למה מזרחים ממשיכים להצביע לליכוד?

תוצאות הפריימריז בליכוד הוכיחו שוב כמה לבנה מפלגת השלטון. בעשירייה הפותחת שמונה גברים ושתי נשים: הנשים מזרחיות, הגברים, כמיטב המסורת, אשכנזים. וכך, שוב עולה השאלה הנצחית שמוטחת בלעג במזרחים ומזרחיות – שמאלנים, ימנים ומה שביניהם – "למה מזרחים ממשיכים להצביע למי שדופק אותם?!" אם נשים רגע בצד את העובדה שלא כל המזרחים עשויים מקשה אחת, ואת העובדה שאותה שאלה יכולה להיות מופנית באותה הקלות לאשכנזים מצביעי ביבי, הרי שהתהייה/קביעה הלא מקורית הזאת ראויה לתשובות מושכלות.

זה לא סוד שהליכוד, על אף "נאום הצ'חצ'חים" ופרויקט שיקום שכונות, על אף אורן חזן ומירי רגב, חרף ביקורו של נתניהו בשכונת התקווה וחרף ליבוי השנאה היוקדת למפא"י ההיסטורית, אינו טוב למזרחים. זוהי מפלגת ימין כלכלי מובהקת, שבעשרות השנים שבהן היא מושלת, רב הנזק שהיא משיתה על השכבות הסוציו-אקונומיות המוחלשות מהתועלת המדומיינת שבמנטרות כמו "צמיחה" וחיזוק הכלכלה החופשית. עוד בימיו כשר אוצר קיצץ בנימין נתניהו בקצבאות ופגע בזכויותיהם של מובטלים ונכים. ממשלות נתניהו מתקצבות את המתנחלים במקום הראשון ואת עיירות הפיתוח – בסוף סדר העדיפויות.

קיבצנו כאן מבחר של תשובות מאתגרות ומפתיעות לשאלה שבנידון, שהן גם בלתי לעומתיות וגם מעוררות מחשבה.

* * *

גל לוי

למה אנחנו שואלים את עצמנו באופן מחזורי "מדוע מזרחים מצביעים לליכוד, למרות הכל?" למה אנחנו לא שואלים "מדוע מזרחים/אשכנזים מצביעים למרצ/עבודה/לפיד (האב או הבן, בחרי בעצמך), למרות הכל?" המון סימני שאלה, אבל רק אחד הוא שזוכה לתהיות. אפשר לקצר אותו, אגב: "מדוע מזרחים מצביעים, למרות הכל?".

במבט לאחור, האמת צריכה להיאמר: המזרחים לא מצביעים כמזרחים. יש פער – בור עמוק – בין הקטגוריה הסוציולוגית-פוליטית שטבע בזמנו שלמה סבירסקי "מזרחים" לבין המזרחים שחיים בעולם הממשי. הפער ניכר בתשובות השונות בתכלית לשאלה "מי הם המזרחים?".

בעולם הקונקרטי, מקורה של המזרחיות במה שאני מכנה חשיבה אתנית – תרגום של הבעיות והסוגיות החברתיות למונחים אתניים-תרבותיים. על כך מעידה הפרקטיקה הרווחת: האמירה שאין יותר בעיה עדתית ממש בזמן שמחפשים את המזרחי(ת) למלא את המשבצת המתאימה. אבל, יש לכך משמעות נוספת. המזרחים עצמם פועלים מתוך החשיבה האתנית, אך לא בדרך המצופה ובהתאם להיגיון הגלוי שלה. המזרחים הם הראשונים להתכחש לקיומה של המזרחיות, בעיקר בפוליטיקה. רק מעטים מחבקים את המזרחיות, ומי שעושה זאת הם – איך נאמר, אנחנו, אקדמאים ופעילים – מי שיכולים להרחיק את עצמם מסימניה השליליים, קרי, מהאופנים שבהם מזרחיוּת מסמנת פרימיטיביות, בוּרוּת, גסוּת, ובמישור הפוליטי – לאומנות שוביניסטית וגזענית או אי-רציונליות פוליטית, המסתכמת באותה שאלה חבוטה "מדוע המזרחים מצביעים לליכוד?".

אך עדיין לא עניתי על השאלה. בעיקר, מפני שמזרחים מצביעים לכל מפלגה, ואפילו, תאמינו או לא, משנים מדי זמן מה את הצבעתם. אז אם מתעקשים, לבחירה בליכוד יש לפחות שני סממנים של ריאל-פוליטיק. האחד, בדימיון הפוליטי הליכוד יותר מאשר מפלגת העבודה מציע למזרחים בית פוליטי, כלומר מקום שמזדהה עם תחושת השוליות ההיסטורית שלהם. שנית, שוב בשונה מהעבודה, הבייס האשכנזי של הליכוד לא ברח מפני ״המוני המזרחים שנהרו לקלפיות״, למשל, כאשר עמיר פרץ עמד בראשה.

ואולי התשובה לשאלה היא במקום אחר. אולי, כפי שמציעה הסוציולוגית דנה קפלן, יותר מאשר המצביעים בוחרים במפלגה, המפלגה בוחרת את מצביעיה. בעוד שהמפלגות המכונות שמאל, הרואות עצמן כמפלגות ״הנכונות״ למזרחים, מוכיחות חדשות לבקרים את עומק הפער בין הרטוריקה הפלורליסטית שלהן להתנהלותן השוביניסטית, הליכוד מצליחה לקדם מדיניות נאו-ליברלית אנטי-חברתית תוך הזמנתם של המזרחים מהמעמד הבינוני והנמוך לקחת חלק בפירוק הסולידריות החברתית. אך גם לזה יש גבול, אותו מסמנות למשל נאבקות הדיור הציבורי – לא שמעתי על אחת שעדיין בוחרת בליכוד.

איריס חפץ

ראשית יש לשאול, "מדוע ישראלים-יהודים מצביעים למרות הכל?" במערכות שיווק שונות פועלים לפי שני סוגים של פרסומות: האחד מנסה לעורר או להעיר צורך ופתרון לו (כואב לך הראש? אספירין יעזור), השני הוא פרסומות תדמית (נניח, צעירים תוססים ושריריים וצעירות בביקיני שותים ושותות קוקה קולה). מערכות בחירות בישראל של לפני שלושים שנה, פורסמו כמו בסוג הראשון. היה מצע, לפחות למראית עין, דובר על בעיות ופתרונן. במערכות הבחירות האחרונות יש בעיקר פרסומות מצב-רוח וניסיונות למכור מנהיגים. לרוב משווק גבר אשכנזי עם עבר צבאי ושם תינוקי לא מזיק (רצוי כזה שמתחיל באות ב׳ – ביבי, בוגי, בני, בוז'י). כך מוצא עצמו צרכן המפלגות הישראלי עומד מול מדף שעליו יש עשרות סוגים של אבקות כביסה, מתלבט כל כמה שנים שעה מולו, כי הפעם ממש קריטי, אבל ממש קיומי אפילו, איזו אבקת כביסה הוא יקנה: ההיא שמלבינה לגמרי? זו שבפרסומת שלה יש המון ילדים מחייכים מרוב שלום וביטחון? זו עם ה"לא מתנצל על הכתמים שנשארו?" או זו של הגנרל שאומר "תנו לי לעשות את העבודה המלוכלכת בשבילכם"?

אחרי שעות של לבטים, מסתבר שכל אבקות הכביסה הללו משווקות על ידי אותו קונצרן שאליו הכסף שלך הלך. כמו שבסוף כל שיר יושב ערבי עם נרגילה, בסוף כל מערכת בחירות או תיק חקירה או מה-שזה-לא-יהיה יפציצו את עזה. בזה בחרת.

מזרחים אינם שונים מאותם ישראלים שהולכים לקיים את ריטואל הבחירות. אבל בשונה מאשכנזים, למזרחים יש הרבה פחות שליטה על חייהם. הם משכילים פחות, מרוויחים פחות, יכולים פחות לשלוח את הילדים ללמוד באוניברסיטה או לקנות דירה בברלין. ולכן הרבה יותר מפתה בשביל מזרחי להרגיש שיש לו שליטה על משהו. אם אי אפשר להעביר כסף מקרן השתלמות וירושה לחו"ל, לפחות אפשר לשלוח איזה ערבי לעזאזל. גם משהו. וכדי שהעסק לא יתפוצץ ולא תזכור או תשקעי בזוועה שכרוכה בזה ששלחת את ילדייך לצבא שממנו הם חזרו לא פעם שבר כלי, או שנסללה דרכם לקריירה במשטרה או כאנשי ביטחון של הקהילה היהודית בברלין, עדיף להוציא את הכעס על משהו פחות מאיים. והכעס על אשכנזים מוסט לעבר פלסטינים (או בשנים האחרונות, במצוות צביקה יחזקאלי נגד ״מוסלמים״. הדבר הראשון שמספרים לי בני משפחתי המרוקאים בביקור בישראל על החיים בברלין, זה שמרקל עשתה טעות עם המוסלמים שהביאה, שהם מסוכנים. כשאני מספרת ששני פליטים סוריים גרו אצלי, זה לא מסתדר להם בשום צורה עם העולם הפיקטיבי בו הם חיים). כי תמיד צריך לדאוג לשמור על החברה היהודית בישראל במצב פרנואידי וליצור מצב סכנה, שיגרום להם להשתתף בטקסי בחירות, כאילו הם חיים במקום שבו יש לזה השפעה על גורלם.

אז גם מזרחים משתתפים בחגיגה הדמוקרטית המדומיינת הזאת. והליכוד מציע עסקה מושלמת: אפשר גם לשנוא ערבים, גם להרגיש שיש לך שליטה על חייך וגם להזדהות עם מישהו כמו ביבי, שהוא קורבן שיכול לכל מי שבא לחסל אותו. ביבי הוא עם ישראל, ביבי הוא מזרחי, כי כולם שונאים אותו ומנסים לחסל אותו, אבל זה לא מצליח להם, כי הוא מצליח בעזרת המזרחים שמתגייסים נגד הערבים שבאים באוטובוסים או השמאל שמנסה לחסלו.

במרד ואדי סאליב צעקו המזרחים "מלך מרוקו, קח אותנו בחזרה", אחרי שהבינו בדיוק לאיזה חוף הם הגיעו. מכיוון שזה לא הצליח, הם בוחרים בפתרון הקיים: להמליך אותו מקרבם. את מנחם בגין המזרחים המליכו, על אפם וחמתם של האשכנזים שרצו להחליף את העם. עכשיו ממליכים את ביבי. זה אמנם מלך דה-לה-שמעטה, אבל יש לו ארמון, סיגרים ושמפניות ועושים לו מופלטות. 

אם אני מרגישה לכלוכית ועומדת מול מדף של אבקות כביסה וחייבת לבחור אחת, די מפתה לבחור את זו שעל האריזה שלה מופיע ציור של סינדרלה. בחירות והצלחה של הליכוד, זה כמו שידור חוזר של "כוכב נולד". את מרגישה סינדרלה לערב אחד ושוכחת שאת נותנת כל הזמן להורים חורגים ואחים צרי עין להתעמר בך ולעבוד בשבילם.

הילה דיין

לליכוד, מפלגת השלטון, יש תמיכה סוחפת בקרב רוב הציבור היהודי בישראל. למעלה ממחצית הבוחרים של נתניהו הם אשכנזים. ברוב המוחלט של הערים בישראל הליכוד הוא המפלגה הגדולה ביותר (מלבד חיפה ותל אביב, שם הליכוד ניצב במקום השני בהפרש זעיר). לכן אף אחת לא יכולה ברצינות לתאר הצבעה לליכוד כעדתית או שבטית. יש לבנות כל הסבר בנושא זה על התובנה המרכזית של שושנה גבאי, חוקרת עידן נתניהו, והיא שרוב הישראלים נוהים אחר תמונת המציאות האמיתית והמדומיינת של כוח, כסף, און, שררה, והשפעה בארץ ובעולם, שמטפחת משפחת נתניהו מאז שנות השבעים, עוד באמריקה.

קשה להתעלם מכך שהפוטיניזם של ביבי והגזענות הבוטה שלו פשוט מעוררים ברוב היהודי – אשכנזים ומזרחים – הערצה, וזו איננה מובנת מאליה, אלא מופקת באמצעות תעמולה יומיומית בלתי פוסקת, שמצליחה לנרמל כל תופעה או התנהלות חריגה של נתניהו כנורמטיבית, בו בזמן שהיא משווקת דימוי של שליט ייחודי, שלא היה כמותו ושאין כמובן להחליפו.

אם בכל זאת מתעקשים להסביר הצבעת מזרחים, שהליכוד הוא מפלגת הבית שלהם מאז 77', אפשר לומר שביבי הצליח לבסס בתודעתם את התפיסה הבגיניסטית הפופוליסטית, שכל עוד הוא שולט, "שלטון העם" או שלטון "רוב העם" מובטח. כלומר, רק הוא בדמותו המורמת מעם יכול להבטיח את שלטון "הרוב המזרחי". מזרחים למעשה אינם הרוב בישראל אלא כארבעים אחוזים מהמצביעים היהודים, אבל כך הם מיוצגים בתעמולה וכך הם אוהבים לחשוב על עצמם – עם או רוב, לחילופין. יש נטייה להסביר הצבעה לליכוד על רקע הטראומה הבינדורית של עריצות מפא"י בשנים המכריעות בהן עוצבה הריבונות הלאומנית היהודית, שנישלה תרבותית, ואפקטיבית מכל כוח וייצוג את מי שהפכו למזרחים בישראל.

הבעיה בהסבר הזה היא שהוא מתעלם מכך שגם לבעלי הידיעה הצלולה והתודעה הלא-כוזבת, מיעוט בקרב מזרחים יש לציין, יש נטייה "לסלוח" על כל פשע של הציונות בשם הציונות. מה שיותר מעניין לציין הוא, שאם הטראומה המכוננת של מזרחים היא זיכרון חי ובועט של נישול וחוסר כוח קיצוני תחת שלטון עריץ ומפקיר, הרי שדווקא עודף כוח – אבסולוטיות, המגולמת בדמותו הריבונית-פיקטיבית של המלך, זה בדיוק מה שצריך על מנת להבטיח ריבונות דמוקרטית. כלומר, ייצוג של העם או הרוב שמתורגמת לפיקציית "הרוב המזרחי" (ולא מיותר לציין, היהודי). עודף הכוח המגולם בדמותו של ביבי הוא הוא המפתח להצבעה המזרחית לליכוד היום.

מה יקרה ואם וכאשר עידן נתניהו יגיע לסיומו? אין לי מושג. אבא שלי הוא מצביע ליכוד נאמן מ-77'. הוא לא הצביע מאז אף פעם למפלגה אחרת, ותמיד החשבתי אותו לדמוקרט ליכודניקי אולד סקול. אבל גם הוא כנראה כבר מריח את סוף עידן הקיסרות. ביבי הוא מנהיג דגול ויחיד במינו, כמו פוטין, הוא אומר לי היום, והדבר הקרוב ביותר הבא שיש לו פוטנציאל פוטיני ועוצמה "להתמודד עם בעיות הביטחון" הוא נפתלי בנט.

אלונה מרים אילוז

את המשפטים הבאים כולנו שומעים ללא הפסקה מאז 1977:
מזרחים מצביעים לליכוד.
רוב מצביעי הליכוד הם מזרחים.
מדוע הם (מזרחים) ממשיכים להצביע למי שדופק אותם?
שלושה משפטים שהפכו לאקסיומה, לאמת מוחלטת שכל זב חוטם מצטט בידענות רבה בתקופת בחירות או בכל פעם שמועלית טענה על אפליה ודיכוי של מזרחים. כאילו מדובר בתורה מסיני או באיזה באג מובנה שיש למזרחים במוח.

הבחירות בפתח ושוב המשפטים הללו נזרקים השכם והערב בערוצי התקשורת השונים וברשתות החברתיות. פרשנים חמורי סבר מתלוצצים באולפנים סביב השאלה כיצד המזרחים של הליכוד בחרו רשימה כל כך אשכנזית, והסברים היסטוריים-סוציולוגים-פסיכולוגים רבים ניתנים לתחושה שרוב המזרחים מצביעים לליכוד ורוב מצביעי הליכוד הם מזרחים.

בניגוד אליהם, אני טוענת שמדובר בתחושות שאינן מבוססות על עובדות. יתרה מכך, אני טוענת שמדובר באותו מסגור ישן וגזעני, שמסמן ומתייג מזרחים כרגשיים, לא חושבים עד הסוף, לא רואים את התמונה הגדולה, לא מבינים את המשחק הפוליטי, לא מסוגלים לערוך בחירה מושכלת, מצביעים שבטית (כי מדינות ערב-ערבים-חמולות-שבטים), מונעים מרגשות טינה ונקם למפא"י וממשיכי דרכה, ולא שמים לב שהם (בליכוד) עושים עליהם סיבוב.

וכך, על סמך גזענות ישנה ומובנית, נוצרות תחושות, והתחושות הללו מדוקלמות ומקודמות כ"אמת" על ידי כולם, כולל עיתונאים ופרשנים פוליטיים. רק שבין התחושות לבין העובדות אין שום קשר. וה"אמת" הזאת היא הדבר הכי רחוק מאמת. בואו נבדוק את הנתונים¹:

בבחירות 2015 הצביעו לליכוד 985,408 א.נשים, שהיוו 30 מנדטים.
39% מתוכם = 384,309 = מזרחים.
41% מתוכם = 404,017 = אשכנזים.
20% מתוכם = 197,082 = אחרים (אתיופים, יוצאי ברה"מ, ערבים, דרוזים ועוד).

על סמך נתונים אלו, כבר ניתן לראות כי שלושת המשפטים המוזכרים מעלה רחוקים מלהיות אמת. אבל זה לא כל הסיפור, כי קיימים נתונים מעניינים נוספים עליהם אף אחד לא מדבר משום מה: מתוך כלל אזרחי ישראל רק ל-5,881,696 היתה זכות בחירה ב-2015. כלומר, מתוך כמעט 6 מיליון אזרחים בעלי זכות בחירה, קצת פחות ממיליון – 985,408 – הצביעו למפלגה הגדולה ביותר, הלא היא הליכוד.

אשכנזים מהווים כ-25% מכלל האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. מזרחים מהווים כ-35% מכלל האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. לכן, מתוך כלל בעלי זכות הבחירה בישראל ב-2015 הצביעו כ-1,470,424 אשכנזים וכ-2,058,594 מזרחים לכלל המפלגות. ועל אף שיש לי רק 3 יח' בגרות במתמטיקה הצלחתי לעשות את החישוב הפשוט ולגלות ש:
מתוך כלל בעלי זכות הבחירה המזרחים רק 18.66% הצביעו לליכוד.
ומתוך כלל בעלי זכות הבחירה האשכנזים 27.47% הצביעו לליכוד.

והעובדות הללו לא רק טורפות את הקלפים בנוגע לאגדה שמנסים לטפול כאן על מזרחים, אלא שהן גם מעודדות מאד באשר לעתיד לבוא. באופן כללי ובעיקר בעידן האינטרנט והפייק ניוז, כדאי להיצמד לעובדות ובהתאם להן לייצר תחושות ולא להיפך.

מתוך האמור לעיל, השאלה שצריכה להישאל על ידי מזרחים בכלל ומזרחים שמצביעים לליכוד בפרט היא: מדוע אשכנזים ממשיכים להצביע למי שדופק את המזרחים?

¹ נתונים מתוך ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 http://votes20.gov.il