דיון מסוג זה למצב הפוליטי כיום? כיצד הנושאים שעלו לדיון והאופן שבו יש לתקנם, עשויים לקדם צדק, שוויון ופיוס בארץ?

המשותף לנושאים שעלו לדיון בקבוצה, הן מנקודת מבט פלסטינית והן מנקודת מבט מזרחית, הוא הכחשתם חוצת המחנות מצד המערכת הפוליטית היהודית בישראל. הדבר בולט בעיקר מצד אלו שנושאים את דגל הצדק והשוויון. כיצד זה שארגוני זכויות אדם בישראל מעולם לא דנו באופן משמעותי בשאלות כגון זכות השיבה הפלסטינית, הריסה עד היסוד של מאות כפרים במהלך המלחמה ב-1948 ואחריה, ומהן הדרכים לפעול לתיקון הפשעים והעוולות?

באופן דומה, ארגוני החברה האזרחית בארץ לא דנו באופן משמעותי בשאלות שמעסיקות את המאבק המזרחי. לדוגמא, חטיפת ילדי תימן, בלקן ומזרח הייתה במשך שנים ארוכות תיק סגור בשיח הציבורי בישראל, ורק בשנים האחרונות הנושא עלה לדיון בעקבות פעילותם של ארגונים מזרחיים בלבד. גם ההסללה במערכת החינוך, שיטה גזענית שמכשילה בני נוער מזרחים, לא מעסיקה את שוחרי הצדק וזכויות האדם בארץ, למרות שבהחלט אפשר לטעון שמדובר בהפרות חמורות של הזכות לחינוך ולשוויון, זכויות אדם בסיסיות ביותר.

מהו אפוא הקשר בין הריסת מאות כפרים פלסטינים, גירוש והפקעת אדמות, לבין חטיפות אלפי ילדים ומערכת חינוך גזענית?

המכנה המשותף לנושאים הללו הוא שהם חושפים את אופיו הקולוניאליסטי של המשטר הישראלי. הנכבה הפלסטינית ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית אשר מטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. מושגים כגון הפרחת השממה, ארץ ללא עם לעם ללא ארץ, כיבוש האדמה, גאולת קרקעות וכיבוש העבודה, הם ביטוי מובהק לגישה קולוניאליסטית של העברת משאבים, בעיקר קרקעות, מילידי הארץ למתיישבים ("חלוצים") אירופאיים. התוצאה היא משחק סכום אפס בין הנוכחות היהודית בארץ לזו הפלסטינית, כאשר לנגד עינה של הציונות, ובהמשך לכך מדינת ישראל, עומדות שאלות דמוגרפיות וגיאוגרפיות – כמה שפחות פלסטינים על כמה שפחות שטח ולהיפך, כמה שיותר יהודים על כמה שיותר שטח.

גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. האידיאולוגים של התנועה הציונית האמינו בלב שלם, ואף גיבו זאת בתיאוריות אקדמיות כביכול, שהתרבות של "בני עדות המזרח" נחותה יותר. משפחות מזרחיות הוגדרו על ידי גורמי הרווחה כ"פרימיטיביות", דבר שהיווה הצדקה להוצאתם של ילדים מהמשפחות וחטיפתם; בני הנוער המזרחים הוגדרו על ידי קברניטי משרד החינוך ככאלה שאינם מסוגלים לחשוב בצורה מופשטת ועל כן יש לשלוח אותם ללימודים מקצועיים. תפיסת העולם זו, מתחום החינוך והמשפחה, מניחה עליונות לבנה של אשכנזים על פני יוצאי ארצות ערב ואסלאם.

"השלל" של 1948 בדמות קרקעות פלסטיניות חולק על בסיס גזעני בתוך החברה היהודית: יוצאי אירופה נשלחו למרכז הארץ, יוצאי צפון אפריקה לעיירות הפיתוח, בצורה של כפייה ואיומים. כך נוצרה שרשרת המזון הישראלית

הפרקטיקטות המשטריות האלה, אשר לכאורה אין קשר ביניהן, מתנקזות לכדי פריבילגיות, זכויות יתר, של אשכנזים. המועצות האזוריות והתנועה הקיבוצית עדיין חולשות על שטחים רבים בארץ, כאשר עיירות פיתוח ויישובים ערביים נמצאים מחוצה להן. אין זה יד המקרה: בסרט "סאלח פה זה ארץ ישראל" ניתן לראות כיצד "השלל" של 1948 בדמות קרקעות פלסטיניות חולק על בסיס גזעני בתוך החברה היהודית: יוצאי אירופה נשלחו למרכז הארץ, יוצאי צפון אפריקה לעיירות הפיתוח, בצורה של כפייה ואיומים. במקביל, עד היום מערכת החינוך מכשילה בני נוער מזרחים, דבר שיוצר ייצוג יתר של אשכנזים באקדמיה הישראלית, ופוגע בעתיד התעסוקתי של מזרחים. כך נוצרה שרשרת המזון הישראלית, ועד היום אשכנזים נמצאים בקצה העליון שלה.

לצד התובנות ההיסטוריות הנ"ל, אין להתעלם מחלקם של מזרחים, ובכלל של ציבור יהודי לא אירופאי, בסכסוך הישראלי פלסטיני. אפשר וצריך לעמוד על שורשי המשטר הישראליים, אשר נועדו לשרת את האינטרסים של יוצאי אירופה, מבלי להסיר אחריות מהקולקטיב היהודי כולו לעוול המתמשך כלפי העם הפלסטיני, עד ימינו. בימים האחרונים שר הביטחון אביגדור ליברמן הציע, שוב, לשלול אזרחות באופן קולקטיבי מתושבי ואדי ערה הערבים, ועמירם לוין איים בטיהור אתני של הגדה המערבית מתושביה הפלסטינים. האחריות להתנגד לכך רובצת לפתחו של הציבור היהודי כולו.

אולי זה מוגזם לטעון ש"אין ימין ושמאל בישראל". אולם אי אפשר להתעלם מכך ששני המחנות לא ממש מעוניינים להעלות נושאים כגון הריסות כפרים פלסטינים וחטיפות ילדים ממשפחות תימן, מזרח ובלקן לסדר היום הציבורי ולפעול לתיקונם. מאחורי ההתעלמות הבוטה משהו של מחנה השמאל לסוגיות של צדק ושוויון בהקשר של הנכבה הפלסטינית והמאבק המזרחי, עומדים אינטרסים של יוצאי אירופה וצאצאיהם. אולם מבלי לדון בנושאים האלה, שבמידה רבה מגדירים את המשטר הישראלי, ספק רב אם נצליח להגיע להגיע לצדק ולתיקון בארץ.

ערב עיון בנושא "הנכבה הפלסטינית, האשכנזים והמזרחים" יתקיים ביום שלישי, 19.12.17, במשרדי ארגון זוכרות בתל אביב. לפרטי האירוע בפייסבוק

למאמרים נוספים בנושא פרשת חטיפת ילדי תימן

פנתרים שחורים
שיחה בין עובר אורח למפגין ברחוב דיזינגוף בתל אביב, 9.10.1972. צילום: משה מילנר, לע"מ
כנראה שיעניין אותך גם: