השאלון של העוקץ: יעל נאמן

חידת דמותה של אישה בשם פזית עומדת במרכז הספר החדש של יעל נאמן "היה היתה". נאמן מתחקה אחר קורותיה – מראשית ועד אחרית – באמצעות ראיונות עם שלל א/נשים ממקומות שונים שהכירו אותה בחייה. פזית הייתה אישה מלאת סתירות, מבריקה ויצירתית, מתרגמת מחוננת שאהבה ספרות וכתיבה, אישה שמחקה בשיטתיות את מה שהעלתה על הכתב ושככל הנראה לא הייתה שמחה לדעת שאחרי מותה הפכה לדמות בספר שנקרא בשקיקה על ידי א/נשים רבים כל כך.

נאמן (58), שהרומן הראשון שלה "היינו העתיד" – ממואר על ילדותה והתבגרותה בקיבוץ יחיעם – היה לרב מכר, מתייחסת גם להיבט הזה בספרה, ספר שקשה להניח מהידיים ובלתי אפשרי להפסיק לקרוא. באמצעות מעשה תצרף שחושף אט אט טפח ועוד טפח מחייה ומאישיותה, פזית המתגבשת והולכת אך נותרת אניגמטית כובשת את התודעה באופן טורד מנוחה ונוגע ללב.

* * *

לכבוד פרסום ספרך "היה היתה", ספרי לנו קצת על תהליך היצירה ומקורותיו.

"היה היתה" הוא סיפור התבוננות באשה אמיתית ובמלאכת חייה. ראיתי אותה רק בחטף. היא מתה לפני שהתחלתי לכתוב עליה. תהליך העבודה היה כרוך בראיונות עם עשרות אנשים – שהיו קרובים אליה בתקופות שונות של חייה – שיודעים לספר כל כך יפה, כך שהספר עשוי מאיסוף דבריהם, ליקוט. שיבוץ. התבוננות. הקשבה אינדיאנית לאדמה ולכלום. זאת היתה עבודת רשת ולא חכה, כלומר, לא באתי עם שאלות מסוימות אלא פרשתי רשת שתלכוד את פרטי הפרטים, כדי לדעת איך לספר את סיפורה של אשה שמחקה את עצמה, לא כדימוי, אלא בפועל.

במה את עסוקה בימים אלה של פוסט הפרסום?

זה עתה הסתיים יוני הוא חודש הקריאה – חוגי בית, שבוע הספר. אני עסוקה בעיקר ביישות הזאת שתופסת זמן ומקום לא מוגדרים – ספר חדש שדבוק אלייך (מבחוץ? מבפנים?). מעבודה מאוד פנימית וארוכה עליו בצינוק של מחשבות את הופכת פתאום לפרזנטורית שלו. זה דבר מאוד משונה ומנוגד לתהליך העבודה על הספר.

שלושה א/נשים שהיית מלהקת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

דב חנין, אורלי נוי, מרב מיכאלי. אמנם מרב מיכאלי בעבודה (את השם הנוכחי של המפלגה הזאת אני לא מעלה על הכתב), אבל משהו בכנות שלה, במוזרות שלה לפעמים, בכל ההתנהלות שלה, גורם לי לסמוך עליה מבחינה רגשית, ובשבילי הצבעה היא רגשית.

ספרי על שני דברים שאפיינו את הקיבוץ שבו גדלת.

הומור הונגרי ועוגות נפלאות שבלתי ניתן לשחזרן. כל זה קורה בתוך תפאורה פראית ובלתי נתפסת של מבצר צלבני יפהפה (בטרם קלקלו אותו עם השלטים והמיצבים המשונים של רשות הגנים) שממנו נשקפים מחסני הטבק, שבירה מלכה שוכנת בהם היום; אורוות הסוסים של רוברטו שכמו נלקח ממערבון אמיתי; ומסלעות מרופדות בשקדיות, כליל החורש, רקפות ונרקיסים.

האם את או בני משפחתך חוויתם אי פעם גזענות?ֿֿ

ההורים שלי הגיעו מאוסטריה והונגריה. אבי ובן דודו נשלחו על ידי הוריהם לפני המלחמה, והוריהם נספו שם. אמי הגיעה מבודפשט אחרי המלחמה. כך שאפשר להגיד שהם חוו על נפשם ובשרם לא מעט גזענות.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

יומיום וסוגיות לא הולך אצלי ביחד. דברים שמציקים בחיי היומיום הם חוטים של משהו שלוקח זמן לתת לו שם ולראות לאן הוא מוביל. יש חוטים ביומיום שהולכים גם לשם, ברור, בהתפרנסות, במקום בעולם.

על הספר הזה עבדתי עם נבחרת נשים משובחת: דנה אולמרט העורכת (שהיא גם אחת הדמויות שבספר), שרי גוטמן המו"לית, סמי דואניאס, חברת כבוד, ונורית ספיבק מאחוזת בית; מיכל סהר המעצבת, אירית חמו שעבודה שלה היא כריכת הספר; מיכל פייקין ובר ג'וזפין שהתחשבו בי מאוד בתקופת יחסי הציבור.

האם לדעתך תור דור או שניים יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אם כן ואם לא, באיזה מחיר?

אני מאמינה שסוף הכיבוש יגיע, הוא פשוט חייב להפוך לבלתי ייתכן, עוד דבר ועוד דבר וזה יקרה (נסיבות, לאו דווקא תהליך של הבנה או התפכחות). אחרי זה יהיה אפשר לדבר על סכסוך.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

על זה שהם לא חייבים לדבר. מי שרוצה לצאת – שייצא. כך אני גם עושה באמת כשיש לי מפגשים כאלה. אני חושבת שהצורה בה למדנו בקיבוץ – ללא בחינות בגרות, ללא שוט אמיתי בלימודים וללא חובה עם סנקציות לשבת בשיעורים – היתה מצוינת. זה גיל מתאים שלא ללמוד בו. ואף מילה על הצבא.

מהו הספר האחרון שקראת/ הסרט האחרון שראית?

הסרט האחרון שראיתי הוא "הקיר" של מורן איפרגן, סרט דוקומנטרי שחווית הצפייה בו היא ספרותית לגמרי. אפשר לכלול אותו גם כסרט וגם כספר ולרוץ לראות אותו בפעמים המאוד ספורות שהוא מוקרן מדי פעם.

איזה זמר/ת (חי או מת) היית הכי רוצה לראות בהופעה חיה?

אני כמעט לא הולכת להופעות חיות בגלל החרדות שהן מעוררות בי (הצפיפות, חוסר היכולת לבחור איפה בדיוק להתמקם). אבל פעם הכרתי מישהו שהיה מפיק והיה עיוור לחרדות הזולת ובזכותו הלכתי לשתי הופעות נפלאות: אחת היתה מההופעות הראשונות של זהבה בן והשנייה מההופעות הראשונות שזקני צפת הופיעו ומאור כהן היה ממש עף כציפור על הקהל.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה?

נראה לי שיש לי פטור מהשאלה הזאת, אחרי שחייתי עשר שנים עם פזית, גיבורת ספרי המתה. עדיין לא ברור לי מי קבע את הפגישה – היא או אני.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה?

לא יודעת אם הכי רומנטית, אבל הכי לאחרונה. הספר "די כבר עם השקרים שלך" של פיליפ בסון הוא מחווה רומנטית מקסימה ומעניינת בגלל שהיא כפולה (מטא מחווה רומנטית).

איזה מלה חסרה לך בשפה העברית?

הום-טאון. היא גם אינפורמטיבית וגם מכילה בתוכה, בעצם המושג והשם, את המרחק והעזיבה, וגם את הגעגועים המובנים – כל מה שנצרב לפני שהגיעו המילים.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

אין לי אומץ לדמיין עתיד (את מה שבטוח הוא צופן, אנחנו הרי יודעים). כשאני חושבת על עתיד המחשבה שלי נמסה למיני  פיסות של חמסה חמסה חמסה טפו טפו טפו. בגלל זה אני תקועה בעבר.