• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

השאלה המרכזית בדיון על פונדקאות

האם דגל המאבק של הקהילה הלהט"בית מתחיל ומסתיים בסיסמה "גם לי מגיע"? מה לגבי שיוויון והבטחת זכויותיהן של נשים שהן חלק מהולדת בניכם ובנותיכם?
חדוה אייל

ד"ר חדוה אייל היא מיוזמות ועד לאחרונה מנהלת פרויקט "נשים וטכנולוגיות רפואיות, ארגון אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה. חברה בפרויקט "אקדח על שולחן המטבח" ובמחלקה לפריון במרכז הבינלאומי לאתיקה משפט ובריאות, אוניברסיטת חיפה.

בין חוק הלאום למעצר רב קונסרבטיבי שערך טקס חתונה, בין תקיפת טרנסג'נדרית לשבי הממושך של אברה מנגיסטו, בישראל 2018 אפשר לזעוק אי-שיוויון של קבוצה אחת כמעט מבלי לעצור ולשמוע זעקה של קבוצה אחרת. שוויון הזכויות של קהילת הלהט"ב והזכות לשוויון בישראל בכלל נתלים בימים אלו על "כתפיה הרחומות של הפונדקאות", וההתגייסות מצד מוסדות שונים (ראו למשל את ההצהרה של אוניברסיטת תל אביב) משמחת ושוברת לב בו בזמן. מה בציבוריות הישראלית נתפס היום כמאבק לשיוויון, ומה ראוי ולא ראוי להיות חלק מהקונצנזוס?

מבט חטוף בשיח על חוק הפונדקאות והמאבק המתנהל מולו כעת עשוי להוביל להבנה לפיה הדילמה המרכזית שחוק זה מציב הוא תנאי ההכללה: האם ואת מי אנחנו מדירים ממדורת השבט הישראלית ברוכת הילדים. במילים אחרות, התחושה שעולה היא שהבעיה המרכזית בחוק הינה שהוא מפלה גברים יחידניים וזוגות שאינם הטרוסקסואלים-נשואים. במקביל, נטען שהיות והצעת החוק מבקשת להכליל נשים יחידניות, משמע שזהו חוק לטובת נשים ועבורן. החוק ובכלל זה ההצעה לתיקונים אינם מבטיחים שיוויון, לא לנשים ולא להומוסקסואלים. החוק מדיר הורות הומוסקסואלית, ובכך מקדם תפיסה שמרנית והומופובית לגבי הורות; החוק חוטא גם לנשים, משום שאין בו הגנה ושמירה על מעמדן, זכויותיהן ופוריותן. חוק הפונדקאות, ראשית כל ומעל הכל, עוסק בפוריותן של נשים, מפרק וממשטר את הפוריות והגוף של האשה לטובת ועל פי תפיסת הריבון ופועל במערכת כלכלית עסקית.

ביומיים האחרונים נסוב השיח על שיוויון בהקשר לקבוצה אחת מופלית, מבלי להתייחס לעצם הווייתו של החוק והאופן שבו הוא מבנה אי-שיוויון. הדיונים בכנסת ביקשו להרחיב את האפשרויות להיקשרות בהסכם פונדקאות, מבלי לדבר על סייגים וזכויות של נשים בהליכי פונדקאות. דוגמא מובהקת לכך היתה הדיון שהתקיים באפריל האחרון בוועדה בכנסת בין שירי אור חכמון, פונדקאית בדימוס ומלווה נשים פונדקאיות, לבין ח"כ איציק שמולי מהמחנה הציוני. אור חכמון ביקשה שיוויון ביחס החוק בין ההורים לבין הפונדקאית בעניין האבחון הפסיכולוגי. לדבריה, הבחירה להיות פונדקאית אין משמעה ויתור מוחלט על פרטיות, ולכן ביקשה להגביל את המידע הפסיכולוגי העובר להורים לכדי מידע רלוונטי בלבד. עוד הוסיפה, כי "גם הפונדקאית צריכה לקבל את האבחון הפסיכולוגי של הזוג."

והנה השיח שהתקיים בעקבות זאת:

איציק שמולי: הדדיות היא מילת מפתח, אבל את לוקחת את זה לכיוון לא נכון לדעתי. לדעתי להורים המיועדים צריכה להיות נגישות מלאה למידע עם מי הם הולכים לעבור את התהליך הזה.

שירי אור חכמון: ולפונדקאית לא צריכה להיות נגישות מלאה אם היא הולכת לעבור את התהליך?

שמולי: לא.

אור חכמון: למה לשים אותה במקום מונמך אל מול הזוג?

שמולי: היא לא במקום מונמך. וחלק ממה שאנחנו עושים פה זה להגביר את ההגנות עליה, אבל לא צריך לקחת את זה לקצה.

התשתית הרעיונית והחקיקתית בנושא אינו רואה בנשים שוות זכויות באופן מלא, אלא כאלו שיש להתנהל מולן במידה של חשדנות

למעשה, ניתן להבין מדבריו של ח"כ שמולי – שבהמשך אף יצא בקריאה נרגשת על חטא אי-השיוויון שבחוק כלפיו וכלפי חבריו – שלא אמור להיות שיוויון מלא בין הנשים הפונדקאיות לבין ההורים. שזה קיצוני מדי. דיון זה משקף יותר מכל את הבעיה המהותית בחוק הפונדקאות, והיא שהתשתית הרעיונית והחקיקתית בנושא אינו רואה בנשים שוות זכויות באופן מלא, אלא כאלו שיש להתנהל מולן במידה של חשדנות וזהירות.

המחוקקים מדגישים לא פעם כי אל לה לפונדקאות להפוך למקור הכנסה כלכלית, זאת על מנת למנוע ניצול של נשים עניות – עניין הראוי לחשיבה חברתית מעמיקה החוצה את תחום המשפט. עם זאת, ראוי לתת את הדעת לנושא אחד שממנו נמנעו מלדון: מרכזיותן של סוכנויות התיווך, הפועלות כעסק לכל דבר ועניין. תאמרו, לסוכנויות יש תפקיד מאוד חשוב בהבטחת הזכויות והקשר שבין ההורים לבין הנשים הפונדקאיות. ואכן, דווקא בגלל תפקידן החשוב, עולה השאלה מדוע זה המחוקק ומשרד הבריאות נמנעים מכל פיקוח על הסוכנויות? מדוע במרחב שנתפס כ"קודש הקודשים" של החברה הישראלית – הבאת ילדים, אנו מותירים זאת לידי סוכנויות שפועלות כעסק כלכלי לכל דבר ועניין? איך נבטיח שבעבור אותן הסוכנויות בעל המאה לא יהיה בעל הדעה, שהשיוויון בין ההורים לבין הנשים הפונדקאיות יובטח, ושזכויותיהן וצרכיהם המשותפים והנפרדים יישמרו?

כדי לקיים פונדקאות ראויה ומטיבה, יש לוודא שהחוק מבטיח את זכויות הנשים בישראל, ולהבין שהחוק משפיע לא רק על נשים פונדקאיות אלא על מעמד האשה ככלל. בנוסף, יש לבחון מחדש שאלות עמוקות על שיוויון בחברה הישראלית – כזה שאיננו נתח מהעוגה הקיימת, אלא דיון במרכיביה. כדאי לחזור ולשאול: מהם תנאים הקיום הבסיסיים שכל משפחה ראויה לה במדינת ישראל? האם ראוי כחברה שנמשיך לקדש הורות? מה היא משמעות הזכות להורות ואיזו מסגרת חברתית אנו מבקשות לייצר – האם רק במסגרת הזוגית ורק באמצעות הביולוגיה, או שמא כמשפחות מרובות הורים בתמיכה חוקית וחברתית?

שאלה חשובה נוספת היא, האם דגל המאבק של הקהילה הלהט״בית מתחיל ומסתיים בסיסמה "גם אני רוצה", "גם לי מגיע"? מה לגבי שיוויון והבטחת זכויותיהן של נשים שהן חלק מהולדת בניכם ובנותיכם? אולם זו איננה שאלה שיש להפנות לחברי וחברות הקהילה הלהט״בית בלבד, אלא שאלה שמופנת לכלל החברה הישראלית – מה לגבי סולידריות ואיחוד מאבקים חברתיים מול עוולות ואלימות המכלים כאן כל חלקה טובה. אי-שיווין חברתי, לאומי, מגדרי שלא יאפשר לגדל כאן ילדים וילדות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הפונקדאות היא הככנסת פוליגמיה בדרך האחורית

    דרך הקידמה המדעית הגבר מכניס את הפוליגמיה, האשה הראשונה לא יכולה ללדת ולכן הוא לוקח לו מידי פעם אישה שניה ושלישית על מנת שתלד לו. בהסכמת האישה הראשונה (האומנם? ראוי לבדיקה, ועד כמה, יש כאן לחץ מאוד גדול של האב).
    כמו בחזרה על סידרת טלויזיה לעיתים קרובות תוך כדי הריון הפונדקאית נכנסת לריב עם האישה והקשר נעשה רק דרך האב.
    אין בכלל מודעות פסיכולוגית למצב הזה, שהוא די בסיסי בכל חברה, כי הדימוי שלנו הוא שאנחנו חברה מונוגמית (גם זה דימוי כי החברה המערבית היא פוליגמית סדרתית ולא מקבילה).
    אלא מה? זו פוליגמיה במחיר סוף העונה, אם היו הולכים לפי חוקי היהדות לא רק לאם יש זכויות אלא שגירושיה לאחר הלידה היו מכניסים לה את דמי הכתובה, וכאן אפשר למדוד את אישה נקנית, לפי דרישות התפקיד, ולא מחיר קבוע מראש. ביהדות היילוד הוא של האם שמרחמו היא יוצאת (ולא יהיה טקס פטר רחם גם אם זה בנו הראשון של האב, כי הפונדקאית חייבת להיות אחר לידה). כל המערכת מתעלמת מאלפי פגיעות פיזיות ופסיכולוגיות של לידה פונדקאית ואכן חברות התיווך מוכרות לאם חדורית חלומות של הריון מושלם עם הכנסה לא קטנה, מרוב תענוג של הריון מגוף זר (האם הכנסת גוף זר לרחם אינו אונס?) שאסור להתקשר אליו כי הוא יעבור מיד לאחר לידתו לידיים אחרות, האם המסכנה לרוב תבזבז את הכסף עוד בטרם קיבלה אותו (כן, הבנקים כבר מיד על השלטר לתת הלוואה למענק העתידי שהיא תקבל) הן כפיצוי לה והן כפיצוי לחסרים של ילדיה.

    אם עד עכשיו התנאי היה אישה שכבר עברה שנים של נסיונות קשים וטיפולים להיכנס להריון וכמוצא אחרון, הגברים הומואים רוצים להפוך את זה ליום כיף בחברת היי טק ולסחר של גברים עשירים (בכל זאת צריך זמינות ל 300,000 שח או כהון עצמי או נגישות להלוואה) ברחם של נשים עניות. חברות התיווך פונות בדיוק לנשים האלה, זה קהל היעד.

    נכון, לא כל ההומואים בעד פונדקאות, אבל ההפגנות למען פונדקאות הן רשמיות של הקהילה. אם רוצים שיוויון, נבדוק על כל גבר שרוצה פונדקאות מה עושות שר שנים של טיפולי פוריות והורמונים על גבר, אולי יבינו מה עוברות נשים וזה יהיה מחקר טוב לבדיקה של השפעצ התרופות האלה. ואחר כך יוכלו לפנו לפונדקאות. מצחיק? עצוב? זה המקום בו שיח הזכויות נהיה הדרך הכי קלה לגיהינום.

    1. מינימידימקסי

      בליל של קשקושים שאין ביניהם שום קשר.
      פוליגמיה? היי טק? טיפולים קשים? כתובה? אונס? מה הקשר בין אחד לשני, ומה הקשר של כל אחד מהם לפונדקאות?
      הכי משעשע: "לא יהיה טקס פטר רחם…".
      אוי אוי אוי.
      רק על זה צריך להמשיך ולחוקק חוקים מפלים נגד הומואים, נכון כבוד הרבנית?

  2. דן וקסלר

    הכי מבחיל בכל הסיפור הזה שחוק הלאום עבר באותו זמן ומפלה גם מפלה ובאופן כל כך בוטה, אבל ההקשר פשוט נשמט מכל השיח.
    אפילו במאמר החשוב הזה בפיסקת הפתיחה, איפה חוק הלאום!!!!! (בפיסקה האחרונה כן מוזכר גם שיוויון לאומי, תודה)

    אנחנו כל כך מפחדים מהשיח הגזעני שכבר משתיקים את עצמנו?! שחס וחלילה לא נהיה שמאלנים? אוהבי ערבים?
    או שאולי פשוט קל יותר לנו היהודים להרגיש עליונים?
    כי אפשר להיות הומו חופשי בארצנו! וערבים עדיף שיעופו מפה?

    קהילת הלהט"ב ובעיקר צידה הימני צריך להכיר בכך שכל עוד הוא מסכים למחיקה של פלסטינים מהמרחב שלא יתפלא שמנסים למחוק גם אותו.
    המדרון הוא חלקלק… ואפליה היא אפליה
    ואם לא נעשה את החיבור הזה אף אחד לא יעשה!
    אם לא נגיד סולידריות, היא לא תופיע פתאום

    או כמו שאיש חכם אמר פעם לבחור אתיופי, למה שאני אעמוד לצידך כשקוראים לך "כושי סמבו" כשאתה לא עומד לצידי?

    סולידריות היא סולידריות, אם אנחנו (יהודים אשכנזים כמוני) לא מאתגרים את השיח, אנחנו בסך הכל פריבילגים מתנשאים שרוצים להמשיך לחיות את חיינו בשקט בעולם ליברלי
    שהולך ונעלם
    כי גם אנחנו שותקים