נוער בסיכון לא צריך להיות עסק כלכלי

מכרז חדש של משרד הרווחה מאפשר לחברות למטרות רווח להתמודד על זכיונות להפעלת מעונות, העובדים פתחו בשביתה. "זו מלחמה על סוג השירות שיינתן בשנים הקרובות לנוער בסיכון", אומר אלברט סופר • ראיון
העוקץ

אתמול (א') עם בוקר פתחו עובדי עמותת ענב בשביתה ללא הגבלת זמן. עמותת ענב היא אחת משתי העמותות הגדולות המפעילות הוסטלים בחסות הנוער ומעסיקה עובדות ועובדים בטיפול בנוער במצבי סיכון. כ-300 עובדות ועובדים המאוגדים תחת הסכמים קיבוציים בעמותת ענב, המפעילה שמונה מעונות ממשלתיים, קיבלו לאחרונה זימון לשימוע לפני פיטורים שתוקפם יחל בסוף ינואר, עם סיום ההסכם בין משרד הרווחה לבין העמותה. הסיבה לכך היא מכרז חדש להפעלת חסות הנוער שהוציא משרד הרווחה והשירותים החברתיים בראשות השר חיים כץ, שמאפשר לחברות שאינן עמותות, כלומר בעלות מטרות רווח, להתמודד במכרז.

חששם של העובדות והעובדים הוא שההסכמים הקיבוציים שעליהם חתמו לאחר מאבקים והתאגדות ב"כוח לעובדים" בשבע השנים האחרונות לא יכובדו על ידי המעסיק החדש ושאיכות השירות שתינתן לנערות ולנערים תיפגע. המוזיקאי אלברט סופר עובד כמדריך במעון "נווה חורש" בחדרה מזה 13 שנה. הוא חבר ועד עובדי איגוד חסות הנוער ורכז מטה צפון של ארגון "כוח לעובדים". "משרד הרווחה טוען שהוא רוצה לחולל מהפכה בחסות הנוער," אומר סופר, "אבל אלה בסך הכול פנטזיות, והדרך לתיקון לא עוברת בהעמקת ההפרטה."

המכרז החדש של משרד הרווחה מאפשר לכל חברה להגיש מועמדות ולראשונה פתחו את המעונות לחברות למטרות רווח. במהלך ההפרטה הראשון שהתרחש לפני 20 שנה בחסות הנוער, ניתנו לעמותות ללא מטרות רווח זכיונות להפעיל מעונות. "עד היום, ההפרטה התבטאה בכך שחברות, שהן אמנם לא מושלמות, נתנו את השירותים," אומר סופר. "אבל שום דבר מזה לא היה למטרות רווח, וכעת אנחנו ניצבים מול ניסיון להעמיק ולהחריף את ההפרטה. האפשרות שחברה למטרת רווח תנהל או תיקח לידיה את הטיפול בתחום הרגיש של נוער בסיכון היא חמורה מאוד."

מה טוען משרד הרווחה כנגד השירותים שניתנים עכשיו?

"הם טוענים שיש מחסור קבוע בצוות, במקומות השמה לנוער. יש להם הרבה טענות לעמותת ענב, שכביכול תוקצבה על פי תפוסה מלאה ואין שם תפוסה מלאה. כמי שנאבק בהם במאבקים קודמים על הסכמים קיבוציים, אני יודע שבחלק נכבד מהטענות האלה האחריות היא של משרד הרווחה. מחסור בצוות קיים בגלל מחסור בתקנים ובתקציבים. צריך לזכור שבכל מקרה בעמותות האלה לא מדובר באנשים שבאים לעשות רווח על חשבון הנערים והעובדים."

חלק מסטטוס שהעלה אלברט סופר לאחר קבלת המכתב לשימוע לפני פיטורים
חלק מסטטוס שהעלה אלברט סופר לאחר קבלת המכתב לשימוע לפני פיטורים

מה בעצם צפוי עכשיו, עם המכרז החדש?

"אחת החברות שהגישה מועמדות היא חברת דנאל. מדובר בחברת ענק של 20,000 עובדים, שידה בכול. הם מתמחים בסחר בבני אדם, מעבירים אנשים מפה לשם – מנקות, שומרים, מאבטחים, מטפלים סיעודיים – כל מה שאפשר לעשות ממנו כסף בתחום עובדי הקבלן – הם שם. הם מפעילים את בית אקשטיין – והתנאים שם איומים ונוראים.

לפי המכרז החדש, אף חברה לא תוכל לזכות ביותר משלושה מעונות (עמותת ענב, למשל, מפעילה כרגע שמונה מעונות). אם לכל חברה יהיו שלושה מעונות, יווצרו הבדלים באופני ההפעלה, בתנאים של העובדים, בשירותים ובטיפול שניתן לחוסים. חוץ מדנאל, לא יודעים אילו עוד חברות הגישו מועמדות. זה היה אמור להתפרסם אתמול אבל בגלל צעדי המחאה שלנו הפרסום התעכב."

מה הסיכויים שתישארו לעבוד בחברות החדשות?

"הבעיה המרכזית שלנו היא שאין במכרז שום התייחסות לכך או החלטה שכלל העובדים ייקלטו אצל הזכיין החדש. לכן יש להם יד חופשית להחליף את הצוותים. אז אומרים לנו: 'ברור שיקלטו אתכם, גם ככה אין להם עובדים, גם ככה יש מחסור'. אבל מה לגבי שימור התנאים וההסכמים הקיבוציים, הוותק, הרצף – שום דבר מזה. אני עובד 13 שנה במעונות האלה, אם אעבור לחברה חדשה, אני כאילו מתחיל מחדש.

מדובר בחברת ענק של 20,000 עובדים, שידה בכול. מנקות, שומרים, מאבטחים, מטפלים סיעודיים.  כל מה שאפשר לעשות ממנו כסף בתחום עובדי הקבלן – הם שם

חוץ מזה, יש שם סעיף שאומר שצריך להיות בעל שנה לפחות בניסיון עם בני נוער. יש פה לכאורה הגבהת הרף מבחינה מקצועית, אבל בפועל בגלל המחסור החמור בכוח אדם גם ככה יש תחלופה מאוד גדולה, ובמעונות בערך 20% עובדים נמצאים במערכת פחות משנה. הם, למשל, לא יוכלו להמשיך לעבוד, לפי התנאים של המכרז החדש."

הפגנתם אתמול מול משרד הרווחה.

"כן. במהלך ההפגנה חסמנו את הכביש ליד משרד הרווחה והעוזר של השר קרא לנו לשיחה. עלינו לשר חיים כץ לשיחה קצרה. כמו תמיד, השרים מדברים בסיסמאות. הוא טוען שהם עושים את זה כדי להיטיב עם העובדים ועם בני הנוער, שהם רוצים מהפכה. הוויכוח הוא לא על הצורך במהפכה. אני הרבה שנים בסיפור הזה, ואני ניטשיאני – הייתי רוצה להרוס הכול ולבנות מחדש. נכון שצריך מהפכה ותיקוני עומק רבים, אבל האמירה שלנו מולו הייתה שחובה בכל מהלך כזה לשתף את העובדים. אנחנו יודעים מה הצרכים, מה הבעיות, ואנחנו אלה שצריכים להמשיך לבצע את העבודה. למה להנחית עלינו מכרז שמראש לא סופר אותנו ממטר? לא רואה את הצרכים האמיתיים כמו שאנחנו מכירים אותם לעומק? המכרז החדש יוצר בעיות חדשות ומעמיד את המעונות בסכנה להפיכתם לעסק – למטרות רווח. בתוך המהלך הזה אנחנו העובדים הופכים למטבע עובר לסוחר.

משרד הרווחה וחיים כץ בראשו מכריזים על כך שהם רוצים לשפר את המצב, שיהיו יותר מדריכים, שיהיו קנסות על החברה המפעילה, שיהיו יותר אנשי צוות בלילה, יותר ביום… אין בעיה. אתה רוצה לעשות מהפכה? תעשה. אבל כזו שבאמת תתקן ליקויים. השר מתנהג באופן מאוד אמפטי, כאילו ממש רוצה לעזור. אבל למעשה, איש שהיה יו"ר איגוד מקצועי בתעשייה האווירית, ואתה מצפה ממנו לאיזה סנטימנט שקשור לעובדים ולזכויות עובדים. אני לא אשכח שישבנו איתו פעם באחד המאבקים הקודמים והוא התרברב שבמשך 25 שנה היה יו"ר ועד התעשייה האווירית והם אף פעם לא שבתו. 'לפעמים אם צריך לפטר, אז צריך לפטר'… בסופו של דבר הוא ביקש שנכין לו רשימה של דברים שאנחנו רוצים לתקן במכרז. עדיין אין לדעת אם הפגישה איתו תקדם דברים או שזה רק היה ניסיון מצדו להוריד מעל עצמם לחץ."

אתם מאוגדים בכוח לעובדים.

"כן. הקמנו את הוועד הזה לפני שבע שנים וניהלנו שני מאבקים על שני הסכמים קיבוציים. האחרון נחתם לפני שנה וחצי וזה הסכם שבו הצלחנו להביא לשיפורים בהעסקה ובשכר. חלק מהחשש הוא שיבואו מעסיקים חדשים ויבטלו את כל ההסכמים ויחזירו אותנו שבע או עשר שנים אחורה. זה לא שעכשיו אנחנו מתעשרים מהתחום, כן? בואו נזכור שמדריך מתחיל מרוויח 29 שקלים לשעת בסיס. אבל, בזכות המאבקים וההישגים שלנו, יש תוספת של 20% לשעות אחה"צ ויש 175% בסופי שבוע, יש קרן השתלמות וקרן פנסיה – דברים שהושגו במאבק.

חשוב עוד לציין שאנחנו אלה שנאבקנו על תוספת תקציב כללית בחסות הנוער. האיגוד שלנו כולל בתוכו 550 עובדים מענב ואותות – שתי העמותות המרכזיות שמפעילות הוסטלים. בנוסף להן יש כל מיני עמותות קטנות שמפעילות הוסטלים בחסות הנוער. למעשה, המאבק שלנו הביא לתוספת תקציב לכל חסות הנוער. הם הבינו שחייבים לעשות את זה באופן רוחבי, וזה הישג משמעותי של המאבק."

מה קורה לנערים ולנערות מאז השביתה? הם מודעים למצב? לשינוי שעתיד להתרחש?

"החלטנו לא לשבות בשבת כי זה קשה מדי, אבל הם הוציאו חלק מהחוסים והחוסות לחופשה – מי שאפשר לשלוח אותו לאיזשהו בית – כבר מיום שישי. חלק מהם חזרו אתמול. המעונות בנויים ככה שיש אנומליה: באותו מעון עובדים עובדי עמותה לצד עובדי מדינה. למשל, מנהל המעון ומנהל בית הספר הם עובדי מדינה ואילו אנחנו עובדי עמותה. עובדי המדינה מנסים להחזיק את המעונות ולהחזיק את הטיפול בנערים ובנערות כרגע. הם גייסו כוח ולא בחלו באמצעים פסולים כמו פרסום הודעה שאומרת שזכותם של העובדים לשבות אבל מי שלא רוצה לשבות אי אפשר להכריח אותו, וניסו לברר מי רוצה לא לשבות. זו הפעלת לחץ אסורה בעינינו, במיוחד כלפי עובדים חדשים שלא מרגישים בטוחים במקום העבודה שלהם. אתמול אישרנו החרגה של כמה עובדים בכמה מקומות, מצבי סיכון כאלה ואחרים, אישרנו לעובדי לילה להגיע.

חבריי בוועד ואני נמצאים בחרדה מתמדת, אם חס וחלילה יקרה משהו לנער או לנערה בזמן שהם נמצאים מחוץ למעון, זה יהיה לנו קשה מאוד. אבל האחריות הבלעדית היא לא שלנו. התרגלנו במשך שנים לכך שאנחנו נושאים באחריות, והמאבק בא להזכיר שהאחריות האמיתית היא של משרד הרווחה המתנער ממנה במשך שנים של הזנחה. במקום להוציא מכרזים שמעמיקים את ההפרטה, תעשו תיקון כמו שצריך. חסות הנוער צריכה להיות שירות שאינו מופרט. רואים את ההתדרדרות בשירות שניתן לקשישים ובמקומות אחרים – אל תעשו את זה גם בחסות הנוער. זו האמירה שלנו לעובדים שקשה להם לעזוב נערות במצוקה, נערים במצוקה. זה אקט קשה וקיצוני. גם במאבקים הקודמים לא יצאנו להשבתה כזו. היו השבתות מינוריות של כמה שעות פה שם. אבל עכשיו זו באמת מלחמה על הבית, על סוג השירות שהולך להינתן בשנים הקרובות לנוער בסיכון."

עובדי עמותת ענב מפגינים מול משרד הרווחה בירושלים, 24.12.17. צילום: אלברט סופר
עובדי עמותת ענב מפגינים מול משרד הרווחה בירושלים, 24.12.17. צילום: אלברט סופר
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    למה אתם מצפים מהשר הזה?