• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

משפט באים לבנקאים: מי כאן הברברי

תביעתה של רקפת רוסק-עמינח להימנע ממתן עדות במשפט "באים לבנקאים" נועדה לשמר את השליטה של אליטת ההון בגבולות הדיבור ובמעמדם של אזרחים. מחר (א') היא תמצא את עצמה מול יריב שקול, המבקש לשים גבול לברבריות של החוק
גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

ברגעים אלה ממש מנהלת רקפת רוסק-עמינח קרב נגד מערכת המשפט. האחרונה דורשת ממנה להתייצב למתן עדות בתיק המתנהל בעקבות תלונתה על "באים לבנקאים" ובראשם ברק כהן ופעילותם נגד עוולות הבנקים כלפי הציבור. האזרחית רקפת מבקשת לא להגיע לבית המשפט למסור עדות בשל חשש לחייה (ניתן לקרוא כאן את העתירה המלאה). עתירתה הוגשה בעקבות דחיית של הבקשה הראשונה השבוע.

שופט השלום שמואל מלמד דחה את בקשתה השנייה של רוסק-עמינח להעיד נגד כהן בדלתיים סגורות, לא בפניו ולא באולם בית המשפט. בפנייתה כתבה רוסק-עמינח כי "קהל בריונים" צפוי להגיע לדיונים, ואלה "מרתיעים ממתן עדות". לאחר שדחה את הבקשה בפעם הראשונה בנימוק "שאינה עומדת בתנאי החוק", כתב השבוע מלמד כי הוא "מבין את תחושותיה הלא נוחות, אך מול חששות אלו עומד שיקול הוגנות ההליך וצורך לקיים חקירה בתוך כותלי בית המשפט ולאפשר להתרשם ממהימנותה". הוא הוסיף, כי בכוחם של מאבטחי בית המשפט לדאוג לביטחונה.

בית המשפט ייענה מן הסתם לבקשתה של שועת הארץ, ויבודד אותה ככל הניתן מה"ברברים".

כשקראתי זאת נזכרתי במערכת משפט אחרת, רחוקה מכאן, במדינת טנסי בארצות הברית. שם שוקל מושל המדינה מתן חנינה לסינטויה בראון שנשפטה בשנת 2004 – בגיל 16 בלבד – למאסר עולם של מינימום 51 שנה בגין רצח הגבר שקנה אותה מסוחרי נשים, התעלל בה וסחר בה למטרות מין. בית המשפט העליון קבע, בשם הצדק והחוק כמובן, שבראון תהווה סכנה לחברה במשך כל ימי חייה, מכיוון שלא יכלה לעמוד בהתעללות שסבלה. זה כמובן הזכיר לי גם מקרה קרוב, שלשמחתי ולשמחת רבות שלחמו למענו הגיע לכדי פתרון אחר ביולי האחרון. יונתן היילו הואשם והורשע ברצח האדם שהתעלל בו ואנס אותו באופן שיטתי ועקבי. מאבק חברתי עיקש של עו"ד ספיר סלוצקר-עמראן (שאף נעצרה במחאת הנשים האחרונה) ואחרות הפך את החלטותיהן של ועדות שחרור למיניהן ואת עמדתה של הפרקליטות שכמובן התנגדה לשחרור המוקדם.

כאשר אני צופה בסרטונים שמעלה ברק כהן כחלק ממאבקו הציבורי, להרף עין הבטן שלי מתכווצת. מי שגדל לאור הקודים של מעמד הביניים מצפה למהוגנות מסוימת במרחב הציבורי, ואולי במיוחד בבית המשפט. מי שגם זכה להכיר את ברק כהן באופן אישי מכיר את הפער בין הדימוי שמבקשים ליצור לו, של מעין חיית פרא, לבין החיה הפוליטית שהוא. מול דימויים אלה נשאלת השאלה מהו מרחב הפעולה הפוליטי הלגיטימי, מי המאיים ומי מאויים, ובמיוחד מי מייצר מחדש מרחב של ברבריות העומד בניגוד לסדר של האזרחות המודרנית.

האם ברבריות היא אלימות? המקרים של בראון והיילו מלמדים שהשאלה מהי אלימות הינה תלוית תכלית: אם האלימות נועדה לשים קץ לברבריות, כפי שקרה בשני מקרים אלה, הרי שאלימות היא היפוכה של הברבריות. מה, אם כן, בין ברבריות לבין אלימות?

ראשית, מי שמייצר את הברבריות ומי שקובע את תחומי פעולתה ואת מרחב קיומה אינם "הנתינים", אלא בעלי הכוח והשלטון. כך היה מאז ומעולם, וכאשר האזרחות ניתנה לתושבי הפוליס האתונאי היה זה רגע מכונן מכיוון שבו נקבע שגם האזרחים הם חלק מהשלטון ולא מהברבריות: "קהילת האזרחים היא זו שבה הדיבור תופס את מקומו של הדם, ובו אקטים של החלטה תופסים את מקומה של הנקמה". התהוותו של האזרח ובהמשך האזרחית המודרני נעוץ ברגע ההיסטורי (המדומה או לא) שבו האנושיות מבחינה את עצמה מהברבריות. אולם, וזה חשוב, הפרידה הזו מהברבריות אינה מוחלטת כפי שהיא אינה מבטלת את יחסי הכוח בין השליטים לנשלטים. לכן, גם כיום ההגדרה מיהו ברברי ומי לא נתונה בידי בעלי הכוח.

בעידן המודרני המדינה היא מקור השליטה באלימות. כאשר האזרחית ר'(רקפת רוסק-עמינח) פונה אליה בבקשת הגנה היא עושה זאת, קודם כל, כאזרחית התובעת מהמדינה הגנה על זכויותיה. היא עושה זאת בשל מחאה שאפשר לראות אותה כקשה ונקמנית, אך גם, כפי שאני טוען, כבעלת היגיון פנימי מבוסס. אם הבנק פונה אל בני משפחתו של בעל החוב, כך לפי האזרח ב' (ברק כהן) וחברי מחאת "באים לבנקאים", החייב יפנה את חיציו אל בני משפחתה של בעלת הכוח. כך "בלתי מעורבים" משני הצדדים נפגעים מהריקושטים. אפשר להתווכח על הטעם והתועלת הפוליטית שבהתעקשות על סימטריה מעין זו, אבל ללא ספק ההגיון שלה עומד בעינו. במקום שבו המרחב הציבורי נחשב עדיין כציבורי וכמרחב לפעולה פוליטית, ככל שהמעשים של מי מהמוחים אינם שופכים דם, ולא כמטאפורה, אלא הם חלק מהדיבור וזכות הצעקה – הרי שאנחנו פשוט לא בתחום הברבריות.

במקום שבו המרחב הציבורי נחשב כמרחב לפעולה פוליטית, ככל שהמעשים של מי מהמוחים אינם שופכים דם, ולא כמטאפורה, אלא חלק מזכות הצעקה – הרי שאנחנו פשוט לא בתחום הברבריות

אלא שהאזרחית ר' ביקשה להציב את עצמה מעל למרחב הציבורי הזה ותבעה, בשם החוק, להשתיק את הצעקה. אתמול היא הגדילה לעשות ותבעה גם להשתיק את הדיבור של החוק עצמו – את המהלך הנראה של המשפט – זאת, תוך יצירת מצג שווא של אלימות וברבריות מצד הנאשמים. התביעה לסגור את דלתות בית המשפט, או לכל הפחות למנוע את המגע והעימות פנים אל פנים עם הנאשמים (כן, ועם ציבור התומכים בהם), נועדה לשמור את את השליטה שלה, ושל אליטת ההון בכלל, בסדר הקובע את גבולות הדיבור. כך, היא ביקשה למנוע את הדיבור בינה לבין האנשים עליהם היא התלוננה תוך אימוץ של נימוקים שכולם יצירת תיחום מדומה בין המהוגן לברברי.

השיימינג אותו חווה האזרחית ר' לאחרונה הוא לא נעים, וקשה לערער על כך. בעיניה, הוא רק קצהו של מעשה ברברי העלול להסתיים באלימות ממשית ובפגיעה בגופה. לכאורה! ראשית, כי הדיבור על איום פיזי לחייה נסמך אך ורק על הדימוי של המפגינים כברברים ושלילת האזרחות הפוליטית שלהם, ושנית כי השיימינג הוא העניין האמיתי כאן. הנה, מאיגרא רמה מבקשת האזרחית ר' את הגנת המשפט כאילו היא מתהלכת ממש בלב-לבו של העולם התחתון. ואולי זה באמת העניין. בעבורה, האזרחות שלה אינה כמו זו של כל אחד אחר, וההתפלשות בזירה אחת שבה היא לכאורה שוות ערך לאזרח ב' היא-היא השיימינג.

ההבחנה בין האנושי לברברי, בין האזרח למי שאינו כזה, טמונה במשמעותה המשתנה של השליטה. האזרח בפוליס וכיום במדינה המודרנית הוא מי ששולט בקביעת החוק ונשלט על-פי אותם חוקים שקבעו הוא והיא ועמיתיהם האזרחים. אך בעולם הממשי, החוק אינו נייטרלי ליחסי הכוח. יעידו על כך סינטויה בראון ויונתן היילו ועוד רבות ורבים. במיוחד יעידו על כך מי שסובלות מהתעללות על רקע מגדרי וחוות על בשרן ונפשותיהן את מגבלות החוק והצדק. עכשיו, כשנוח לה, האזרחית ר' מרמזת כאילו היא אחת מאלה:

המערערת כקורבן עבירה מצויה בסיטואציה קפקאית מובהקת של "צדיק ורע לו", באשר היא קיימה את חובתה האזרחית להגיש תלונה כנגד מי שסחט אותה באיומים והילך אימים עליה ועל בנותיה […] ואילו המדינה על כל זרועותיה מפנה לה עורף.

כך, במלים אלה מתוך כתב הערעור, מציבה עצמה רוסק-עמינח הן כאזרחית טובה, והן כמי שבדומה לקורבנות אחרים של מעשי פשע נזרקת על-ידי המדינה לכלבים. אבל בכך היא מתעלמת דווקא מהיותו של בית המשפט זירה שבה ימצא את עצמו ברק כהן (לצד האזרחים הנאשמים האחרים) בעמדה שבה בכוחו להטות לטובתו את מאזן הכוח הרווח שם בחוץ – זה הקובע למי המדינה מפנה עורף ולמי המדינה נותנת גב.

בזמן שכתבתי, התקבלה הפסיקה שהתבססה על פשרה בין הצדדים, לפיה העדות תהיה פומבית אך לא כל אזרחית ואזרח יוכלו לנכוח פיזית באולם. כך, למול איומי הברבריות שמלווים את כניסתה הצפויה של רוסק-עמינח לאולם בית המשפט מחר (יום א', 16.12) היא תמצא את עצמה מול אזרח שקול ויריב הוגן המבקש לשים גבול לברבריות של החוק והכוח הכלכלי והפוליטי. ובמילותיו של ברק כהן בפוסט שפרסם בעקבות הפסיקה:

עתה, כאשר רקפת רוסק-עמינח מתייצבת למתן עדות פומבית לעיני קהל – כלי המאבק השתנה. אין כל צורך באותו בוז רחוב ההולם מאבק אזרחי. עתה יעמוד הדיון המשפטי הישיר – פעילים פוליטיים מול ראשי המערכת הבנקאית, ראש בראש משפטי. נניח את העובדות ונראה סוף סוף מי הפושע ומי חסר המוסר. זאת אשר גונבת רכוש מילדים בגלל חוב ההורים? או אלה שנמאס להם מכך והלכו לספר על כך לכל העולם, כולל ליד ילדי הגנבת עצמה. שיתבייש הגנב ולא מי שמספר על כך.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר לנסקי

    התביעה המחוצפת של השודדת רקפת רוסק-עמינח מעידה לאילו דרגות של עזות מצח הגיע האנשים והנשים שעושקים אותנו – הציבור הרחב – יום יום ושעה שעה. המפלצת רקפת, בתמיכת משרתים בגלימת פרקליטים (ששכר טירחתם משולם מכספי הבנק ה"לאומי" – כלומר מכספנו), דורשת מעמד על-חוקי. היא, השודדת-המפלצת, תובעת פטור מהופעה בבית משפט, ב-open court, משום שנפשה המעודנת והרכה לא תעמוד לנוכח קריאות גנאי (מוצדקות) מצד קורבנותיה. קשה להעלות על הדעת שיימצאו שופטים/ות הגונים/ות שייעתרו לדרישה השערורייתית של המכשפה רר"ע. ולוואי שלא אתבדה.

  2. חזי

    המלכת האיש הזה היא, כנראה, נקודת השפל אליה הגיע השמאל הישראלי אי פעם (או לפחות נגיד, בשנתיים האחרונות).
    מבחינתי כמובן זה אחלה כי שמאל שמארגן ספקטקלים תקשורתיים מאצ'ואיסטים זה שמאל שלא מחמש את המיליציה הפלסטינית.