• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

רתם החמור את המשיח וישב במרכבה

הימים הלאומיים מחזקים את התפיסה הקמאית המעין פגאנית לפיה בכל דור יש פרעה או המן הרשע שהתגלגל בחמילניצקי, היטלר או אחמדניג'אד ומעודדים פולחן המטשטש את ההבדל בין מדינת ישראל לממלכת ישראל, בין צה"ל לגיבורי דוד ובין מנהיגינו למשיחי ישראל
תומר לביאתומר לביא

תומר לביא הוא בוגר החוג לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, עובד שיקום בבריאות הנפש, פעיל בדעם מפלגת פועלים ואיגוד העובדים מען

אחרי פסח, ראש השנה הלאומי של הזהות היהודית, מגיעים "שלושת הרגלים של הציונות" – יום השואה, יום הזיכרון/יום העצמאות (כאגודה אחת) ויום ירושלים המתקרב ובא. מהו ההבדל המהותי בין רוח הפסח ורוח המועדים הלאומיים החילוניים?

לאחרונה פורסם בתקשורת כי בטקס הדלקת המשואות המבשר על פתיחת חגיגות יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, יבוצע שחזור של מעמד הר סיני, עם הבטחות לפירוטכניקה חדשנית ותפאורה מושקעת. כשסיפרתי למכר חרדי על כך, הוא נבהל ואמר שכנראה לא הבנתי נכון ושאין סיכוי שזה יקרה, מסרב להאמין שדבר כזה אפשרי במדינה יהודית. אין כל תימה על כך בהתחשב בעובדה שמעשה זה הוא במובנים רבים מניפסטציה מושלמת של היסודות הזרים שנמצאים בליבה של האידיאולוגיה הציונית אשר נרתמה למרכבת היהדות אך מביאה עמה מטען משלה. במובן זה, החמור מזמן רתם את המשיח והתיישב במרכבה. כפי שנראה, מדובר במופע פירוטכני החוגג לא רק את עצמאותה של ישראל, אלא את המרת הזהות היהודית בזהות לאומית שיסודותיה קדמוניים ביותר.

מראשיתה, הפחד הקמאי העמוק ביותר של כל תרבות אנושית הוא מהזמן עצמו. תנועת הזמן והשינוי בתוך מעגל ההוויה וההפסד מלווים תמיד בהבנה שיש קץ לדברים כולם. חרדת קץ זו היא מקור למוטיבציה אדירה לשלוט בזמן ואכן תרבויות רבות מקדשות את הזמן ומועדיו. קידוש הזמן הוא תמונת מראה לדרכי ההתמודדות הפסיכולוגיות של אותה תרבות עם חרדת כליון זו.

מירצ'ה איליאדה, חוקר הדתות הרומני בן ראשית המאה ה-20, מראה כי התרבויות האנושיות הקדומות ביותר התמודדו עם אותה "חרדת היסטוריה" על ידי פולחן שבבסיסו עומד המיתוס של השיבה הנצחית, כלומר, האמונה שהבריאה היא תהליך מתמשך ומחזורי שלאדם יש תפקיד מאגי על מנת לשמר את המחזוריות הזו. פסטיבל ה"אקיטו", למשל, בממלכה השומרית, נישואיהם של מלכי ערי המדינה עם כהנות הדת היווה שחזור של איחוד אנו לאלה האם נינהורסאג, שזהו למעשה החיבור בין השמיים לארץ, המצב המתוקן והאידיאלי בו השמיימי והארצי משיקים זה לזה ומזינים זה את זה.

בפולחנים אלו נערכו גם שחזורים תיאטרליים של קרבות המסמלים את קרבות האלים השונים בפנתיאון שהיו חלק מתהליך הבריאה

הטקסים נערכו תמיד במקומות שנחשבו כשערים אל השמיימי, מה שאיליאדה מכנה "אקסיס מונדי" (ציר העולם). לרוב היו שערים אלה נמצאים בהרים ומקומות גבוהים אחרים, הקרובים ביותר לשמיים גיאוגרפית. בפולחנים אלו נערכו גם שחזורים תיאטרליים של קרבות המסמלים את קרבות האלים השונים בפנתיאון שהיו חלק מתהליך הבריאה. פעולות אלו לא נחשבו כסימבוליות, אלא כפעולה מאגית של ממש שמחזירה את הזמן למקומו המתוקן שבו השמיים והארץ מתאחדים ולמעשה מאפסים את ההיסטוריה. ניתן לראות תפיסת זמן כזו גם בחיי היומיום הפגאניים, בהם הפולחן כולו הוא עונתי ומחזורי ומתמקד בעונות השנה ותופעות הטבע המחזוריות. האדם החי מחובר לטבע מזהה את מחזוריותו ובכך מכונן גם תפיסת זמן בה הכל תמיד נע ושב אל מכונו. ההיסטוריה זרה לאדם קדם-לינארי זה ולכן השינוי והחריגה מאותה מחזוריות היא מסוכנת וסופה במוות וקלקול העולם.

במובן זה, תרומתו הגדולה ביותר של המונותאיזם ושל היהדות בפרט לתרבות האנושית היא תפיסת הזמן הלינארית. ניתן לומר שהכרזת העצמאות של האנושות מאותה מעגליות הזמן והתלות בשמיימי על מנת לקיים את הארצי נמצאת בדברי האל לנוח ובניו: "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו". תופעות הטבע, מזג האוויר והעונות אינם באחריותכם, הסירו מעליכם את העול הזה. ההיסטוריה נעה קדימה ומחזוריות זו היא למעשה אוטומטון משוכלל. כך מבטיח האל כי התערבות גסה זו בטבע, המבול, לא תחזור על עצמה עוד. לא יהיה עוד שום איפוס. הניסוי האנושי נע קדימה.

תנועת ההיסטוריה נשמרת

יש שיאמרו, הרי גם היהדות מביטה תמיד אחורה, אל העבר המקודש והמפואר. ואכן, ניתן לראות זאת אפילו בשפה המקראית, שלשון העבר והעתיד שבה מנוגדת לשפה הדבורה היום ("ויאמר אלהים ויהי אור", "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי"). אפילו המילה "קדימה" היא משורש "קדם", הקדימה זה הקודם, הקדום, מה שמתקדם הוא למעשה מה שקדם לנו. עם זאת, תנועת ההיסטוריה נשמרת, גם אם נתפסת כדקדנטית. הזמן הולך ומתרחק מאותו קדם, צועד מן המזרח המכונה קדם ובכך למעשה נאמר שבתפיסה היהודית אנחנו נעים תמיד אחורה. אין כל פלא אם כך שבמדרש במסכת מנחות המתאר את עלייתו של משה למרום לקבל את התורה, כשמתואר שהם נעים קדימה בזמן לפגוש את ר' עקיבא, אומר ה' למשה לפני שהם נעים קדימה בזמן, "חזור לאחורך". גם בפעולות הטקסיות היהודיות עדיין יש את אותה השלמה עם התדרדרותה של ההיסטוריה ואין ניסיון לאפס את הזמנים. גם הפעולות המשחזרות אירועים מכוננים, יהיו תמיד סימבוליקה של זיכרון. בין אם מדובר על יציאת מצרים ("חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ולא יצא ממש), ובין אם שמירת השבת היא חיקוי מנוחתו של האל ביום השביעי מן הבריאה ("זיכרון למעשה בראשית"), הרי שפעולות אלו הן תמיד מחוות של זיכרון ושימת ערכים כאלה ואחרים במרכז, עם אותו מבט עורג ששואב השראה מאותו קדם קדום ומתקדם, אך עם אותו המבט ממשיך לנוע קדימה בדקדנציה ידועה מראש.

וולטר בנימין מנסח תפיסה היסטורית כזו יפה ב"תזות על הפילוסופיה של ההיסטוריה":

יש תמונה של קליי הנקראת אנגלוס נובוס. מתואר בה מלאך, הנראה כאילו הוא עומד להתרחק ממשהו, שהוא נועץ בו את עיניו. עיניו קרועות לרווחה, פיו פעור וכנפיו פרושות. כך נראה בהכרח מלאך ההיסטוריה. הוא מפנה את פניו אל העבר. במקום שם מופיעה לפנינו שרשרת של אירועים, רואה הוא שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף גלי חורבות אלו על אלו ומטילה אותן לרגליו. בלי ספק היה רוצה היה להשתהות, לעורר את המתים ולאחות את השברים, אבל רוח סערה הנושבת מגן-העדן נסתבכה בכנפיו, והיא עזה כל-כך, שהמלאך שוב אינו יכול לסגרן. סערה זו הודפת אותו אל העתיד, שהוא מפנה אליו את גבו, ובאותה שעה מתגבהת ערימת ההריסות לפניו עד השמים. מה שאנו מכנים קידמה הוא הסערה הזאת.

אין ספק, עם זאת, שהמבט הזה אל העבר המפואר ואל ההריסות שמותירה תנועתה של ההיסטוריה, בנוסף לאותה חרדת היסטוריה שאינה פוסקת גם בתקופתנו, מחזיקים בתוכם את הפיתוי המסוכן לנסות להשיב את ההיסטוריה ולאפס את הזמנים ולאמץ את אותו המיתוס של השיבה הנצחית.

בשיח היהודי התקיימו לאורך הדורות שאריות של תפיסה זו, בעיקר בעיתות משבר. חזונות אפוקליפטיים לרוב משוועים לאירוע מטאפיסי שיחשוף בפנינו את מהותו האמיתית והקדמונית של העולם ויחזיר את אור בראשית או יציף את העולם במים התחתונים ובכך תימחק לה ההיסטוריה המלאכותית, מעשה ידי האדם ותושב מלכותו של האל, העל-זמני ועם קץ ההיסטוריה יגיע גם הסוף אל המוות והכליון – תחיית המתים. כך ברוח תפיסה זו, ההיסטוריה היא תמיד מחזורית ומכוונת כולה אל אותו קץ, בראייה כזו בכל דור יש פרעה או המן הרשע הממשיך ומתגלגל לחמילניצקי, להיטלר ולאחמדניג'אד. באותה הרוח, אין ראייה של שינוי מהותי בתוך ההיסטוריה ואין כל הבדל בין מדינת ישראל לממלכת ישראל, בין צה"ל לגיבורי דוד ובין מנהיגי המדינה ומשיחי ישראל.

הם מפרפרים בכל כוחם נגד הזרם ומבקשים לשוב אל עבר מפואר אותו הם רואים כמצב האידיאלי ומבטיחים להולכים אחריהם כי בכוחם להשיב את ההיסטוריה

משטרים שמרניים לרוב תופסים את ההיסטוריה במופע המודרני של מיתוס השיבה הנצחית, אין להם תשובות לכאן ולעכשיו ואינם מעוניינים להכיר באופייה הדיאלקטי של ההיסטוריה ובעובדה שהיא נעה בכיוון אחד בלבד. הקידמה מעוררת באדם השמרן חרדה קיומית ואל מול אותה רוח סערה מגן העדן, הם מפרפרים בכל כוחם נגד הזרם ומבקשים לשוב אל עבר מפואר אותו הם רואים כמצב האידיאלי ומבטיחים להולכים אחריהם כי בכוחם להשיב את ההיסטוריה. סאות' פארק הציגו את תפיסת העולם הזו בדרך מבריקה בעונה האחרונה שלהם ביחס להיבחרותו של טראמפ ולרוח המנשבת בשיח האמריקני והמערבי בכלל. הם תיארו את החברה כולה כמכורה לסופר פוד בשם "memberberies", מעין אוכמניות קטנות שמעלות בלחשושים חמודים דברים נוסטלגיים מהעבר. האכילה וההקשבה להם, מפחיתה את החרדה של המכורים אליהם. בהתחלה הם מפתים אותך עם משפטים כמו "זוכר את מלחמת הכוכבים? זוכר את האיש הביוני?" ולאט לאט ממשיכים ל"זוכר כשלא היו כל כך הרבה מקסיקנים? זוכר כשנישואים היו רק בין גבר ואישה?". כך גם טראמפ מבקש להשיב היסטוריה שבה למעמד הפועלים האמריקאי הייתה עבודה וחגורת החלודה עוד הייתה חגורת הפלדה והתעשייה האמריקאית סיפקה משרות למיליונים, לפני עידן הגלובליזציה והמהפכה התעשייתית החדשה, ועל הדרך להשיב גם את השמרנות והגזענות של אותם עידנים אל מול עידן הפוליטיקלי קורקט והפוסט אמת. באותו האופן מבקשת ממשלת הימין להשיב את ההיסטוריה היהודית לימי הזוהר שלה.

כך, בעולם זה, הר הרצל הוא אותו אקסיס מונדי שבו קבור הנביא של היהדות המחודשת, התחייה הלאומית היא המופע החדש של התחייה הרוחנית של העם ויום העצמאות ומעמד הר סיני נעשים אחד. בוויכוח בין ר' אליעזר ור' יהושע במסכת ראש השנה האם נברא העולם בתשרי או בניסן, כלומר, האם הראשית של העם הוא בתחייתו הרוחנית (יום כיפור) או תחייתו הלאומית (פסח), הכריעה הציונות הדתית כי בניסן נברא העולם. כך, אין עוד משבר דיור, פערים כלכליים, כיבוש, הגמוניה ומחיקת תרבות, ילדים חטופים, נפגעי גזזת, וסכסוך לאומי שהולך ומעמיק מיום ליום, אלא רק מהלך שמכוון כולו חזרה אל העבר המפואר של עם ישראל ההולך במדבר ונתניהו משיחו, והעם כולו אחריו בארץ לא זרועה רואה את הקולות הפירוטכניים הבוקעים מהר הרצל וקוראים "נעשה ונשמע".

מגני דוד יוצבו בקו הנוף ויתנשאו מעל בתי כנסיות או מסגדים. צילום: מצגת של משרד הבינוי והשיכון
מגני דוד יוצבו בקו הנוף ויתנשאו מעל בתי כנסיות או מסגדים. צילום: מצגת של משרד הבינוי והשיכון
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    אני מציע שבכל פעם שהאתר מפרסם פוסט המצטט בחיבוב הוגה נאצי (אליאדה), תתווסף לטקסט אזהרת טריגר מהזוג הרגיל. בפרט כמה ימים אחרי יום השואה, וגם אם ההוגה הנאצי מצוטט כנגד זכות היהודים לקיום לאומי, או כל זכות אחרת.

    1. עודד אסף

      ואנחנו מציעים בזאת למגיב החותם כ'סמולן' : עבור לאתרים ולבלוגים אחרים, כאלה שהם מ"הזוג הרגיל" (אכן, זוגיות מעניינת! בכל מקרה, רצוי שהמגיב יעבור קורס מזורז גם בכתיבה נכונה). מובן שקריאת אתרים ובלוגים אחרים היא זכותו המלאה של המגיב. זכות זו
      – או, כפי שהוא כותב – ,כל זכות אחרת" – לא תישלל ממנו.

    2. שושי

      יש המחשיבים את איליאדה כחוקר הדתות המוביל במאה ה-20. טוענים שהוא ניסה לעזור לנאצים בעזרת מאגיה, ולכן היו שהחרימו אותו אחרי המלחמה.

  2. ליכודניק

    הטיעון על המשיחיות הדתית שנחבאת בציונות החילונית הופיע כבר ב-98', אצל ספי רכלבסקי. מאז כבר פונו גוש קטיף וצפון השומרון עם התנגדות אפסית; מה שהיה אמור להחליש את היומרה לנתח את ישראל לפי טקסיה והטקסטים שלה.
    תנוח דעת הכותב- אם כחלון או לפיד יגיעו לראשות הממשלה ויחליטו שוב לסגת חד-צדדית, שוב זה יתבצע כמעט ללא התנגדות. כי לטוב ולרע, האזרח והממסד הישראלי הם פרגמטיסטים ולא אידיאליסטים.

    אגב, מעניין שהכותב מתאר (לפני הטקס) "בעולם זה, הר הרצל הוא אותו אקסיס מונדי שבו קבור הנביא של היהדות המחודשת"; בדיעבד, אפשר לומר שעבור המיצג של הר סיני וכו' נבנה מסך גדול סביב קבר הרצל, שגימד אותו- וסמלית, גימד את המהפיכה הציונית והציג אותה כהמשך ישיר של ההיסטוריה היהודית.

  3. Mosheshy

    מרתק ומעניין מאוד.
    תודה לכותב.