רחוב העליה

שיר לשבת
עדי קיסר

קְבוּצַת גְּבָרִים מִתְגּוֹדֶדֶת
כְּמוֹ יוֹנִים שֶׁזָּרְקוּ לָהֶן פִּסּוֹת לֶחֶם
בִּרְחוֹב הָעֲלִיָּה
פִּנַּת לֵוִינְסְקִי
מוּזִיקָה עֲמוּמָה מִסְתַּלְסֶלֶת מֵרָחוֹק
כִּסְּאוֹת פְּלַסְטִיק נְטוּשִׁים
שׁוֹתְקִים עַל מִדְרָכָה
כַּבֶּלִים רְפוּיִים
עוֹבְרִים בֵּין עֵצִים מֻתָּשִׁים
אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת עִם תִּסְפֹּרֶת גְּבוֹהָה
עוֹשָׂה בַּחֲנוּת קְטַנָּה
הַחְלָקָה
מַעֲבַר חֲצָיָה דָּהוּי
מִבְצָעִים לַחַגִּים
מִרְפָּסוֹת מִתְפּוֹרְרוֹת
אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיִּים
אֲנִי רוֹצָה לִקְנוֹת לִרְחוֹב הָעֲלִיָּה
זֵר פְּרָחִים וּלְהַגִּישׁ לוֹ אוֹתוֹ
אֲנִי רוֹצָה לְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ
בְּבִגְדֵי תִּינוֹק
כְּדֵי שֶׁיִּוָּלֵד מֵחָדָשׁ
אֲנִי רוֹצָה לְלַטֵּף אוֹתוֹ
אֲנִי רוֹצָה שֶׁרְחוֹב הָעֲלִיָּה
וּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד
יֵלְכוּ מַכּוֹת
וְשֶׁרְחוֹב הָעֲלִיָּה יְנַצֵּחַ
אֲנִי רוֹצָה פַּעַם אַחַת
לְחַיֵּךְ
בִּרְחוֹב הָעֲלִיָּה.

מתוך ספרה החדש של עדי קיסר "דברי הימים" בהוצאת "ערס פואטיקה" 2018

כריכת הספר
כריכת הספר
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רונן

    צר לי, השיר של עדי קיסר כל-כך חסר השראה של אמת, כל כך פלקטי, כל-כך בנאלי בשקיפותו, כל כך צפוי הכל, כל כך מתקתק (על סף הקיטש ומעבר לו). ואגב, הרצון לחייך פעם אחת ברחוב העליה בסיום הסתמי יש בו משום התנשאות מביכה של מישהי ששד' רוטשילד, ועוד איך, זה בעצם הרחוב שלה…מי אמר שאי אפשר לחייך ברחוב העלייה גם כך, כפי שהוא, בלי ש"יוולד מחדש" (ויהפוך לשד' רוטשילד, הה???) עם המגוון האנושי שבו?!

  2. פריץ היקה. הצפונבוני

    קראתי ונהניתי לא יודע אם זאת היתה כוונת המשוררת אבל אני מכיר את לוינסקי עד עליה מכיון שלעתים אני מגיע ( בעכר יותר)לרכבת הגנה ועובר את לוינסקי בדרכי למקומות בת׳׳א כמו הגדה השמאלית או המכון ע׳׳ש רוזה לוקסמכורג. בשדר׳׳רוטשילד.