לדבר על גירושים בעידן metoo#

בתהליך הגירושים למדתי הרבה על המין האנושי, על יחסי הכוח בין גברים לנשים, על עוצמת הקול הגברי, על השתיקה וההיעלמות של אנשים בזמן משבר. גם במקרה הזה צריך להסיר את הקטרקט החברתי
רותי שטרן

אחד הדברים המהפכניים שקרו בזכות הקמפיין הבינלאומי של ME TOO הוא משהו שפמיניסטיות צועקות כבר שנים ונראה שסוף סוף נפל האסימון במרחב הציבורי. הציבור מתחיל להבין שהטרדות ואלימות מינית הם לא עניינם של פרטים סוררים וקורבנות ספציפיים אלא הם סיפור חברתי כולל שמעוגן בנורמות מעוותות וביחסי כוח, שמקבל את כוחו בשתיקת הסביבה הקרובה ובהעלמות עין לרוב.

במובן הזה, הקמפיין ביצע מהלך שאינו הפיך, של הסרת הקטרקט הקבוצתי חברתי הזה שנדמה שכיסה את עיני (כמעט) כולםן. וכמו שאמרה פעם חברתי החכמה לילך בן דוד, ברגע שאת מתחילה לראות, את לא יכולה להפסיק. כולי תקווה שאני לא סתם אופטימית חסרת תקנה ושאכן לפחות מהבחינה הזאת אנחנו בפתחם של ימים חדשים ושל מציאות שונה.

אבל זה לא מספיק. המרחב של פגיעות מיניות אינו המרחב היחיד שבו המציאות החברתית שמבוססת היררכיה וכוח משמשת כר פורה לפגיעות מסוגים שונים. מציאות שבה לגיטימי להפעיל אלימות בתוך יחסי כוחות. בתוך מקומות עבודה, בתוך בתי ספר, בתוך המשפחה.

אני רוצה להתמקד הפעם בסוגיית הגירושים, למרות שלא פשוט לי לכתוב את הדברים האלה. כאישה גרושה תמיד קיים הפחד לפגוע בילדות/ילדים, להכעיס את הגרוש, להעליב את המשפחה ואת החברות, אבל אני חושבת שחשוב שהקולות שלנו יישמעו ושחשוב לקיים דיון על הצדדים הפחות נעימים של מוסד הנישואין, שעדיין מושל פה ברמה, ועל ההסדרים החברתיים שיש לאתגר.
משפחה נחשבת מרחב סגור, בועה שבה היחסים בין בני/בנות המשפחה הם עניינם בלבד. לא אכנס כאן ליחסי הורים ילדים או ליחסי אחים, למרות שיש הרבה מה להגיד גם בעניין הזה, ואתמקד ביחסים בין בני הזוג. כל עוד הכול טוב ויפה, הכול טוב ויפה. אבל מה קורה כשיש סכסוך או כשמקרה הקצה של סכסוך גירושים מתממש?

חתונה ומשפחה גרעינית הם לא דברים שמתהווים בחלל מבודד שלא בתוך הקשר חברתי. אף זוג לא היה חושב להתחתן אילולא החברה שהמציאה את המושג הזה. הורים מרשים לעצמם להתערב, להגיד 'תתחתנו כבר', 'תביאו ילדים', אבל איכשהו במצבי משבר ובטח במקרי גירושים, הקולות האלה גוועים, גם במשפחות שבהן יש תמיכה חזקה בשני הצדדים. תמיכה במצב שנחשב "תקין", בסדר הטוב של הדברים זה דבר אחד, אבל כשהמצב הזה נפרם, פתאום המתערבים חושבים שלהתערב זה לא לעניין.

גם אם נניח שאין צד רע וצד טוב, גם אם נתעלם מזה שמחקרים מראים שנשים נמצאות במצב כלכלי גרוע בהרבה ממה שהיו רגע לפני הגירושים וגברים נמצאים במצב יותר טוב, גם אם נתעלם מעולם פטריארכלי שוביניסטי שבו קל הרבה יותר לשמוע קולות של גברים מקולות של נשים, גם אם נתעלם מכל זה, אי אפשר להתעלם מכך שברוב רובם של המקרים גירושים הם תהליך מכוער, פוגעני, אלים שמשאיר את כל הצדדים או לפחות את חלקם, במצב של ליקוק פצעים.

כמו בתחומים אחרים, גם בגירושים האחריות החברתית מתבטאת במרחב המשפטי. מתווכת על ידי עורכי דין, גורלות נחתמים על ידי שופטים, כך שהמרחב של בתי המשפט הוא המרחב המשמעותי לעתים היחיד מחוץ לבית שבו מתנהל השיח. לא נראה לי שאני צריכה להרחיב בהסבר מדוע זה לא עובד, או לפחות לא עובד טוב מספיק כדי שזאת תוכל להיות הזירה היחידה.

הרבה דברים למדתי בתהליך הגירושים. הרבה דברים שלא רציתי ללמוד. על המין האנושי, על יחסי הכוח בין גברים לנשים, על עוצמת הקול הגברי, על השתיקה וההיעלמות של אנשים בזמן משבר. כשהיינו בגן הבטיחו לנו שהמבוגר/ת האחראי/ת המופקדים על שלומנו ישמרו שמי שיש לו כוח לא ינצל אותו לרעה, יגידו מה אסור ומה מותר וידאגו לאכוף את הכללים ולהעניש את מי שמפר אותם. אבל אנחנו מבוגרים היום, והמבוגרים האחראים האמונים על שלומנו מפרים את האמון שלנו חדשות לבקרים.

שתיקה והתעלמות: מעסיקים שיודעים שהעובדים שלהם לא משלמים מזונות ובכל זאת ממשיכים להעסיק, חברים משותפים שמעדיפים "לא לנקוט עמדה", משפחות שנשארות משותקות.

יש לי מכרה שכשהגרוש שלה התנהל בתחילת התהליך בצורה פוגענית, החברים המשותפים שלהם לקחו אותו לשיחה וקראו אותו לסדר. קשה להאמין, אבל זה עבד. אולי לא לכל המצויים בסיטואציה כזו זה יעבוד, אולי יש כאלה שבאמת חדורי מלחמה עד כדי כך (אוקי, גם בלשון נקבה) ששיחה מהסוג הזה לא הייתה יכולה להועיל. ואולי יש כאלה שצריכים יותר משיחה אחת, אולי יש כאלה שצריכים מספר שיחות או אולי איום בסנקציות גדולות יותר של בידוד חברתי. מה שקורה היום על פי רוב זה שתיקה והתעלמות. מעסיקים שיודעים שהעובדים שלהם לא משלמים מזונות ובכל זאת ממשיכים להעסיק, חברים משותפים שמעדיפים "לא לנקוט עמדה", משפחות שנשארות משותקות.

הפתרון הוא לא יחידני, אבל הוא גם לא פתרון של חוקים ותקנות. הפתרון הוא חברתי ואני חולמת שכמו שקמפיין מי טו משנה את חוקי המשחק, נפרוץ בקמפיין שישנה את חוקי המשחק גם בגירושים. אני גדלתי על הידיעה שגירושים זה נורא, שהילדים סובלים, שהגרושים סובלים, שצריך לעשות הכול כדי למנוע מזה לקרות. אני מקווה שלא רחוק היום שבו הידיעה הרווחת תהיה שאפשר להיפרד ולהישאר הורים טובים ביחד, משפחה תומכת ואפילו להמשיך לדאוג אחד/ת לשני/ה גם כלכלית וגם נפשית. בעידן שבו יש יותר ויותר ילדים שנולדים לתוך מודל של הורות משותפת, גם יש לנו ממי ללמוד איך אפשר לעשות את זה.

פרנסס מקדורמנד בקבלת פרס האוסקר, מרץ 2018.
פרנסס מקדורמנד בקבלת פרס האוסקר, מרץ 2018. "כשהיינו בגן הבטיחו לנו שהמבוגר/ת האחראי/ת המופקדים על שלומנו ישמרו שמי שיש לו כוח לא ינצל אותו לרעה, יגידו מה אסור ומה מותר וידאגו לאכוף את הכללים"
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רוני

    רותי
    גברים ממש לא יוצאים מתהליך הגירושים במצב כלכלי יותר טוב . בטח שלא בעידן שלנו .
    תבדקי ותראי רובם חוזרים לגור עם הוריהם הזקנים או בדירות חדר זנוחות . והגרושות ברוב המקרים מוצצות את דמם מתוך נקמנות נטו . מה שאסכים זה שגברים מקימים משפחה חדשה או זוגיות חדשה ונשים פחות . מעניין למה אגב ? אולי כי בזוגיות הגבר הוא המתפשר והוותרן ולכן קל לו יותר ליצור חברות וזוגיות חדשה ואשה לאחר גירושין מתקשחת עוד יותר ממה שהייתה מתבצרת ונסגרת ולא מצליחה להקים אמון וזוגיות חדשה ( לא כולן כמובן )