למה רוביק דנילוביץ׳ מפחד ממולתקא?

מאז שנת 2006 פועל במקלט עירוני בשכונה ד' בבאר שבע מועדון המולתקא-מפגש, שהוא בית תרבות ערבי-יהודי, יחיד מסוגו בעיר. את המקום מפעילה עמותת 'פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי'. במשך למעלה מעשור אירח המועדון הרצאות, מפגשים וסדנאות במגוון של נושאים פוליטיים וחברתיים, והיווה במה פתוחה לתוכן אלטרנטיבי עבור הנגב כולו.

לאחרונה, ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' שם עצמו לצנזור ראשי. הוא החליט שהתכנים החברתיים והפוליטיים הנידונים בבית התרבות היהודי-ערבי מולתקא-מפגש אינם ראויים, וביקש שמעתה ואילך אירועים "שנויים במחלוקת" יתקיימו מחוץ למבנה המקלט שהוקצה לפורום לדו-קיום בנגב. יש כאן ניסיון לצבוע את כולם בצבע אחד ועל כולנו ליישר קו עם דרישת העירייה – דרישת הרוב. זהו ניסיון לדכא את המיעוט שאין לו מקום בדמוקרטיה. בדמוקרטיה, גם למיעוט יש זכות להביע באופן חפשי את דעותיו ועמדותיו במבנה המוקצה על ידי הרשות המקומית.

מה מפחיד את רוביק דנילוביץ? האין זה מוזר שראש עיר הנהנה מרוב במועצת העיר וש-15 מושבים מתוך כלל 27 חברי מועצת העיר הם מסיעתו נוהג כך? שמא הוא פועל מתוך חשש מן הבחירות שייערכו בעוד כעשרה חדשים? האם סקרים עלומים גילו לו שאיננו ה"פייבוריט" עוד, ושאינו מקובל עוד על שני צדי המתרס הפוליטי? מהיכן באמת נובעות חרדותיו?

באר שבע היא עיר ימנית, זה נכון. אבל יחד עם זאת היא עיר דו לאומית ורב תרבותית שאינה חוששת מרב גוניות. לא נדיר לראות ברחובות העיר ערבים ויהודים ביחסי שכנות ועבודה טובים, באר-שבע משמשת מרכז תעסוקתי ובירוקרטי לעשרות אלפי ערבים ויהודים תושבי הנגב, הגרים בסביבתה, ונפגשים בה מדי יום. תמוהה עמדתו הפחדנית משהו של ראש העיר, המתיימר להיות חלק ממחנה המרכז-שמאל, ביחסו לפעילות תרבותית שנועדה לחזק את הגשרים בין הקהילות בעיר.

מה עומד, אם כן, מאחורי שינוי המדיניות וההחלטה לסגור מועדון המקיים מזה למעלה מעשור שגרת פעילות פוליטית וביקורתית באותה המתכונת? מבחינתנו, מדובר במרחב ערבי-יהודי משותף ובטוח, המאפשר למשתתפים לדון בסוגיות שמעניינות אותם. עבודתה של עמותת "פורום דו-קיום בנגב" נעשית אמנם באהבה, אך נקנית בעבודה קשה ובתנאים כמעט בלתי אפשריים. אם אכן הסיבה לאיום הסגירה היא שפניו של ראש העיר לפוליטיקה הארצית, וכמו חלק מחבריו הטובים הוא מנסה לזכות בתשומת לב תקשורתית, אז באמת, ציפינו ממנו ליותר!

דנילוביץ', שבראשית כהונתו העניק לפורום דו-קיום מקלט עירוני, מתוך הבנה שכל פעילות ערבית-יהודית משותפת היא בדרך זו או אחרת "פעילות פוליטית", קיבל לפתע רגליים קרות. בהשפעתם של כמה פעילי ימין קולניים שההסתה היא בעבורם דרך חיים ולחם חוק, החליט דנילוביץ' לדרוש מחברי הפורום לעזוב תוך 14 יום את המקלט שטיפחו במשך שנים (את השתלשלות העניינים תוכלו לקרוא כאן), כאילו מדובר בסכנה אמיתית וממשית לעיר ולתושביה. אין מנוס מן המסקנה שרוביק מזלזל באינטליגנציה של תושבי עירו, שיותר ממסוגלים להחליט עבור עצמם אילו תכנים הם מעוניינים לצרוך בזמנם הפנוי.

האם כך נוהג או אמור לנהוג מנהיג ראוי לשמו? ההתחברות של דנילוביץ', לכאורה "איש שמאל", לראשי ערים אחרים לא תזכה אותו או אותם במשרות ובהטבות אלקטוראליות בטווח הרחוק. כדי להיות מנהיג צריך להוכיח יכולת לחבר בין קבוצות שונות ובין הקהילות החיות זו לצד זו, ולא לשסות אותן זו בזו, או לקבל כתכתיב גזענות ושנאה. מנהיגות אמיתית נאבקת על הערכים שהיא מאמינה בהם, בדרך הארוכה והנכונה, ולא מחפשת קיצורי דרך בדמות הסתה כדי לטפס בסולם הפוליטי. מכתב הפינוי שהוציא היועץ המשפטי של עיריית באר שבע, לבקשת ראש העיר (ולכאורה בהוראת ועדת ההקצאות), הוא מכתב מביש שיהיה ככתם על קורות חייו של דנילוביץ'.

החברה הישראלית היא חברה חזקה. יום יבוא והיא תתעשת ותקיא מתוכה את ה"מנהיגים" שבמקום לשמור על הדמוקרטיה והפלורליזם, תמכו ועודדו את אווירת הלינץ' שמלבה הימין הרדוד באמצעים אלימים. יום אחד החברה הישראלית תחלים מחולייה, תבין במה שגתה ותוקיע מנהיגים שאינם מסוגלים להגן על היסודות החיוניים להמשך קיומה של הדמוקרטיה.

לא תענוג גדול להיות במחנה קטן שאליו מופנים כל חיצי הרעל של הקנאים, המבקשים לשרוף את ביתנו עלינו, אבל אנחנו נעמוד מול הזרמים הגזעניים הללו ונבלום אותם, גם כשהאור בקצה המנהרה נראה רחוק מתמיד. על כן הגישה אתמול (ד') האגודה לזכויות האזרח עתירה מנהלית ובקשה לצו זמני בשמנו. נקוה שבית המשפט יכריע לטובת הדמוקרטיה.

הכותבת היא מנכ"ל פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי ותושבת הנגב