המחאה החדשה - עסקה מצוינת לשלטון ולתאגידים

אם באמת רוצים לעסוק ביוקר המחיה, אי אפשר לעצור במחיר הקוטג'
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

קשה להתנגד למחאה חברתית (למרות שמחאה חברתית שיושב ראש התאחדות הסטודנטים הוא אחד מדובריה המרכזיים אינה מבטיחה רבות). המחאה הנוכחית היא נגד יוקר המחיה. שר האוצר הצהיר שהוא ממנה את פרופ' ירון זליכה לעמוד בראש ועדה שתבדוק את יוקר המחיה, וזליכה הודיע שהוועדה תתרכז בשלב ההתחלתי בענף המזון. בקיצור, מהפיכה חברתית לא תהיה כאן.

רוצים לעסוק ביוקר המחיה? בואו נדבר לא רק על מחיר הקוטג', אלא גם על ההרעבה שכופה הממשלה על ההוצאות האזרחיות – עובדה שנגידת בנק ישראל לשעבר לא הפסיקה לציין במשך כהונתה. בואו נעסוק במאות מיליארדי שקלים שלאורך השנים לא הוקצו לחינוך, לבריאות, לדיור ולשירותים חברתיים אחרים. בואו נסתכל על הזכות לחינוך שמותנית בכסף ועל תשלומים לשירותי חינוך שהולכים ומאמירים, על ביטוחי בריאות פרטיים שהולכים וגדלים, על ההוצאה של משקי בית על ביטוחים משלימים פרטיים והשתתפות עבור תרופות וטיפולים שעמדה בשנת 2000 על 4.6 מיליארד ₪ (במחירי 2016) וב-2016 גדלה עד כדי 13 מיליארד ₪. על כך שלרבע ממשקי הבית בישראל לא הייתה בשנת 2016 כלל הפרשה לפנסיה. על תקציב משרד השיכון האמור לסייע לאנשים במימוש הזכות לקורת גג: בין השנים 2000 ל-2014 קטן תקציב משרד השיכון במונחים ריאליים מ-9.9 מיליארד ש"ח ל-3.13 מיליארד ₪, זאת בעוד שהכנסות המדינה ממסי נדל"ן – מס רכוש, מס רכישה, מס שבח ומס מכירה – גדלו מ-5.08 מיליארד ₪ ל-7.8 מיליארד ₪.

יוקר המחיה הוא רק צד אחד של המטבע. צדו השני הוא ההכנסה שבאמצעותה אזרחים קונים מוצרים ושירותים. בואו נדבר על שכר וצמיחה: כפי שמראים נתוני מרכז אדוה, מאז תחילת שנות התשעים נפער פער בין התוצר הגולמי לנפש לבין השכר הריאלי לנפש. כלומר המשק צומח, אולם השכר מתרחק ממנו. בין היתר, מכיוון שבעשורים האחרונים חלקם של העובדים בעוגת ההכנסות הלאומית מצטמק בעוד שחלקם של המעסיקים עולה. צריך גם לדבר על קריסתו הצפויה של המוסד לביטוח לאומי בשל הירידה הדרסטית בשיעור מיסי המעסיקים שמימנו את קופת המוסד.

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי וארגון ה-OECD, קרוב לרבע מהשכירים/ות במשק הישראל משתכרים שכר נמוך. במבט השוואתי, שיעור העובדים המשתכרים שכר נמוך כאן ממצב את ישראל ברבע התחתון של טבלת מדינות ה-OECD. השבוע, חוקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הציג בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת נתונים, לפיהם 23% מהשכירים בישראל הם עובדים שעתיים ומחציתם מרוויחים עד 4,000 ₪. חלקם הגדול הוא חלק מהפרולטריון העצום של מאות אלפי עובדי חברות קבלני כוח אדם, שסל זכויותיהם מצומק והן מופרות באופן עקבי.

או בואו נדבר על אלו שעל חייהם משפיעה עליית המחירים באופן הדרמטי ביותר, העניים, שמספרם בישראל הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD – אלה שנתניהו קרע בתחילת שנות האלפיים את רשת הביטחון הסוציאלי המחוררת שעליה הם נשענו. עניים שחלק גדול והולך מהם שייך למעמד העניים העובדים, נשים וגברים הקמים כל בוקר לעבודה אך זו אינה מחלצת אותם מעוני.

אם כך, בלימת התייקרות מחירי הקוטג' והפסטה היא עסקה מצוינת לשלטון ולתאגידים, שלא תשנה פה כמעט דבר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    העובדות הפוליטיות ידועות.

    רוב הישראלים מחשיבים את עצמם כמעמד בינוני, לא פרולטריון ולא עניים.

    הסולידריות עם מי שהם תופסים כעניים- נמוכה ("אלו ערבים וחרדים").

    האמון שיש להם במוסדות השלטון (משרד החינוך, קופת חולים, ביטוח לאומי, עירייה וכו')- נמוך.

    ממילא, כשהם מדברים על "יוקר מחיה", הם לא מתכוונים שיעלו להם מיסים כדי לעזור לעניים מהם,
    אלא שהממשלה תעזור *להם*.
    ומבחינתם- ע"י הסרת חסמים, רפורמות וכו', וע"י סבסוד ישיר – לא ע"י חיזור המערכות הציבוריות.
    דוגמאות לצעדים ממשלתיים פופולריים שנתפסים כ-"מורידי יוקר מחיה":
    – השמיים הפתוחים (פגעו מאוד בחברות התעופה הישראליות, שמצבן קשה)
    – רפורמת הסלולאר (חברות קיבלו תדרים בחינם ופטור מהקמת רשת משלהן כדי לדרבן אותן להציע מחיר נמוך)
    – מחיר למשתכן (קבלן מקבל קרקע זולה כדי לבנות דירה זולה)

    כל אלו מנוגדים מאוד לרוח הסוציאליסטית שהכותב מציג.

  2. ליכודניק

    במחילה, נראה שהכותב מתייחס לאיש קש, לנתניהו שר האוצר של 2003 שצמצם את הוצאות הממשלה ("האיש הרזה והאיש השמן"),
    בעת שנתניהו וכחלון של 2018 מנהלים מדינות שונה לגמרי. לא סוציאליסטית, אבל ממש לא ליברלית.
    במקום להקטין את הממשלה ולהפחית מיסים ורגולציה, הם פשוט נותנים הקלות מס או מוותרים על הכנסות בסקטורים מסוימים:
    רפורמת הסלולאר= ויתור על דמי שימוש בתדרים כדי לעודד מפעילים חדשים שיוזילו את המחיר
    מחיר למשתכן= ויתור על עלות ריאלית של הקרקע כדיל הוזיל דירות לעשרות אלפי רוכשים בשנה
    נטו משפחה= הטבות מס להורים
    נטו הוזלות= הפחתת מס קניה ומכס למוצרי חשמל ביתיים וכו'

    זו מדיניות פופוליסטית וגרעונית; היא נותנת הקלה מהירה לציבור, שאינה ברת קיימא. אבל היא לא "קפיטליסטית- ליברלית" כפי שהכותב מצייר; ונראה שהיא מקובלת בציבור.