תשובה לטענות כלפי הח"כים הערבים

באחרונה התפרסם באתר "מאקו" סרטון קצר של בחור ערבי בשם יוסף חדאד, שבו הוא מבקר בחריפות את חברי הכנסת הערבים בטענה שהם לא מייצגים את האינטרס הציבורי של הערבים בתוך הקו הירוק, אלא את זה של הפלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה. הוא נוקט בשמם של חברי הכנסת, מזכיר אמירות או פעולות שלהם ופעם אחר פעם מזכיר ומדגיש שהם לא מייצגים אותו, וגם לא את רוב הערבי, הרוב ה"שקט" ה"מתון" שנמנע מלהביע את עמדתו באופן בפומבי.

מתברר שחדאד עומד מאחורי עמותה בשם "ביחד – ערבים זה לזה", שפועלת למען קירוב החברה הערבית לחברה הישראלית. הוא היה חייל בגולני, שירת ונפצע במלחמת לבנון השנייה ובתחילת מרץ השנה התפקד למפלגת "זהות" בהנהגת משה פייגלין. יוסף מאמין שבניגוד לחברי הכנסת הערבים ברשימה המשותפת, הוא מייצג באמת את האינטרס של החברה הערבית ויש כמות לא מבוטלת של ערבים שמאמינים כמוהו.

טענותיו של חדאד אינן חדשות, מפלגות ימין ושמאל מבטאות אותן מזה כעשור. אך מהדברים עולות שתי בעיות עיקריות שקשורות להשתתפות הפוליטית של הערבים. הראשונה קשורה בעצם תקפות הטיעון שהופרך כבר מזמן, בין אם בדוח קרן אברהם שהראה כי 97% מפעולותיהם של חברי הכנסת הערבים קשורות ישירות לחברה הערבית בתוך הקו הירוק, ובין אם בתוכנית לונדון וקירשנבאום שעסקה בנושא, ובמהלכה הוצג מחקר איכותני שמצא כי מתוך 3,469 הצעות חוק, רק 95 היו קשורות בנושא הסכסוך. אך בעידן הפייק-ניוז, כבר לא נדרש לבסס טענות לפי עובדות או נתונים, אלא אך ורק לפי צרכיהם של בעלי הכוח לייצג ולהציג.

נקודה נוספת קשורה בהמשגת הדמוקרטיה הפרלמנטרית בהקשר הנוכחי. אכן, קיימת קואליציה בין מפלגות שנציגיהן חברים בממשלה ויש בידיהן הסמכויות והכוח להשפיע על המציאות, ומנגד מפלגות האופוזיציה שפועלות נגדן במישור הפרלמנטרי – אך אין בידן די כוח להשפיע באופן מהותי. כלומר, אם כל הצדדים מסכימים שמצבה של החברה הערבית ירוד, האחריות לכך היא בידי מי שמחזיקים במשרות שיכולות להשפיע ולפעול לשיפור מצבם. אם הם מכירים בכך שעוול ואפליה קיימים ובוחרים לא לנצל את הכוח שטמון בידם, הרי שהם מועלים בתפקידם והם לבדם אחראים על כך.

הטענה שחברי הכנסת הערבים לא פועלים למען שיפור מעמד האוכלוסייה הערבית וכיוצא מכך מצבה של אותה אוכלוסייה הוא ירוד, היא טענה ששומטת את הקרקע מתחת לאחריות המדינה ולמדיניות הממשלתית הנהוגה כאן מזה שנים, שבעטיה יש אפליה וקיפוח בחברה הערבית – לא בגלל שום דבר אחר. יתרה מכך, יש לשאול את חברי הכנסת מהמפלגות היהודיות, שנבחרו על ידי הציבור היהודי, כיצד פוגעת בציבור בוחריהם ההתעלמות הקדחתנית שלהם מבעיותיו עת הם שרויים בעיסוק מאומץ ומתמשך בנושאים ביטחוניים ובכל מה שמצוי תחת מטריית "הסכסוך".

בנוסף לכך, עולה שאלת הייצוג המפלגתי, טענה שחוזרת על עצמה באותה מידה שהיא ריקה מתוכן בשל או אי הבנת המפלגות הערביות או העלמת עין מפעילותם. מה שמיוצג בכנסת בשלוש המפלגות העיקריות (בל"ד, חד"ש, תנועה אסלאמית) הוא רק הזרוע הפרלמנטרית של המפלגות. מעבר לכך, קיימים מוסדות המפלגה שפועלות במישורים אזרחיים, כמו תנועות נוער, תאים באוניברסיטאות ועמותות של זכויות אדם. מפלגות אלה מספקות שירותים במגוון רחב של נושאים לחברה הערבית מייצוג משפטי הוגן ועד מעגלים חברתיים שפועלים לפי הלך רוח האידיאולוגי של המפלגה. כך, למעשה, המפלגות הערביות שנוטים לבקרן באופן לא הוגן ולא תואם מציאות נותנות מענה לחלל הריק שנוצר בעקבות האפליה הממשלתית, בין היתר באמצעות מתן שירותים אזרחים שהמדינה נמנעת לספק.

אינני טוען שהמפלגות הללו מושלמות או שאינן עושות טעויות. ברור שכן, כמו כל מפלגה אחרת בעולם, אך הטענות שחדאד מעלה אינן מבוססות על עובדות או על רצון לשפר את תפקודן, אפילו לא מרצון לתמוך בתהליך דמוקרטיזציה של החברה הערבית בעזרת רעיונות חדשים. הביקורת של חדאד מונעת מרצון לפגוע בלגיטימיות של עצם קיומן בעזרת שקרים לא מבוססים, ממוחזרים ומאוסים. ויש להדגיש שאין היא מבוססת על הבנה דמוקרטית ושוויונית, אלא בדיוק ההפך מכך: על רצון לקבע מציאות של אדון ועבד, שבה העבד מרוצה שהוא עבד.

ולבסוף, ההיבט החשוב ביותר לחברה הערבית: הרצון לחיות במדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים שווי זכויות ולא מפלה אותם לפי מוצאם האתני או הדתי. הרוב המוחץ של הערבים בישראל מכירים בהיותנו חלק מהאומה הערבית והעם הפלסטיני ומתנגדים לכיבוש אדמות ולדיכוי בני עמנו, שבמקרים לא מבוטלים הם גם בני משפחתנו. עמדתם של חברי הכנסת הערבים בנוגע להתנהלות המדינה והצבא משקפת נאמנה את רצונה של החברה הערבית להתנגד למדיניות הכיבוש והדיכוי. פעילויותיו של יוסף חדאד ודומיו בניסיון לפגוע בלגיטימיות של חברי הכנסת הערבים מהותן לשכנע את החברה הערבית לקבל את עמדת המדכא, להיות אזרחים סוג ב', ולהגיד תודה על הדיכוי וההשפלה. לטווח הרחוק פעילויות אלה לא מחזיקות מים מהעובדה הפשוטה שאנשים שפויים לא יתנו מדעת לגיטימציה לתוכניות פוליטיות שממקמות אותם כנחותים.