פמיניסטיות, תקשיבו לעובדות המין

אני כותבת את הדברים האלה כי אני יודעת שהם צריכים להיאמר עכשיו, בסמוך לחקיקת הבזק הדורסנית הזאת, למרות שאישית אני נאלמת לחלוטין אל מול התרחשויות הימים האחרונים וגם אל מול היעדר תמיכה פמיניסטית בכל אחד מהאירועים וההתארגנויות שהתרחשו בשנה וחצי האחרונות.

לפני שנה וחצי, כשהקמנו את When She Works – דף פייסבוק שמפרסם עדויות של עובדות ועובדי מין מכל קשת העבודות והפוזיציות, הייתה חוץ מאיתנו רק אחת שדיברה על הנושא של עבודת מין בפומבי, ומלבדה עוד מישהי שמגדירה את עצמה שורדת זנות, שהפכה להיות דוברת השורדות בפייסבוק. שתיהן ממשיכות לקחת חלק בשיח הציבורי בנושא, אלא שבינתיים היו אמורים להתווסף עוד קולות – במהלך השנה וחצי האלו, עלתה בשדרות רוטשילד בתל אביב ובתקשורת מחאת החשפניות, נוספה בתקשורת ובכנסת מחאת הטרנסיות וקמה התארגנות בשם ארגמן לעובדות מין – שלושה אירועים משמעותיים מבחינת השדה המקומי, שדיברו וכתבו עליהם לא מעט בחוגים מצומצמים ורחבים יותר.

אלא שבמקום שיתווספו לשיח, הקולות האלה נתקלו בניסיונות הכשלה והשתקה, אגרסיביים יותר ופחות, כולל הוצאה מהארון של אחת האדמיניות בדף וכולל, כמובן, קידום אגרסיבי של חוק הפללת הלקוח, שיש בסיס רחב להאמין שהוא גורם נזק חברתי יותר מאשר תועלת חברתית ושבכל מקרה נחקק מעל ראשה של קהילת עובדות המין ומבלי לשתפן באף שלב משלבי החקיקה. התוצאה של הקידום האגרסיבי הזה, שנעשה על ידי קבוצות פמיניסטיות בעיקר, שחברו ללובי שאותו הוביל המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, הייתה הצבעה ביום האחרון של שנת 2018 במליאת הכנסת, וחוק הפללת הלקוחות או בשמו הרשמי "חוק איסור צריכת זנות" עבר בקריאה שנייה ושלישית. 34 תמכו, אפס נמנעו ואפס התנגדו (לפחות התנחמנו בזה שבקריאה הראשונה הצביעו בעד 73 חברי כנסת עם אפס נמנעים או מתנגדים). וכך נכנס החוק כלשונו לתוקף.

בחודשים שקדמו להעברת החוק, התארגנות "ארגמן" שנמצאת בחיתוליה השיקה מסורת של השתתפות עובדות מין בוועדות הכנסת וניסוח ניירות עמדה והצהרת כוונות, כעמותה בהתגבשות. למעט אסתר עילם, שהצטרפה כחתומה על נייר העמדה הראשון שלנו כמי שתומכת בכך שנשים בתעשיית המין ישותפו ויובילו את המדיניות והחקיקה עליהן, לא קיבלנו תמיכה מאף גוף או דמות פמיניסטית.

לאחת מהנסיעות לכנסת הצטרפה אז לינור, טרנסית שהצליחה לארגן את הקהילה שלה ולגייס את אלישע אלכסנדר, מנכ"ל עמותת מעברים שמתמחה בסיוע, עזרה וקידום א.נשים טרנס, למאבק בחוק, מתוך הבנה שהוא עתיד לפגוע אנושות באוכלוסיית הטרנסיות בזנות. מחאת הטרנסיות צברה תאוצה כששיאה היה הפגנה מול הכנסת בזמן ההצבעה על החוק במליאה, ביום האחרון של 2018.

המחאה הזאת מגלמת את זעקת הנשים המוחלשות בזנות כולן – לא רק נשים טרנסיות אלא גם אימהות חד הוריות, נשים שמנסות להיחלץ מסיטואציות חיים נצלניות ואלימות (למשל, נשים שמנסות לחלץ את משפחתן מחובות, נשים עניות שחוסכות כדי לפתוח עסק, ועוד), מהגרות – כל האוכלוסיות האלה לא זכו למעשה לתמיכה של הקהילה הפמיניסטית, שכבר יותר משנה מפקירה אותן למהלכי ההתקדמות של חוק הפללת הלקוח. כשפתחנו את הדף וזעקנו נגד החוק כינו אותנו סרסורים, כשהרמנו את מחאת החשפניות קראו לנו עובדות מין פריבילגיות ועכשיו, כשזעקת הטרנסיות נשמעת, מחריגים אותן כאוכלוסיה ייחודית במצוקה.

החוק שקודם תחת הפרופגנדה של חוק שיסייע לנשים בזנות בזכות סעיף שיקום תיאורטי שרבות דובר עליו לא יכול לסייע לרוב הנשים בזנות, והקהילה הפמיניסטית כאמור שותקת לנוכח העובדה הזאת מתוך טיפשות או תמימות שמעדיפה לראות בקידום החוק ובכלל בקידום חקיקה כנגד זנות צעד מבורך וחיובי, במקום להכיר במה שעובדות המין עצמן קוראות לו בכל העולם – אי הפללה. גם המחוקק, אותו גוף שאמון על חקיקה לטובת האזרחים והאזרחיות, וגם הקהילה האזרחית הפקירו את עובדות המין.

זאת זעקה של אזרחיות מופקרות, והיא עולה במשך שנה וחצי מתוך פיות שונים. בקולות שונים. והקהילה הפמיניסטית שותקת ובוחרת לא להקשיב לאותם קולות, להתמודד איתם ולעמוד לצד הנשים שמשמיעות אותם אלא להיפך, להשתיק את הקולות האלה. לבטל את עמדותיהן של נשים מהגרות, נשים עניות, נשים טרנסיות, אימהות חד הוריות. כל הקהילות שמהוות יחד את רוב אוכלוסיית הנשים בתעשיית המין.

אין לי מסקנה לסיום, למעט קריאה לקהילה הפמיניסטית ולפמיניסטיות בולטות ומובילות להתחיל בהקשבה לקולותיהן של עובדות המין ובהזמנה לעמוד לצדן. אני מזמינה אותן לשמוע את הצרכים שלהן, להפסיק לכתיב להן נרטיבים דיכוטומיים אוטופיים/דיסטופיים בדמות הזונה המאושרת לעומת הקורבן האולטימטיבית, להתחיל לראות בהן בנות אדם עם סיפורים והתנסויות מורכבות, משלהן, כנשים שעשו בחירות מורכבות בסיטואציות של מוחלשות ועוני ומתוך כך מגיע להן היחס כאל נשים אמיצות וחזקות שיש להעצים, ולא כאל נשים שקולן ממילא לא נשמע אז למה לא לדבר במקומן, להחליש אותן עוד יותר, להתעלם מקיומן.

איילת בן נר היא מייסדת ארגון ארגמן ופעילה בדף When She Works