• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

ביטקוין זה הסיכה: המקורות הליברטריאניים של המטבע הדיגיטלי

גם אתם התפתיתם לקנות ביטקוין? חשוב שתדעו מהם הערכים המוסריים והאידיאלים הפוליטיים שמצדיקים את קיומו של המטבע הדיגיטלי. חלק א׳ • מדור חדש – "טריפ-לוג"
מתן שפירא

ד"ר מתן שפירא הוא עמית מחקר במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטה של ברגן

בחודשים האחרונים ראיתי אנשים שקנו ביטקוין עם נצנוץ של זהב בעיניים, וזה עשה לי עצוב בנשמה. עזבו את הפגיעות למניפולציות של לווייתנים והתנודתיות הקיצונית של המטבע הדיגיטלי, שתי תכונות בעייתיות במיוחד המגדילות את רמת הסיכון שלוקח על עצמו המשקיע הקטן. הפחד לפספס את הרכבת – מה שמכונה פוֹמוֹ (Fear of Missing Out) – ליווה הרי בהלות-זהב עוד הרבה מלפני באז המטבעות הדיגיטליים. נהיה לי עצוב בעיקר כי מה שראיתי היה תאוות בצע טהורה, שאין לה כמעט שום דבר במשותף עם הרעיונות הפילוסופיים, הערכים המוסריים והאידיאלים הפוליטיים שמצדיקים את קיומו של ביטקוין כישות עצמאית במערכת הפיננסית העולמית. במובנים מסוימים, ניתן אפילו לטעון שהמטבע הדיגיטלי הראשון נהגה והופץ בציבור כתגובת נגד לתאוות בצע מסוג זה, שתכליתה התמקדות בעשיית רווחים ותו לא. הדינמיקה המבנית שהופכת את ביטקוין למה שהוא – תצורת ערך דיגיטלית מבוזרת – דווקא מאפשרת לנו לחשוב על התנהלות כלכלית המאתגרת את הנחות היסוד הללו: בעולם של הביטקוינרים צבירת הון איננה נתפסת כמטרה בפני עצמה, אלא כאמצעי לכינון חופש אישי וקולקטיבי ממגוון רחב של סוכנויות ריכוזיות המגבילות במידה כזו או אחרת את יכולת הפעולה שלנו במרחב החברתי. בתפיסת העולם הזאת ביטקוין הוא לא הבועה, אלא הסיכה שתפוצץ את בועת החוב והאשראי של הכלכלה הריכוזית.

בשני מאמרים עוקבים, אנסה להסביר את הטענה הזו לעומק ולגבות אותה בתיאורים מהשטח. הטקסט מבוסס על עבודת שדה אתנוגרפית שאני עורך ב"שגרירות הביטקוין" בתל אביב מאז ספטמבר 2017 במסגרת עבודתי כחוקר במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטה של ברגן בנורווגיה.* כבר מספר חודשים שאני מגיע באופן קבוע לשגרירות, מדבר הן עם ביטקוינרים ותיקים והן עם מאמצי ביטקוין חדשים, ומתבונן בדינמיקה החברתית הכרוכה ברכישה, אחזקה ומסחר של ביטקוין בישראל. המידע המוצג כאן אמנם מושתת על תצפיות במרחבים ציבוריים וראיונות און-דה-רקורד, אך מלבד מספר שמות של בעלי תפקיד רשמי באיגוד הביטקוין הישראלי, כל השמות המופיעים כאן הם בדויים. לא שלמישהו בשגרירות הביטקוין יש משהו להסתיר – חלקם הרי התראיינו לטלוויזיה בפתיחות מלאה בחודשים האחרונים – אלא שכאנתרופולוג אני פועל על פי כללי אתיקה מחמירים, שתכליתם שמירה על האנונימיות והפרטיות של משתתפי המחקר. כל הכתוב כאן הוא לפיכך באחריותי הבלעדית וכל טענה או מחאה צריכה להיות מופנה כלפי בלבד.

ברצוני לפתח שתי נקודות עיקריות. ראשית, אסביר כי ביטקוין הוא בראש ובראשונה ניסוי חברתי, לא סתם עוד "נכס להשקעה" ואפילו לא גאדג'ט טכנולוגי מהפכני. במובן זה משמעות המונח "מטבע" איננה מסתכמת רק ביכולתו של ביטקוין לתפקד כמטבע עובר לסוחר, אלא גם ואולי בעיקר כאמצעי לתפוצה רחבה של מקבץ רעיונות וערכים ליברטריאניים. המונח "קהילה" מקבל כאן משמעות עמוקה, ואטפל בו בהרחבה בהמשך. שנית, ברמה פרגמטית יותר, אסביר מדוע כל מי שמעוניין להשתתף במשחק החדש של המטבעות הדיגיטליים צריך להכיר את הרקע הערכי והפוליטי שלהם לפני שהוא או היא מחליטים להיכנס לתחום ולהשקיע בו כסף. זאת, מפני שעל מנת לשחק את המשחק בצורה מבוקרת, ואולי גם להרוויח ממנו משהו, נדרש שינוי יסודי באופן שבו אנו תופסים את היחס בינינו לבין אחרים משמעותיים. השינוי הזה נעוץ בפיתוח היכולת לדמיין את העולם כמשהו "מבוזר", וכך לדחות חלק מהנחות היסוד "הריכוזיות" ברובן, שעליהן חונכנו ואותן התרגלנו לקבל כמובנות מאליהן.

ביטקוין הוא בראש ובראשונה ניסוי חברתי, לא סתם עוד "נכס להשקעה" ואפילו לא גאדג'ט טכנולוגי מהפכני. משמעות המונח "מטבע" היא בעיקר כאמצעי לתפוצה של רעיונות וערכים ליברטריאניים

אתחיל בהנגשה טכנית פשוטה של אופני פעולת הבלוקצ'יין, המערכת המבוזרת להעברת ערכים כלכליים שהופכת את ביטקוין למה שהוא. אסביר כיצד המערכת הזו מאפשרת לשותפים בה להיות בטוחים שהעברות הכספים ביניהם אכן מתנהלות כסדרן, מבלי שיידרשו לבטוח אחד בשני או בגורם שלישי כלשהו שיערוב להם. אמשיך עם סקירה של הקונטקסט ההיסטורי בו עולה הביטקוין, מאז כינונה של תנועת הסייפרפאנק (Cypherpunk) בשנות התשעים בקליפורניה ועד תחילת השימוש הנרחב במטבעות דיגיטליים בעשור הנוכחי. משם אעבור לייצוג קהילת הביטקוין בישראל, על הריטואלים המיוחדים שלה והחזון החברתי שעומד מאחוריה. לסיכום, אנתח בקצרה מהם הפרדוכסים המהותיים שמעכבים את האימוץ הנרחב של ביטקוין בציבור, אימוץ שהוא כאמור נגזרת של היכולת להתחיל לדמיין את המציאות החברתית אחרת מן האופנים בהם התרגלנו לעשות זאת.

צילום: מתן שפירא
הסיכה שתפוצץ את בועת החוב והאשראי של הכלכלה הריכוזית. צילום: מתן שפירא

*

מושגי יסוד: בלוקצ'יין, מיינרים ו'מערכת נטולת אמון'

בלוקצ'יין היא תוכנת קוד פתוח המאפשר לקיים תקשורת עמית-לעמית (P2P), המסתמכת על פעולות חישוב מתמטיות הנעשות ללא מגע יד אדם. לפחות מבחינה עקרונית, פעולות החישוב הללו יכולות להימשך לנצח, דהיינו, כל עוד קיימים מחשבים המחוברים לרשת האינטרנט. התכנה מספקת את הבסיס הטכנולוגי לפעולה תקינה של פרוטוקול הביטקוין, כלומר, זוהי מערכת של כללים אחידה שנהגתה במיוחד על מנת לאפשר טרנסאקציות כלכליות בטוחות ואמינות בהיקף גלובלי. בניגוד לתקשורת אינטרנטית רגילה, שבה מידע נשמר ומקודד בשרתים מרכזיים וממנו מופץ הלאה, בלוקצ'יין היא תוכנה מבוזרת המתעדכנת בזמן אמת באלפי המחשבים שבהם היא מותקנת. העיקרון המנחה הוא שקיפות טוטאלית: כל הפעולות הנעשות דרך התוכנה נרשמות על גבי פנקס פומבי הנגיש לכל המחשבים המחוברים לרשת בכל העולם. כולם רואים את כולם וכולם מפקחים על כולם, בעת ובעונה אחת, כך שאין נקודת כשל מרכזית אחת ואין צורך לסמוך על גורם שלישי או על מתווך כלשהו על מנת לדעת בוודאות מוחלטת שהטרנסאקציות אכן הגיעו ליעדן. אז איך זה פועל?

למונח 'בלוק' יש שני מובנים – פעולת ייצור מצד אחד ופעולת רישום או תיעוד מצד שני – וחשוב להסביר את שניהם. נתחיל עם פעולת ייצור המטבעות, אותה ניתן להקביל לפעולת כריה של מתכות יקרות. דמיינו מכונת חפירה ענקית שמוציאה גושי אדמה (או 'בלוקים') ממעבה האדמה ומעבירה אותם דרך מסנן עצום, שמעיף עפר חסר ערך לצד אחד ומתכות יקרות כמו זהב או יהלומים החבויים שם לצד השני. המכונה הזו 'מגלה' או חושפת את המתכת היקרה ומעבירה אותה הלאה לעיבוד ומכירה בשוק. בעולם הדיגיטלי תהליך "הכרייה" איננו שונה בהרבה. המטבעות החבויים בתוך כל "בלוק" מוגנים על ידי צופן מורכב, שנראה כמו גיבוב אקראי של מספרים ואותיות. המחשבים המחוברים לבלוקצ'יין מפעילים כוח חישוב אדיר כדי למצוא מה מסתתר מאחורי הצופן הזה. רף הקושי מוגדר כך שייקח כ-10 דקות בממוצע להגיע לפתרון. המחשב הראשון שפתר את הצופן – כלומר, 'גילה' את המשפט המסתתר מאחוריו – מקבל כפרס כמות מסוימת של מטבעות ביטקוין אותה הוא יכול לבזבז בכל דרך שימצא לנכון (כיום כל בלוק משחרר כמות של כ-12.5 מטבעות, אולם כמות זו תלך ותקטן עם השנים, כשהיא נחצית כל ארבע שנים). כך נוצרים מטבעות חדשים ברשת, שנכנסים לסירקולציה. בשל ההקבלה לפעולת כרייה, לרבות ההשקעה העצומה של משאבים הנדרשת לכך, אותם מחשבים האמונים על ייצור מטבעות ביטקוין נקראים בז'רגון "מיינרים", או "כורים".

המחשב הראשון שפתר את הצופן – כלומר, 'גילה' את המשפט המסתתר מאחוריו – מקבל כפרס כמות מסוימת של מטבעות ביטקוין, אותה יוכל לבזבז בכל דרך שימצא לנכון

במקביל, כאמור, המונח 'בלוק' נושא עמו משמעות נוספת: תיעוד בזמן אמת של כל הטרנסאקציות הכספיות בין עמיתים, שנרשמו על גבי הפנקס הפומבי במהלך עשר הדקות שחלפו מאז 'נפתר' הבלוק הקודם. חשבו על החשבונית ביציאה מהסופרמרקט: היא מכילה תעתיק של המוצרים שקנינו, כמה שילמנו על כל מוצר, וחתימה רשמית של הסופרמרקט. החתימה הזו מורכבת ממספר הקופה שבה שילמנו, שם הקופאית שערכה בעבורנו את החשבון, הסכום הכולל אותו שילמנו, האופן שבו שילמנו את הסכום הזה, תאריך ושעה. "בלוק" עושה בדיוק את אותו הדבר לסך כל ההעברות הכספיות ברשת: הוא מונה אותן וחותם עליהן באמצעות הוכחת פתרון הצופן המתמטי אותו הזכרנו לעיל. אז משתחררת חידה חדשה, שבתורה תפיץ עוד מטבעות בשוק ו"תחתום" על בלוק נוסף של רישומי טרנסאקציות בערך כעשר דקות לאחר מכן, וחוזר חלילה, עד חלוקת 21 מיליון המטבעות האפשריים בביטקיון, אי שם בשנות הארבעים של המאה ה-22.

בלוק, אם כך, נוצר ונחתם בתהליך חישובי כפול, שהופך את המיינרים לרשות המבצעת של פרוטוקול הביטקוין. פתרון החידה סוגר את הבלוק, ממש כמו החותמת של הקופאית בסופר. 'הבלוק' שהמיינר שולח לרשת מכיל לפיכך הן רשימה מסודרת של כל הטרנסאקציות שנעשו בעשר הדקות האחרונות והן הוכחה שהוא הצליח לפתור את החידה שמאחוריה "הסתתרו" המטבעות. המיינרים האחרים ברשת  – כמו גם סדרת מחשבים אחרים המכונים 'פול-נודז' (Full Nodes) ומתפקדים כמעין רשות שופטת ברשת הבלוק'ציין – עוברים על הבלוק כדי לאשר אותו, וכך מגיעים לקונצנזוס חישובי. במידה ונמצאה העברה שאינה תואמת את מה שרשום בפנקס הפומבי – למשל, אם מישהו ניסה להעביר סכום זהה לשני אנשים שונים באותו הזמן – המיינר שגילה זאת ישלול את הבלוק השגוי, שיודח מן הקונצנזוס וייזנח. "בלוק" שאושר, לעומת זאת, מצטרף לבלוקים שיוצרו לפניו והופך לחוליה בשרשרת אינסופית ההולכת אחורה עד הבלוק הראשון שיוצר במערכת, ב-3 לינואר 2009. כשמה כן היא: בלוק-צ'יין, שרשרת של בלוקים.

A mining farm in Iceland צילום: Marco Krohn, CC BY-SA 4.0
אתר כריה של מטבעות דיגיטליים באיסלנד. צילום: Marco Krohn, CC BY-SA 4.0

מערכת הבלוקצ'יין יעילה במיוחד לחליפין כלכלי כיוון שלמעשה היא (כמעט) חסינה להונאה. חשבו על ספר הטלפונים הישן והטוב של בזק. בכל הספרים היו רשומים אותם מספרי טלפון ליד אותם שמות. עקרונית, הייתי יכול לשנות את מספר הטלפון של יוסי ישראלי בתוך העותק שנמצא אצלי בבית. אולם זה היה מעשה מטופש למדי, היות ובכל העותקים האחרים המספר של יוסי ישראלי עדיין היה מופיע כפי שהוא יצא מבית הדפוס של בזק. במקרה של ביטקוין, כמובן, אין צורך בבזק שתפיץ את ספרי הטלפונים. הם מיוצרים כל הזמן מחדש בזמן אמת בתהליך בניית הבלוקים בצורה שקופה לחלוטין שמונעת הונאה. מעבר לרמת האבטחה הזו, שעובדת באופן כמעט מושלם, שמות המשתמשים ברשת מוצפנים. כלומר, בזמן שיש קודים פומביים המוכרים לכולם וניתנים לגישה ובדיקה פומבית – כמו מספרי הטלפון והשמות שסיפקה בזק – רק בעל החשבון יודע מה המפתח הפרטי שפותח את הארנק הדיגיטלי שלו. כך נוצר מצב שבו כולם רואים מה הוחלף בכל זמן נתון – נניח, מתן שפירא העביר ליוסי ישראלי חצי שקל – אבל לאף אחד בתוך הרשת אין גישה לאנשים האמיתיים המסתתרים מאחורי השמות "מתן שפירא" או "יוסי ישראלי". בפועל, מה שיירשם בפנקס הפומבי של הבלקצ'יין יראה כהעברה מכתובת של ארנק וירטואלי X לכתובת של ארנק וירטואלי Y.

בעולם המטבעות הדיגיטליים המערכת המתוחכמת הזו נחשבת למערכת "נטולת אמון" (trustless). יש לכך שני מובנים: מצד אחד, אין צורך לתת אמון בצד שלישי – למשל, הבנק או חברת האשראי – על מנת שהחליפין יתרחש. זאת מכיוון שהחליפין הוא גלוי, מנוטר סימולטנית על ידי כל המחשבים ברשת בזמן אמת, ולעולם לא ניתן לשנות או למחוק את מה שכבר נרשם בפנקס החשבונות הפומבי. מצד שני, היעדר אמון קשור כאן לכך שהמערכת שומרת על פרטיות באופן (כמעט) הרמטי. זאת מכיוון שעל מנת להשתתף בחליפין אני לא חייב להזדהות בשמי המלא. הארנק שלי נגיש רק לי, והוא מופיע על הבלוקצ'יין פשוט ככתובת מקודדת. במובן זה, אף אחד לא צריך להאמין לי כל עוד אני מעביר את הכסף הלאה.

מבחינה חברתית המשמעות של "היעדר אמון" היא ניתוק בין הממד הפוליטי של הכסף (דהיינו, יחסי כוח ותלות בין בני אדם) לבין הערך הכלכלי הטהור שלו, שיכול לכאורה להתממש ללא כל תיווך ובכפוף לכללי היצע וביקוש כמעט אובייקטיביים. האובייקטיביות הזו מתאפשרת דרך ביזור כל הפעולות המתרחשות ברשת: מפעולת ייצור המטבעות, דרך רישום הטרנסאקציות ועד המעקב והאישור של התיעוד הזה, הכול נעשה במקביל באלפי מחשבים שאינם קשורים אחד לשני ואינם תלויים זה בזה על מנת לייצר קונצנזוס. זו הגאונות הגדולה של הבלוקצ'יין, וזו הסיבה לכך שהיא מהווה אלטרנטיבה למערכת הריכוזית הדומיננטית כיום, שבה פעולות הייצור, הרישום והתיעוד נעשות על ידי מתווכים שונים, המקבלים את הכוח והסמכות שלהם ממוסדות ריכוזיים שאמורים לפקח על התפקוד התקין של המערכת. אופן הפעולה המבוזר, מאידך, מייתר את הצורך לבטוח בגופים האלה ומעביר אותו לפעולה החלקה של אלגוריתמים מתמטיים.

במחי יד אנו נפטרים מגופים כמו חברות האשראי, פייפאל, הבנקים ואפילו המדינה, כי אין יותר צורך להפקיד את כספנו בידיהם. אנו לוקחים בעלות על כל ענייננו הכספיים

מערכת כלכלית נטולת אמון מהווה תקדים סנסציוני בדמיון של יחסי חליפין בחברות ההמונים של המודרניות המאוחרת. המשמעות המידית של העיקרון הזה הוא שאנשים יכולים להחליף ביניהם ערכים ישירות, ללא תלות בגורם חיצוני שיתקף את ההעברה. כך נפתרת בעיה כפולה: ראשית, אני יכול להיות בטוח שהכסף יגיע – היות ותהליך ההעברה הוא בלתי הפיך אני יכול להיות בטוח שלא יהיו ביטולים או צ'קים חוזרים למיניהם. שנית, אני יכול להיות בטוח שמי ששילם לי לא השתמש בכסף שלו פעמיים, דהיינו, הונה אותי על ידי תשלום כוזב מכסף שבעצם אין לו. במחי יד אנו נפטרים כאן מגופים כמו חברות האשראי, פייפאל, הבנקים ואפילו המדינה, כי אין יותר צורך להפקיד את הכסף שלנו בידיהם האמונות. אנו לוקחים בעלות, לרבות האחריות המשתמעת, על כל ענייננו הכספיים.

אולם על מנת להתחיל להבין למה בכלל לקיחת אחריות היא חשובה ובעיני מי – ואיך מתקיימת בפועל התנועה הזו על פני הספקטרום שבין ריכוזיות וביזור – צריך להבין את עקרונות המוסר המזוהים עם תנועת הסייפרפאנק, שחלק מהחברים המוקדמים בה ככל הנראה הגו את הביטקוין וככל הנראה ממשיכים לייצר תצורות אחרות של חתרנות דיגיטלית עד ימינו.

תנועת הסייפרפאנקס ואנטי תאגידיות

תנועת הסייפרפאנק העולמית צמחה במהלך שנות התשעים כמעט באופן ספונטני סביב רשימת תפוצה של אימיילים בנושאי הצפנה ותכנות, שנשאה את אותו השם. מארגני הרשימה הזו – אריק היוז (Hughes), טים מאיי (May) וג'ון גילמור (Gilmore) – היו אנשי הייטק מהסיליקון-ואלי שביקשו לנהל דיון בדיוור ישיר על חירות ופרטיות בסייברספייס. השם Cypherpunk הוא למעשה שיבוש המונח Cipher – מלשון צופן – והתאמתו למונח Cyberpunk, ז'אנר ספרותי וקולנועי ששילב חזיונות טכנולוגיים דיסטופיים עם ביקורת אושיות הסדר החברתי עוברים זעזוע יסודי. הרשימה נפתחה בשנת 1992 עם כמה עשרות מכותבים מקליפורניה, אך גדלה במהירות לכמה מאות חברים בכל רחבי העולם, רובם מתכנתים, קיברנטיקאים, האקרים, קריפטוגרפים ומתמטיקאים, שראו ב"קוד" תשובה ניצחת לנטייה של תאגידים והמדינה לעקוב אחרי לקוחותיהם ואזרחיהם בהתאמה. רבים מהם הושפעו עמוקות מן הרעיונות שצמחו במסגרת תרבות הנגד של שנות ה-70 וה-80, בעיקר בכל מה שקשור לביקורת הכוח הממשטר של המדינה המודרנית, חתירה לקראת הגשמה עצמית, והאדרת חופש הבחירה האינדיבידואלי לרבות זלזול בקונפורמיזם מכל סוג.

לסייפרפאנקס לא היו הנהלה או דירקטוריון מעבר למנהלי הפורום עצמו ומספר שרתים. הרבה לפני גוגל, אפל ופייסבוק הם קיימו מחאות נגד תאגידי הענק של תקופתם כמו IBM ומיקרוסופט

הסייפרפאנקס ביקשו להשיג חירות ממוסדות המדינה והמנגנונים הביורוקרטיים שלה באמצעות יישום עקרונות אלו ברמה המעשית, הן בחיי היומיום והן במרחב הדיגיטלי. למשל, הסייפרפאנקס עצמם מעולם לא יצרו ארגון היררכי או ריכוזי כלשהו. גם לא היו להם הנהלה או דירקטוריון מעבר למנהלי הפורום עצמו ומספר שרתים שאפשרו את קיומו. הרבה לפני גוגל, אפל ופייסבוק הם קיימו הפגנות ומחאות ציבוריות על מנת לשחוק את כוחם של תאגידי הענק של עולם המחשוב בתקופתם, כמו IBM ומיקרוסופט. במרוצת שנות ה-90, סייפרפאנקס ממדינות שונות פיתחו גם את הנורמות של תעשיית "הקוד הפתוח", שכיום מהווה אחת האלטרנטיבות היעילות לריכוזיות מידע באינטרנט ומאפשרת בין היתר את קיומם של פרויקטים כמו ויקיפדיה, גנו (GNU) ולינוקס (מערכות ההפעלה הבטוחות ביותר בשוק), והסדרת חקיקה המאפשרת העתקה ושימוש פומבי של חומרים מסחריים בקנה מידה רחב ללא תשלום. בשנת 1996, בשיא ימי המאבקים הללו כנגד הקונגלומרטים הגדולים שעמדו להשתלט על תעשיית המחשוב וההצפנה, אדם בשם ג'ון בארלו (Barlow) – סייפרפאנק מסור ואחד מכותבי השירים המרכזיים של להקת האמריקנה האגדית גרייטפול דד (שנפטר לא מזמן) – אף פרסם מסמך בעל הכותרת הבומבסטית "הצהרת העצמאות של המרחב הוירטואלי", בו בין היתר הוא טוען:

…"בסין, בגרמניה, צרפת, רוסיה, סינגפור, איטליה וארה"ב תנסו להדיר את וירוס החירות על ידי בניית עמדות משמר על גבולות הסייברספייס. אלו אולי יבלמו את ההדבקה לתקופה מוגבלת, אולם הם לא יהיו יעילים בעולם שבקרוב יכוסה כולו במדיה נושאת ביטים (bit-bearing media)… צעדים עוינים וקולוניאליים כאלה ידחפו אותנו לאותו המצב שבו מצאו עצמם אוהבי-חירות והגדרה-עצמית אחרים, שנאלצו לדחות את הסמכויות של כוחות מרוחקים ומנוכרים. אנו חייבים להכריז על העצמי הווירטואלי שלנו כמחוסן מפני הריבונות שלכם, אפילו כאשר אנו ממשיכים לשתף פעולה עם שליטתכם בגופנו. אנו נפיץ את עצמנו על פני הפלנטה כך שאף אחד לא יוכל עוד לאסור את מחשבותינו. אנו ניצור ציביליזציה של המיינד (civilization of the mind) בסייברספייס. מי ייתן שהיא תהיה יותר הומנית והוגנת מן העולם שייצרו הממשלות שלכם מלפני כן".

מבחינה פוליטית, הסייפרפאקנס ניסחו במהלך השנים שלושה קווי יסוד עקרוניים להתנהלות "הומנית והוגנת" בסייברספייס. ראשית, חופש דיבור מוחלט, שמפורש כחירות לומר כל דבר, בכל מצב, וללא מגבלות. שנית, חשדנות כרונית בכל גוף סמכותני באשר הוא, מחברות תכנה ריכוזיות, דרך תאגידים מסחריים, ועד נציגי המדינה, על זרועותיה וסוכנויותיה השונות. ושלישית, הזכות לאנונימיות, שנתפסת כעיקרון מקודש. לראיה, כבר בשנת 1993 פרסם אריק היוז מסמך בשם "מניפסט הסייפרפאנק", בו הוא מצהיר, בין השאר, כי "פרטיות היא תנאי הכרחי לקיומה של חברה חופשית בעידן האלקטרוני. … אנו לא יכולים לצפות מממשלות, תאגידים או ארגונים גדולים אחרים שיעניקו לנו פרטיות מתוך טוב לבם… ולכן עלינו להגן על הפרטיות שלנו… הטכנולוגיות של העבר לא אפשרו מידה חזקה של פרטיות אבל הטכנולוגיה האלקטרונית כן מאפשרת את זה. (לכן) אנו, הסייפרפאנקס, מקדישים עצמנו ליצירה של מערכות אנונימיות. אנו מגנים על פרטיותנו באמצעות הצפנה, דרך מערכות דואר אנונימיות, חתימות דיגיטליות וכסף אלקטרוני".

שער ״Wired״ מ-1992
סייפרפאנקס על שער ״Wired״ מ-1993. פיתחו את הנורמות של תעשיית הקוד הפתוח

וכאן נכנס הביטקוין. השם החתום על "המצאת" הביטקוין – סאטושי נאקמוטו – הוא בדוי. הדעות חלוקות באם מדובר באדם אחד או בקבוצה של מתכנתים ותיאורטיקנים. כך או כך, היות והמומנטום ליצירתו של כסף דיגיטלי החל כבר בשנות השמונים בחוגי הסייפרפאנק המוקדמים, קיימת סבירות גבוהה ש"סאטושי" לכל הפחות הזדהה/ו עם הרעיונות המרכזיים של התנועה. לראיה, ה-White Paper של סאטושי משנת 2008, אותו מסמך מכונן המפרט את מערכת ההפעלה של הביטקוין, מכיל הפניות לשני ניסיונות קודמים ליצירתו של כסף דיגיטלי – B Money של וויי דאי (Dai) ו- Hashcash של אדם בק (Back). שני המודלים הללו קיבלו תפוצה רחבה בפוסטים, בלוגים ואתרי סייפרפאנק רלוונטיים.

השם החתום על "המצאת" הביטקוין – סאטושי נאקמוטו – הוא בדוי. הדעות חלוקות באם מדובר באדם אחד או בקבוצה של מתכנתים ותיאורטיקנים

למרות שאין אזכור ישיר לכך בווייט פייפר, קיימת סבירות גבוהה כי ביטקוין גם מושתת על מודל קריפטוגרפי נוסף בשם 'זהב-ביט' (Bit Gold), שנהגה ופותח על ידי פעיל סייפרפאנק אחר בשם ניק זאבו (Nick Zsabo). זאבו הוא היום אחד המפתחים הבכירים באת'ריום (Ethereum), קבוצה מבוזרת של מתכנתים וקריפטוגרפים שמפעילה את המטבע השני בחשיבותו באקו-סיסטם של המטבעות הדיגיטליים. שני אנשים נוספים שאינם מוזכרים ישירות במסמך הם דיוויד צ'אום (Chaum) והאל פיני (Finney). צ'אום הוא הקריפטוגרף שהניח את היסודות הטכנולוגיים לבניית מערכות-חליפין אנונימיות בתחילת שנות השמונים ופיני היה אחד הסייפרפאנקס הפעילים ביותר במהלך שנות התשעים, שפעל למען הגדלת האנונימיות ברשת האינטרנט. הוא ניסח את שיטת אימות הבלוקים שהפכה מאוחר יותר לעקרון הפעולה של מערכת הבלוקצ'יין (שיטה המכונה Proof of Work), וכן היה השותף לטרנסאקציה הראשונה בהיסטוריה של ביטקוין, שנשלח אליו מסאטושי נאקאמוטו ב-2009. יש הסבורים שהוא עצמו הינו סאטושי, אולם פיני הכחיש זאת בראיונות שערך עם כתבים לפני מותו ב-2014 מסיבוכים הקשורים למחלת ה-ALS.

מצ'אום, דרך דאי, בק, זאבו ופיני, כל המודלים הקריפטוגרפים שקדמו לביטקוין הם פרוטוקולים המתארים כיצד ניתן לבצע טרנסאקציות פיננסיות אונליין – כתחליף לכסף המונפק על ידי מדינות הלאום – באופן שמאפשר חירות מוחלטת בהעברות בין אישיות אך שומר על אנונימיות גדולה ככל האפשר בין המחליפים. ביטקוין, עם מערכת הבלוקצ'יין שלו, הוא הישות הטכנולוגית הראשונה שהצליחה לאפשר את קיום הערכים האלו בפועל בקנה מידה גלובלי וזכתה לאמון הציבור.

החדשנות של ביטקוין טמונה אם כך במעבר מתיאוריה לפרקטיקה. מערכת הבלוקצ'יין שעליה מושתת הפרוטוקול פשוט "עובדת" באופן חלק ומוצלח, כבר תשע שנים, ללא שום הפרעה או טעות (מלבד באג הרסני אחד, שהתגלה ב-2010 ותוקן במהירות על ידי קהילת המתכנתים הגלובלית הפועלת גם היא, כמו תנועת הסייפרפאנק, באופן מבוזר, ללא גוף ניהול ריכוזי, ובהתנדבות). אלו שרכשו ביטקוין בשנים הראשונות "והימרו" על הקונספט ברוב המקרים לא עשו זאת על מנת להתעשר או כ"נתיב השקעה" אלטרנטיבי. הם עשו זאת כי הם האמינו באמת ובתמים בערכים המעניקים תוקף לעצם פעולת המערכת החתרנית הזו. הם עשו זאת כי הם חיפשו דרך להשתחרר מרגולציה מתוך מחויבות אידיאולוגית לערכים ליברטריאניים קלאסיים: חופש ההתאגדות, אוטונומיה אישית בקבלת החלטות, ודחיה עקרונית של התערבות מוסדית בענייני הפרט. במובן זה ביטקוין הוא לא "רק" טכנולוגיה מעניינת, אלא גם ובעיקר אמצעי שמכונן הלכה למעשה שינוי מהותי באופן שבו אנו מתנהלים מול אחרים, הן במרחב הוירטואלי והן בעולם הגשמי.  במילים אחרות, הביטקוין הוא בראש ובראשונה ניסוי חברתי.

אלו שרכשו ביטקוין בשנים הראשונות לא עשו זאת על מנת להתעשר או כ"נתיב השקעה" אלטרנטיבי. הם עשו זאת כי הם האמינו בערכים המעניקים תוקף לעצם פעולת המערכת החתרנית הזו

ככל שניתן לדעת, ולפי כל הסימנים, הניסוי הזה לא נהגה על ידי או נוצר בעבור גורמים הקשורים בפשיעה, כפי שלפעמים טוענים המקטרגים. זה נכון שעברייניים בהגדרתם הרחבה משתמשים בביטקוין – כמו גם במטבעות קריפטוגראפיים אחרים המעניקים אף יותר אנונימיות כמו זיקאש (Zcash) ומונרו (Monero) – לצרכי הלבנת הון. אבל אלו שפעלו מהעבר השני של החוק תמיד הרי מצאו שיטות להפוך כסף "שחור" למשהו אחר; מימי מאייר לנסקי שבנה מלונות בלאס וגאס, דרך ייצור הסטנים של תע"ש בשטחי חברת סולל-בונה בגבעתיים בשנות הארבעים, ועד יצירות האמנות הנדירות שתלה פאבלו אסקובר על קירות אחת מאחוזות הפאר שלו בפאתי מדז'ין. אפילו עסקים לגיטימיים לגמרי – לרבות פוליטיקאים מכובדים וסלבריטאים נערצים – מלבינים לא אחת כספים בכל מיני צורות כדי להימנע מתשלום מס, כפי שמעידים ״מסמכי גן העדן" (Paradise Papers) שנחשפו לא מזמן על ידי ה"גארדיאן".

ויטליק בוטרין
ויטליק בוטרין. קריפטו-כלכלה (מים, רדאיט)

אז אם נשים לרגע את העבריינים בצד, כיום ניתן לחלק את עולם המטבעות הקריפטוגרפיים לשניים: מצד אחד נמצאים גורמים חתרניים שונים, הן בצד הימני והן בצד השמאלי של המפה הפוליטית הליברטריאנית, החותרים לשינוי הסדר הפוליטי והחברתי קיים. למשל, פעילותה של וויקיליקס בהנהגת האנרכיסט האוסטרלי ג'וליאן אסאנז' – שגם הוא היה ממכותבי הניוזלטר של הסייפרפאנקס במהלך שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים – לא הייתה יכולה להתקיים ללא האפשרות להעברות אנונימיות של מידע וכסף. או, ויטליק בוטרין (Buterin) מייסד קבוצת את'יריום (Ethereum), פרסם לא מעט טקסטים בהם הוא מסביר את החזון שלו לסדר עולמי מבוזר שהוא מכנה "קריפטו-כלכלה". בוטרין, שנפגש עם רגולטורים וקובעי מדיניות בכל העולם (לרבות ולדימיר פוטין בכבודו ובעצמו), הביא את הבלוקצ'יין לרמה חדשה של תחכום עם ההמצאה של "חוזים חכמים" בסביבת עבודה אוטונומית ואוטומטית (המכונה DAO ועדיין צריכה להוכיח את אמינותה), ולכן הוא נחשב לאחד מובילי מהפכת המטבעות הקריפטוגרפיים. מצד שני נמצאות התעשיות המיינסטרימיות החדשות שהתפתחו סביב עקרונות הפעולה של הבלוקצ'יין: חברות העוסקות בהעברת כסף בינלאומית, יבוא-יצוא או כל דבר אחר הדורש שימוש בפנקס חשבונות פומבי (ledger); חברות שיווק ובניית אתרים המתמחות ביצירת מרחבים וירטואליים למרקטפלייס; אפליקציות חדשות בתחום הטכנולוגיה הפיננסית (Fintech); טריידרים מקצועיים בבורסות המטבעות החדשות (שנוצרו במיוחד עבור מטבעות קריפטוגרפיים); או סתם אנשים מהשורה עם קצת כסף בצד, עשירים יותר או פחות, שמוכנים להשקיע ב"תיק ניירות ערך קריפטוגרפיים", מונח חדש בעולם הפיננסים.

למרות תהליך הנירמול הזה, חשוב לזכור שכאובייקט ליברטריאני מובהק, הבלוקצ'יין בכלל והביטקוין בפרט פותחו מלכתחילה כתשתית ארגונית לכינונה של לא פחות מאשר מהפכה חברתית רחבת היקף. הרעיון הבסיסי הוא שלא ניתן לסמוך על גופים ריכוזיים שיפעלו לטובתך כי יש להם נטייה להטות את הכוח שלהם למען האינטרס המערכתי על חשבון חירות הפרט. במובן זה, תהליך הכניסה של ביטקוין למיינסטרים בכל רחבי העולם מעיד גם על שינו חברתי, הדרגתי אמנם, אך רחב-היקף ועמוק.

אז כיצד הגיע הניסוי החברתי הזה לארץ, ומהי הדינמיקה המבנית הקונקרטית שלו אצלנו? קראו על כך בחלק ב׳ של המאמר

אנחנו שמחים לחנוך את המדור האתנוגרפי החדש "טריפ-לוג״, של מתן שפירא ואורי דורצ׳ין. במדור יוצגו עבודות מעניינות, מקוריות וחדשניות בתחומן, ולא פחות חשוב, כאלה שמקוריותן נעוצה ביכולתן לשאול שאלות בצורה מעניינת; לא במפגן וירטואוזי של ז'רגון אקדמי כתוש או בפופוליזם הבנאלי של העיתונות הממוסדת. העבודות שיפורסמו במדור זה שואפות לדבר אחד בלבד: לחשוף את הפרדוקסים והסתירות של חיי היומיום מתוך התבוננות מעמיקה בדינמיקה חברתית קונקרטית. אנו מאמינים שהסתירות הללו יובילו לתעופה מחשבתית כזו או אחרת, שבתורה תחדד איזו שהיא תובנה. חלקית, ברור. אבל כזו שלכל הפחות מעקמת את גבולות הקופסא.

לקריאה נוספת | לפודקאסט ״טריפ-לוג״ ברדיו הבינתחומי

* המחקר מתנהל במסגרת "פרויקט השוויוניות" (Egalitarianism Project) בניהולו של פרופ' ברוס קפפרר (Bruce Kapferer) במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת ברגן, והוא ממומן על ידי מלגת ERC של האיחוד האירופי. אתר הפרויקטתמצית המחקר האישי שלי במסגרת הפרויקט.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דן

    אני לא מבין למה אתה כל כך מדוכדך או מתפלא מההתנפלות החמדנית על הביטקויין. אני בינתיים עדיין אופטימי לגביו (למרות שאין לי כסף להשקיע בו ואני גם לא ממש מעוניין). תהליך כריית המטבעות אמור להימשך בערך 120 שנה עד כמה שאני זוכר. הרעיון מאחורי הביטקויין כמו שאני מבין אותו הוא חינוך ארוך טווח לכלכלה מסוג חדש שבנוייה על אנונימיות ואי תלות בגופי כספים ריכוזיים.
    יהיה מטופש לחשוב שהמטבע החדש הזה לא יעורר בז ובהלה לזהב. אבל החמדנות הזאת, העליות והירידות הקיצוניים, הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. הם מחזקים את הערך של הביטקויין ובסופו של דבר ממצבים אותו כמטבע לגיטימי שיוכל להיסחר מול מטבעות כמו חזקים כמו הדולר והיורו, ובעוד שאלה מושפעים משינויים פוליטיים, ממלחמות ומשינויים כלכליים עולמיים, הביטקויין ישאר מטבע יציב בעל קצב כרייה קבוע.
    הרעיון הגדול בביטקויין בעיניי הוא העובדה שהוא קבוע ולא מאפשר מניפולציות שוק. הדאגה היחידה שלי לגביו זה שעד שהוא יגיע ליעד שלו בעוד למעלה ממאה שנה אנחנו נצטרך כולנו להשתמש בנרות כי לא ישארו משאבים טבעיים לשום פעילות חשמלית אחרת חוץ מהבלוקצ׳יין שמפעיל אותו.

  2. מתן שפירא

    הי ראובן. תודה על העניין במאמר ועל השאלה.

    בחלק השני, שאמור להתפרסם מתי שהוא השבוע, אני מדבר בין היתר על העניין הזה. אני מסביר שם שבקהילת הביטקוין בישראל יש המון דיעות ושחלקן מוציאות אחת את השניה, כמו בכל הקשר חברתי אחר. בנושא הצדק והאחווה, בגדול, אפשר לראות שני כיוונים מעניינים, גם אם הם לא לגמרי מתיישבים מבחינה פילוסופית: האחד, שאחווה היא פונקציה של חירות הפרט (ליברטה), ולכן שלא ניתן להשיג "צדק חברתי" ללא שחרור טוטלי ממוסדות ריכוזיים; והשני, שאחווה וצדק קיימים רק בעולם מדומיין או אוטופי, כלומר שהויתור לכאורה על חירות הפעולה לטובת איזו שהיא סולידריות קולקטיבית תמיד יסתיים בכישלון, ולכן כדאי שתלמד להסתמך רק על עצמך. תלוי בבן אדם, ביטקוין יכול להיות כלי ליישום שתי העמדות האלה.

    מה קורה בסוף, מבחינת האפקטיביות או התוצאה הסופית? אני לא חושב שיש מישהו שכרגע יכול לדעת. כיום יש בסצנה אנשים מכן ומכן, שמגיעים עם כל מיני מטרות, כולל, כפי שציינתי לעיל, צבירת הון טהורה לשם עשיית רווח ותו לא. עולם הקריפטו רק מתחיל להיכנס לתאוצה וייקח כנראה עוד כמה שנים טובות כדי לראות איזה סוג של הסדרים כלכליים וחברתיים יווצרו ממנו.

  3. יוסי לוס

    יופי של מדור. כל הכבוד!

    שתי שאלות לגבי המאמר:
    מה אלה סדרת המחשבים המכונים 'פול-נודז' (Full Nodes) שמתפקדים כמעין רשות שופטת ברשת הבלוק'ציין אם לא מרכז של סמכות בשונה מהיומרה לביזור של סמכות?
    ואם כמה מיינרים יקבעו שבלוק מסוים תקין וכמה מיינרים יקבוע שהוא לא תקין? מי יכריע? האם אין זה אפשרי שגורם זדוני שמבקש לשדוד ביטקוין יפעיל כמה מיינרים בו זמנית שיאשרו את הבלוק שהוא מפיץ ממחשב אחר ומייחס לו בעלות על ביטקוין?

    ועוד שאלה כללית יותר: האם הביטקוין אינה בעצם דרך מאד מורכבת להתחמק מתשלום מיסים? כלומר, להתחמק מאחריות חברתית של מי שיש להם הרבה הון פנוי? איך כל הדבר הזה (אינטרנט, מחשבים…) היה מתאפשר ללא פעולה חברתית קולקטיבית? אם אני צודק, הרי שיש כאן עוד מופע של מי שנבנים על עבודה קולקטיבית כדי לייחס לעצמם הון וכל זה תחת איצטלה של מהפכנות. האם אני טועה?

    1. מתן שפירא

      הי יוסי מה שלומך, טוב לשמוע ממך.

      בכתבה השנייה שאמורה לעלות כאן מתי שהוא תמצא תיאוריה אתנוגרפית קונקרטית ומעמיקה יותר שאולי תיתן לך פרספקטיבה אחרת. אז רק אענה כאן בקצרה.

      לגבי עניין מיינינג ופול-נודז: לא, אין סמכות ריכוזית שיכולה להשתלט על כל הבלוקצ'יין. יש כמה מצבים היפותטיים שמכונים "התקפות" מסוגים שונים, למשל התקפת 51%, שבה גוף כלשהו משתלט על הקונצנזוס. הקריפטוגרפים איתם דיברתי אומרים לי שזה מצב כמעט בלתי אפשרי מבחינה מעשית, בין היתר בגלל שיש צורך במשאבים של מעצמה בשביל לעשות דבר כזה. אבל למעצמות הרבה יותר קל לנסח חוקים שיגבילו את פעולת הבלוקצ'יין מאשר לבזבז הון ולהשתלט עליה בצורה פיראטית. הבלוק'ציין לא הייתה מצליחה להגיע לאיפוא שהיא היום אם היא לא הייתה מוכיחה מעל לכל ספק ש"טראטלסנס" בארגון חסרתי מבוזר אכן עובד באופן (כמעט) חלק.

      לגבי השאלה השנייה, אני חושב שאתה טועה אבל זוהי רק דעתי. כפי שכתבתי לעיל, יש כאלה שבעבורם השימוש בביטקוין הוא אמצעי להתחמק ממיסים, אבל מדובר בדרך כלל בדיוק באותם גורמים שמנסים להתחמק מתשלום מיסים גם כיום בתוך הכלכלה הריכוזית. דהיינו, "התחמקות ממיסים" או "הלבנת כספים" היא לא תכונה אימננטית לפרקטיקת השימוש בביטקוין אלא פעולה העומדת בפני עצמה ללא קשר למדיום דרכו היא מתבצעת. הרגולטור כיום עובד על זה, ולאחרונה התפרסמו תקנות חדשות, הן בארץ והן במספר מדינות בחו"ל. ידוע לי שארגון הביטקוין הישראלי עובד יחד עם הרגולטור בשקיפות מלאה בשאיפה לייצר כללים ברורים על אופני המיסוי. ישנם גם אנשים שכבר כיום שולחים דו"ח שנתי למס הכנסה עם דיווח מפורט על "הכנסות ממטבע דיגיטלי" למרות שהם לא נדרשים חוקית לעשות זאת. מדובר בפעולה המתיישרת עם האתוס הליברטריאני הכולל דגש על אחריות אישית לטוב ולרע. בסופו של בדבר, אני לא חושב שתופעת הביטקוין היא סוג של קונספירציה ליברטריאנית בין לאומית. מדובר בשדה פעולה שמחייב אותנו לחשוב מחדש על שאלות מהותיות בדבר אחריות חברתית, ערבות הדדית, ממשל ומשילות. לכן, מעבר לחשדנות הבריאה, צריך להבין שיש כאן גם המון מרחב לחשיבה ויצירתיות.

  4. רותא אינה

    מעניין מאוד ומשכיל. אני תוהה מה עמדת הכותב בנוגע לסיכויו של השינוי החברתי המוזכר כאן להשתחרר מטפרי הריכוזיות והכח הממסדי. אני חושבת על פרויקטים של קוד פתוח שהועתקו, שונו מעט (בעיקר קוסמטית) ונמכרו עבור כסף. על האינטרנט שהחל גם כן כגואל והפך לבעתה אורווליאנית+. על הדארק ווב שצמח כמוגלה מהפצע של האינטרנט אך מתכסה גם כן במהרה במטפחות משובצות ע״י סבתא ממסד הטרחנית. כמה זמן לקח לאחוז מכריע של משתמשי ביטקוין לא לדעת מאומה על הפילוסופיה מאחורי הפרויקט ולהיות דבוקים לפטמת המונוסודיום הוירטואלי של הרווח החומרי שעשוי לפול לחיקם.. אני נרגשת כל פעם שקבוצת אנשים מצליחה להשתחרר ממימד הסיפוק המיידי, מהדחף החזק לחומריות ויוצרת נתיב בריחה וצמיחה עבורנו להשתפר כחברה. אך חוששת ששופרו של השניצל במבצע לעולם רם.