אולי נתניהו ילמד משהו על זכויות אדם

נפתח בפרשה האחרונה: חליפת המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לבין היועץ המשפטי של מחלקת החקירות והמודיעין ברשות לניירות ערך, עורך הדין שחם-שביט. אז התברר שהשופטת לא כתבה לשחם-שביט שהיא תעמיד פני מופתעת מול פני החשודים והסנגורים באולם בית המשפט בשלב שבו יציג את עמדת הרשות לניירות ערך באשר לנכונות לשחרורם של אור אלוביץ' (בנו של שאול אלוביץ') ועמיקם שורר (סמנכ"ל בזק), אלא מול נציגת יחידת להב 433 במשטרת ישראל בדיון – שאמורה הייתה להיכנס ללשכתה מספר דקות לאחר מכן ולעדכן את השופטת בכך. כל זאת בשלב בו שחם-שביט המתין ליד לשכת השופטת לנציגת להב 433, וזאת במטרה למסור לפוזננסקי-כץ את הראיות וכן את בקשת הארכת המעצר שאמורה להיות נידונה ביום שלאחר מכן.

מכאן, שהשופטת לא תכננה לשמש חותמת גומי של נציג הרשות לניירות ערך לנגד עיני החשודים וסנגוריהם. עוד מתברר, שהיא לא כתבה לו שתמשיך להעמיד פני מופתעת מול החשודים וסנגוריהם בשלב שבו הוא יבהיר באולם הדיונים שכוונת הרשות לניירות ערך ומשטרת ישראל היא לבקש שלושה ימי הארכת מעצר בעניינן של החשודות סטלה הנדלר (מנכ"לית בזק) ואיריס אלוביץ' (אשתו של שאול אלוביץ') – תוך שהוא מדגיש שאין לו בעיה שהיא תאשר יומיים בלבד של הארכת מעצר – אלא שתעמיד פני מופתעת בשלב שבו תפקוד נציגת להב 433 את לשכתה במחיצתו.

פוזננסקי-כץ, מצדה, הבהירה לשחם-שביט שהיא שמחה שהרשות לניירות ערך ומשטרת ישראל מתקרבות למתווה שהיא עצמה הציעה בדיון הארכת המעצר הקודם, שלפיו יחדלו נציגי המדינה מלבקש הארכות מעצרים כה ארוכות, יבחינו בין בקשות הארכת מעצר של החשודים המרכזיים (שאול אלוביץ' וניר חפץ וייתכן שגם אלי קמיר) לבין בקשות הארכות המעצר של החשודים האחרים דלעיל ויתמקדו בבקשות מידתיות ארוכות יותר וארוכות פחות.

יותר מזה: מתברר שנציג הרשות לניירות ערך אימץ את עמדתה המתונה של השופטת והתווכח עם נציגי משטרת ישראל בנדון, וזאת כדי להבטיח שהבקשות להארכות המעצר של החשודים המשניים אכן תהיינה מתונות יותר.

מהבחינות הללו, חשוב להטעים, ברור לחלוטין שהן פוזננסקי-כץ והן עו״ד שחם-שביט לא רקמו שום דיל מאחורי גבם של הסנגורים והחשודים, שבמסגרתו תהווה השופטת חותמת גומי שמאשרת הארכת מעצרים בהתאם לרצונו של נציג הרשות לניירות ערך. החשש מפני שיבוש מהלכי משפט שהוא עבירה פלילית מובהקת התפוגג אפוא, אך עניין חמור מאד נותר בעינו – ובכך צודקים לחלוטין הסנגורים של החשודים בפרשת בזק וכל אזרח הגון שחרד לזכויות האדם והאזרח, לזכויות החשודים, לטוהר ההליך השיפוטי ולעצמאות הרשות השופטת: לא יכול להיות מצב שנציג אחד הצדדים מתכתב עם שופט. גם כאשר מדובר אך ורק בשלב הארכת המעצר של החשודים לצורך חקירה. גם כאשר לא מדובר במשפט הפלילי עצמו (מאחר שטרם הוגשו כתבי אישום. אם יוגשו כאלו, היה מדובר במשפט פלילי בבית המשפט המחוזי שבו יתייצבו הפרקליטות מצד אחד וכן הנאשמים וסנגוריהם מצד שני, תוך שמלוא הראיות מצויות זה מכבר בידי הסנגורים וזאת במסגרת הליך הוגן שבו שום צד לא מורשה לפנות לבדו בלא עדכון הצד השני לבית המשפט).

מצב זה פסול מעיקרו: נכון, משטרת ישראל והרשות לניירות ערך מחויבות להעביר לידי בית המשפט את הראיות החסויות בשלב זה (אסור לחשוף אותן לעיני הסנגורים כדי שהחשודים לא ידעו מהן מלוא הראיות המצויות בידי המשטרה, וזאת כדי שלא יוכלו להתכונן לחקירות הבאות ולשבש אותן אלא יצטרכו לענות בצורה כנה על שאלות מפתיעות שיוצגו להם בחקירות הללו). נכון, הסנגורים אינם מורשים להביט בראיות הללו. אך הכול חייב להתבצע באולם בית המשפט ולא במחשכים. החוק קובע כי גם כאשר מבקש נציג הרשות החוקרת להציג חומר סודי לבית המשפט, עליו לעשות כן באולם בית המשפט, לעיני הסנגור והחשוד, שאינם יכולים לדעת מהו תוכנו של החומר.

וגם אם מדובר בתיק רחב היקף שבמסגרתו אין ברירה אלא למסור את הראיות לעיון השופטת בלשכתה בטרם הדיון, ברור שאין שום מקום לשיחות אישיות או להתכתבות באמצעות מסרונים במעמד חד צדדי. יש לכל היותר להניח את הראיות בלשכת השופטת, למסור לידיה באמצעות פקיד העזר את בקשת הארכת המעצר החדשה ולצאת מהלשכה. ככלל: אסור לשום צד לעמוד בשום קשר אישי עם השופטת. בוודאי לא לכתוב לה משפט כדוגמת: "נבקש שלושה ימי מעצר, אך את בהחלט יכולה לתת אך ורק יומיים"…

מהבחינה הזו, אכן נפל פגם משמעותי בטוהר ההליך השיפוטי (גם אם לא הייתה כוונה לפגוע בזכויות החשודים) והתחוללה פגיעה בעצמאות הרשות השופטת ובעמדתה האובייקטיבית. התקיים הליך שחיבל בצורה בלתי מידתית בעיקרון פומביות הדיון, שהנו עקרון יסוד במשטר דמוקרטי, וזוהי פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת המשפט הפלילי בישראל.

בוא, נתניהו, אתה לא בדיוק קורבן

לאחר ההקדמה הזו חשוב לציין מספר נקודות מטרידות ואף דרמטיות באשר לניסיונו החוזר ונשנה של ראש הממשלה להציג עצמו כקורבן, תוך שהוא שב ומסית את הציבור נגד מערכות אכיפת החוק (מסית להבדיל ממביע ביקורת עניינית, חשובה, נחוצה ולעתים קריטית נגד מערכות עתירות כוח). אלו הם חטאיו העמוקים והמסוכנים של נתניהו מאז פרצה לאוויר העולם החקירה הגלויה בפרשת בזק-וואלה – פרשה 4,000:

1. כמי שנוהג לרדוף ארגוני זכויות אדם במשך שנים, עכשיו אתה מתלונן שמופרות זכויות חשודים שעלולים להפוך לעדי מדינה נוספים נגדך, ובכך להכשיר את הקרקע לכזב שלפיו עדותם הפוטנציאלית נגדך היא פועל יוצא של פגיעה בזכויותיהם.

2. כאחראי להפרת זכויות אדם ואזרח של אלפי עצורים מנהליים ללא כתב אישום ומשפט, אלפי עצורים מעונים (חרף הוראת בג"צ שלא לענות), עצורים שנגבות מפיהם הודאות כוזבות בעטיים של העינויים, קטינים שנשלפים מבתיהם באישון ליל בידי צבא זר וכובש, קטינים ובגירים שנעצרים עד תום משפטם בלא שום צידוק, קטינים ובגירים שנשפטים לאורך 51 שנים בבתי משפט צבאיים ומיליוני נתינים של דיקטטורה צבאית שנשללות מהם זכויות אדם ואזרח לרבות הזכות להליך הוגן – עכשיו אתה מתלונן שהעצורים המקושרים ששוקלים לפתוח את הפה נגדך, סובלים מהפרת זכויות היסוד שלהם בידי חוקריהם.

3. כמי שמתעלם מטענות ארגוני זכויות האדם בדבר הפרה בוטה ושיטתית של זכויות הפלסטינים תחת הדיקטטורה הצבאית שאתה משליט ומעמיק ואף רודף את הארגונים הללו ומתעלם מטענותיהם בדבר הפרות של זכויות אזרחים ישראלים שנעצרים ונאסרים – מה אתה מתבכיין על תנאי מעצרם של מספר עצורים מפורסמים בגלל החשש העצום שמא מי מהם הללו יספר על מעלליך ויצטרף בכך לעדי המדינה שכבר פתחו את הפה נגדך.

4. לקחת על עצמך במשך עשור אחריות בלעדית על המשטרה, שירות בתי הסוהר ומשרד המשפטים ויש לך רוב פרלמנטרי מוצק שיכול לשנות סדרי עולם בתחום המעצרים ולפקח כראוי על משטרת ישראל ושב"ס – אבל אתה מתעלם מדרישות האופוזיציה וארגוני החברה האזרחית להקצות תקציבים ולהטמיע נורמות כדי ששלטון החוק וזכויות החשודים והנאשמים ימומשו ולא יהיו רק מליצות נבובות. להתעלם, אמרנו? לבוז להם. להסית נגדם. לסמן אותם כמטרות.

בשעת המצוקה האישית ראש הממשלה מעז לספר לנו לפתע ממקור שני ושלישי על האפשרות שהפרו את הזכויות של עצורי הצמרת שעומדים להפיל אותו. מבלי לדעת את העובדות, הוא מסית נגד משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר כשפתאום זה נוגע לו אישית. ובכך ממשיך לשסות את קהל מעריציו בכל המוסדות שאמורים להבטיח משטר דמוקרטי, שלטון חוק, חברה חופשית ושמירה על זכויות אדם ואזרח: התקשורת, מערכת המשפט, משטרת ישראל, האופוזיציה, ארגוני החברה האזרחית ועמותות קידום זכויות האדם. הכול כדי לנסות להישאר בכיסא ראש הממשלה אותו היה עליו לפנות מזמן.

מובן שאם אכן מופרות זכויות החשודים אלוביץ' וחפץ, יש לקטוע זאת מיד. לו אני סנגורו של חשוד שזכויותיו מופרות בעת מעצרו וחקירותיו, אני מרים קול צעקה בבית המשפט ומחוצה לו. על זה לא יכול להיות ויכוח.

גם האינטרס המובהק של משטרת ישראל הנו שמירת זכויות החשודים הללו: הן מפני ששמירת כבוד האדם וזכויותיו היא ערך עליון, הן מפני שזהו האינטרס הציבורי עליו מופקדת המשטרה, הן מפני שהודאה שבוקעת בעקבות הפרת זכויות עלולה להיפסל בבית המשפט והן מפני שמדובר בחקירות שמצויות בלב הסערה התקשורתית ומול עיניו הבוחנות של הציבור. קשה להאמין שפרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה שמלווים את החקירות הללו באופן צמוד, יאפשרו בכלל הפרות כאלה. אך כמובן שיש לבדוק כל טענה בדבר פגיעה בזכויות החשוד, מניעת שעות שינה, מניעת מזון ומים, עיכוב טיפול רפואי או שינה בתנאים לא סניטריים.

נתניהו לומד בדרך הקשה שזכויות האדם והאזרח אינן איזה קשקוש תמהוני של יפי נפש בוגדניים, אלא התשתית היחידה לקיומו של משטר דמוקרטי וחברה חופשית, מפותחת ומשגשגת. הוא לומד גם שזכויות האדם והאזרח אינן ניתנות לחלוקה: לא רק העשירים והחזקים זכאים להליך הוגן ולשמירת כבודם וזכויותיהם, גם העניים והאלמונים זכאים לכך. לא רק הישראלים זכאים להליך הוגן ולשמירת כבודם וזכויותיהם, גם הפלסטינים שחיים תחת השליטה הישראלית. לא רק הישראלים החזקים והמקושרים צריכים להרגיש בטוחים, גם הישראלים הרגילים מהמעמד הבינוני הקורס ומהשכבות המוחלשות.

זה נכון לגבי כל ישראלי. זה נכון לגבי כל פלסטיני. זה נכון לגבי כל מבקש מקלט מאפריקה. זה נכון לגבי כל בן אנוש. הייתי רוצה לקוות שהוא יזכור את זה בפעם הבאה שהוא מתכנן לשסות את קהל נאמניו בארגוני זכויות האדם. אבל זה לא יקרה כמובן. ובכל זאת, הוא לומד בדרך הקשה: זכויות האדם הן סלע קיומנו. והן אינן ניתנות לחלוקה. נקודה.