אולפן שישי בשירות הסטריאוטיפ

אולפן שישי, מסע בחירות: דני קושמרו ואמנון אברמוביץ׳ נוסעים לשדרות "להרגיש" את השטח. בדרך מספר קושמרו לאברמוביץ' שמדובר בעיר הכי ליכודניקית בדרום. אברמוביץ' מפרשן: "מה שקרה בבחירות האחרונות זה הגרעינים התורנים פשטו עם שחר, הוציאו אנשים מהבתים והביאו באמת לתוצאה הזו."

לאחר הפרשנויות ולאחר ניים דרופינג של אברמוביץ' בנוגע למפורסמים שיצאו משדרות, הם מסתובבים בשדרות ושואלים א.נשים למי יצביעו. אישה אחת כבת 35 אומרת שתצביע לביבי, למרות הטילים. אברמוביץ' שואל מדוע, והיא עונה שאולי כי דמותו של ביבי מספקת לה תחושת ביטחון. אברמוביץ׳ נזקק להבהרה נוספת: כשאת רואה את ביבי בטלוויזיה, זה נותן לך תחושת ביטחון?! הוא שואל כלא-מאמין ושפת הגוף של שניהם (קושמרו ואברמוביץ׳) ספק מזלזלת, ספק מיואשת. נו טוב, צריך לראות כדי להבין.

הם ממשיכים להסתובב ולשאול א.נשים ועל כל אחד שאומר ביבי יש אחד שאומר לא ביבי. כך מתחילת הכתבה ועד סופה, ביבי- לא ביבי, ביבי- לא ביבי. ועל אף האיזון המוחלט בתגובות (למען האמת, מספר רב יותר של א.נשים [ספרתי] אמרו לא ביבי מאשר ביבי, אבל נניח לרגע שהיה איזון), זה לא מפריע לאברמוביץ' להעמיד פני מופתע ולהכריז ׳הפתעה׳ כשהאדם הבא עונה לו: לא ביבי. הם הרי באו ״להרגיש״ את השטח, רק שכחו לספר שבאו עם ״הרגשה מוכנה מראש״ ושום עובדה לא תקלקל להם את ״ההרגשה״, שאותה ידקלמו אחר כך כעובדה.

ועדיין, כמות התשובות המאוזנת הזאת בין ביבי ל-לא ביבי, לא באה להם טוב כנראה. הצופים עוד עלולים לחשוב חלילה שלא כולם בשדרות הם ״מרוקאים ביביסטים שמצביעים למי שדופק אותםן״ או בקיצור – בבונים. ואנחנו הרי חיים בתקופה שבה ההרגשה חשובה יותר מהעובדה, מהמציאות. אז קושמרו ואברמוביץ' הלכו למי שבטוח יספק את הסחורה, עו"ד אלי מויאל.

"פעם היו בכנסת דוקטורים, פרופסורים, אנשי רוח וספר, היום יש רק פרחות", אומר מויאל. אברמוביץ׳ שוב מעמיד פנים, כי סוף-סוף מישהו מספק לו את הסחורה, ולא הוא יפספס הזדמנות לנצל אותה ושואל שוב, כשגופו רוכן קדימה אל מויאל: "מה אמרת?!" ומויאל משיב לו: "כן, אני לא מתבייש לומר:פרחות! פרחים!", אומר מויאל. אברמוביץ נשען לאחור בסיפוק, עכשיו אפשר לסיים את הכתבה.

ועל אף הכרזתו של אברמוביץ' בפתח הכתבה באשר לחלקם של הגרעינים התורניים בתוצאות הבחירות, לא עלה בדעתם לגשת לחברי הגרעינים התורניים ולראיין אותם. ועל אף שסקרים מבחירות 2015 מראים כי הצביעו לליכוד יותר אשכנזים ממזרחים (41% לעומת 39% בהתאמה),  ועל אף ש-42.8% מבעלי זכות הבחירה בשדרות הצביעו לליכוד, לא טרחו קושמרו ואברמוביץ' לציין ש- 37.5% מבעלי זכות הבחירה בשדרות לא טרחו לצאת מהבית ולהצביע בכלל. יש סטריאוטיפ וחשוב לתחזק אותו.

ואני תוהה מתי יקום העיתונאי האמיץ שיצא למסע בחירות במושבים העשירים ברחבי הארץ, בחוות הבודדים הלבנות, ביישובים הקהילתיים בצפון ובמרכז, ועל הדרך יעשה גם סיבוב במה שהיו וחלק עדיין, משקי חרות בית״ר. יתכבד ויילך גם לאזורי המגורים האלו במרכז, שבהם יושבים צאצאי הציונים הכלליים, אלו שזזים בין הליכוד לשינוי שהיום היא יש עתיד. אלו שחושבים שהם שמאלנים או רוויזיוניסטים עם חמלה, אלו שיש להם הון והמדיניות הכלכלית של הליכוד רק היטיבה עמם. אלו שיצקצקו ויגלגלו עיניים בשיחות סלון על רגב וחזן וידברו על מדינת רווחה, אבל בקלפי ישימו ביבי, כי מס חברות עומד היום על 23% והם זוכרים יפה מאד שב-2003 הוא עמד על 36% ומי רוצה לחזור לשם בכלל.

מתי יקום העיתונאי האמיץ הזה ויגלה את מה שחלקנו כבר יודעים מזמן: שרוב מצביעי הליכוד הם אשכנזים. למען האמת, רוב מצביעי *כל* המפלגות כולן, למעט ש״ס והמפלגות הערביות, הם אשכנזים. והנה, כך עובדת תקשורת מגויסת.

*הנתונים מתוך אתר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20.

קריאה נוספת:
האובססיה על דפוסי הצבעה של מזרחים
מה נשתנה הסבב הזה?
כן, לשמאל יש בעיה

למאמרים נוספים של אלונה מרים אילוז