• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

ליל סדר בלתי נשכח אצל שועי הארץ

עבדנו בחריצות כמעט ללא הפסקה: מפנים את שאריות האוכל, שוטפים, מסבנים, שוטפים, מנגבים ומניחים הכול בסדר כדי לפנות מקום לערימת הכלים הבאה. מעשה בעשירים מופלגים ובזכויות עובדים מוטלות בספק

באמצע שנות ה-70 היינו צעירים אידיאליסטים, מהפכנים נלהבים, ותכננו בכל הרצינות לבצע את מה שאהבנו לכנות "הפשע של המאה". האמנו שכדי לשים קץ לעוני ולניצול יש לעשות מהפכה סוציאליסטית ולהחרים מהעשירים את כל העושר שצברו על חשבון זיעת הפועלים.

בינתיים התקיימנו די בדוחק מעבודות כאלו ואחרות. את העשירים עצמם לא יצא לנו להכיר אישית, אך, כמובן, קראנו על המפורסמים שבהם בעיתונים. לכן התרגשנו כאשר הוזמנו לבלות את ליל הסדר בביתה של משפחת אחד מבכירי הבנקאים בארץ, נכנה אותה משפחת אשרינו.

מעשה שהיה כך היה.

מי שהיתה חברתי באותם ימים עבדה כדוורית. תחום החלוקה שלה היה בשכונה מבוססת על הכרמל. לקראת חג הפסח פנתה אליה בעלת המכבסה השכונתית וסיפרה לה כי משפחת אשרינו, שהתגוררה בבית פרטי גדול בשכונה, מחפשת עובדת שתשטוף כלים בביתם בליל הסדר, מכיוון שחלק מהמשרתים הקבועים, כך במילים אלה ממש, ביקשו חופש כדי להסב לשולחן הסדר עם בני משפחתם. בעלת המכבסה רמזה שמשפחת אשרינו תשלם סכום נאה. ממילא לא היו לנו תוכניות מיוחדות לאותו ערב, וחשבנו שכדאי לנצל את ההזדמנות לעבודה משתלמת.

בשעה המיועדת לתחילת הסדר החנינו את הקטנוע מול בית המשפחה, טיפסנו על המדרגות דרך הגן ודפקנו על הדלת. הדבר הראשון שהפתיע אותי היה שתושבי הבית, שככל הידוע לי היו תושבי קבע בחיפה, הקפידו לדבר ביניהם ואיתנו רק בצרפתית ובאנגלית. כלומר, איתנו רק באנגלית, שכן צרפתית לא הייתה שגורה בפינו.

הוּבלנו מיד אל המטבח וקיבלנו את ההוראות הנחוצות. קודם שיצאה אֵם המשפחה מהמטבח כדי להצטרף אל המסובים לשולחן הסדר היא גילתה גם התעניינות אישית:

– אתם כבר עשיתם סדר היום?
– למען האמת, לא.
– טוב, אז אתם יכולים לשמוע אותנו קוראים מההגדה ושרים.

המנות עלו על השולחן בזו אחר זו ועם סיום כל מנה התמלא הכיור ערמה גדולה של כלים מלוכלכים. עבדנו בחריצות כמעט ללא הפסקה: מפנים את שאריות האוכל, שוטפים, מסבנים, שוטפים שוב, מנגבים ומניחים הכול בסדר במטבח כדי לפנות מקום לערימת הכלים הבאה.

אֵם המשפחה לא שכחה אותנו גם בעודה מנצחת על מלאכת הסדר. כאשר ירדה מהשולחן מנה שלא נאכלה עד תום ונראתה ראויה לשימוש היא נכנסה למטבח כדי להודיע לנו שמנה זו צריכה להיכנס למקרר בדיוק כפי שהיא וכי אל לנו לאכול ממנה. ממה שנועד להיזרק היא דווקא הרשתה לנו לאכול, אבל האמת שלא היו לנו לא חשק ולא פנאי לאוכל.

כאשר ירדה מהשולחן מנה שלא נאכלה עד תום ונראתה ראויה לשימוש נכנסה אם המשפחה למטבח כדי להודיע לנו שמנה זו צריכה להיכנס למקרר בדיוק כפי שהיא וכי אל לנו לאכול ממנה

כך עבדנו בחריצות כשלוש שעות וחצי. לאחר שהתפזרו האורחים סיימנו לנקות את אחרוני הכלים שירדו מהשולחן ושוב הוּבלנו, אך הפעם – אל דלת הכניסה. בחוץ, בחושך, דחף לידי מר אשרינו דבר מה מגולגל לגליל צר. ירדנו במדרגות אל הרחוב וליד הקטנוע, לאורו של פנס הרחוב, פתחתי את הגליל. היה זה שטר בודד של מאה לירות.

הסתכלנו זה בזו, יותר בפליאה מאשר באכזבה. לא דיברנו עם מעסיקנו על גובה התשלום, אך לאור העבודה שביצענו באותו ערב ציפינו לקבל כמה מאות לירות. לפחות מאתיים. עשינו חישוב מהיר והגענו למסקנה כי מאה לירות היו, באותם זמנים, בערך שכר צנוע של "עוזרת בית" שהיתה עובדת שלוש שעות וחצי ביום רגיל, ללא תוספת שבת וחג.

הסתכלנו זה בזו שוב ואמרנו: אנחנו לא מתביישים ולא מפחדים ממר אשרינו. נלך לדבר איתו. טיפסנו שוב במדרגות וצילצלנו בפעמון. מר אשרינו פתח את הדלת ובאנגלית השבורה שלנו התחלנו לשטוח את טענותינו:

"ראשית," אמרתי לו, "עבדנו כאן שני אנשים במשך שלוש שעות וחצי. השכר שנתת לנו אינו מכסה אפילו עבודה של עובד אחד." מבלי להסס, השיב לי מר אשרינו: "אנחנו הזמנו לעבודה רק את חברתך. אתה באת על דעת עצמך ואין שום סיבה שנשלם גם לך." הסברתי לו כי היתה עבודה רבה, וכי אין שום סיכוי שחברתי לבדה הייתה יכולה לבצע אותה בשלוש שעות וחצי. הוא לא השתכנע.

בהמשך טענו כי השכר בליל חג אינו יכול להיות כמו שכר ביום עבודה רגיל. מר אשרינו דחה גם טענה זו מכל וכל בנימוקים כאלו ואחרים. כאשר התעקשנו והמשכנו להתווכח הוא קרא לבנו. לרגע חשבתי שהוא רוצה לסלק אותנו בכוח מפתח ביתו, אלא שהבן הוזמן לתרום לוויכוח האידיאולוגי מניסיון חייו. מר אשרינו הסביר כי בנו, כשהיה  סטודנט, עבד כשומר באוניברסיטה. במסגרת עבודתו זו לא קיבל אשרינו הצעיר כל תוספת על עבודה בלילות ובחגים. הבן אישר את דבריו.

הסצנה היתה סוריאליסטית למדי. בשעת לילה מאוחרת אנו עומדים בפתח ביתו של מר אשרינו, בנקאי נודע ובעל מפעלים ואוניות סוחר, ודנים עימו ועם בנו באנגלית בנושאים עקרוניים הקשורים לזכויות עובדים. יש לשער שבמהלך אותה חצי שעה שבה התנהל הדיון העקרוני על שכרנו ועל זכויות עובדים הרוויח מר אשרינו מעסקיו הענפים אלפי מונים מכל מה שיכולנו לחלום להשתכר אי פעם.

כאשר התארך הדיון וכמעט אפסה התקווה לקבל תוספת, אמרתי: "I appreciate your generosity and I’m sure that the papers would appreciate this story" כאן איבד מר אשרינו את סבלנותו, עבר לדבר בעברית והרים את קולו. הוא חזר על אותם טיעונים ואנו חזרנו בעברית על טיעונינו. לבסוף אמר: "טוב, אם אתם מתעקשים, אתן לכם עוד 20 לירות." הודינו לו באומרינו שאין לנו צורך בעשרים הלירות שלו.

חזרנו הביתה והרגשנו שעכשיו אנחנו מכירים את העשירים מקרוב. הפשע של המאה נראה לנו קרוב ומפתה מתמיד. במחשבה שניה אפשר לסכם זאת גם אחרת: לא רק שהתנדבתי לשטוף כלים בבית משפחת אשרינו ללא תמורה, גם תרמתי להם 20 לירות משכר עבודתה של חברתי.

כל דמיון לשועים בשר ודם הנו מקרי בלבד.

צילום: cc by-Warren B.
"חלק מהמשרתים הקבועים ביקשו חופש כדי להסב לשולחן הסדר עם בני משפחתם." צילום: cc by-Warren B.

יואב חיפאווי עורך את הבלוג "חיפה החופשית"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עוזי ורדי

    אתה וחברתך נהגתם בטיפשות תהומית. רק אידיוט מסכים לעבוד לפני שהוא מסכם את גובה התשלום. הסכום העלוב שקיבלתם הוא קנס על טימטומכם.

    1. שושי

      התעריף שקיבלו היה נמוך באופן חריג ובלתי צפוי. לחשוד בכל אולי משתלם יותר כלכלית, אך יש לכך מחיר נפשי. נכון שהיה עדיף לסכם מחיר מראש, אך הם הניחו שבכל מקרה, המחיר יהיה חוקי והוגן. אז הם למדו בדרך הקשה שייתכנו חריגים, נדירים יותר או פחות

    2. מינימידימקסי

      למה התגובה המתלהמת הזו?
      מדובר באירוע שקרה לפני כארבעים שנה.
      הכותב וחברתו היו באותה עת צעירים ותמימים. נכון, גם להם יש אחריות מסויימת למה שקרה, אבל להאשים אותם? לכעוס עליהם?
      תגובתך מוזרה ביותר.

  2. דןש

    שכר עבודה קובעים מראש ואין מצפים לנדיבותו של המעסיק.

  3. ליכודניק

    אני פגשתי פעם בפקיד ממשלה אטום. מאז אני ליברטריאן.