• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

שום דבר עלינו החירשים בלעדינו

קבוצה עליונה קובעת את סדר היום של קהילת החירשים והחירשות, על חשבון הייצוג, המעמד והכוח הפוליטי שלה. בעולם כבר פועלים לשינוי יחסי הכוחות אך אצלנו עדיין כל המתורגמנים לשפת הסימנים הם שומעים
ננה בר

הגדרת החירשות – כיצד היא נכתבה? הוכתבה? על ידי מי ומאיזו נקודת מבט ואת מי היא משרתת, או את מה? מישל פוקו לימד אותנו לפקפק ב"אמיתות", כי הידע שעמד מאחורי המושגים כמו חירשות ארגן (ועדיין מארגן) את המציאות החברתית. גם מעצם הציטוט של החברה את הנרטיבים המארגנים, הם מנציחים אותם, את הגרסה המפוברקת של הנורמה לפיה השמיעה היא אידיאל וכל החורג ממנה מסמן חולי ופגם בגוף האנושי.

החירשות כקטגוריה רפואית שהוגדרה על ידי אסכולה שמיעתנית (שבה מתקיימת עליונות של שמיעה תוך שלילת החירשות ושפת הסימנים) אפשרה לקהילת החירשים/ות ליצור תגובת נגד באמצעות המשגה מחדש של החירשות ושכתוב של ההיסטוריה כדי לתקן עיוותים ויחסי כוחות פטרוניים, ולהנכיח את מה שלא נראה, ממוסך ומודר בגלל ההגמוניה שצברה הון פוליטי תרבותי.

אחד המאפיינים המרכזיים בדיכוי של קהילת החירשים והחירשות, המקומית והבינלאומית, הוא ניכוס, על שלל היבטיו. קבוצה עליונה קובעת את סדר היום של הקהילה, על חשבון הייצוג, המעמד והכוח הפוליטי שלה. איך זה קרה? הדינמיקה הזו קיימת גם לגבי מיעוטים אחרים: שחורים, נשים, להטב"ק ועוד. גם במקרים האלה "האמיתות" כבשו את הגוף וניכסו אותו למוסד הרפואה. כך, במקרה של החירשות, ההיסטוריה נכתבה ללא הקהילה תוך השמטה של נקודת מבטם ודחיית מעורבותם בחיים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים. לאורך ההיסטוריה, הקהילה דחתה מעליה את הניכוס של הגוף לשדה הרפואי ודרשה את זכות הייצוג העצמי. על כן אנו מנסחים ומסמנות מחדש במילים ובסימנים משלנו את חוויית החירשות. התנגדות היא כלי פוליטי כדי לקרוא תיגר על אפליה, על קביעת סימנים בלעדינו ועל התיוג השלילי הפתולוגי של החירשות. בדומה לערעור על הפתולוגיה של ההומוסקסואליות בשנות ה-70.

המושל ניק סקוט מעדכן על הוריקן ירמה ולצידו סם האריס, מתורגמן לשפת הסימנים

במסגרת המאבק שלנו בנרמול האפליה וההדרה, העיקרון של 'שום דבר עלינו בלעדינו' הוא קריטי, כי ללא ייצוג הולם לא יתכן שוויון מהותי או צדק חברתי. הגיע הזמן שנשתמש במונחים אלה, שמסדירים מחדש במו ידינו את הנרטיב שלנו, ומחזירים לידינו את כוח המוביליות בנראות שלנו בציבוריות תוך מימוש של עיקרון הייצוג. הייצוג נעשה גם בשפה עצמה, דרך התודעה, גוף החוויות והידע של הקיום שלנו. שלילת הנראות של זהויות, של הגיוון האנושי משמעה לצמצם את מרחב הזכויות ולשעתק את כוח ההגמוניה הפריבילגית, זו שנוגסת בכל הנתחים.

לצורך הדיון נתמקד בניכוס שעוברת שפת הסימנים. פעם חשבו ששפת הסימנים היא נטולת ערך בשל תפיסת החירשות כמחלה, כצורת חיים נחותה, ועל כן היא שפת הקביים. אבל מאז קמו קהילות, ביניהן הקהילה האקדמית החירשת אשר תבעה מחדש את המושג חירשות כמיעוט תרבותי, ויחד עמה את ערכה של השפה, והוכיחה כי שפת הסימנים היא בעלת מבנה לשוני כשאר השפות. הנרטיב החלופי הזה נולד הודות למאבק העיקש על ייצוג עצמי, על ייצוג הולם.

עוד דוגמה ליחסי כוחות בתיעוד ההיסטורי, ותזכרו לבדוק מי זה שהחזיק את העט. פעם (1760) גרסו כי המורה הצרפתי האב ד'ה לאפה הוא גילה את אמריקה של שפת הסימנים, קרי המציא את שפת הסימנים בעוד שהשפה צמחה בקהילת הילדים/ות החירשים/ות. בשל הניכוס הפטרוני הזה האב דה לאפה הצטייר כמייסד השפה, והקהילה נחשבה כמיעוט נטול אינטליגנציה שלמד בהשראת ידיו. אז חשבו. גם על תרזה מקרתחנה (1400) חשבו דברים דומים, כי היא הקדימה את זמנה וכתבה ספרים. בזמנו לא האמינו כי אישה שהיא גם חירשת יכולה לכתוב. אי שם בעבר חשבו שהעולם הוא שטוח, אז חשבו, מסתבר שהוא עגול.

יש קשר בין פוליטיקה של ייצוג להון תרבותי-חברתי וכלכלי היא מהותית כדי לקעקע מנגנונים של אפליה בייצוג, במוביליות תעסוקתית-מעמדית-כלכלית

פעם נראה לכולם טבעי שאישה לא עובדת, שהיא רכושו של בעלה, אז חשבו. לא במקרה עולה פה הקבלה בין המאבק הפמיניסטי- הלהט"בי לבין המאבק של המיעוט שלנו. גם הנשים נאבקו ועדיין נאבקות על ייצוג בעמדות ציבוריות, על מעורבות שווה ומוביליות חברתית כדי להשפיע בכל הקשור לחיים הפוליטיים שלהן, ובכלל. הדרתן רבת השנים שימרה את דיכוין, נחיתותן ואת שלילת זכויותיהן. על כן התובנה כי יש קשר בין פוליטיקה של ייצוג להון תרבותי-חברתי וכלכלי היא מהותית כדי לקעקע מנגנונים של אפליה בייצוג, במוביליות תעסוקתית-מעמדית-כלכלית, ועוד.

הנרטיב ההיסטורי של הקהילה שלנו תוקן באמצעות מחקר, ייצוג, אקטיביזם ורדיקליות מחשבתית. אבולוציית השינויים שנתה את היחס כלפי הקהילה וחיזקה את כוחה להכתיב סדר יום המקדם ייצוגיות בכל מישור המשפיע על חיינו. בעיקר בפיתוח השפה, כי ללא ייצוג ומעורבות השפה, מתקיימים הדרה ודיכוי של דובריה, כפי שקורה במערכת החינוך הישראלית. כי מי שעדיין שולט ומארגן את הידע ומשבש את השפה הוא הממסד החינוכי (שמאחוריו עומדות האקדמיה ומערכת הבריאות). כלומר הידע השמיעתני מאיין את השפה האותנטית מגיל הינקות של התינוק/ת החירש.ת, ומאפשר להגמוניה הפטרונית האוראלית להמשיך לשלוט ולקבל ההחלטות בחינוך ילדים וילדות חירשים.

האסכולה השמיעתנית מנהלת מערכת שמסלילה את הילדים להאמין שהם אינם מי שהנם, חירשים/ות דוברי שפת סימנים במהותם, מה שמשליך על האתוס הקהילתי ועל זהותם האמיתית. שלילת הייצוג בחינוך ואפליית מורים ומורות חירשים מנציחות את יחסי הכוחות ההיררכיים, את המוחלשות החברתית, המעמדית, הפוליטית, הכלכלית והתרבותית של הקהילה. מה גם שהיא אחד הגורמים הבולמים את הביטוי הכולי של שפת הסימנים הישראלית כי לילדים/ות אין מודלים של מורים.ות ללמוד מהם את השפה.

אז איך זה קשור לאירוויזיון? הקהילה בישראל מודרת עד עתה מנגישות לחגיגה ומהעיבוד השפתי של השירים. הנושא נמצא בשליטת אנשים שאינם חלק מהקהילה ושאינם מכירים את השפה ואת התרבות על בוריין. תהליך של תיקון העוול ההיסטורי צריך לכלול בחירה של נציגים ונציגות חירשים/ות  לסמן בקדמת המסך, כולל בימוי ועיבוד. יש לזה כבר תקדים בעולם ובתולדות האירוויזיון. גם נושא התרגום לשפת הסימנים צמח משפת הסימנים עצמה, על כן אי אפשר לנתק את התרגום מהקהילה שזו שפת אמם. כבר לפני שנתיים העלינו בנציבות השוויון את נושא הרגולציה בחקיקה כדי לייעל את תהליכי ההנגשה במדיה. מעורבות ייצוגית היא בעלת חשיבות בכל הנוגע לטיב התרגום, גודל הבועה והכרה בתרגום כמקצוע לכל דבר.

בפינלנד, ארצות הברית, הולנד, אוסטריה, שוודיה וגרמניה מתפתחת מגמה חשובה שמשנה את יחסי הכוחות אשר החלישו וביטלו את נראותה ואת ייצוגיותה של הקהילה. יותר ויותר חירשים וחירשות מתרגמות בטלוויזיה, כמו המתורגמן החירש שתרגם את ההוריקן בשידור חי על המסך האמריקאי. למשל, בפינלנד, סוגיית התרגום נידונה תוך שיתוף פעולה עם נציגים.ות מהקהילה יחד עם המתורגמנים/ות השומעים/ות, עד כדי ערעור יחסי הכוחות. מיגור האפליה הן בלימודי התרגום והן בייצוג צמצמו את המוחלשות התרבותית של הקהילה, והרחיבו את כוח ההשפעה שלה. מודל פינלנד צריך להילמד כאן, לא רק בהקשר של האירוויזיון. כי הוא מדגיש את היתרונות של מתורגמנים/ות חירשים וחירשות, כמו הבנה של ניואנסים בשפת הסימנים, שהיא שפת אם, יכולת ביטוי גבוהה ואותנטית, הבנה מעמיקה של שימוש בגוף, ידיעה פנומנלית של ניבים וביטויים בשפה ועוד. כי תרגום לשפת סימנים של אדם שומע יראה אחרת מתרגום לשפת סימנים של אדם חרש/אישה חירשת. איש/ה חרש.ת יתרגמו לשפת סימנים יותר לפי ההיגיון הכולי-התרבותי של השפה, ולכן לצופים/ות בבית השפה שלו תהיה יותר ברורה, שלמה ומובנת.

עכשיו דמיינו את אלה אוחוטין (אישה חירשת פרפורמרית בשפת הסימנים) מתרגמת את שיר הניצחון של נטע ברזילי בשידור חי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתנייתי

    אשמח להסבר כיצד מתורגמן חירש עובד. האם הוא פשוט קריין בשפת סימנים? איך הוא שומר על התאמה לדובר, ואיך הוא מתרגם שינויים שבעל פה?

    ומהי ״השפה האותנטית מגיל הינקות של התינוק החירש?״ במה היא שונה משפת סימנים ששומעים מכתיבים? תנועות פנים וגוף ולא רק ידיים?