• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

ומה עם פייר סיל, חזקיאל דל קמפו והאחרים?

על התעלמות מן הקורבנות הלהט"בים ביום הבינלאומי לזיכרון השואה
אליהו פרץ

1 בנובמבר 2005. בעצרת הכללית של האו"ם מתקבלת החלטה מס' 60/7: קביעת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שנקבע ל-27 בינואר, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום.

על פי הגדרת האו"ם, ביום זה יוזכרו קורבנות העם היהודי ומיעוטים אחרים שנרצחו בימי השלטון של גרמניה הנאצית ועל ידיה, במטרה למנוע את רצח העם הבא. בנוסף, מגנה האו"ם בהחלטתו את הכחשת השואה ומציין את הרדיפה נגד מיעוטים אתניים ודתיים. אבל חלק אחד מההיסטוריה אודות המלחמה הנוראית הזו שוכח האו"ם להזכיר: היו שם גם משולשים ורודים. תום לב? השכחה מכוונת?

27 בינואר 2006. שוכב על מיטתי בארץ רחוקה, חושב על קורבנות בנות ובני עמי אשר נספו בשואה ועל הנטבחים בידי השלטונות הפשיסטים למיניהם. קורא את האוטוביוגרפיה של פייר סיל, ניצול המחנות אשר בהם נעצרו, השתעבדו ונרצחו גברים הומואים ונשים טרנסג׳נדריות שחיו תחת הכובש הנאצי. קורא, בוכה וכמו חווה בבשרי את היחס המשפיל והאכזרי שקיבל סיל. קורא על רצח של המונים אשר שהו עימו במחנות העבודה וההשמדה. אותם אלו שלא שמעתי עליהם בספרי ההיסטוריה שקראתי, אלו שנכחדו ונשכחו. הם נרצחו פעמיים – מוות פיזי על ידי הרודף הנאצי ומוות שני על ידי השכחה נצחית של המשטרים הדמוקרטיים שעלו אחרי הניצחון על המנהיג הגרמני האכזרי.

27 בינואר 2007. צופה בחדשות וחש תסכול. בטלוויזיה מציינים רשימה מספרית מפורטת של קורבנות השלטון הנאצי. בכל קבוצה שנרצחה בשל השתייכותה לקבוצה אתנית, בעלי לקויות ועוד – מציינים את מספר הנרצחים. אבל יש קבוצה אחרת שאינה מקבלת שם. "קבוצת האחרים". ואני יודע מי בתוך אותם ה"אחרים", אלו שנשאו משולשים ורודים, להם אין כלל מספר וגם אין שם.

אני יודע מי בתוך אותם ה"אחרים", אלו שנשאו משולשים ורודים, להם אין כלל מספר וגם אין שם

27 בינואר 2008. קולות הכעס והרוגז עולים ודורשים לזכור את "הקורבנות האחרים", הלא ממוספרים, נעדרי השם. זעקת שווא וכאב בלב.

27 בינואר 2009. השנה יום זה מוקדש לזיכרון ולחינוך. אותם "אחרים" מוזכרים לאט לאט, אך עדיין ללא שם.

חולפות השנים, בכל 27 בינואר נבחר נושא מרכזי לו מוקדש היום, לשם קידום הערכים ההומניסטים והזיכרון המופנה נגד הטרור וחוסר הרציונל שמאחורי שנאת חינם והגזענות.

27 בינואר 2014 מתקרב. שבעה עשר ימים לפני המועד, בתל אביב נחנכת אנדרטה מיוחדת לזכר "הומואים ולסביות שנרדפו בשואה". כתבות בעיתונות, נאומים ומילים יפות, אבל רק "נרדפו"? מה עם אותם אלו שנ-ר-צ-ח-ו? מה עם הקורבנות? המילה "קורבנות"  כמעט ולא מופיעה, גם לא בעיתונות שהחלה לעסוק בנושא. לא זו בלבד שנמנע מהם מעמדם כקורבן, אלא שגם נשכחו בין הנאומים אלה הנושאים המשולש הצהוב על המשולש הוורוד, ובמכה אחת גורשו גם הם מקרב עמי.

27 בינואר בשנים האחרונות. תם עידן הציפיות. אין כוח להתבונן במילים אשר הושמדו ועל ההתייחסויות הסמויות מתוך הנאומים והכתבות. "האחרים" לא זועקים, הם כבר אינם נמצאים בארץ החיים או הושתקו על ידי הרעשנים אשר הופעלו על מנת לקיים את הציווי למחוק את שמו של המן הרשע של שנות ה-40 של המאה העשרים, צאצאו של עמלק הרודף. בכל שנה ושנה ההתעלמות מרחפת על פני היום הזה, איני יודע עוד מיהו עמי והאם שני עמים שונים מתווכחים בקרבי על השתייכותי להם, העם היהודי והעם הלהט"בי.

27 בינואר 2019 מתקרב. הנושא השנתי הוא "תביעה והגנת זכויות האדם". סערה בלב, שוכב על מיטתי, לא נרדם ומתבונן. זוכר כי אין מי שיזכור את שמותיהם ומי שיאסוף את התמונות ואפילו אין מי שיחשב את המספרים. עדיין אין נתונים רשמיים כי גם למחקר צריך כסף ועניין. המדינות עדיין אינן נותנות דין על מעשיהן לאחר שקבוצות בעלות שם ומספר שוחררו ממחנות ההשמדה והריכוז, אך בו בזמן הושמו בבתי הכלא "האחרים" שנשלחו לשבי על העבירות המדומיינות שלהן, עבירות של אהבה. ממלמל בקרבי את העבודה שבלב, אולי הגיע הזמן ואולי יבוא הגואל. אזי השנה גם את זכויותנו יתאפשר לתבוע ולהגן עליהן, האו"ם הכריז על כך ומדוע שיקום בין בני האדם מי שיעיז להתנגד?!

עוד לא 27 בינואר 2019. יבשו הדמעות, שוכב וקורא את יומנו של חזקיאל דל קמפו, אחיו הקטן של סבי, אשר נרצח בנובמבר בשנת 1936 על ידי השלטון הפשיסטי בספרד. משוחח עם מילותיו וחווה את זיכרונותיו, מכאיבות בלב השכחה וההשתקה אשר נכפו סביב מושא אהבתו. יום הזיכרון הזה לא יקים אותו לתחיה וגם לא את האחרים אשר נרצחו בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ומאז נשכחו לעולמי עד. ובזירה הציבורית כאן ועכשיו, היכן נוכל לתבוע את זכויותנו למימוש עצמי, לקיום ללא אלימות ולשוויון מיידי הנדרש? מי יקשיב לתביעת "האחרים" אשר בהיותם מיעוט נבלעים בסכסוכים ועניינים מגוונים, סיוטים אשר מצדיקים את דחיית בקשותיהם של הנתפסים בעיניי רבים כסוטים מן הדרך המקובלת והרצויה?

27 בינואר 2019. ביום זה שוב נאלץ למלמל את העבודה שבלב ולבקש שבקרוב יבוא גואל.

חזקיאל דל קמפו
חזקיאל דל קמפו

הכותב הינו רבה של קהילת סיני בתל אביב

מקורות:
Seel, P. (2011). I, Pierre Seel, deported homosexual: a memoir of Nazi terror. Basic Books.
יומנו האישי של חזקיאל דל קמפו (סינדו).


				
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.