חירות מהזנות: הנשמה חוזרת לגוף

פלאשבקים וסיוטי לילה גורמים לי לחרדות, כשאני לבד אני מרגישה שנוגעים בי. לפני שאני נכנסת למיטה, אני בודקת שהבית סגור. ש' מציינת חמש שנים, ארבעה חודשים ושנים עשר יום מחוץ למעגל הזנות
ש'

הייתי בזנות ובסמים. עבדתי במועדון חשפנות, שהוא לא פחות ולא יותר – פשוט מועדון זנות. כשהייתי שם, לקוח נטפל אלי כי לא רציתי להיכנס איתו לחדר. הוא אמר לי שיתנקם בי וחיכה לרגע המתאים. נכנסתי לשירותים של המועדון, כי חדר ההלבשה היה תפוס על ידי בנות שהזריקו. השומרים לא היו באזור, והוא תפס אותי בשירותים, חנק ואנס אותי. אחר כך הצמיד לי סכין והורה לי לרדת למטה. השומר למטה שאל אותי לאן, אמרתי לו: "פה, לאוטו". המשכתי ללכת וידעתי שאם אצא מטווח המצלמות הוא ירצח אותי. ככה הוא גם אמר לי. לרוץ לא יכולתי כי הייתי על עקבים גבוהים. נעצרתי. עשיתי את עצמי מגרדת את הרגל והוצאתי מהמגף את הדוקרן. דקרתי אותו. זאת היתה הפעם הראשונה שדקרתי. התחלתי לרעוד ובמצלמות הבינו שמשהו לא בסדר. השומרים ירדו ופוצצו אותו במכות. ברחתי משם ולא חזרתי עוד.

אחרי המועדון עברתי ל"דירות הדיסקרטיות", מכבסת מילים מקובלת לדירות זנות. עמדתי לפני הלקוחות ערב ערב, עם גוף יפה וחצאית קצרה. אתה הלקוח בוחר אותי כי אני לטעמך, שורף את הארנק ומשלם כסף תמורת "שרותי מין". נכון שאני מחייכת ונכון שנראה לך שאני נמשכת אליך ושאני חושבת שאתה חתיך ומושלם. אבל זה רק נדמה לך, מבחינתי אתה רק ארנק. אני מחכה שהאקט יסתיים במהרה, אני עוצמת עיניים ומזייפת כדי שתעזוב אותי ואת הגוף שלי בשקט. אתה נוגע בי ואני בך ללא רגשות, ללא היכרות. אתה אפילו לא יודע את שמי האמיתי.

כדי לשכוח את האקט המגעיל איתך, אני משתמשת באלכוהול ובסמים. אני מכורה. את הסמים והאלכוהול אני קונה בכסף ששילמת לי תמורת האקט. אני נגעלת ממך ומהגוף שלי. אני מבקשת שתשים קונדום אבל אתה מציע לי כסף נוסף כדי שאהיה איתך בלי קונדום. מי יודע במה הדבקת אותי. תקופה ארוכה התביישתי בגוף שלי למרות שהוא יפה, הרגשתי שזה לא הגוף שלי אלא שלך, עד שיום אחד עשיתי מעשה והתקלחתי עם אקונומיקה. לא יכולתי לסבול את הגועל. הכוויות שהופיעו אז על הגוף הן הכוויות שהיום צורבות את נשמתי. איבדתי את הזהות וכמעט את החיים. סיפרתי לעצמי סיפורים שזה מקום "העבודה" שלי, שזו "הפרנסה" שלי, אבל זה שקר. לתת לגברים זרים לאונן לתוכך זה לא "עבודה". זה ניצול.

היום אני יודעת שמגיע לי שיכבדו את גופי, מגיע לי לחיות חיים נורמליים ולא כמו רובוט. לא כמו מכונה. חזרה לי הנשמה לגוף

היום אני מציינת  חמש שנים, ארבעה חודשים ושנים עשר ימים מחוץ לסמים ולזנות. אני חופשייה אבל שנים ארוכות יעברו עד שאשתקם לגמרי. קוראים לזה פוסט טראומה. התרחקתי מגברים וניהלתי מערכות יחסים עם נשים, מצבי רוח משתנים, תוקפנות, עצבנות, דיכאון, רזיתי בצורה מפחידה, חברות התרחקו כי מי רוצה להסתובב עם אחת שהיתה בזנות. פלאשבקים וסיוטי לילה שגורמים לי לחרדות, כדורי הרגעה, כדורים כדי להירדם. כשאני לבד אני מרגישה שנוגעים בי. לפני שאני נכנסת למיטה, אני בודקת שהבית סגור. לא מתקלחת לפני שבודקת שכל הבית נעול. כשאני שוטפת כלים, מגע המים על הידיים מזכיר לי את הידיים שנגעו בי וזיעה קרה שוטפת אותי. אבל היום אני יודעת שמגיע לי שיכבדו את גופי, מגיע לי לחיות חיים נורמליים ולא כמו רובוט. לא כמו מכונה. חזרה לי הנשמה לגוף. כשאת בתוך הזנות נדמה לך שאת שולטת, אבל זו אשליה. שליטה אמיתית זה להיות עם מישהו שאת אוהבת ויש לך רגשות אליו ולו יש אלייך. גוף ונשמה תמיד צריכים להיות מחוברים.

הזנות היא לא סוף הדרך. כל מה שצריך זה קצת לבקש עזרה ויש ממי. יש "אופק נשי", "סלעית" וארגונים נוספים. אני עשיתי את זה. פניתי לבקש עזרה. רק כשהגעתי ל"אופק נשי", התחבר לי הפאזל הזה שהגוף שלי מזמן כבר לא שלי. רק שם הבנתי לאן הגעתי. שם הורדתי את כל המסכות. ועם הזמן הגוף שלי התחבר בחזרה לנשמה ויכולתי לטפל בפגיעה המינית שחוויתי בילדותי ובזיכרונות מהבית המתעלל שבו גדלתי. בזנות כבר לא היה אכפת לי שיפגעו בי, היום לא אתן שיפגעו בי כך. היום אני יודעת לשמור על עצמי.

הפרטים שמורים במערכת

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.