מחיצה קיימת גם בדיון הפמיניסטי

השיח הפמיניסטי הציבורי פספס את הדיון הפנימי שצריך להתקיים בו, וזה קרה מפני שהדיון הקולני ביותר העמיד סטריאוטיפ מול סטריאוטיפ ושהקולות המייצגים חסרים ייצוג מספק של נשים חרדיות
לירון כהן

אירוע "משיח בכיכר" והדיון הער בעקבותיו עוררו בי תהיות רבות בשאלת היכולת שלנו לנהל שיח זהויות פמיניסטי מורכב.

קבוצות החיות תחת דיכוי מתקשות להשיג נראות במרחב הציבורי – חלקן קבוצות מיעוט (חרדים, פלסטינים) וחלקן קבוצות גדולות יותר (נשים, מזרחים). נראות של נשים המהוות 51% מהאוכלוסייה בחברה קטנה משמעותית מזו של גברים, כך שאין מדובר כמובן רק בשאלה של גודל אלא בשאלה של הימצאות במוקדי הכוח. נוכחות גבוהה של אנשים מסוג מסוים בתקשורת, במוקדי קבלת החלטות כמו הכנסת, בתי משפט ועוד מייצרת נראות רחבה למגדר שלהם, למוצא האתני, להעדפות מיניות, לאמונה הדתית, לתפיסות פוליטיות ועוד. וכשמוקדי הכוח מאוישים בעיקר על ידי גברים, אשכנזים, יהודים, חילונים – המציאות כמו שאנחנו מכירות אותה מושפעת מנקודת המבט הזו בכל רבדיה.

מנגד, נראות נמוכה של קבוצה מסוימת בחברה מייצרת שנאה ואטימות, ראייה סטריאוטיפית, לא אנושית ונעדרת חמלה. איך מתנהל השיח הציבורי במצבים בהם יש התנגשות בין קבוצות מדוכאות שונות? הסערה האחרונה סביב ההפרדה המגדרית באירוע "משיח בכיכר" בכיכר רבין בתל אביב היא הזדמנות טובה לבדוק זאת. תמיכה בהחלטה לבטל את האירוע בשל ההפרדה המגדרית מבטלת את נראותה במרחב של אוכלוסייה שלמה, האוכלוסייה החרדית, מבלי להתחשב בצרכיה הייחודיים. אך התנגדות לביטול האירוע והסכמה להפרדה המגדרית שתוכננה בו פודעת בקבוצה שלמה אחרת באוכלוסייה – נשים.

האוטומט בקרב הרוב החילוני הוא לחשוב שחרדים הם רעים, חילונים צודקים, ליברליזם זה נכון, הדת שוביניסטית ומפלה. הלגלוג של חילונים בעמדות כוח למול זעקתם של החרדים לנראות וכנגד ההדרה שלהם מהמרחב הציבורי מזכיר בדיוק את התגובות החשוכות כלפי מצעד הגאווה שנשמעו ממש עכשיו. גם כאן אנחנו נתקלות בחוסר יכולת להשליך את הצורך שלנו בנראות, בזכויות ושוויון על קבוצות אחרות, ובסופו של דבר השיח הזה יוצר עוד מאותו דבר. אם בשם שחרור האישה אני מדכאת נשים אחרות, והפעם נשים חרדיות, אני לא בטוחה שהמטרה מקדשת את האמצעים.

לפני שצועקות אמירות נוקבות, כדאי לשאול כמה שאלות: איך אפשר לשמור על הצורך של המגזר החרדי בהפרדה מגדרית, ועדיין לוודא שלא נשים הן אלה שתיפגענה מהעניין? למה בהכרח נשים נפגעות אם ההפרדה היא בין שני המגדרים? האם זה הכרח של הדת? האם ייתכן מצב שבו לא ייפגעו זכויות של נשים ועדיין תתקיים הפרדה שמכבדת את הצורך הממשי של חרדים בהפרדה מסוג זה? דיון שמעורר שאלות הוא הרבה יותר חשוב ומקדם מלצעוק "שוויון זכויות" בעוד אני רומסת זכויות של נשים אחרות.

בהיעדר נראות לקבוצה מסוימת, נתחיל מלתת מקום ויכולת ביטוי קודם כל למי שהדבר נוגע לה. ארגוני נשים שברובן עומדות נשים אשכנזיות וחילוניות המייצגות את העמדה בעד ביטול האירוע הן אלה שמייצגות את הקול המתנגד להפרדה המגדרית. נשים אלה לא מייצגות את קולן של הנשים החרדיות המשתתפות או לא משתתפות באירוע. השיח הפמיניסטי הציבורי פספס את הדיון הפנימי שצריך להתקיים בו, וזה קרה בשל היעדר ייצוג מספק של נשים דתיות וחרדיות. עד כה, כמעט שלא נשמעה דעתן של נשים חרדיות בנושא, ואלו שכן השמיעו קולן התנגדו למהלך של ארגוני הנשים לביטול האירוע בהפרדה ורואות בכך פעולה הנובעת מתוך שנאת הדת, חוסר הבנה ובורות. לשם הבנת הצורך בקולן של נשים נוספות, חשוב להפנות לפוסט בפייסבוק של ורד עובדיה שמאירה ושופכת אור על הנושא. וכך היא כותבת:

"אל תאמרו הפרדה מגדרית, אלא בחירה מגזרית.

אני יודעת מה זה להיות אישה חרדית, אשת אברך מהמיינסטרים. לא הייתי הולכת לאירוע אם לא היה נפרד, לא הייתי חשה בנוח לשבת ולצידי גבר זר. ולא שצריך להיות בצד החרדי גם לא דקה, כדי להבין שיש כאן ניסיון נבזי להנדס את הציבור החרדי באופן פטרוני ומקומם שאין שני לו כלפי אף ציבור במדינת ישראל!"

הזעקה של שדולת הנשים כנגד האירוע או אמירתה של הח"כית תמר זנדברג כי תפעל לאיסור קיום אירועים כאלו במרחב הציבורי הם לא הפמיניזם שלי, ולא הפמיניזם של הרבה נשים. אך אלה הן הנשים הנמצאות במוקדי הכוח, כאמור ברובן אשכנזיות וחילוניות, והן אלו שמייצגות את הפמיניזם שהוא גם שלי, ושל נשים רבות אחרות, וגם של נשים חרדיות. הקול שלנו כנראה לא יישמע – כי גם במקרה הזה פועל מערך יחסי הכוח, שבו נשים אשכנזיות זוכות בנראות במרחב הציבורי ומייצגות את הקול הפמיניסטי.

בשבוע שעבר יצא לי להיות בביתו של ח"כ אורן חזן, בראיון שעסק ב זכויות להטב"ק לתכנית "הצנרת". כמובן שמול המצלמה העניין הוא מי מדבר/ת יותר חזק, מי מצליח/ה לומר את הדברים בצורה אסרטיבית ושנונה, מי מחניפ/ה למצלמה או לא. ברגע שהמצלמה כבתה התחיל הדיאלוג – והפער היה מדהים. ח"כ חזן ביטא טיעונים בהקשר של נישואי להט"ב שמעולם לא שמעתי, כיוון שהם לא מצטלמים טוב. זה לא היה המסר הרגיל והשטוח שמועבר לתקשורת, אלא מסר מורכב שניתן לנהל עליו דיאלוג ודרכו להבין את המצוקה והקושי של הדתיים המתנגדים למתן אפשרות לזוגות של הומואים ולסביות להינשא; מצוקה שלא נובעת בהכרח משנאה או חוסר קבלה, אלא קשורה בפחדים הרבה יותר עמוקים ושורשיים שמחלחלים גם לשיח הפוליטי הקשור לסכסוך עם הפלסטינים. גם המפגש הזה העלה בי את השאלה: האם יש לנו יכולת לייצר שיח ציבורי מורכב? האם אין דבר יותר פמיניסטי מלנהל שיח ציבורי מורכב? מדוע החשש להביא עמדות שמצליחות לראות את הסיטואציה על כל פניה?

דיון של סטריאוטיפ מול סטריאוטיפ, אמירות שטוחות וכותרות של א.נשים מדברים, הסטריאוטיפ של הפמיניסטית (האישה הלוחמנית, האשכנזייה, החילונית) למול הסטריאוטיפ של החרדי

צריך ללמוד לדבר במרחב הציבורי, לא רק לקבוע עובדות. הדיון שהתקיים באשר לקיום או לביטול האירוע בכיכר רבין הוא כזה של סטריאוטיפ מול סטריאוטיפ – זה של הפמיניסטית (האישה הלוחמנית, האשכנזייה, החילונית) אל מול זה של החרדי (שונא נשים, פטריארך). אלה מסרים משעממים ולעוסים שלא מקדמים אותנו.

בואו נפתח את השיח, בואו נרחיב אותו, בואו נדבר את מה שקשה לומר מול המצלמה או בפייסבוק או בכל פלטפורמה ציבורית אחרת. זה יעשה יותר טוב מנזק. החשש שאם נאמר את מה שאנחנו באמת חושבות זה ייצור דימוי או תדמית שלילית ולא תהיה לנו שליטה על המסרים זה חשש מובן מצד אחד, מצד שני שיקומו האמיצים וייעשו את השינוי הזה, את ההבדל הזה, וננהל את השיח הציבורי קצת אחרת.

לירון כהן היא פמיניסטית, מרוקאית, שדרותית ולסבית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רונית חכם

    ברכות, לירון על שהקמת לומר את הדברים האלה. שהעזת לצאת נגד הליברליות הכה נאורה בעיני עצמה עד כדי עיוורון לגודל ההתנשאות מול מי שהיא כביכול יוצאת להגנתם.ן, עלק.

  2. Hamutal Gouri

    תודה, לירון. מסכימה איתך מאוד לגבי החשיבות של שיח מורכב ועמוק יותר, במרחב הפמיניסטי ובכלל. ואני חושבת שהניתוח שלך לגבי היחסים בין קבוצות מודרות או מוחלשות הוא חשוב ומעניין. חסרה לי ההתייחסות שלך לכוח הפוליטי האדיר של הממסד הרבני – בהיעדר הפרדה בין דת למדינה ובין דת לפוליטיקה – וכן התייחסות לכך שלמפלגות החרדיות יש ייצוג במוקדי הכוח הפוליטיים.

  3. יוסי ברנע

    האם באמת נשים חרדיות מרגישות בלא נוח ליד גברים חילונים זרים? ואולי גברים חילונים מרגישים לא בנוח ליד נשים חרדיות? אם הרגשת האי נוחות היא הקובעת איך להתנהג נרגיש הכי נוח ליד הדומים לנו? הכי טיוב לחיות בנפרד, גטאות של דומים. אבל לפי התפיסה הליברלית המרחב הציבורי הוא ניטרלי ביחס לכולם. נשים חרדיות הן המופרדות מהגברים החרדים, ולכן הן יושבות בסוף האוטובוס. אין זו בחירתן החופשית לו זו הייתה מתקיימת. לכן באוטובוסים ציבורים אסור שתהיה הפרדה כזו לבטח לא מתוך אילוץ. תופעת הרשימה של הנשים החרדיות ( קולן) שכשלה לעבור את אחוז החסימה, יש בה בכדי להיות סנונית המבטאת את רצונן האמיתי של נשים חרדיות, שהן אכן מדוכאות, ללא הבדל צבע עור של כותב זה או אחר.

  4. שושי

    אולי מדובר באי הבנה: על פי התרשמותי, יש כבוד לנשים חרדיות שבוחרות באופן חופשי להיות מופרדות. הבעיה היתה שלשם כך נוכסה כיכר ציבורית, וזה בעיני בלתי נסבל.
    גם ההקשר חשוב, כמובן: לדוגמה, מדי סופשבוע מזה שנים מנכס המגזר הדתי לעצמו כמעט את כל מערכת התחבורה הציבורית ברחבי המדינה ומשבית אותה. לכן אין פלא שכל ניסיון לפרוס עוד נכסים ציבוריים בשיטת הסלמי מעורר התנגדות עזה.
    כחילונית, אני לא מרגישה שהחרדים מכבדים אותי אלא מנסים שוב ושוב לטרוף נתחים מחיי

  5. טלי גולדרינג

    1. את לא מבקרת את הליברליזם, את זאת שנוקטת בעמדה ליברלית.
    2. מאד נהנתי, כשנשטפתי בנאומים ברוח המאמר הזה אחרי שעטרתי לבגץ בעקבות אוטבוס למהדרין עם הפרדה, לראות את המבט על הפרצוף של הנואמים כשאמרתי להם שרוב העוטרות היו חרדיות, שסיפרתי להם שנשים שלא מקבלות את ההפרדה אז יורקים עליהן ומרביצים להן, וכו', אלה שהניחו שרצון הנשים בקהילה תואם את רוח ההסלמה הדתית ורק אנחנו החילוניות הלא רגישות הורסות.
    מה שאת אומרת כאן זה מאד פשוט, במגזר החרדי את מוכנה לקבל את עריצות הרוב. אני בספק אם היית מוכנה לקבל את רעיון עריצות הרוב במגזר החילוני.