טיוטה לפגישה שנייה

שיר לשבת
מיטל זהר

שלום, אני מיטל ואני         לגבי הפגישה הקודמת, אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל

זה היה כאילו מישהו תלש את הפלורוסנט מהקיר

והצמיד לי אותו לראש       בדרך כלל אני בן אדם של מילים

כאילו הורידו לי את המכנסיים באמצע הרחוב

הדברים שאמרתם באמת הותירו בי רושם גדול.

אחר כך כשהלכתי הביתה [בסוגריים, כווידוי] לא עצרתי אפילו פעם אחת, ישר למיטה.

 

האמת שעד שלא נכנסתי עכשיו בדלת בכלל לא ידעתי אם אני אחזור.

בהתחלה חשבתי שלא באמת מגיע לי [מירכאות בידיים] להיות כאן

כלומר גם אני הגעתי למצבים לא נעימים [חיוך] אבל לא עד כדי כך

וכבר שבועיים אני בשליטה           אבל אחר כך הבנתי שזה לא העניין –

זה [מירכאות בידיים + פאוזה] לא העניין.

 

העניין הוא     אולי העניין הוא     אני מרגישה שהעניין הוא שמי שנמצא כאן

רוצה לחיות להיות כאן    או לפחות מאמין שהחיים שלו יכולים להיות יותר

טובים, אפשריים  ואני לא בטוחה שאני יכולה לומר את אותו דבר על עצמי

שאני רוצה וכו'   ואולי זה לא בסדר לומר את זה בפורום הזה

כאילו רק מי שלא אכל מספיק חרא [להשתמש במלים האלה] יכול לומר

דבר כזה              ודווקא נדמה לי שכן עברתי מספיק בשביל לדעת

שהחיים כן הורידו אותי על הברכיים         אבל אני לא לגמרי בטוחה

 

אולי זאת בעיה של כנות [בלי סימן שאלה, כעובדה], של התכוונות

שאני לא באמת מאמינה לעצמי, שכל דבר אני רואה כפול.
ירדתי לכאן במדרגות וכל מה ששמעתי זה

את מרמה את מרמה את מרמה

את לא באמת רוצה          והאמת היא שבכל פעם שאני קצת יכולה להרים את הראש אני שוב

מותחת את הגבול

ואני לא יודעת

מה עוד צריך

בשביל

להוריד אותי לגמרי [דגש על לגמרי] על הברכיים

 

אם יש בכלל לגמרי [מירכאות על לגמרי]

 

אולי לא לכל דבר בעולם יש קרקעית

 

מבלי לעשות מהברכיים סימפוזיון

 

ומה שחוה סיפרה, [להסתכל על חוה] את כמעט פי שלוש ממני בגיל

 

בקיצור אני לא יודעת מה אני עושה פה

לא בטוחה שיש לי מה שצריך אפילו בשביל להתחיל

אבל אני מפחדת שהחיים פשוט יעברו

ככה [חיוך]                        אז אם זה בסדר [עיניים ברצפה]

אני בכל זאת רוצה להישאר, לפחות היום

לתת לזה הזדמנות צ'אנס.

 

 

מתוך ספר חדש שבכתובים

 

 

 

 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.