בבוקר נצנצו הזכוכיות

בַּבֹּקֶר נִצְנְצוּ הַזְּכוּכִיּוֹת, הָאוֹר רִצֵּד

בֵּין הַשְּׁבָרִים לְבֵין נוֹזְלֵי הַגּוּף, 

וְהָרְחוֹב נִבְרֶשֶׁת מְאֻבֶּקֶת

אֲדַמְדַּמָּה וַעֲצוּמָה. 

זוֹ הָיְתָה בֶּרְלִין, זוֹ הָיְתָה חֶבְרוֹן,

זוֹ הָיְתָה סַאן פְרַנְסִיסְקוֹ וִירוּשָׁלַיִם–תֵּל-אָבִיב, 

זוֹ הָיְתָה בֵּיגִ'ין וְכָל מָקוֹם אַחֵר 

בּוֹ יֵשׁ זְכוּכִית הַנּוֹטָה לְהִשָּׁבֵר

תַּחַת יְדֵי הָמוֹן חֲסַר כִּוּוּן 

וְתַחַת הַהַנְהָגָה הַנְּכוֹנָה.

מְנַקֵּי הָרְחוֹב הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה: 

יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה.

מתוך ״מקורו של עורב״, פרדס הוצאה לאור