• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

כשהעובדים מנהלים את המאפייה

בעקבות התרסקות טבע, חיפה כימיקלים ונגב קרמיקה: מבט על מדינות שבהן היקף הבעלות הציבורית על ההון הפיננסי גדול וזכויות הניהול של ארגוני העובדים מרכזיות

"לניסנקורן אין כוח וכחלון עובד בשבילנו", אמר השבוע אחד מחברי הדירקטוריון של חברת ״טבע״, כאשר הוא מגדיר בדיוק מה הם יחסי הכוחות; המשבר האחרון שבמסגרתו החליטה החברה לפטר אלפי עובדים חושף את מה שאינו אמור להיות חדש לאיש – ההון הוא השלטון בישראל. לצד ״טבע״, בעל הון אחר, ג׳וליוס טראמפ, ממרר מזה כשנה את חייהם של עובדי חברת ״חיפה כימיקלים״, עד למתן הפיתרון המתאים לו, כאשר המדינה כנראה עובדת גם אצלו. ואילו מפעל "נגב קרמיקה" נסגר לאחר שקיבל הטבות מס במאות מליוני שקלים, כשגם כאן יש לעובדים רק אופציה אחת: פיטורין.

כל גוף יכול להיקלע למצב שבו הסחורה או השירות שהוא מייצר כבר אינם מבוקשים או נדרשים, או שיש מי שעושה זאת בצורה יעילה יותר. מצבים אלה יחייבו מן הסתם צמצום במספר העובדים או בשעות העבודה. הסכמי סחר "חופשי", שכיום אין אף מדינה מתועשת שאינה נוטלת בהם חלק, מקשים עוד יותר. במסגרת הסכמים אלו, תנועה חופשית של סחורות (כלומר העדר מכסים, מסי קניה מפלים ומכסות) אינה באה יחד עם שוויון בזכויות העובדים. וכאשר חברות יכולות למכור את תוצרתן בלי כל הגבלה – גם אם הן פועלות במקומות שבהם החוק והכוח מאפשרים העסקה בתנאי ניצול מחפירים – זה בטח לא מקל על מפעלים במדינות מתועשות שהשכר בהם עולה על 2-3 דולר לשעה.

אבל ישנם גם מקרים שבהם מפעל מרוויח. רק לא מרוויח מספיק לטעמם של בעליו, בעלים שזקוקים לרווח גדול במיוחד מאחר שמינפו את העסק בהלוואות. מקרים אלו אינם חריגים, ולעובדים בתהליך (לפחות ככל שהדברים אמורים בישראל וכמובן לא רק בה) אין שום יכולת להשפיע – עד לנקודה שבה לעתים קרובות כבר מאוחר מדי. כאשר החברה בוחרת בהשקעות הרפתקניות או במינוף מסוכן, הם לא יודעים על כך, למרות שהם בסיכון גבוה בהרבה ממי שמחזיק רק במעט מניות דרך קרן השקעות כלשהי ואולי אפילו לא יודע שהוא מושקע בחברה. ודאי גם שלעובדים, בניגוד למנהלים ולדירקטורים, אין "מצנח זהב" ו/או רכוש פרטי להישען עליו, או ביטוח כנגד תביעות על החלטות רשלניות. העובדים בישראל יצטרכו גם להילחם על המידע לגבי היות פיטוריהם האלטרנטיבה היחידה, או שישנן דרכים אחרות לשמר את פעילות החברה.

העובדים הם הבסיס לכל תהליך ייצור. בלעדיהם לא יווצר דבר. ולא, הרובוטים עוד לא יחליפו אותנו כל כך מהר, כפי שמקווה חלק מהאליטה הכלכלית. אולם ככל שהחברה והמדינה בה הם חיים קפיטליסטית יותר (כלומר נתונה יותר לשלטונה של אליטת בעלי ההון הגדולים והגדולים מאוד), כך יקטן חלקם של העובדים בתוצר, שהם מי שאחראים לו, וכך גם תקטן השפעתם של העובדים על גורלם ובראש ובראשונה היכולת שלהם למנוע הרעה במצבם, למשל עקב פיטורים כתוצאה מנכונות לקחת סיכונים על חשבונם.

כאשר החברה בוחרת בהשקעות הרפתקניות או במינוף מסוכן, העובדים לא יודעים על כך – למרות שהם בסיכון גבוה בהרבה ממי שמחזיק רק במעט מניות דרך קרן השקעות ואולי אפילו לא יודע שהוא מושקע בחברה

לכן, מטרתן של תנועות עבודה, לרבות סוציאל-דמוקרטיות, היא לא רק להגדיל את חלקו של ציבור העובדים ב״עוגה״ על ידי העלאת שכר, שיפור תנאי עבודה, מיסוי פרוגרסיבי, אספקת שירותים ציבוריים וקצבאות. מטרתן של כל התנועות הללו היא גם לתת לעובדים ואו לגופים דמוקרטיים נבחרים ״לנהל את המאפייה״.

המשמעות היא כמובן סקטור ציבורי גדול. ובארצות סקנדינביה, שבהן זכו תנועות עבודה סוציאל-דמוקרטיות להצלחה הגדולה ביותר במונחים היסטוריים, כ-30%-35% מהשכירים מועסקים ישירות ע"י הממשלה המרכזית, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות וחברות עירוניות. זאת לעומת ממוצע של פחות מ-20% בכלל המדינות החברות בארגון המדינות המתועשות, וכ-20% בישראל. יחד עם קואופרטיבים של צרכנים¹ מגיע שיעור השכירים המועסקים בסקטור הציבורי בארצות סקנדינביה לכ-40%, בעוד בישראל הוא נותר סביב ה-20%. אבל מרכיב לא פחות חשוב מגודלו של המגזר הציבורי, הוא היקף הבעלות הציבורית על ההון הפיננסי וזכויות הניהול של ארגוני העובדים במקומות העבודה.

בניגוד לישראל, שכל קרנות הפנסיה שלה למעט הקרנות הסגורות של הפנסיה הוותיקה, הופרטו על ידי נתניהו (ישראל היא אחת המדינות המתועשות הבודדות שזה המצב בה), קרנות הפנסיה בארצות סקנדינביה הן ציבוריות. בשבדיה ישנן ארבע קרנות פנסיה ממלכתיות בבעלות המדינה, ובכל אחת מהן הון של כ-30 מיליארד אירו. שליש מהדירקטורים של קרנות אלו ממונים על ידי ארגוני העובדים. בנוסף, קיימות שתי קרנות פנסיה משלימות גדולות בשליטת ארגוני העובדים: האחת בשליטת ארגוני עובדי הצווארון הכחול, עם הון של כ-60 מיליארד אירו, והשנייה בשליטת ארגוני עובדי הצווארון הלבן עם הון של כ-77 מיליארד אירו. ״פולקסם״, חברת הביטוח של ארגוני העובדים המנוהלת כקואופרטיב, שולטת בהון של כ-47 מיליארד אירו. ואילו לקרן דמי ביטוח תאונות העבודה שבשליטת ארגוני העובדים הון של כ-20 מליארד אירו. יחד עם קרנות ציבוריות קטנות יותר מגיע סך ההון הציבורי ללא ההון העצמי של הממשלה (שיש לה הון עצמי חיובי בכל ארצות סקנדינביה) לכ-330 מיליארד אירו, השקולים לכ-75% מהתוצר השבדי ומהווים כשליש מסך ההון, לרבות נדל"ן, של תושבי שבדיה. בדנמרק ובפילנד קיים שיעור דומה של בעלות ציבורית באמצעות קרנות הון בשליטת ארגוני העובדים והממשלה. בנורבגיה, בגלל קרן רווחי הנפט והגז הענקית – קרן בשליטת הממשלה – למעלה מ-50% מסך ההון של התושבים הוא בשליטה וניהול ציבוריים.

מפעל טבע בכפר סבא. צילום: דוד שי, CC BY-SA 4.0
מפעל טבע בכפר סבא. צילום: דוד שי, CC BY-SA 4.0

לכל קרנות ההון הציבוריות הללו קוד השקעות מחמיר המחייב את כיבוד זכויות עובדים ואיכות הסביבה בחברות בהן הם מושקעות. ככלל, כל התאגידים בהם משקיעות הקרנות מחויבים לקיים את המלצות ארגון המדינות המתועשות לחברות רב לאומיות (המלצות הכוללות דרישות לכיבוד זכות ההתארגנות והשביתה של עובדים, אמנות סביבתיות ואמנות בנושא זכויות עובדים), את כל אמנות ארגון העבודה העולמי, את הצהרת זכויות האדם של האו"ם, את הצהרת ריו בעניין איכות הסביבה, את הצהרת האו"ם בעניין שחיתות, את הצהרת אוטבה בעניין איסור שימוש והפצה של מוקשים, ואת ההצהרה בדבר איסור הפצה ושימוש בפצצות מצרר.

לצד השליטה בהון ניכר שמבוססת על דירקטורים בקרנות ההון, שהם ראשי ארגוני העובדים, ונציגים מטעם הפרלמנט, כמו גם על אמנות והנחיות, בארצות סקנדינביה המעורבות והשליטה של נציגות העובדים במקום העבודה בחלק מהניהול מעוגנות בחוק.

נושא הבטיחות בעבודה נמצא בשליטתם המלאה של העובדים בשבדיה ונורבגיה שבהן ארגוני העובדים הם שממנים את פקחי הבטיחות (ובהיעדר ארגון עובדים, אסיפת עובדים מקומית), שלהם סמכות מלאה לעצור את העבודה במקרה של סיכון בטיחותי וכן מעמד מכריע בקביעת נהלי הבטיחות. גם בפינלנד ודנמרק לעובדים השפעה גדולה מאוד בנושא הבטיחות, אם כי מעט פחותה. בדנמרק זכותו של פקח העבודה מטעם העובדים להפסיק את העבודה רק אם אין מנהל נוכח, ובפינלנד רק במקרים חמורים ובמידה המינימאלית הנדרשת.

בכל ארבע הארצות, קיימת חובת השקיפות שלפיה על המעסיק לחשוף בפני נציגות העובדים את כל המידע העסקי העדכני הרלוונטי להם

בכל ארבע הארצות, קיימת חובת השקיפות שלפיה על המעסיק לחשוף בפני נציגות העובדים את כל המידע העסקי העדכני הרלוונטי להם. במקרה של צמצומים בכוח האדם או שינויים ארגוניים, קיימת מערכת המחייבת תהליך מו"מ ארוך עד ארוך מאוד בין הנהלת החברות ובין ארגוני העובדים, ולארגוני העובדים שמורה גם הזכות להשתמש בצעדים ארגוניים מגוונים מאוד שיקשו דרמטית על תאגידים בינלאומיים ככל שאלו לא מוותרים באופן מלא או כמעט מלא על קשר עם הכלכלות הסקנדינביות.

לכל זה מתווספת זכותם של ארגוני העובדים/העובדים למנות חברי דירקטוריון מטעמם לדירקטוריונים של חברות קטנות, בינוניות וגדולות. בדנמרק, זכאים העובדים בכל חברה בע"מ עם יותר מ-35 עובדים לבחור דירקטורים במספר השווה למחצית ממספר הדירקטורים מטעם הבעלים, כאשר מספר הדירקטורים יעוגל כלפי מעלה למספר השלם הקרוב ביותר אם מספר הדירקטורים מטעם הבעלים אינו מתחלק ב-2. זה אומר בפועל שבין שליש לחצי מחברי הדירקטוריון הם נציגי העובדים.

בנורבגיה, בחברות בע"מ עם 50 עד 200 עובדים קיים אותו כלל, רק שמספר הדירקטורים של העובדים יעוגל כלפי מטה כך שיהיה שליש מהדירקטוריון. בחברות עם יותר מ-200 עובדים זכאים לשליש מחברי הדירקטוריון + דירקטור נוסף או שליש ועוד שליש בגוף שממנה את יתר הדירקטורים (הדבר נקבע בהסכמה בין ארגון העובדים הגדול בחברה לבין הבעלים). לרוב נבחרת האופציה הראשונה, מה שאומר שנציגי העובדים הם בדרך כלל כ-40% מכלל הדירקטוריון. בחברות עם בין 30 ל-50 שכירים, זכאים העובדים בנורבגיה לדירקטור אחד.

בשבדיה, ארגוני העובדים בחברה זכאים למנות שני דירקטורים מטעמם בכל חברה בע"מ עם יותר מ-25 עובדים ושלושה דירקטורים מטעמם בכל חברה בע"מ עם יותר מ-1,000 עובדים. בממוצע, כ-30% מהדירקטורים בחברות בע"מ בינוניות וגדולות הם נציגי ארגוני העובדים. בפינלנד, זכאים העובדים למנות חמישית מהדירקטורים בכל חברה בע"מ עם יותר מ-150 עובדים.

בכל ארצות סקנדינביה יש לדירקטורים מטעם העובדים מעמד שווה לזה של יתר הדירקטורים וחובת הנאמנות שלהם היא גם לשכירים ששלחו אותם. להבדיל מגרמניה שבה ממנים העובדים נציגים רק לדירקטוריון הממנה (כלומר זה שיקבע את חברי הדיקטוריון המנהל), בארצות סקנדינביה המינוי הוא לדירקטוריון שמקבל בפועל החלטות אסטרטגיות והחלטות ניהוליות מרכזיות, לרבות מינוי מנכ"ל החברה. הזכות לדירקטורים בהנהלת החברות מעוגנת בחוק בארצות סקנדינביה מזה למעלה מ-30 שנה. יחד עם זכויות הניהול הנוספות, (בטיחות, שקיפות מידע, רווחה) וכן חוקי הקביעות בעבודה שקיימים בשבדיה ונורבגיה, זה אומר שבפועל הניהול בארצות סקנדינביה הוא במידה רבה ניהול מעורב של עובדים ובעלים. כאשר חלק ניכר מהבעלות היא של הון ציבורי.

הגלובליזציה של הייצור והסחר העולמי, כלומר מיעוט המגבלות על תנועות הון וסחורות, מייצרת בעיות לכל מדינה לרבות ארצות סקנדינביה. למרות שבארצות סקנדינביה הודות למעורבות הרבה של העובדים בניהול, שליטה ציבורית משמעותית בהון, שוויון גבוה בשכר והשקעה מסיבית בהכשרה והסבה מקצועית, הפגיעה בציבור העובדים קטנה בהרבה מבארצות אחרות והמודל השוויוני נשמר. ועדיין אחת מהמסקנות המרכזיות העולות מהגלובליזציה, היא שבעוד שבמשקים מדינתיים סגורים יחסית ניתן היה לקיים שוויון כלכלי חברתי גבוה גם ללא בעלות ציבורית משמעותית וללא ניהול על ידי העובדים, במצב העכשווי מידת הבעלות הציבורית ומידת השליטה של העובדים על הניהול הופכות ליותר ויותר מרכזיות עבור מי שרוצים לקיים חברה שוויונית יותר.

¹ קואפרטיבים של צרכנים להבדיל למשל מאגד או מהקיבוצים, הם גופים שיתופיים שבהם מליוני חברים שווים. לכן הם
למעשה גם גופים ציבורים בדומה לממשלה ולארגוני העובדים. קיבוץ המעסיק שכירים אפשר שקיים שוויון בין חבריו, אך ודאי
שהוא אינו מעסיק ציבורי וביחס לשכירים העובדים עבורו הוא אינו שונה מכל מעסיק פרטי מנצל אחר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    תמיד תענוג לקרוא את הסקירות האלו. עינייניות, תמציתיות, מקיפות ומנוסחות היטב.

    בהקשר הישראלי, הבעיה אינה מבנה פורמלי של שילוב עובדים ודרישות חוקיות- גם אם אין דרישה בחוק לשיתוף העובדים במידע, ברור שבחברות גדולות הועד יודע מה קורה במפעל כמו ההנהלה, אם לא יותר; גם את הסביבה והשוק הועד מכיר- כי גם שם המידע שמגיע להנהלה עובר דרך עובדים המיוצגים בועד. נניח, לגבי חיפה-כימיקלים: סביר שההסתדרות ידעה להעריך האם העיריה והממשלה תתעמתנה עם ההנהלה בנושא בטיחות מתקן האמוניה לפחות כמו ההנהלה השכירה והבעלים הזר.

    באותו אופן, אף שאין דרישה חוקית לשיתוף עובדים בניהול, פעמים רבות הועד חזק משליש או חצי דירקטוריון; ברור שבחברת חשמל, בנמלים וברשות שדות התעפוה ההנהלה קודם כל מרצה את העד ואז את בעלי השליטה (המדינה).

    בישראל, הבעיה היא המחויבות של העובדים לחברה, מול המחויבות של המדינה; נראה שההסתדרות מרבה למתוח את החבל, בהנחה שהמדינה תתערב לטובת העובדים- הנחה שבד"כ אכן מתממשת. ואז, מדוע שהעובדים יירתמו מראש למען המפעל?..

    מה המדיניות הסקנדינבית כשמפעל- בבעלות משותפת של העובדים ובניהול משותף איתם- קורס?

  2. מיכאל לינדנבאום

    לוטורי.מאמר חשוב ביותר לכל אלה,כמוני,שסוציאל-דמוקראטייה היא בראש מעייניהם.אני מכניס אותו לפייבוריטס ומפיץ הלאה במיילים.

  3. דן

    וטורי, לא הממשלה הפינית ולא "ארגוני העובדים" נקפו אצבע כאשר פוטרו עשרות אלפים בנוקייה שכשלה בתחרות מכשירי הסלולר.
    לא נשמעו קריאות ל"הלאמה" וכו'.
    ואם כבר מדברים על חברות פארמה, מנכ"ל טבע החדש פיטר אלפים בדנמרק ללא התערבות של אותם "מועצות עובדים" ו"הנהלות מעורבות" שאתה משבח במאמר.
    פיטורים וסגירת חברות כושלות הם דבר מקובל ונפוץ בחברות נורדיות שמתחרות בשווקים מחוץ לארץ מוצאן.
    מה שאתה רושם קיים במספר מצומצם של חברות גדולות בתעשיות מסורתיות ושירותים שנהנות ממיעוט תחרות, אם בכלל ,ויכולות להרשות לעצמן ניהול מסורבל במודל שאתה רושם.
    איך אומרים ? גוד פור יו אם אתה עובד באיזה מספנה או חברת תשתיות מקומית. אבל המודל הזה לא ממש מונע פיטורים וכשלונות ניהוליים בחברות מוטות ייצוא.