• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

אין "שוויון מגדרי" ואין "טובת הילד"

במקום לבטל את יכולתם של בתי דין רבניים להפוך נשים לעגונות, במקום לאכוף את האלימות הגואה בקרב משפחות רבות כל כך, במקום לדאוג לסיוע משפטי, נפשי וכלכלי שיאפשר לזוגות להתגרש באמצעות גישור – יש מי שרוצה לקחת את המצב ולהקצין אותו לרעה
גלית נחום

בשנים האחרונות כולם דנים בשאלה מה היא "טובת הילד"? כלומר, איך מוצאים את הפיתרון המושלם והנכון לילד שהוריו התגרשו? הוקמו ועדות עם מיטב המומחים בישראל כדי למצוא את הפתרון – ועדות שדנו לא פחות משבע שנים בנושא, ולמרות זאת לא הצליחו להגיע למסקנה אחת שמוסכמת על כולם. חלק מהוועדות אפילו התפוצצו בגלל אג'נדות שונות והרבה הרבה אמוציות.

לפני שבע שנים הקמנו את ארגון "הקול הנשי", ארגון התנדבותי שמטרתו להילחם למען זכויות של אמהות חד-הוריות וילדי הגירושין. אט-אט מצאנו את עצמנו נשאבות לעולם אכזרי. עולם בו נשים וילדיהן יורדים מתחת לקו העוני, עולם של אלימות פטריארכלית, עולם בו ארגוני הגברים הגרושים מנסים לדרוס את מעמד האישה. בשלוש השנים האחרונות מצאנו את עצמנו נאבקות מול נבחרי ציבור, שממהרים לבטל או לצמצם את חזקת הגיל הרך משום שנכנעו ללחץ של ארגוני הגברים הגרושים והגיעו איתם לעיסקאות סחר-מכר על גב הילדים.

ארגוני הגברים הגרושים מדברים כל הזמן על "שוויון" בגירושין, בעוד שכולנו יודעות ויודעים מה מצבן של נשים כשזה מגיע לנישואין וגירושין. אז בואו נדבר רגע על שוויון. המושג שוויון במשמעותו החברתית-נורמטיבית מתייחס לשוויון זכויות, שוויון כלכלי ושוויון הזדמנויות. זה נכון שהקידמה רוצה שנצעד איתה יד ביד, ואלפי סיסמאות של עולם נאור מתעופפות באוויר כל הזמן, אבל איך אפשר להגיע לשוויון מגדרי בעולם שאינו שוויוני בעליל, ובמדינה שבה הדין האישי הוא עדיין דין דתי? ודאי לא נחדש לכם כשנציין, שוב, שנשים בישראל עדיין מרוויחות 30% פחות מגבר? בעולם שבו עדיין בכל מדינות המערב, כולל ישראל והמדינות הסקנדינביות, נשים הן עדיין המטפלות העיקריות בבית ובמשפחה, גם בנישואין וגם לאחר הגירושין?

יש זוגות שהשכילו להתגרש "יפה", אלה זוגות שטובת הילד באמת עמדה מול עיניהם. הם ויתרו על האגו והחליפו אותו באחריות הורית פרופר. לצערנו, זוגות רבים לא מצליחים לעשות זאת, ואנחנו מקבלות טלפונים מנשים שעומדות מול האתגר הקשה מנשוא של גירושין לנשים בישראל. עורכי הדין דואגים לרוב לכיסם, לפני שהם דואגים לבריאות הנפשית של הזוג ושל הילדים, ולכן זוגות רבים מוצאים עצמם במלחמה ארוכה ומפרכת. זו לא אשמתם של ההורים, לא של הגברים ולא של הנשים. ככה זה מתנהל משום שאין חוקים ראויים, החוקים הקיימים לא נאכפים וכל התחום פרוץ ומאפשר למתגרשים להלחם במשך שנים בבתי משפט, על חשבונם של הילדים.

כשח"כ יואב קיש מדבר על "אבא כספומט" או שאר ביטויים מביכים שמסיתים נגד אמהות גרושות, הוא "שוכח" שדמי המזונות בישראל כל כך נמוכים, ושלמעלה משליש מהאבות בישראל כלל לא משלמים אותם!

שנים אנחנו צועקות לנבחרי ציבור: עשו רפורמה במוסד הגירושין! חוקקו חוקים מציאותיים, מאוזנים שיטיבו עם ההורים ויעזרו להם להתנהל במצב הקשה שלאחר פרידה, לפעמים פרידה קשה וכואבת. במקום לבטל את מירוץ הסמכויות, במקום לבטל את יכולתם של בתי דין רבניים להפוך נשים לעגונות, במקום לאכוף את האלימות הגואה בקרב משפחות רבות כל כך, אלימות כלכלית, רגשית, פיזית, במקום לדאוג לסיוע משפטי, נפשי וכלכלי שיאפשר לזוגות להתגרש באמצעות גישור ולא באמצעות בתי משפט, יש מי שרוצה לקחת את המצב ולהקצין אותו לרעה: ח"כ יואב קיש רוצה לבטל את חזקת הגיל הרך ובמסעו לעשות זאת כל האמצעים כשרים, כולל הוצאת דיבתן של מאות אלפי אמהות גרושות בישראל.

כשקיש מדבר על "אבא כספומט" או שאר ביטויים מביכים שמסיתים נגד נשים בכלל ואמהות גרושות בפרט, הוא "שוכח" שהמזונות בישראל נמוכים כל כך, ושלמעלה משליש מהאבות בישראל כלל לא משלמים מזונות! הרי לא חשבתם שילדים גדלים רק על דמי מזונות, נכון? מי שמשלימה את הסכום העיקרי הוא האמא. החובה לשלם מזונות צריכה להיות מלווה בחובה של אב גם לראות ולגדל את ילדיו – חובה שאינה קיימת בחוק! שמענו מאות סיפורים על אמהות גרושות שלא מקבלות מזונות, אך נלחמות על קשר עם האב, למען בריאותם הנפשית של ילדיהן.

האם שאלתם את עצמכן איך ייתכן ש-80% מאמהות החד-הוריות עובדות, אבל נחשבות עניות? כן כן, אלה שכבר מקבלות את סכומי המזונות, מהאב או מהביטוח הלאומי, וגם עובדות, לא מצליחות לצאת ממעגל העוני. שיעור המתגרשים מקרב השכבות הסוציו אקונומיות הנמוכות כפול משיעור המתגרשים בקרב שכבות עשירות יותר.

הערב, מוצ"ש, אנחנו יוצאות להפגנה מול הבית של שרת המשפטים איילת שקד. מאסנו בשיטה, מאסנו בכותרות ששוטפות את המוח לכולם/ן כאילו אבות בישראל הם חסרי זכויות, בזמן שאנחנו נאבקות בעוני, נאבקות להחזיר את ילדינו, נאבקות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. מאסנו בשופטים שצורחים עלינו בבתי המשפט לחתום על הסכם הגירושין גם אם הוא גרוע ביותר לנו וילדים, מאסנו שהכסף שלנו שקוף, ובעיקר מאסנו שמנסים לבטל ולשנות חוקים בכל הנוגע לילדים מבלי לתת חלופה הולמת.

הילדים שלנו הם לא קלף מיקוח! לא ניתן לאף אחד להפוך אותנו ל "רחם להשכרה", וזה מה שהחוקים החדשים שרוצים לחוקק יעשו. אנחנו נאבקות היום למען חוקים שיעשו סדר במוסד הגירושין, כדי שהממשלה תיקח אחריות ולא תשלח אותנו למאבקים כוחניים מיותרים. אנחנו נאבקות על מנת שנוכל לדאוג לעתיד טוב יותר עבור ילדינו.

גלית נחום היא מממייסדות ארגון "הקול הנשי" – ארגון שמסייע לנשים בהליכי גירושין

לפרטים על ההפגנה הערב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסףה מקיטון

    הוריי החלו את תהליך הגירושין שלהם כשהיתי בן 14 והתהליך נמשך אף אחרי גיל 18. היה די מזיק ורעיל לחיות בשנים האלה בבית. אחת הבעיות היתה שאבי טען ל"שלום בית" בעוד אמי רצתה לסיים את הנישואין. בסופו של דבר ההסכם בינהם היה גרוע מאד עבור אמי, גם כלכלית וגם בהפסד כל החזקה עלינו, הילדיםות, כי אחרת היא לא היתה מקבלת גט מאבי. היכולת לסרב לגט חייבת להיעלם מהעולם. אם אחדת מבנות/בני-הזוג רוצה להתגרש, זה צריך להיות מספיק. וכמובן שישנם עיוותי צדק נוספים. בהצלחה לכן!

    1. דפנה

      הצדק איתך באשר לביטול הצורך לקבלת הסכמת הצד השני לקבלת או למתן גט. לדעתי ניתן להתגבר על דרישת ההסכמה אם זוגות יוותרו מלכתחילה על נישואין דתיים, או אם לפחות יחתמו מראש על הסכם זוגיות בו תעוגן זכותו של כל צד לפרידה או לגירושין, ללא פגיעה בזכויותיו הרכושיות, ובעיקר לא בזכויותיו על ילדיו.

      אבל נדמה לי שלא לנושא הגט כיוונה הכותבת. אם הבנתי נכון אז היא מתייחסת לענייני משמורת, מזונות, הסדרי ראייה, ובעיקר לנושא חזקת הגיל הרך, שעולה שוב ושוב לכותרות. ובהנחה שהבנתי את כוונתה, אציין כאן שאני ממש לא מסכימה איתה.

      חזקת הגיל הרך חייבת לעבור מעולמנו. אם ההורים בוחרים להפרד, עניין המשמורת צריך להקבע על פי טובת הילד, ורק על פיה.