מָלֵא כּוֹכָבִים

שיר לשבת
רֶן שפירא

"מינו של כל אדם נקבע ברחם. גם אם הוא הזריק לעצמו הורמונים
או הדביק אבר כזה או אחר."
(הלל גרשוני)

"תנאי הכניסה למועדון ברורים. שני כרומוזומי X, לרוב עם ביציות ורחם."
(עירית לינור)

 

לֹא נוֹלַדְתִּי, נַעֲשֵׂיתִי –

רָאִיתִי אֶת טֶקֶס הַהַטְבָּלָה הַלָּבָן, הַדְּהָרָה בַּלְּהָקוֹת אֶל הַיַּעַר,

הִבְהוּב הַמְּדוּרוֹת בַּחֹשֶׁךְ.

שָׁמַעְתִּי אִמָּא גְּרִיזִילִית מְדַבֶּרֶת בְּפֶה מָלֵא כּוֹכָבִים.

חִפַּשְׂתִּי מִקְלָט אֵצֶל הַאֲדָמוֹת הַחֲמוּצוֹת וּבַבִּצּוֹת,

עִם בֹּקֶר הָיוּ נַעֲשׂוֹת יְלָדוֹת יָפוֹת מִתּוֹךְ הַאֲדָמָה

לִי לֹא הִרְשׁוּ לְהִתְקָרֵב.

 

מִישֶׁהִי כָּמוֹנִי, מֻכְשֶׁרֶת

בִּשְׁתִיָּה מִמַּיִם עֲכוּרִים

חוֹשֶׂפֶת תְּנַאֵי שֶׁטַח –

שְׁנֵי כְּרוֹמוֹזוֹמֵי אִיקְס, לָרֹב עִם בֵּיצִיּוֹת וְרֶחֶם.

מַזְרִיקָה לְעַצְמִי הוֹרְמוֹנִים, מַדְבִּיקָה אֵיבָרִים

 

נָשִׁים שֶׁל שָׁלוֹם שָׁלוֹם

לֹא שֻׁתָּפוֹת לְגוֹרָלִי.

תָּמִיד אֶהְיֶה צֶמַח טוֹרֵף,

פֶּה נַשְׁכָנִי מִדַּי, לְבוּשׁ מְזַיֵּף

צַעֲקָנִית עַל רֶקַע הַטֶּבַע הַמּוּלָד

וְהַשִּׁנַּיִם הָאֵלּוּ הַמּוֹצְצוֹת דָּם, מְשַׁוְּעוֹת לְטֶרֶף.

הָעוֹלָם מָלֵא שׁוֹתְלִים, קוֹצְרִים וְחוֹרְשִׁים

מְעַרְבְּבֵי מִינִים, רוֹקְחֵי תִּרְכּוֹבוֹת –

בְּרוּכָה שֶׁעָשִׂיתִי כִּרְצוֹנִי

מוֹלִידָה עַצְמִי בְּמוֹ יָדַי.

צילום: יעל מאירי
צילום: יעל מאירי

בימים אלה מנהלת יעל מאירי קמפין הדסטארט במטרה לאפשר הוצאת ספר אמנ.ית ראשון, העוסק ברצון לבחור איך אנחנו רואות ונראות תוך התייחסות לגוף, מגדר, יחסי כוחות ואינטימיות. 
פרטים נוספים כאן

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דפנה

    שיר יפה. ומכאיב.

    ובכל זאת אוסיף הגיג קטן משלי:
    מספיק כבר עם עירית לינור. מדובר באשה רעה, ממורמרת, לא חכמה במיוחד. בצעירותה עוד היו בה שנינות וחן מסויימים, אבל הם התפוגגו עם השנים.
    לא צריך לקחת ברצינות את האמירות הפסקניות, יודעות-הכל שלה. למה בכלל להתייחס אליה? לרשות גב' לינור עומדים, [ואף פעם לא הבנתי למה], מיקרופון, ומצלמה, וטור בעיתון, ושם היא מפרסמת את הדיעות החשוכות שלה.
    למה לתת לה גם את הבמה כאן, בשיר היפה הזה?