• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כשלונו הכלכלי של כחלון

אפשר ללמוד עד כמה מוגבלת פעולתו של כחלון למען צדק חברתי מן העובדה שהוא גאה בכך שהצליח להוריד מסים, ומהתנגדותו הנחרצת לכל העלאה שלהם
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

הלב נכמר למקרא דברי שר האוצר, משה כחלון. הסקרים האחרונים שפורסמו חזו כי מפלגתו, המונה כיום עשרה חברי כנסת, תישק בקושי לקו אחוז החסימה. "זה לא מובן לי, משהו לא מחלחל", אומר השר, "אין הלימה בין העשייה שלנו לבין הסקרים". כשהוא אומר, "בעשייה שלנו", מתכוון השר כחלון למדיניותו הכלכלית — לצעדים כמו הורדה מזערית של מחירי הדירות או בלימתם למצער, לסבסוד צהרונים ולהורדת מחיריהם של מוצרי צריכה אחדים.

הסבר חלקי להלם של שר האוצר מגיע מכך, שבדומה למערכות הבחירות בשנים האחרונות, גם מערכת הבחירות הזאת לא תוכרע על פי עמדת האזרח בנושא המדיניות הכלכלית־חברתית. הבחירות המתקרבות לא יעסקו ב"חיים עצמם" — הם לא יעסקו בזכותם של אנשים לקורת גג, בצורך הדחוף בשירותי רפואה הולמים, בתעסוקה הולמת ומכניסה לאזרחים, במתן שוויון הזדמנויות לילדיהם, בניסיון לפתור את חרפת העוני של מאות אלפי ישראלים, או בממדי האי־שוויון המתקיים בין המעטים שבצמרת לרבים שבתחתית.

מערכת הבחירות הקרובה תתמקד באדם אחד בלבד, שנלחם על חייו הפוליטיים ועל חירותו האישית — בנימין נתניהו. הדבר האחרון שמעניין בימים אלה את ראש הממשלה — פוליטיקאי בעל אידיאולוגיה ימנית קיצונית במישור הכלכלי־חברתי — הוא דיון ציבורי ועימות בשאלות של צדק חברתי. כאדם בעל יכולות מניפולטיביות להכתיב את השיח הציבורי ולהשתלט עליו במידה יוצאת דופן, הוא דואג לכך שמערכת הבחירות הקרובה תעסוק אך ורק בעניינו — הקורבן הנרדף, המנהיג־ללא־תחליף, שדואג לקיומה ולביטחונה של המדינה ומתרוצץ ברחבי העולם כדי לקדם את טובתה, אך מאוים על ידי אליטות שמאלניות מנותקות, הנחושות לסלק אותו ואת מפלגתו מן השלטון בכל אמצעי אפשרי.

בסביבה פוליטית ותקשורתית שבה הדיונים על מדיניות חברתית־כלכלית נדחקים לשוליים, והמתמודדים המרכזיים מול נתניהו מתחרים ביניהם מי פטריוט גדול יותר, אין זה מפתיע שכחלון מביט בעיניים כלות כיצד הולך ופוחת מספר המנדטים של מפלגתו. כחלון גם אינו נהנה מאהדת העיתונות הכלכלית, שמחזיקה, ברובה המכריע, בתפישות ימניות־כלכליות ושמרניות, ורואה בו רפורמטור פופוליסט חסר אחריות המוביל לקטסטרופה כלכלית, למרות שעל פי מדדים כלכליים מרכזיים (כמו יחס חוב־תוצר), מצבה של ישראל טוב בהרבה משל מדינות ה־OECD, ודירוג האשראי שלה, שהועלה ל־AA, מצביע על האמון בכלכלתה.

חטאו של כחלון, בעיניהם, הוא העובדה שתקציב המדינה חרג אולי בחצי אחוז מהציווי הקטגורי של יעד הגירעון. אחד מההישגים ששר האוצר ורבים אחרים מתגאים בו, הוא שיעור האבטלה הנמוך, אולם בימינו עבודה בישראל אינה מבטיחה פרנסה בכל עת. שוק העבודה הישראלי הוא ג'ונגל תעסוקתי המפוצל בין מעמדות וקסטות, ויש בו פרולטריון עצום שזכויותיו מופרות בהתמדה. הפרולטריון הזה מורכב מעובדים ארעיים, עובדים בעלי משרות חלקיות ומאות אלפי עובדי קבלן, שאיש אינו יודע מהו מספרם המדויק בשוק העבודה.

אפשר לתאר את זעקות השבר שהיו נשמעות כאן לו מישהו היה מציע הצעה דומה לזו של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטס, להעלאת שיעור המס על העשירים ביותר לגובה של 70%

אפשר ללמוד עד כמה מוגבלת פעולתו של כחלון למען צדק חברתי, מן העובדה שהוא גאה בכך שהצליח להוריד מסים, ומהתנגדותו הנחרצת לכל העלאה שלהם. למשל, הרעיון לממן את הגירעון הממשלתי או להגדיל את ההוצאה על השירותים החברתיים, המורעבים זה שנים רבות, באמצעות העלאת מסים — כפי שהציעה נגידת בנק ישראל לשעבר, קרנית פלוג — שעתה הם מן הנמוכים ביותר מקרב מדינות ה־OECD, או דרך הטלת מסי עיזבון וירושה, נחשבים כאן לטירוף ולחוסר רציונליות כלכלית. אפשר לתאר את זעקות השבר שהיו נשמעות כאן לו מישהו היה מציע הצעה דומה לזו של חברת הקונגרס האמריקאי הדמוקרטית, אלכסנדריה אוקסיו־קורטס, להעלאת שיעור המס על העשירים ביותר לגובה של 70% — הצעה שזכתה לתמיכתם של כלכלנים, ובהם שני חתני פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן ופיטר דיאמונד.

ככלל, הדיון והמאבק למען צדק חברתי מתמצים בפוליטיקה הישראלית, ואצל רבים מארגוני המחאה החברתית, במהלך המצומצם של מאבק ביוקר המחיה — ולא בשינוי משמעותי של יחסי הכוח הכלכליים בין הון לעבודה, בהגדלת כוחם של ארגוני עובדים או בחתירה לדמוקרטיה תעשייתית. בבחירות הקרובות אפשר לצפות מהמתמודדים המרכזיים לרטוריקה ריקה על מאבק ביוקר המחיה, ולקישוט הרשימות שלהם במועמדים "חברתיים" שבאו מעיירות פיתוח ומהשכונות, או בפעילים לא רדיקליים מדי מהחברה האזרחית.

פורסם ב"הארץ"

כנראה שיעניין אותך גם: