הנוער בסיכון מוגבר בשל תאוות ההפרטה

אלברט סופר עובד כמדריך נוער בסיכון במעונות רשות חסות הנוער יותר מ־13 שנים. בשנים הראשונות עבד במוסד "מצפה ים" ובשנים האחרונות הוא עובד ב"נווה חורש" – מוסד סגור שאליו מגיעים נערים, בין השאר, מבתי מעצר וצווי בית משפט. אלברט, ושאר צוות המוסד מנסים להעניק לנערים הללו שרובם חוו במשפחותיהם חוויות קשות, כולל אלימות והזנחה פיזית ורגשית, התעללות וניצול מיני, טיפול שאמור לסייע להם להשתקם ולחזור לחברה כבוגרים אחראיים.

השבוע קיבל אלברט ממעסיקתו עמותת "ענב" מכתב שמזמין אותו לשימוע לפני פיטורין, שאמורים להיכנס לתוקפם בסוף החודש. מכתב זהה נשלח לעוד כ־250 עובדים המועסקים על ידי אותה עמותה בשמונה מוסדות חסות לנוער בסיכון. הסיבה לפיטורים היא תוצאות מכרז שהוציא משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים להפעלת המוסדות, שבו זכו החברות "דנאל" ו"תפארת בית חם".

אלברט לא רק מדריך. הוא גם פעיל בארגון העובדים "כוח לעובדים", ובשנת 2012, לאחר מאבק ממושך של עובדי המעונות, הסכימה מעסיקתם (עמותת "ענב") לחתום עימם על הסכם קיבוצי שהסדיר ושיפר את תנאי עבודתם. ההישגים הללו יירדו עתה לטמיון, שכן לחברת דנאל – תאגיד כוח אדם המעסיק כ־20 אלף עובדים, אין שום עניין בהתארגנויות עובדים, והיא אינה מתכוונת להעסיק אותם במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם בעבר. התאגיד גם אינו מבטיח לקלוט את העובדים הוותיקים, ומי שייקלט ייחשב עובד חדש נעדר זכויות. כך ירדו לטמיון גם כל הניסיון הרב, הידע, המקצועיות, הקשר הרגשי ויחסי האמון שפיתחו העובדים עם הנערות והנערים, שיש להם טעמים מוצדקים להיות חשדניים כלפי העולם.

מה שמתרחש במוסדות החסות לנוער הוא ביטוי נוסף לאידיאולוגיית ההפרטה שלאורה פועלים קובעי המדיניות הכלכלית והחברתית בשלושת העשורים האחרונים באדיקות דתית. מדיניות שמבקר המדינה כתב עליה ב־2006 כי נעשתה ללא החלטה על מדיניות כוללת וללא בחינה של התועלת הטיפולית והתקציבית. זו מדיניות של מכרזים, הגורמת לכך שהתאגידים והעמותות שמספקים את השירותים מתחלפים מדי כמה שנים. מדיניות שתוצאתה תחלופת עובדים גדולה ומחסור בכוח אדם שפוגע בטיב הטיפול ומביא לכך שנערות ונערים הזקוקים באופן דחוף למסגרת טיפולית נאלצים להמתין למקום פנוי חודשים ארוכים – תופעה שבית המשפט העליון התריע עליה כשקבע כי היא מאלצת נערים לשוטט ברחובות, שם הם חשופים לסכנת חיים, סמים ופשע. בנסיבות אלה, לא מפתיע שמחקר מעקב שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחר בוגרי מוסדות החסות העלה כי הצלחת הטיפול בישראל נמוכה בהשוואה לעולם.

הייתה לא מעט אירוניה בכך שביום שבו נודע על זכייתה של "דנאל" במכרז להפעלת חלק מהמוסדות, כינס חיים כץ, שר העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, מסיבת עיתונאים שבה הכריז על הכוונה לשוב ולהלאים את שירותי מוסדות החסות לנוער. הלאמה שאמורה להתרחש תוך שנתיים. לא ברור עדיין אם מדובר בספין תקשורתי, כיוון שההצהרה הדרמטית הזו אינה מגובה בהסכמה ובתקצוב של משרד האוצר. וכן לא ידוע היכן יהיה חיים כץ בעוד שנתיים.

מה שברור בינתיים הוא שהמשרד שבראשו עומד כץ, מי ששימש במשך עשרות שנים כיו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית ואחד מהאנשים החזקים בהסתדרות העובדים הכללית, מפקיר את העובדים וגם את המטופלים – קורבנות מדיניות הפרטה חסרת היגיון מוסרי וכלכלי שהמרוויחים הגדולים ממנה הם תאגידים כלכליים שמצאו בשירותים החברתיים מקור לרווח בלתי נדלה.