• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

בין הגשר של לוי אבקסיס לכולנו של כחלון

בממשלת ימין מובהקת, "סדר יום חברתי" אינו באמת אפשרי. ובטח לא ליהודים בלבד

בבחירות 2015 היה זה משה כחלון שמיתג את עצמו כ"מזרחי" ו"חברתי", השילוב הקדוש בפוליטיקה. עם המון הבטחות, קבלות מסוימות וחי"ת נעימה לאוזן, הוא משך אחריו המונים – גם מצביעי ימין. ההבטחה הגדולה מהמשפחה ברוכת הילדים קיבל לידיו את תפקיד שר האוצר. האיש שמיקד את הקמפיין שלו במונחים כמו עוולות, פערים חברתיים וחוסר צדק מחזיק במפתחות לשינוי שהוא מדבר עליו, לכאורה.

ביום שלאחר הבחירות, כשהוא משתף פעולה עם בנט, נתניהו וליברמן, החברתיות שלו נדחקה לשוליים ונשכחה. בכל החלטה ממשלתית וקואליציונית של ממשלת הימין הנוראית הזאת, ה"מזרחי" וה"חברתי" תמך – נגד פלסטינים כמובן, נגד קשישים ונכים, חד הוריות ועוד. הלהיט הגדול של המזרחיות הוכיח כמה לאומן קטן ואיש של דיבורים הוא. מהמזרחיות נותרה רק ח' קטנה וזיכרון ילדות מאולגה. הוא לא עשה דבר על מנת, למשל, למנוע פינויים משכונות גבעת עמל, תל כביר ועוד – שכונות ואנשים שבשמם הוא אהב לדבר.

בבחירות 2019, ההבטחה ה"מזרחית" וה"חברתית" היא כמובן אורלי לוי אבקסיס, שכמו כחלון ניתן לזקוף לזכותה יוזמות חברתיות כאלו ואחרות (לצד שותפות עם הפאשיזם של ליברמן). השאלה צריכה להתמקד באיך תתנהל לוי אבקסיס ביום שלמחרת הבחירות: אתמול, כשנשאלה לגבי ישיבה בממשלת נתניהו, היא גמגמה; אבל נעזוב לרגע את החקירות וההמלצות – כשהשותפים שלך הם בנט, שקד ואורי אריאל, המחויבים לגזל המתמשך בשומרון ולהעברת תקציבי ענק לחטיבה להתנחלות ולגרעינים הדתיים – איך בדיוק ובאיזה תקציב תוכל להשפיע? כשהשותפים האחרים הם נתניהו, שטייניץ ועוד אבירים של הפרטות – איך החזון ה"חברתי" של לוי אבקסיס יעבוד? לאיזה אוכלוסייה מוחלשת יכולה לסייע מתוך שלטון דורסני כזה?

היום שלאחר הבחירות של לוי אבקסיס עתיד להיות דומה באופן מובהק לתקופה של כחלון. אם היא לא פוסלת מראש ישיבה עם הבית היהודי ששר מטעמה, אורי אריאל, נחשד כי גנב מאות מיליוני שקלים שיועדו לפריפריה לטובת גרעינים דתיים בתקופתו כשר השיכון והבינוי; אם היא לא פוסלת מראש ישיבה בממשלה שבה ראש הממשלה מקדם כלכלה ניאו-ליברלית דורסנית שכוללת הפרטה של כל שירות ציבורי אפשרי; אם היא לא פוסלת מראש ממשלה שמעבירה תקציבי ענק להתנחלויות במקום לשכונות – כהונתה של לוי אבקסיס והישגיה ייראו בדיוק כמו אלו של כחלון. בממשלת ימין מובהקת בעלת סדרי עדיפויות ברורים כמו של הממשלה האחרונה, "סדר יום חברתי" הוא ניגוד מוחלט ולא אפשרי.

בין כחלון ולוי אבקסיס מתקיים עוד קו מחבר של ראיית צדק סלקטיבית: ההתמקדות ב"חברתי" בלבד מחביאה בתוכה את העיוורון וההתעלמות של השניים מהדיכוי הפלסטיני. דרישת צדק שיוצאת מפריזמה ציונית, כלומר עיסוק ביהודים ובמעמדות בתוך החברה היהודית בלבד, מוציאה מהדיון את האוכלוסייה הכי מדוכאת ידי אותה חברה ממש – הפלסטינים. הפריזמה הציונית הצרה לא רק חוטאת למציאות כשהיא מעלימה מיליוני אנשים, אלא מרחיקה כל אפשרות של צדק אמיתי ויסודי. הדרישה המוצדקת לזכויות שוות לא יכולה להסתיים בגבול הדמיוני של בית שאן, אלא חייבת להיות מופנית גם כלפי האוכלוסיות הפלסטיניות המדוכאות סביבה, אחרת היא דרישה ריקה וחסרת משמעות.

ה'גשר' שאורלי לוי אבקסיס מדברת עליו הוא פוטנציאל אדיר, כל עוד הגשר הזה יחבר ברמת השיח והמחשבה בין קהילות שהציונות משסה האחת בשנייה באופן תמידי. כל עוד ממשיכה לוי אבקסיס להתעלם באופן בוטה ומכוון מהדיכוי הפלסטיני, סופה לסיים כמו כחלון. כי צדק לעולם לא יכול להתקיים בגבולות של גזע או דם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    כתבתי דברים דומים בעבר.
    נראה שבעיני הכותב יש רק דרך אחת להיות "חברתי": מדינת רווחה, כולל מנגנונים גדולים של רפואה, חינוך, דיור ציבורי, ביטוח לאומי, תרבות ואמנות ציבוריים, מחלקות רווחה וכו';
    וההיפך מכך הוא המדיניות המוצהרת של נתניהו: ליברליזם. הפרטה, פתיחה לתחרות וכו'.

    כחלון מנוסה ונבון. הוא לוקח שני תפקידים:
    מגן שלטון החוק (מה שאמור למשוך אליו שמאלנים מתונים ואנשי מרכז)
    לוחם חברתי

    רק שבעיניו, "חברתי" משמעו *ללא מיסים*.
    הוא לא נותן דיור ציבורי- הוא מחלק קרקעות לקבלנים שייבנו ב-"מחיר למשתכן"
    הוא פוטר ממס קניות מחו"ל, אלקטרוניקה, מוצרי תינוקות.
    הוא נותן נקודות זיכוי להורים.
    כשר תקשורת, הוא ויתר לחברות החדשות על תשלום על זכויות תדרים, כדי שיציעו חבילות זולות לציבור.
    הוא מתחייב למיליארדים לשוטרים ולעובדי חב' חשמל.

    נראה שזו מדיניות פופולרית למדי (לצערי- כי היא לא מטפלת בבעיות האמיתיות של המשק הישראלי). נראה שאפילו העניים מעדיפים נופש בוורנה, אייפון וחבילת גלישה זולה על פני סיכוי אמיתי למוביליות חברתית.

  2. דפנה

    מסכימה עם כל מילה.

  3. סתם אחד

    צודק
    כתבה נכונה וממוקדת
    רציתי להצביע לה אבל אוותר